אחד ההוגים המעניינים ואולי החשובים ביותר בכל הקשור למלחמה ומדיניות הוא ניקולו מיקיאוולי. מיקיאוולי מהווה שילוב נדיר ומרתק של פרקטיקן פוליטי ומלחמתי, ושל הוגה חריף שהעלה על הכתב את תובנותיו.
מיקיאוולי היה דיפלומט וגנרל, אשר הודר בימי חולדו ממרכזי הכוח והשפעה הפוליטיים. בצר לו הוא ניסה לחזור
לחוג ההשפעה הפוליטית, באמצעות ספרים שכתב על מדיניות ומלחמה. שנים מספריו שקראתי הם "הנסיך", שעוסק במדיניות ובכיבושים, ו- The Art of War. למרות שמיקיאוולי כתב את ספריו לפני 490 שנה לערך, ספריו נחשבים גאוניים, והם נשארו בתפוצה רחבה מאז ועד ימינו.
מיקיאוולי זכה לשם רע, כיוון שהוא מתאר פוליטיקה אפלה. הוא מתאר אינטריגות ותככחים הנסתרים מעיני הציבור. יתכן ומבקריו של מיקאוולי ביקשו לצייר את הפוליטקה באור חיובי יותר. יתכן והם ביקשו לצייר עבור הציבור תמונה פסטורלית של פולטיקה של אידאות נטולות אינטרסים אישיים. אלא שחלקים גדולים בציבור למדו מאז להבין שהפוליטיקה איננה אידאליסטית כפי שביקשו לצייר זאת עוברם. אנו בשלים כיום להבין, כי הפוליטקה שמיקיאוולי צייר, דומה יותר לפוליטיקה שמתרחש בפועל, הרחק מעין הציבור.
חוקי הפוליטיקה של מיקיאוולי
בפרקים הראשונים של הספר הנסיך, מתאר מיקיאוולי את הדינמיקה והחוקים של כיבוש ארצות. חוקים אלו רלוונטים להבנת הסיכסוכים והפוליטיקה גם בימינו. באמצעות הבנת הדינמיקה הזאת, אבקש בפרקים הבאים, להסביר את הקונפליקטים המודרניים.
מיקאוולי מתאר שלוש סוגי נסיכויות (או ממלכות) שאיתן צריך מלך כובש להתמודד. ממלכה שבה יש שושלת מלוכה ותיקה. ממלכות חדשות. ורפובליקות חופשיות. בתוך הממלכות שבהן יש שושלת ותיקה, מיקיאוולי מפריד בין ממלכות שבהן יש שלטון פיאודלי (כמו באירופה) לבין שלטון ריכוזי, שבו יש פקידים הממונים על אזורים שונים (כמו באימפריה העות'ומנית).
מיקיאוולי טוען כי רפובליקות (סוג של דמוקרטיות) וממלכות שבהן יש שושלת ותיקה-פיאודלית, הן הקשות ביותר לכיבוש. בעוד שממלכות בהן יש שושלת ותיקה ואין בהן פיאודליזם הן קלות מאד לכיבוש והחזקה, מרגע שהופל השליט המרכזי. ממלכות חדשות או ממלכות שאינן רגילות לשלטון יציב, הן קשות יותר לשליטה וכיבוש, אך אם המלך הכובש ישתמש בכמה כלים פשוטים, הוא יוכל להחזיק בממלכה החדשה בקלות.
מיקאוולי רומז לנו מדוע הדברים הללו קורים, אך הוא אינו יורד לעומק הבנת המנגנון שמוביל לכל אחת מההתנהגויות השונות של הממלכות השונות.
כדי להבין את החוקים, יש להבין את חוקי המשחק של שלטון ושליטה. להבנתי, ישנם ארבעה כללים בסיסים שיכולים להסביר את ההתרחשויות השונות. הכלל הראשון הוא כלל השליטה על ידי מנהיג, והשני הוא כלל האינטרס האישי. הכלל השלישי הוא כלל השמרנות של הציבור, והרביעי הוא כלל התיאום בקבוצות אוליגרכיות.
כלל השליטה על ידי מנהיג והתקשורת המאבקית:
עד היום, לא פותחו שיטות יעילות לניהול קבוצות גדולות ללא מנהיגות. מנהיג, הוא אדם היודע לרכז קבוצה של 
בני אדם. ככל שכוחו הפולטי של אדם גדול יותר, כך הוא יכול להניע יותר אנשים למעשה. אומנם ככל שהשלטון יותר שיוויוני, נוצר דיאלוג שיוויוני יותר בין המנהיג לציבור מונהגיו, אך בסופו של דבר, ביכולות הקיימות כיום, מנהיג מסוגל להשפיע מאד על מונהגיו.
יש דרכים רבות להנהיג. אחת הפשוטות שבהן, היא לגייס את המערכת הלימבית. המערכת הלימבית, היא מערכת הקשורה לאינסטינקטיים מידיים, בינהם הפחד, התוקפנות והשנאה. מנהיגים רבים משתמשים במערכת הלימבית כדי להקהיל סביבם קבוצה גדולה יחסית. הם עושים זאת באמצעות תיאור העולם בצבעי שחור ולבן. באמצעות תיאור קבוצה אחרת כמאיימת על אנשי קבוצתו.כך הוא גורם לאשים להתקבץ סביבו וכך הוא יותר כוח פוליטי עז יותר. גם כיום, בפוליטיקה של המאה ה-21, אנו עדיין לצערנו כאלו תנועות ומנהיגים. זאת הסיבה שבמאה ה-20, שהיא מאת ההמונים, הינו עדים לפוליטיקה של שנאות ומאבקים. קל יותר כך לגייס קהל עצומים. זאת בניגוד לפוליטיקה המתבססת על דיון והסכמות, שנשענת על אזורים מפותחים יותר במוח, שאינם מידיים כל כך, כמו האזורים הלימביים.
לכן נראה את מרבית המנהיגויות פונות לסגנון הובלה הדורש שנאה ומאבק.
אינטרסים אישיים:
כנראה שעד שיגיעו מלאכים לבקר אותנו, יהיו חלק גדול ממנהיגינו אנשים אינטרסנטים. זה לא אומר שאין מנהיגים שהתעלו מעל לאינטרסים הפרטיים שלהם, אבל כמעט תמיד משחק האינטרס האישי, בין אם הוא מגולם בכבוד, ובין אם הוא מגולם בממון, האינטרס האישי משחק תפקיד חשוב במשחק הפוליטי.
חוק ההרגל הציבורי:
לציבור יש נטיה טיבעית לשמרנות. קשה מאד לשנות דעות והרגלים. בד"כ, כדי ליצור שינוי יש צורך בקבוצה אינטלקטואלית חזקה ורחבה ובלחצים חיצוניים ופנימיים מתונים, כדי שיווצר תהליך איטי של שינוי הרגלים בקהל. זאת הסיבה ששבגללה מציע מיקאוולי לנהוג בממלכות שיש להן חוקים קדומים בשלוש דרכים אפשרויות. האחת היא להחריב אותן כליל (כי קשה מאד לשנות את דעתן). השניה היא לשבת ולגור בהן והשלישית לתת להן להמשיך לנהוג על פי מנהגן, ולהשליט עליהן שלטון אוליגרכי (כנראה מקומי). ולכן מיקיאוולי מציין כי ממלכות שהתרגלו לחרות, יהיה קשה מאד לשלוט עליהן.
יש משהו בדינמיקה ובתרבות של הציבור שומנע ממנו לבצע מעבר מהיר ממצב למצב. זאת אחת הסיבות אולי, שבעירק, מתקשים האמריקאים להשליט דמוקרטיה, על ציבור שהיה רגיל לדיקטטורה במשך שנים.
כלל התיאום באוליגרכיות.
ישנו כלל, שלא אתייחס אליו בפוסט זה, אך הוא מלווה תמיד קבוצות פועלות. הכלל הזה נובע מפרדיגמת התיאום, והוא אומר כי קל יותר לתאם מהלכים בקבוצות קטנות. והוא אחת הסיבות לכך שבהעדר טכונולוגיה מתקדמות, קשה לתאם עמדות, ולפעול ביחד בקבוצות גדולות, ללא הימצאות אוליגרכיות-מתאמות (אוליגרכיה = שלטון מעטים).
בחינת החוקים לאור המקרים שמיקיאוולי מתאר
באמצעות החוקים הללו, ניתן להסביר את התופעות השונות שמיקיאוולי תיאר.
נתחיל במדינה שרגילה לשושלת עתיקה. במקרה כזה, גם אם הכובש החדש ינהג בצורה הוגנת כלפי נכבשיו, הם עדיין יהיו רגילים למלוכה הקודמת, ויראו רק בשושלת הקודמת ממשל לגיטמי. זאת למרות שאין הבדל מהותי בין אדם לאדם, ובין מלך למלך. בעייני הציבור השמרני, הנסיך החדש יהיה לא לגיטמי. ולכן מיקאוולי מציע לנסיך הכובש, שכדי לשלוט, עליו להתיישב במרכז הממלכה הכבושה. כך למעשה יכולה להיווצר מערכת קשרים איתנה ותועלתנית בין המנהיגים המקומיים לבינו. כך יאוזן במהירות כל מתח שיווצר וכל סיבה למחלוקת בין המנהיגים המקומיים . בצורה זאת המנהיגים המקומיים יתרגלו לשלטון החדש, ויקשרו למלך החדש. המנהיגים הללו, יוכלו בסופו של דבר לשנות את דעתו של העם ולהרגילו לנסיך החדש.
אם הנסיך הכובש לא ישב במקום החדש שכבש, ויפקיד את הממלכה החדשה בידי פקידים, הפקידים ידאגו לאינטרסים של עצמם. הם ינסו לחזק את שלטונם בכוח הזרוע, כדי לאכוף את רצונם, ויתעלמו מצרכי המנהיגים המקומיים. מרגע שהאינטרסים של המנהיגים המקומיים יפגעו, והם ירגישו שהודרו ממוקד הכוח (שאליו הם היו רגילים עד כה), הם יתחילו לארגן מרידות. הם ישתשמשו בשמרנות של הציבור, כדי לעודד את הציבור להתגייס למאבק. וכיוון שהם מנהיגים, הם יצליחו לארגן מספיק לוחמים כדי להדיח את המלך החדש, אם רק יחזור לזירה שאר-בשר לגיטמי של השושלת הוותיקה.
מארג הכוח הוא זה שגם יקבע את כוח הגנתה של מדינה בפני כיבוש. בממשל הפיאודלי, נוצר מאזן כוחות בין שכבות שונות של מנהיגים (אצילים) שמסוגלים לגייס צבא באופן עצמאי (עד המאה ה-17, מרבית הצבא התבססה על כוחות פרטיים שהחזיקה האצולה). האצילים שולטים בתושבים באופן ישיר, ומסוגלים להפעילם לצרכיהם. מארג הכוח שנוצר הוא עדין מאד ומאוזן על ידי המלך והאצולה הבכירה. האצילים זקוקים למאזן הכוח הזה כדי להמשיך לנצל את התושבים לצרכיהם, מבלי לעסוק במלחמות פנימיות. מרגע שכובש זר, מדיח את המלך, לאצילים יש אינטרס חזק להשיב את המלך על כנו, כיוון שהוא מקור האיזון שמאפשר את הכוח שלהם. מלך חדש, שאינו יושב במקום, ואינו מסייע לאצילים, למעשה מערער את מערכת היחסים ומהווה עבורם איום, והם יגיסו את כל הכוח העומד לרשותם לצורך הדחתו, והשבת שאר-בשר לגיטמי לשלטון.
לעומת זאת בממלכה ריכוזית שבה המלך ממנה פקידים (כמו בפרס ובאימפריה העות'מנית), הפקידים אין להם צבא משלהם, וכוחם תלוי לחלוטין במלך. אם המלך מודח, הם עצמם מודחים, ואין להם שום יכולת לגייס את ההמונים למלחמה למען המלך. כתוצאה מכך, ממשל ריכוזי, הוא חלש מאד וקל לכיבוש, מרגע שהמלך הוכרע. זאת הסיבה שאלכסנדר הגדול, רדף אחר מלך פרס, עד שהרגו.למעשה זאת ממלכה ללא בלמים ואיזונים, אין בה קבוצות מאזנות. וכך ניתן לראות שגם כדי שממלכה מונרכית תתקים לאורך זמן, עליה להכיל באופן פנימי, בלמים ואיזונים.
ממלכה חדשה, היא גם ממלכה שקשה להחזיק בה, כיוון שתרם נוצר מאזן בין המנהיגים המקומיים, וכל אחד שואף למנהיגות. המריבות הפנימיות יכולות להיות גדולות, ולא פעם השואפים להנהגה יפנו בקריאה לכוח חיצוני כדי שיסייע בידהם להשתלט ולהשיג את השלטון.
אגב, חוק המנהיגות גם מסביר מדוע מיקאוולי מציע לנסיך שמבקש להקים מושבה על שטח שכבש, לפגוע באוכלוסיה הענייה שאינה מונהגת על ידי מנהיג.
…והוא פוגע רק באלו שהוא נוטל מהם את השדות ואת הבתים כדי לתת אותם לתושבים חדשים; ואלו שהוא פוגע בהם, הם רק חלק זעיר של אותה מדינה. ומכיוון שהם נשארים פזורים ועניים, לעולם לא יוכלו להזיק לו, בעוד כל השאר נשארים מצד אחד ללא פגע – ולכן הם אמורים להירגע – ומצד אחר, הם פוחדים לשגות, שמא יקרה להם מה שקרה לאלו שנעשקו (פרק ג')
כמובן, שהחוק הזה משתנה במעט בימינו אלו. אם לעניים ולנפגעים יש בעלי ברית חזקים, יכולים בעלי הברית להציג את העוול, ולגרום לכך שציבור רחב מאד יתקומם ויתארגן נגד הכובש. כך היה בויאטנם, ובסיכסוך הישראלי-פלסטיני. בשני המקומות הללו ישנם מספיק בעלי ברית חזקים לנפגעים, כדי שהפגיעה בחלשים תצטיר כרשע. לעומת זאת, באפריקה מתרחשים טבח עם ורציחות המוניות, אך בהעדר עניין של בעלי ברית, אין העולם מודע לכך כמעט, והוא אינו פועל כמעט. אירגוני זכויות אדם, ואירגוני שמאל, לבדם, אינם מספיקים כנראה כדי ליצור כיסוי תקשורתי מספיק גדול. כנראה שכדי ליצור את הכיסוי התקשורתי הגדול, יש צורך בעוד בעלי אינטרסים חזקים.
במקרה של ויאטנם, היה זה השמאל האמריקאי, אך סביר להניח שגם מכונת התעמולה הסובייטית השתתפה במשחק מאחורי הקלעים. במקרה של הסיכסוך הישראלי-פלסטיני, מדובר היה פעם במערך התעמולה הסובייטי, והן באינטרסים של אירופה במזה"ת ובעולם הערבי הרחב. לעומת האינטרסים האירופאים שהיו פרו-ערביים, מבחינת ארצות הברית, האינטרסים היו לטובת ישראל, ולכן עד לפני כמה שנים, הפלסטינים הוצגו כטרוריסטים והישראלים כאמיצים וטובים, בסרטים ההוליוודיים.
סיכום
אלו ארבעת החוקים המרכזיים שמשתתפים, להבנתי, במשחק הפוליטי של סיכסוכים ומלחמות. בפוסטים הבאים, אני מקווה להראות כיצד חוקים אלו, באים לידי ביטוי בקונפליקטים טריים. באמצעות הבנת החוקים הללו ופועלם, אני מקווה שגם נמצא דרכים אלטרנטיביות לישוב סיכסוכים.
אשמח להארות/הערות/ביקרות ופרדיגמות אלטרנטיביות.
שלכם,
טל
למדתי את מיקיאוולי מד"ר רן סיגד והוא נשאר אחד האהובים והבהירים שבהוגים הפוליטיים.
אני מציע לעדכן מעט את ה"מודל החברתי", אנשים נמצאים בתרבות מסויימת ופועלים באופן שונה ומגיבים באופן שונה.
בהקשר זה אני מציע לך לסקור את המאמר הבא:
Different Values: Different Democracy
Differing Values Systems Require Differing Types of Democracy
by Alan Tonkin
http://www.humanemergencemiddleeast.org/different-values-different-democracy-alan-tonkin.php
בגדול אפשר לזהות כ8 מרכיבי תרבות (Value Meme) עיקריים הפעולים בתוך האנושות והתפתחו בתוך החברה האנושית לאורך ההסטוריה. התקופה של מקיאוולי היא תקופה בה החלה להתפתח גישה מדעית רציונלית פוסט-דתית שמקיאוולי מבטא אותה בכתביו, אולם המציאות של מקיאוולי הייתה קודמת למהפכה התעשיתי (שאותו תפיסת עולם/Value meme) יצרה וגם הקדימה את החשיבה הפוסט-מודרנית הבולטת בתקופה שלנו.
לכל אחת מתפיסות העולם האלו יש סגנון מנהיגות שמתאים לה, מקיאוולי מסמן את ראשית ההבחנות האלה והצורך להתאים את הסגנון מנהיגותי לחברה אותה מנהיגים.
אלמנט נוסף שאולי עוד נדון בו הוא ה"הכלה של קונפליקטים" בתוך הקונפליקט, הטענה המרכזית היא שבכל חברה יש קונפליקטים פנימיים המזינים את הקונפליקטים החיצוניים. ללא בירור וטיפול בקונפליקטים הפנימיים אי אפשר לטפל בקונפליקט החיצוני באופן סופי. כל עוד יש בתוך ישראל שתי מחנות הנלחמים על הפירוש לרעיון הציוני ודומיננטיות פוליטית יצית המאבק הפנימי את המאבק החיצוני וכך גם הקונפליקטים בתוך החברה הפלסטינית. לכן מדובר במערכת של מנהיגים המדברים בשפות שונות ובכלים שונים בשתי החברות כדי לאפשר לקונפליקט בינהם להסתיים.
הנושא הזה ענק … עוד נמשיך לדבר על זה
נרי
Dell'arte della guerra לא קשור לאמנות המלחמה של סאן טסו, נכון?
עירא,
השם דומה, אך התוכן ממש שונה 🙂
ב- Dell'arte della guerra מיקויאוולי עוסק בחוסן הצבא (עתודה, אימונים, מבנה הכוח), ובפוליטיקה של הצבא והדמוקרטיה (דמוקרטיות מעמידות גנרלים יותר טובים, וכן הוא מזהיר מפני צבא עומד, שמזמן הרבה מלחמות)
סאן טסו, מדבר על אסטרטגיה (השתמש במרגלים, תבחר את השטח כך שיהיה לך נוח ולירב לא נוח, הגישה העקיפה (תקוף את היריב בנקודת החולשה שלו), הפתע את אויבך, והוציא אותו משיווי משקל וכיוב').
נרי,
מרתק. ניתקלתי כבר באתר בעבר. בהחלט מסביר הרבה מאד.
לאחרונה אני בוחן הרבה את העניין של ערכים כמעצבי ידע. נראה לי שהערכים הם אחד הגורמים החזקים ביותר לקביעת דעתו של אדם והתנהגותו. האם תוכל לפרט מהם אותם שמונה Value Meme?
נרי…
ראיתי את שמונת הערכים… פיספסתי.
נראה שיש עוד מארג של ערכים שמשנים את החשיבה האנושית, והם אלו שגורמים לקשיי תקשורת קשים הם: ליברליזם, דת, ניו-אייג', פוסטמודרניות, לאומיות, שמרנות, אבסולוטיזם.
כך למשל שמרן מתקשה לתאם עם ליברל. ניו-אייג' מתקשה לדבר עם פוסט-מודרניסט. אבסוליטיסט חילוני, יתקשה לתאם עם דתי ליברל, וכן הלאה…
האם אתה מכיר את הקושי הזה? האם מצאת דרך להתגבר עליו?
ואני לתומי שניו אייג' היא תפיסה מאוד פוסט-מודרניסטית.
עירא,
בעיני אלו שתי תפיסות נפרדות.
ניאו-אייג' היא יותר תפיסה פאגנית. שיש אלוהיות, ורוחות ושדים וחוצנים, והילות והשם יודע מה עוד….
פוסט-מודרניזם אומרת שלכל אחד יש את הסיפור שלו על המציאות. זאת גישה שמקורה באקדמיה הצרפתית, והיא נשענת על המון לוגיקה (שגויה בעיניי).
שתיהן אומרות שאין אמת אחת, אך זאת משתמשת ברוחות ושדים והשניה בלוגיקה.
התכוונתי לפוסט-מודרניות כשם תואר ולא כשם עצם. הפוסט-מודרנה מתמקדת במובן מסוים בזה שאין אמת אחת, ולכן שלל האמיתות הסותרות של הניואג' (newage על משקל sewage) נכנסים יפה תחת המטריה (גם להם יש לוגיקה פנימית שגויה).
מה שעוד נכנס תחת המטריה הזו, לדעתי, הן דתות. בייחוד השבוע, כשאנחנו רואים עד כמה שונה האמת של היהדות בעיני כל כך הרבה אנשים שונים. מפולגים ממש כמו הנוצרים וכל עובדי האלילים האחרים. (כן כן, אתה יכול לקרוא לי חילוני אבסולוטיסט, אני לא אעלב).
הי עירא,
בעיניי יש הפרדה גמורה בין כל אמונה ואמונה.
הפוסט-מודרניות (שם עצם), שהיא בעצם המוניסטיות מתקדמת: האדם יוצר את העולם. מטרתו היא לאפשר חיים של הרבה אנשים ביחד, מבלי שאחד ידרוך על השני.
ניו-אייג': כוחות על טבעיים רבים יוצרים את העולם ושולטים בנו (כוכבים, מזלות, רוחות, חוצנים ושדים).
הדתות המונטאיסטיות: רק אל אחד שולט בעולם, וממנו נגזר הכל.
חילונים מדעיים: מערכת חוקים אחת שולטת בעולם.
הסיבה לפלגנות היהודית נובעת מתקלה מובנית בתוך מערכת הידיעה: ישנה התורה שבכתב. את התורה הזאת מפרשים חז"ל וממשיכיהם הרבנים. הפרשנות של התורה לכן בפועל מבוצעת על ידי בני אדם ותלויה בתפיסת עולמם. כתוצאה מכך, כל רב מפרש אחרת, ונוצרת בוקה ומבולקה. יוצא, שאכן, בפועל יהודים דתיים מאמינים באלילים, שנקראים רבנים, במקום להאמין באל אחד. והנה זאת התוצאה שאנו רואים. הרבנים מגדילים את שליטתם בציבור, ומונעים מהציבור לחשוב באופן עצמאי. זה בדיוק מה שראינו אתמול. ואכן נפלה היהדות הקלאסית לעבודת אלילים חמורה.
אגב, הרבנים עושים אינדוקטרינציה לתלמידיהם (בהם הם שולטים מגיל הגן) על ידי האמצעים הבאים:
– מה שהרב אומר הוא קדוש.
– הרב נסמך על מסורת שמגיעה מהר סיני, ולכן הרב מכיל את התורה ויש לתת לו כבוד כאילו היה התורה. (לכן קמים לכבודו כאשר הוא נכנס: מנהג פאגני לחלוטין בעיניי).
– הרבנים מתמחים בדמגוגיה ובסכולסטיות, וכך הם "מוכחים" שהמדע שגוי והתורה נכונה. תלמידיהם התמימים, אינם מסוגלים להבחין בזאת.
– הרבנים מאפשרים לתלמידיהם לשאול שאלות, אך רק במסגרת המותרת. מי שחורג מהמסגרת זוכה לפרצוף לא מרוצה מהרב.
– אסור להחשף למידע מחוץ לעולם התורה (הדבר נכון אצל החרדים, אך לא אצל הדתיים לאומיים).
לעומתם אגב, יש תלמידי חכמים, שאינם חפצים בשררה, ואצלם תמצא הרבה ויתר חשיבה פתוחה. אם אנשים אלו ניתן בהחלט לדבר ולשנות וללמוד. אם הפתרון יגיע, הוא יגיע מתלמיד חכמים שאינם רודפי שררה.
אני לא יודע להבחין בין תלמידי חכמים, תלמידי ישיבות, אברכים, צעירים שתורתם אומנותם וסתם דוסים. מבחינתי כל עולם המושגים של שכר ועונש שאינו בשליטת האדם אלא באסטרולוגיה, נומרולוגיה, תפילות או טקסים חסרי תוחלת, הוא דבר פסול מהיסוד כנדבך לבנית חברה צודקת ומתקדמת. מלמדים שברי אמיתות מלוקטים, או למעשה יותר את הפרשנויות היצירתיות מאשר את הסיפורים עצמם, ומצדיקים בצורה זו בערות, כוחנות, בדלנות ושנאה. כלפי נשים, דתות, עדות אחרות ואפילו חצר הרב השכן.
אם יש "תלמידי חכמים שאינם חפצים בשררה" שאפשר לדבר איתם, הביאם ונדבר איתם. אני בטוח שמניינם בעם פחות מחצי ריבוא, על זה אי אפשר לבנות שינוי.
אתה זוכר מה אמרתי, שאני סובלן כלפי כולם וכל דיעה מלבד אילו שאינן סובלניות בעצמן? אמרת לי שאני מחפש לבנות דיקטטורה, אבל ניסיתי להזביר לך למה התכוונתי. הנה בא כבוד השופט אדמונד לוי והדגים איך אפשר להיות סובלן אבל לא לאי-סובלנות. אם לא הבינו את זה בחינוך (שנמנע מהם) ולא הבינו את זה בבקשות (שהורו להם להתעלם מהן) ולא הבינו מתוך צו בית המשפט להתחיל לאהוב לשכניהם כמוהם, יצטרכו להבין זאת בדרך האחרונה שנשארה למדינה להפעיל נגדם וזה דרך לקיחת חירותם לזמן קצר והטלת קנס במקביל. אינני יודע אם לא היו צריכים להשית את הקנס ורק אז לעבור לכליאה, אבל בכל מקרה מדובר בקווים אדומים שצריכים להגיב בתוקף על חצייתם.
להסביר ולא להזביר כמובן. האותיות קרובות מדי על המקלדת, מצטער 🙂
אינני יודע עם מספרם אפילו מגיע לאלף איש. אני כן יודע שהם אנשים מאד משפיעים (לפחות בציבור הדתי-לאומי). אני מנהל לא מעט שיחות אם תלמידיי חכמים כאלו. ואני מעריך ששינוי יכול להתרחש.
אך כדי לדבר איתם, עליך ללמוד לדבר ממקום של ענווה. ולנסות להבין את תפיסת עולמם.
גם אני כמוך חושב שמערכת אמונות שמבוססת על שכר בעולם הבא, היא מערכת שלא יכול להתקיים בה צדק (לפחות לא בעולם הזה). הדרך לשנות את התפיסה הזאת, היא בידאלוג מתמשך בין התרבות הליברלית לתרבות הדתית-לאומית. אבל לצורך כך יש ליצור גשר של הבנה לתפיסות השונות.
לגבי הצלחת השופט לוי:
כן, ראיתי איזה יופי הוא הצליח. במקום ליצור דיאלוג שיראה את הבעיתיות שבאפליה, הציבור החרדי חושב שיותר חשוב להתיישר על פי הוראות הרב של סלונים, מאשר לעשות בדק בית. אכן דיקטטורה. הן של בג"צ והן של הרב של סלונים. כך לא בונים דמוקרטיה.
טל ירון:
>>ראיתי את שמונת הערכים… פיספסתי.
>>נראה שיש עוד מארג של ערכים שמשנים את החשיבה האנושית, והם אלו שגורמים לקשיי תקשורת קשים הם: ליברליזם,
>>דת, ניו-אייג', פוסטמודרניות, לאומיות, שמרנות, אבסולוטיזם.
>>כך למשל שמרן מתקשה לתאם עם ליברל. ניו-אייג' מתקשה לדבר עם פוסט-מודרניסט. אבסוליטיסט חילוני, יתקשה לתאם
>>עם דתי ליברל, וכן הלאה…
>>האם אתה מכיר את הקושי הזה? האם מצאת דרך להתגבר עליו?
טל,
ה(VMEME (Value Meme הם "צורה" בעוד ש "ניו-אייג'" זה צורת ביטוי, כך גם שמרונות ואבסולוטיזם.
הרעיון הוא שהVMEME מתפקדים כמו מסגרת אבל הפירוש של המציאות מורכב גם מ- תכנים/מידע/פירוש. למשל הVMEME הסגול הוא התפיסה הראשונית פרה-אגו שמשותפת לכולנו במסגרת הזאת העולם מפורש כמערכת גדולה של גורמים-ותוצאות. בעולם בראשיתי (כפי שאנחנו רואים בממצעים פרה-הסטוריים) הם הובילו לתפיסת עולם דומיננטים של אלילים וכוחות. מתוך הVMEME הסגול המציאות היא עולם מלא קסמים ואלים וההתאגדות היא בדרך כלל שיבטית.
הניו-אייג' הוא תופעה חדשה ובמקורה אנחנו דווקא רואים בה כנובעת מהVMEME הירוק שמאופיין בתפיסה פוסט מודרנית יחסית. ה"אמת" אובדת ומוחלפת בחיפוש אחר הרמוניה ושיוויון. כך אובדת ההבחנה בין דת ממוסדת וטקסים שמאניים ואנחנו מוצאים שהVMEME הירוק מוביל לא פעם לחיפוש אחר ה"טיבעי" וה"מקורי" בטקסים הפרה-היסטוריים והאמונות ה"רוחניות". אומנם אנחנו צופים באותה משיכה לטקסים ומה שרבים יכנו "אמונות טפלות" אבל המסלול התפיסתי שונה.
הVMEME הירוק לא מוביל תמיד ל"ניו אייג'" בסיטואציות אחרות הוא מוביל לתפיסות חברתיות, המנעות מכסף (חומרנות) ונטייה להסכים בקונסנזוס.
כך גם דת אינה "תפיסת עולם" יש פירוש דתי הנובע מתפיסת עולם שונה. היהודים שחושבים שלא ראוי להפלות אנשים בגלל מוצאם (VMEME ירוק) יפנו לבית משפט לכפות את ערכיהם (VMEME כתום) שיוביל למאסר של אנשים כי ניתן צו (VMEME כחול) ולעומתם חברה בהVMEME הדומיננטי הוא כחול כמו החברה החרדית יתארגנו ויהיו מוכנים להכלא על קידוש השם כפי שקבע הרב.
הVMEME הוא מערכת של מערכות הוא האופן בו מפורש העולם בעוד שיש את הפירוש של העולם שהוא מה שאתה תכנה דתי/ניו אייג'י/אבסולוטיסטי.
סרטון קצר על הנושא
Don Beck The Original Meme Tale
http://www.youtube.com/watch?v=OJ-K-xmRJ4Q
http://www.youtube.com/watch?v=PxC4yeGkgt0
פעם ראשונה שאני שומע על Vmeme ועוד בצבעים. מאיפה באה הטקסונומיה הזו? זה לא קשור למה שקראתי עד היום על מימטיקה.
"דאלוג מתמשך בין התרבות הליברלית לתרבות הדתית-לאומית. אבל לצורך כך יש ליצור גשר של הבנה לתפיסות השונות."
– אני חושב שאני מבין די טוב את תפיסתם, אני חושב שהם מסרבים להבין את תפיסתי. אני מעדיף לחסוך לעצמי 10 שנות קריאה בארון הספרים היהודי, אסתפק אם אקרא את רכלבסקי ואורנן, זה יהיה בסדר? לחלופין האם הם יהיו מוכנים לקרוא, למשל, את שפינוזה או את קרל סאגאן?
מצטער, גשרים לוקחים זמן לבנות, במשך מאה השנים האחרונות ובמיוחד 50-60 השנים האחרונות הם רק חותכים גשרים, מתבדלים ומוצאים יותר סיבות לפחד ושנאה (אולי חרדה ממש?). היו להם את כל התנאים וההזדמנויות להתאים את עצמם למציאות והם העדיפו להכתיב אותה. אני חושב שהמערכת הממלכתית היתה סלחנית מדי וזה מביא אותנו כרגע לסכנה של מלחמת אזרחים, ולכן הגיע הזמן לעשות דברים לא נעימים, ולהתחיל לדאוג לשלטון חוק. הראשונים שיפגעו, מה לעשות, צריכים להיות ציבורים מזוהים שמצפצפים על החוק, לפני שיעברו לפרטים בעייתיים. אנחנו לא מדברים כאן על להכריח אדם לאכול לא כשר, או מהכשרות הפחותה בעיניו או כל השוואה למשטרים חשוכים. אנחנו מדברים על ביעור בערות, ביעור הגזענות בעם שסבל ממנה כמו שמעט עמים סבלו ושרדו לספר על זה. אני לא חושב שצריך להיות סלחנים עם עדר אדיוטים שכזה. צריך להעביר להם סמינר פתיחות ואנטי-גזענות לשבועיים לפחות, בכלא אם אין ברירה.
אבל כנראה שלצערי יושיבו אותם במדי אסירים ולא יחנכו אותם מחדש בשום צורה, וזה חבל.
עירא,
סליחה על הטקסטונומיה, זאת היתה תשובה לטל.
הרקע לזה היא עבודה של ד"ר קלייר גרייבס שניסה לברר איך אנשים מבינים חיים טובים ופיתח מודל התפתחותי דינאמי שנמצא בבסיס ה"דינמיקה סיפיראלית אינטגרלית". בבסיסו הטענה היא שתפיסות עולם הוא תהליך עם מבנה שנוצר מתוך האינטרקציה של ה"תרבות/עולם חיצוני" וה"חשיבה/עולם פנימי". התהליך הוא התהוות מתמשכת והצבעים מציינים מרכיבים/שלבים עיקריים במסלול ההתפתחותי. הרעיון הוא שהמצב הטוב הוא התאמה בין מציאות ותפיסת עולם ולא "להגיע הכי גבוהה"
הקשר לממטיקה הוא שה"ממ" הוא ערוץ התקשורת ההתהוות הייצוגית של תפיסת העולם שלנו כך שמדובר בסוג נוסף של "ממ" שהוא בעצם מערכת של "ממ" המתקבצים לתפיסת עולם.
בתגובה שלך את מכניס את עצמך לתוך הקונפליט, אתה מציג את המתח בין תפיסת העולם שלך, סולם הערכים שלך מול אלה של ה"חרדים".
לכן אני מציע לבחון שבנוסף ל"גשרים" נציב גם "גדרות". אומרים שלשכנים טובים דרושות גדרות טובות, כך שלא רק לבנות גשר כדי שההם (הלא ליברלים) יהפכו להיות אנחנו (ליברלים) אלה גם לתחום את גבולות הכלכליים חברתיים כך שיוכלו הם להיות מי שהם בלי אינוס שלנו ובלי שהם יאנסו אותנו לדרכם.
עניין הגבולות חשוב לא פחות מהגשרים
אין לי בעיה עם הקמת גשרים, אבל כיון שאני בא מהצד הפלורליסטי והם לא, גם אם אבנה את 95% מהגשר הם לא מוכנים להושיט יד ולשים 5% מעצמם. נשאר לי רק לדבר עם מתונים כמו הרב מלכיאור שלצערי לא ממש מיצג את רוב הציבור הזה.
ולגבי גדרות – אני חושב שזה בדיוק מה שעשה בית המשפט העליון בנושא עמנואל – שם גדר דמוקרטית וברורה מה קורה במדינת חוק שאזרחים בה מתמהמהים ומזלזלים במשך חודשים ארוכים (כמעט שנה) בהחלטות בית המשפט והחוק.
נרי,
אני חושב שהבנתי. שמעתי ראיון עם דון בק לגבי הפלסטינים, וכן הורדתי תמונה ברזולציה גבוהה של הדינמיקה הספירלית.
אני נוטה להסכים עם הראיה הכללית של ההתפתחות. יש לי מחלוקת לגבי שלבי הצהוב והטורקיז. נראה שהתיאוריה של דון מושכת בשלביה המתקדמים לכיוון פוסט-מודרני, רוחני. אלו אכן גישות שמונעות קונפליקטים. אם כל אחד יאמין כי האמונה שלו היא פרטית, או קהילתית, אז יווצר שוב הפלוריליזם הפאגני, שבו אין מלחמות דת.
אני, ואחרים מוצאים את המציאות אחרת. אחד הספרים המעניינים בנושא זה הוא Closing the Amrican mind, שמתאר איך הפוסטמודרניות מונעת מהאמריקאים שיפוט מוסרי. את תוצאות חוסר היכולת של שיפור מוסרי ניתן לראות באירופה. האירופאים נמצאים כראה ברובם בשלב הירוק. ואז הם גילו כי תחת התפיסה הפלורליסטית/ניהליסטית של השלב הירוק התקבצה קהילה גדולה של כחולים, ומהווה במידה מסויימת איום פנימי על האירופאיים. חלק מהניסיונות של האירופאים היא לקדם את החברה הכחולה לירוקה, אך כיום יותר ויותר אירופאיים נוטים חזרה לכתום, כתגובת נגד לכחולים (התחזקות הימין בארצות אירופאיות שונות).
הפתרונות הצהובים והטוריקיזיים יכולים לדעתי להתקיים רק בסביבה בה אין איום ובה כולם צהובים או טורקיזיים. אלא שמערכות ביולוגיות כאלו אינן יציבות, כי תמיד ישתלט meme טפיל או קטלני שינצל את חוסר היכולת להתגונן של המערכות ללא ההגנה.
לכן אני מבסס את התיאוריה שאני מנסה לפתח על רציונליזציה מתקדמת + מקום רציני מאד לרגש. בתיאוריה שאני מציע, התפתחות משמעותית במדעי החברה והרוח, תאפשר לנו לאבחן את העולם טוב יותר, ולתת לנו כלים להתמודד עם meme טפיליים או קטלנים. היא תיתן לנו כלים לבנות בצורה יותר מאורגנת ומודעת חברה יותר קהילתית-ערכית.
השאיפה שלי היא לבסוף לאנרכיה מוסרית, המבוססת על אמת (זה השלב ה- 3rd Tier שאני מציע).
האם הבנתי נכון את התיאוריה של האינטגרלית? האם התיאוריה שלי נשמעת סבירה?
היכן יכולה להיות נקודת המחלוקת בין שתי התפיסות שאנו מציגים?
עירא,
היכולת לבנות גשרים, דורשת ללמוד הרבה. מי שמעוניין בשינוי, הוא זה שצריך ללמוד. אני מבין את הצורך להישאר בנקודת העולם הפלורליסטית, ולהימנע ללמוד על עולמם של אחרים. זה אכן נוח ולא דורש לימוד. אבל יש לזה מחירים. התנגשויות ומתחים בלתי פוסקים. יש כאלו מבינינו שמעדיפים ללמוד את כלל צדדי החברה הישראלית (מבחינתי גם הערבים והפלסטינים) כדי להביא ליצירת שלווה ואי-מתחים.
זו מדינה חופשית. כל אחד יכול לבור את דרכו לפי המשאבים העומדים לראשותו, ותפיסת עולמו.
"להישאר בנקודת העולם הפלורליסטית, ולהימנע ללמוד על עולמם של אחרים." – אהה.. זה הענין, שאני לומד על עולמם ומתגמש שישים שנה, ואילו כאן מדובר בציבורים שלא מעונינים ללמוד על עולמי אלא רק לנצלו, לנשלו ובמקרים הקיצוניים לבזוז את כספי המיסים שלי בלי להשתתף בנטל. בנושא של מגזרים ערביים ישראליים יש סיפור אחר, אנחנו הפלנו אותם לרעה, אבל החרדים הופלו לטובה, זה לא אותו המקרה בכלל.
"אנרכיה מוסרית, המבוססת על אמת" – הגדרה מוזרה מאוד. זו בדיוק סכנת הרב-תרבותיות. אחד יגיע שהמסכנה היא "אדם לאדם זאב" על בסיס המציאות ולכן מותר לשחרר כל רסן, ואחר יגיע ל"אהבת לרעך כמוך". אני לא חושב שאנארכיה היא המילה הנכונה כאן. הכיוון צריך להיות חתירה להבנה וסולם ערכים דומה, ולא פיזור אנרכיסטי. גם כדי שאנרכיה אוטופית תוכל להתקיים, חייבים כמה מוסכמות מוסריות.
עירא, אני חושב שאנו מסכימים על מהות האנרכיה המוסרית המבוססת על האמת. רק יש צורך בחידוד מושגים.
אנרכיה = חברה ללא שליט
מוסרית המבוססת על האמת = בחקירה משותפת, אנו מבססים את המוסר המשותף. אנו מצליחים להגיע למוסר משותף, כיוון שהאמת היא נר לרגלינו.
כך אמורה להיווצר להבנתי חברה שבה אין צורך במושל, וכולם יודעים להתאים את עצמם אחד לשני וליצור התארגנויות ספונטניות אד-הוק, על פי ערכי מוסר משותפים.
אבל יש לזכור שזה חלום רחוק. זה לא יקרה מחר, ואולי גם לא מוחרתיים. בינתיים עלינו לבסס חברה יותר דמוקרטית, שבה הדיון המשותף המבוסס על ראיות, הוא זה שצריך להתחזק. שני רכיבים אלו, הם היסוד לצמיחה מאוחרת יותר של האנרכיה המוסרית-אמת.
טל
דינמיקה ספיראלית, או כל גישה שמנסה להבין את המורכבות והדינמיקה של המציאות האחת בה אנחנו נמצאים אמורות להתלכד בסופו של דבר.
שלבי הצהוב והטורקיז.
שלבים אלו משמעותיים ומעניינים, מדובר בשתי "תפיסות עולם" מתהוות, אחת אני רואה בך מתוך השיחות והקריאה שלך, אתה מחבר נקודות מבט ומצליח להפעיל "מפתחות" כאשר בני שיחך פועלים מתוך מערכות ערכיות אחרות.
לגבי הפוסט-מודרניזם הוא מזוהה בעיקר עם הירוק, ופעילים רבים (דון בק, קן ויבר) תוקפניים מאוד כלפי הגישה הזאת כי היא סוג של מחסום בפני כניסה אל התפיסות הצהובות. הטורקיז היא רוחנית יותר (אם כי יש פתיחות רבה לרוח בצהוב שמזהה "ריבוי פנים" ולכן הפרספקטיבה הרוחנית אינה מאיימת עוד). הביסוס לטורקיז הוא בדינמיקה של ההתפתחות מתפיסה "אגו צנטרית – חמה" (בג', אדום, כתום … צהוב) אל התפיסות ה"קהילתי צנטרי – קרה" (סגול, כחול, ירוק … טורקיז). הרעיון הוא שהתפיסות עולם האלה מתורגמות אל התנהגות תרבותית וכשהן הופכות מרכזיות הן מובילות לבעיות חדשות שדוחפות להתפתחות.
בנוסף כמובן חשוב להדגיש שאין צבע טוב יותר מאחר, יש שהוא מתאים יותר לתנאי החיים של הפרט בקבוצה בה הוא פועל.
נראה שהתיאוריה של דון מושכת בשלביה המתקדמים לכיוון פוסט-מודרני, רוחני. אלו אכן גישות שמונעות קונפליקטים. אם כל אחד יאמין כי האמונה שלו היא פרטית, או קהילתית, אז יווצר שוב הפלוריליזם הפאגני, שבו אין מלחמות דת.
הגישה האינטגרלית (מערכתית התפתחותית) לא מבטיחה הרמוניה ושלום, האנושות כולה כמערכת אחת נמצאת בתהליך התפתחותי כשבקהילות שונות ואזורים שונים מתהווה תרבות עם מרכז כובד של צבע אחר. הקונפליקטים ימשיכו אך פיתוח היכולת של הניתוח מערכתי התפתחותי מאפשר לנו לגשת אל הקונפליטים האלה ולתמוך בשינוי …. ולהיות מוכנים לצרות שיופיעו תוך כדי השינוי.
לגבי התפתחות הצהוב, אין הרבה יכולת למנוע את זה, דווקא הקשיים והמורכבות דוחפים את הפרטים לפתח את ה"מסלולי חשיבה/רעיונות/ערכים" חדשים ולהתאימם למציאות החדשה שלנו בה האינופורמציה עצומה נגישה ומהירות השינוי היא חסרת תקדים.
סלע המחלוקת/הסכמה – דומיננטיות של "מערכת נכונה" של ערכים. נדמה לי שאתה מציע חינוך טוב שיאפשר בסופו של דבר "ניהול עצמי" מה שאתה מכנה "אנרכיה מוסרית". זה מאוד דומה לאיך שהצהוב מתואר אבל המציאות אינה הרמונית, כל ילד שמצטרף אלינו מתחיל בשלב הראשון וסופג ומתפתח דרך שאר הצבעים. אי אפשר לעשות קפיצה ה"כחול" תלוי במתח שיוצר ה"אדום" ולא פעם פרטים סופגים כחול ללא אדום ואנחנו מזהים אותם כחסרי אישיות. אם כי האדום הוא נמצא בכל תרבות במידה רבה. הVMEME האלה פועלים בקהילה האנושית ויוצרת סוגים שונים של התקשרויות אנושיות ודוחפים להתפתחות טכנולוגית. הנקודה היא שחלק מהאונשות לא יגיע למצב של "אנרכיה מוסרית" גם אם יש לו את הפוטנציאל כי לא יהיו לא תנאי החיים. אולם נראה כי הקבוצה שיש לה התאמה טובה יותר לתנאי החיים תצליח לפתח כח והשפעה. כך שהירוק לא יוכל להוביל הרבה כי באופן מסויים ה"אמת" שלו עברה רדוקציה ל"שיוויון" שלא מאפשר שום מבנה הגבוהה יותר מקומה ועדיף שלא יהיה מבנה כלל). בעוד הצהוב המתהווה בתרבות האנושית מצליח ליצור התאגדויות אפקטיביות יותר המבוססת על גישה רב ערכית שיש בה את ההכרה הרוחנית באחדות של כולנו, גם אלו שאינם רואים עצמם כחלק מאיתנו.
אני לא רוצה להעמיס ב"אלטרנטיבה" של גישה שאני מכיר, כשאתה עוד לא פרסת בפניינו את התאוריה שלך. באופן עקרוני אני מנסה להימנע מ"תאוריה אחת נכונה" תאוריה היא כלי ואני מחפש יותר "מפות" כדי לפרש את המציאות. (דינמיקה ספירלית אינטגרלית כונתה פעם "תאוריה של הכל" אך מדובר בשם מחוייך וכמובן הכרה זאת לא "התאוריה של הכל".)
חותם על התיאור שלך את הצהוב והטורקיז. לא כך הבנתי מהציור. אז אני סומך על הדרך בה אתה מתאר זאת.
אני בהחלט רואה באנרכיה המוסרית, תודעה קבוצתית דומיננטית מאד, ומקום גדול לרגש ואומנות.
לגבי תיאוריה שאוכל להציג:
התיאוריה נמצאת בהתפתחות, מעל גבי הבלוג הזה.
יש רבדים שכתבתי עליהם יותר (בעיקר תורת הידיעה), אך הם לא בשלים להצגה. אני מרגיש שבדיון הפורה שמתרחש כאן, אכן הולכת התיאוריה ותופסת את מקומה. אם הזמן, אני מקווה לראות בה פחות תיאוריה שנמצאת בראשי, ויותר תיאוריה שנוצרה מתוך הקהילתית שצומחת כאן ובמקומות אחרים. כמו שאמרת, התיאוריות אמורות להתאחד לבסוף. ומבחינתי אין לכך משמעות מי הגה אותן או מי עיצב אותן. ממילא מה שאני מחפש הוא כמה חברים טובים לשיחה. לא הרבה יותר מזה (וכמובן נירוונה).
טל, אני לא שואף לאנרכיה שכזו, אני לא חושב שהיא אופטימלית או אפשרית בהתחשב באופי האדם והחברה המודרנית כרגע. אני רק רוצה שלא יהיו אזרחים פראזיטיים בחברה שלי, שלא תהיה כפיה דתית (הפרדת דת ממדינה זה בסיס ההומניזם) ושלא יהיו מפיצי שנאה ובדלנות. מעבר לזה אני חושב שאין לי דרישות מאוד ספציפיות, כבר אמרתי.
טל,
עוד על צבעים, אבל בעיקר בגלל הmind map שהוא צורה אחרת לארגן מידע
http://eric-blue.com/2009/05/17/spiral-dynamics-mind-map