בפוסט הקודם, הנחתי את כלי המשחק, על פי המאמרים של רוטשילד ולייק ופרון. עכשיו, הזמן לראות כיצד פועלת המכונה הנוראית הזאת, שנקראת מלחמה. אם נבין כיצד מתרחשת מלחמה, אולי נבין כיצד למנוע אותה.

 

מנהיגות ומנהיגים

בשלב הפתיחה של המהלכים החברתיים המובילים למלחמה, משחקים מנהיגים את התפקיד הראשי. מנהיגים או אנשים התאווים שליטה באחרים, הם הכוח המניע הראשון להתפתחות קונפליקטים. אנשים הרוצים לשלוט באחרים, קיימים מרמת המשפחה (בעל או אישה הרוצים לשלוט באחר), ברמת הקבוצה הקטנה (מלך הכיתה, או הדמות הדוימננתית בין חברים), ברמת הארגון (בוסים), ברמה העירונית, וברמת המדינה. אין מחסור באנשים התאווים לשליטה, אך היכולת שלהם להתפתח, נבלמת על ידי הגבלות שהחברה מציבה להם כאשר המערכת מאוזנת. תלמיד אינו יכול לשלוט על יד כוח בתלמיד אחר, אם מערכת החינוך מתפקדת כראוי. הבוס, אינו יכול לעשות כל מה שהוא רוצה אם יש איזון בין העובדים (או המדינה) לבין הבוס. בחברות גדולות, התחרות על המקומות המובילים מאוזנת על ידי מערך כוחות, שמונע ממלחמת הכרישים להתפרץ. וכך גם הדבר בדמוקרטיה. על מנת להגיע לראשות עיר או מדינה, אדם השואף לשלטון על אחרים, צריך לעבור מסכת יסורים של בחירות ומרכזי מפלגה, כדי להגיע לפסגה.

אל מול התאווים לשלטון, יש את המבקשים שינהיגו אותם. לאנשים יש צורך להתארגן כקבוצה, ולפעול ביחד כדי להשיג מטרות שהיחיד אינו יכול להשיג לבד. אנשים המבקשים להתארגן יכולים להשפיע במידת מה על אופי ההתארגנות, אך בעומדם מול מנהיג כרזמתי, סביר להניח כי המנהיג יהיה בעל עוצמת ההשפעה הגדולה ביותר. למנהיג חזק יש יכולת להניע אנשים על ידי פניה אל ריגשותיהם ואל הרציונל שלהם. היכולת שלו להעניק לקבוצה תחושת יכולת, תגרום לאנשים רבים להצטרף אל המנהיג.

למערכת היחסים שבין המנהיג למונהגים, ובין תת-מנהיגים בקבוצה לתת-מנהיגים אחרים בקבוצה, ישפיעו על אופי הקבוצה, ועל הצורך שלה במלחמה.

הסרת האיזון

כאשר אובד מערך האיזון המרכזי, אובד האיזון בין הקבוצות ורוחות מלחמה מתחילות להתעורר. כאשר המורה מאבדת שליטה בכיתה. כאשר המערכת השלטונית אינה מסוגלת לאכוף את רצונה, כאשר מערך האיזונים מופר בתוך חברה. אז התאווה  לשלוט באחרים, מתפרצות בכל כוחה, במאבק על השלטון.

כדי להביס את היריבים, המשתלטים נעזרים במארג כוחות תומך. מארג הכוחות התומך, אלו אנשים המוכנים לפעול תחת המשתלט ולסייע לו להשיג שליטה. הם עושים זאת על ידי סילוק גורמים המסייעים למתחרים, ועל ידי הפצת הלגיטמציה של השליט על הכפופים. במשחק המלחמה הזה, יש שילוב אינטרסים של השליט, האליטה או האוליגרכיה שמסייעת לו ולבסוף לכפופים לאוליגרכיה.

כך נוצרת פרמידת כוחות, שבה קבוצה מול קבוצה מתארגנת בהיררכיית שולטים ונשלטים, כדי ליצר כוח פוליטי חזק (במקרה שהמאבק אינו הופך לאלים), או למערך של כוח פוליטי חזק, וגם כוח צבאי, במקרה של התפתחות סיכסוך אלים בין הקבוצות.

לאומיות

באופן טבעי, קל יותר לחלק את מארגי הכוח הללו, סביב שפה ותרבות משותפת. בעלי שפה ותרבות משותפים, נוטים לסמוך אחד על השני יותר. נוטים להבין טוב יותר אחד את השני. האמונות המשותפתו רבות יותר. בתהליך "חינוכי" גם ניתן לברוא או למצוא עבר משותף אגדי, שסביבו אפשר להתאחד. כך נוצר הבסיס למאבקים לאומיים ואתניים ברחבי העולם. הצורך לאחד כוחות סביב מנהיגות, הוא אחד מהכוחות המובילים ביצירת הלאומיות.

אמונה

כוח פוליטי משמעו, היכולת של אדם לגרום לאנשים אחרים לעשות דברים שבהם הוא מעוניין. כדי להשיג זאת, יכולים השליטים וקבוצות האליטות, להשתמש בטיעונים "לא רציונליים", כפי שקראו לכך רוטשילד ולייק. הם יכולים להשתמש בטיעונים דתיים. כך לדוגמא נדרשו המלכים בימה"ב למשיחה למלכות על ידי הכנסיה. הכנסיה נראתה בעני ההמונים, שליחת האל, ולכן המלך הנמשח למלוכה, הוא בכיר האל. כך וצרה הלגיטמציה הרחבה לשלטון המלך.

גם מלכים פאגנים נדרשו להסכמת האל, כדי שההמונים יכירו במלכותם. מלכי האינקה נחשבו על ידי ההמון, כצאצאיו הישירים של אל השמש.

ההשפעה של האמונה התמימה על ההמונים, גרמה לכך שלאורך אלפי שנים ישמר קשר חזק מאד בין הכהונה למלכות. במצרים, באימפריות הסהר הפורה וביוון, היו הקשרים בין הכהונה למלכים חזקים מאד. התכחים בינהם הם אלו שאיפשרו למלכים לעלות ולרדת, ולכהונה להתעשר . עדויות לכך ניתן למצוא גם בתנ"ך  בסיפור המאבק בין שאול לדוד, לאחר ששאול גילה ששמואל תומך בדוד, וכן בסיפור עתליה, שבו יהוידע הכהן הצליח להציל את יואש בן חיזקיהו, והמליך אותו למלך, תחת עתליה.

בעידן הדמוקרטי, הלכה והתחלפה האמונה באל, באמונה בדמוקרטיה ובחרות. צ'רצ'יל, בנאום הדם יזע ודמעות שלו, נזהר מלהגדיר בעד מה נלחמים (כדי לא לפלג בין ליברלים לשמרנים), ובמקום זאת המשתמש במושג " for all that the British Empire has stood for, no survival for the urge and impulse of the ages, that mankind will move forward towards its goal." . בישראל הישובית, חזון תחית הבית היהודי, עתיק היומין, החרות והתקווה לתחיה יהודית, הן שהניעו את הציבור בישראל להצטרף לממאבק. כיום, בהעדר חזון משותף, נשארנו רק עם החרדה מפני שואה שניה, כבסיס לשיתוף פעולה רחב.

אמונה ודת, הן מגורמי הכוח "הלא רציונליסטים" מהחזקים שיש. הם הניעו, את המוסלמים הראשונים לצאת ולכבוש חצי עולם מוכר. הם הניעו את הצלבנים לצאת למלחמת קודש בכופרים. הן הניעו את מלחמת שלושים השנים. הן בסיס למלחמת צפון בדום באפריקה, והן בסיס למאבק בין האיסלאם למערב. האמונה של הלוחמים והאוכלוסיה בעולם הבא, מאפשר לפרט להקריב את חייו ללא חשש למען המטרה. צ'רצ'יל הבין שללא כמרים, קשה לנהל את המלחמה. גם כיום, עם התחזקות הציבור הדתי-לאומי בצה"ל, ניתן לראות יותר ויותר טקסי תפילה לפני כניסה למבצעים.

האילטות

ברמת האליטות, המשחקים הם יותר מיקאווליסטים. אומנם האליטות גם הן מושפעות מאידאות משותפות, אך שם יש פחות צורך באמונה "לא רציונלית" ויותר משחקי אינטרסים ואגירת משאבים. האצולה בימי הבניים התעשרה על חשבון האיכרים והצמיתים. כוחה של האצולה נבע מהליגטמציה האלוהית שניתנה למלכים. הם שיחקו משחקי כוחות בינהם, הדיחו מלכים והמליכו, כל זאת בשם רצון האל. כמעט בכל ארגון, ניתן לראות את משחקי הכוחות הללו בין האליטות של הארגון. אלו משחקי כוחות, שבסוף ישפיעו על כוחו של השליט לשלוט. האליטות מחובורות יותר לציבור, ונמצאות איתו בקשר רצוף יותר והן דואגות ללגיטמציה של השליט. ככל שהן תרווחנה יותר מהשלטון, כך יגדל האינטרס שלהן לסייע לשליט. הדבר נכון גם באוליגרכיות ההון בישראל, או באוליגרכיות התקשורת. אם השלטון יטיב עמן, הן תדאגנה ללגיטמציה של השלטון בעיני העם.

הצורך לרצות קבוצות כוח

ככל שקבוצה יותר מלוכדת וחזקה פוליטית, כך השליט צריך לרצות אותה יותר או לחלופין להחליש אותה, כדי להמשיך לשלוט. כאשר האיכרים האירופאים היו מפוזרים ומפורדים בין כפרים ואחוזות, ללא יכולת משמעותית להתארגן, היו צריכים המלכים לדאוג רק לאצילים, שידאו להתרארגן.

הצורך לדאוג לקבוצות, דורש המרבה משאבים זמינים, ולכן מלכי אירופה היו צריכים לצאת למלחמות עם המלכים השכנים על עוד ועוד שטחים. ככל שלמלך יש יותר משאבים לעצמו, למנגנון השלטוני שלו, ולאליטות, כך שלטונו אמור להיות יותר יציב.

כאשר החלה המהפכה התעשתית, היא הביאה עמה התחזקות של הציבור. זאת כיוון שהציבור עבר לגור ביחד במרכזים עירונים שסבבו את מרכזי התעשיה, והן בגלל שהציבור התחיל ללמוד לקרוא ולכתוב, והעיתונות התחילה לההאכילו באידאות אנטי-מלוכניות. הצורך להשביע גם את ההמונים, עלה פלאים, ונוצר צורך עז להתפשטות אל מעבר לאירופה, כדי להשביע את רצונן של קבוצות הולכות וגדלות. אלי ההון, זיהו את הפוטציאל של ניצול משאבים של ארצות בעלות אוכלוסיות חלשות, בצדו האחר של הגלובוס. המלכים, הבינו שעליהם להשיג עוד הרבה משאבים כדי להשביע את ההמונים ההולכים ומתחזקים. האיפרליזם רק הלך והתחזק. שילוב האינטרסים הללו, בין הקבוצות, הוביל להתפתחותה של אירופה ולהשתלטותה על העולם. המדינות החזקות באירופה נלחמו בינן לבין עצמן על מושבות-חסות בצדו השני העולם.

גרמניה, שאיחרה לצמוח (היא הופיע כמעצמה, רק בשנות ה-70 של המאה ה-19), נזקקה גם היא למושבות מעבר לים, ומלחמת העולם הראשונה והשניה, נבעו בעיקר, מהצורך של הקיסר וילהלם השני, היטלר והאליטות שלהם להשיג משאבים רבים, כדי שגרמניה תצמח. או כפי שהיטלר קרא לכך "מרחב מחיה".

קיצונים וטרור

לאחר שערכנו את כל הכוחות, כל מה שצריך כדי לדאוג להדלקת מלחמה זה כמה קיצונים שיבעירו את חבית אבק השרפה. הקיצונים, הם כלי בידי האליטות והשלטון, להוציא את הציבור כולו למלחמה. הקיצונים יוצרים מצג שווא של אומה אחת התוקפת אומה אחרת. כך הציבור מרגיש שהוא מותקף, ומנגנונים בילוגים-קוגנטיבים בציבור יוצרים מצב המאפשר לציבור להתלכד סביב המנהיגות ולצאת למלחמה. גברילו פרינציפ, הדליק את מלחמת העולם הראשונה, כשרצח את יורש העצר האוסטרו-הונגרי. פיגוע הטרור במלון פארק, הוביל את ישראל למלחמת חורמה בפלסטינים. ככה"נ, הפיגוע הקשה (שהיו רבים שקדמו לו), אירע במקום רגיש לעם היהודי – ערב הפסח. האיום הישיר הזה על המשפחה הישראלית, הוא שנתן לגיטמציה למבצע הריסוק.

טרוריסטים, ככלל, משמשים לייצירת קיטוב בין קבוצות, ומאפשרים למשוך את הציבור למלחמה.  הקיצונים יוצרים מצגת איום, או גורמים לכל הצדדים להגיב באלימות, ולהישאב לתוך מלחמה. קשה מאד לנטרל טרור, ללא הפעלת אלימות, ולכן נשק הטרור, הפך לנשק כה יעיל להדלקת מלחמות במאה  במחצית השניה של המאה ה-20, ובתחילת המאה ה-21.

לא תמיד הטרור נועד למשוך למלחמה. לפעמים הוא משמש כלי לעיצוב דעת קהל. לדוגמא, הפלסטינים ייצרו טרור תת-מלחמתי (ברמה כזאת שלא תאפשר לישראל לצאת למלחמה כוללת נגדם), ובכך הם גירו את הישראלים לחשוב מחדש על המצב ביש"ע. הישראלים חשו שאין להם פתרון, כי לא יכלו לצאת למלחמה כוללת, ואילו הטרור הפלסטיני נראה כבלתי אפשרי להדברה. לכן הציבור, שנכנס למצב Flight or Fight, בהעדר פתרון יכנס למצב Flight. כלומר, ינסה לסגת, כדי למנוע את האיום הנחווה על חייו. כך הצליחו הפלסטינים להביא את הישראלים לחשוב על נסיגה מיש"ע.

כלים ראשוניים למניעת מלחמות

הכלים שפותחו כדי למנוע מלחמות על משאבים, הם השוק הגלובלי והאו"מ. הסחר הגלובלי, נועד למנוע מאבק על משאבים. בניגוד למושובות שאיפשרו "מרחב מחיה" פרטי לכל אימפריה אירופאית, השוק הגלובלי איפשר לכל המדינות וכל המעצמות לקבל כניסה פתוחה למשאביהם של מדינות מתפתחות בעולם, באמצעות מסחר חופשי. כך נעלמת התחרות על המשאבים.

כדי להשיג את האיזון הדרוש לשימור יציבות פיתחו ארה"ב ובריטניה במהלך מלחמת העולם השניה את האו"מ. האו"מ הוא  כלי שדרכו אמורות המדינות לנהל את הדיונים בינהן. הוא כלי שנועד להפריד בין ניצים (זה מה שאמור לעשות כוח השלום, בינינו לבין לבנון). האו"מ גם נועד להפעיל כוח על מדינות שמפרות את האיזון. באמתלה זאת, נכנס כוח בינ"ל לעירק ולאפגניסטן.

שלטון האידאות

תאוות שלטון, צורך לספק אליטות וציבור על ידי מספיק משאבים, אינם הגורם היחיד למלחמות. לעיתים, יש מלחמות שהן גדולות מהאנשים שיוצרים אותן. גם אנו, וגם האמריקאים מוצאים את עצמנו נלחמים מול אויב קשה מאד להבסה. למרות שהאמריקאים הפעילו כוחות עצומים כדי לחסל את ראשי הטאליבן, ואנו חיסלנו או ניסינו לחסל את ראשי החמאס, המאבק עצמו לא הסתיים. העקרון של חיסול ראשי המתנגדים, נובע מההבנה כי מלחמות מובלות על ידי שליטים ואליטות.ולכן, אנו והאמריקאים ניסינו לחסל את הראשים. אלא שבמקרה הזה, יש גורם חזק יותר. קוראים לו "אידאה". כאשר הציבור מאמין באידאה, והאידאה מספיק ברורה כדי להיות מופצת על ידי אנשי דת או תעמולה, קשה מאד לשרש את האידאה. אנשים יהיו מוכנים להלחם בעד האידאה ולמות למענה. האידאה האיסלמית הפונדמנטליסית, היא חזקה מאד, והיא מקנה לאוחז בה, תחושה שאם הוא ילחם, הוא ירוויח מקום בגן-עדן, ויקדם עולם של צדק ושלום, תחת דאר אל אסלאם. אותו אידאה של צדק ושיוויון לכולם, הניעה את הקומוניסטים להלחם באמריקאים בויאטנם. אידאות שיש להן הבטחה לציבור הגדול לשגשוג, רווחה, צדק ושלום עולמי, יש להן כוח השפעה עצומה על ציבורים רחבים. גם האיסלאם, גם הקומוניזם וגם הליברליזם המערבי, מבטיחים בדיוק את אותם אלמנטים, וקורצים לציבור הרחב. והן אלו שמהוות בסיס לפילוג ולמאבק הבא.

הליברליזם, והסוציאל-דמוקרטיה המערביים הם מכשיר רב עוצמה לכיבוש עולמי. הן מושכות ציבורים רחבים מאד להירתם למאבק למענן. הן מבטיחות הצלחה, שגשוג וחרות להמונים ולאיליטות. האיסלאם גם הוא מבטיח את אותם הדברים להמונים, אך ללא תיווך האליטות.

שתי האידאות הללו, הן שמתחרות על לב ההמונים, ויוצרות את הכוח הפוליטי הדרוש לצאת למלחמות חדשות. אלא אם כן, תמצא דרך לרסן את המתח המצטבר בין אימפריית האילסאם העולה, למדינות בעלות התרבות הליברלית/סוציאל-דמוקרטית.