לעיתים נדירות יוצא לי לראות סרט שמזקק כל כך שנאת הזרים, שמובילה להתפתחות סיכסוכים אתניים. חלק גדול מהרכיבים שנמצאים בסרטון ציונו במאמר שדנתי בו על פי רוטשילד ולייק.
ראו את הסרט הבא, ונסו לזהות ממה מורכבת חרדה אתנית ושנאת זרים (זהירות, לא לחלשי לב)?
בסרט ניתן לראות את האלמנטים שמרכיבים חרדת זרים, ועליהם דיברו רוטשילד ולייק:
- פחד מהכחדות הקבוצה
- חשש להפוך למיעוט נשלט
- תיאוריות קונספירציה (איך לכל הרוחות, נכנסנו אנחנו לתמונה?)
ישנו אלמנט שהם לא דיברו עליו, אך בולט כאן בסרט, והוא אידאל היופי התרבותי – לכל תרבות יש את אידאל היופי שלה. במקרה הזה ישנו היופי להבן הנשי, והזרים, האסיאתים, יהודים ומוסלמים, מחללים את נשות הגזע הלבן.
כותבי התסריט, השתדלו ליצור אווירה שתוביל לעימות. הם משחקים חזק מאד על היצרים של גברים להגן על נשים חלשות, ותינוקות חלשים. הם מקצינים את האיום. בנוסף הם קוראים ליחידים לקחת יוזמה. זאת בדיוק היוזמה שאמורה להצית את מעגל האימה. אותם בודדים שיבצעו פעולות טרור, או פרבוקציה, יגרמו לתגובות בצד השני, ויגדילו את המעגל. הם עלולים לסחוב את המערכת למעגל דמים. פשוט מדהים לראות, איך נוצר מעגל השנאה.
האם אתם מזהים עוד רכיבי שינאה?
האם זה דומה לרכיבי הפחד האתני שלנו, היהודים במדינת ישראל?
חשש מהשמדה? חשש מהתבוללות? קונספירציה שערביי-ישראל/השמאל מבקשים להכחיד אותנו?
האם יש הבדל בין החרדה לעיל, לחרדה שלנו? אם כן, מהו?
האם חרדה אתנית היא טבעית? האם היא מוצדקת?
סליחה על השאלות, אך היום יש לי יותר שאלות מתשובות.
שלכם, טל ❓
טל,
בוא נתחיל עם הביטויי "חרדה אתנית", שגורם לעניין להישמע כאילו הקבוצה היא איזו אישה חרדתית שמפחדת מדברים בראשה. כמו כן שוב יש כאן עניין "מניעים שלילים" – קבוצה חייבת לפחד, להרגיש חלשה, בשביל לתקוף קבוצה אחרת. עד כמה שאני זוכר הקולוניאליזם האירופאי לא בא מחרדה קיומית (מהבחינה האתנית) אלא מרצונה של קבוצה אחת להעשיר קבוצה אחרת. מכאן אנו למדים שאין צורך לשנוא או לפחד מן היריב בשביל לכבוש ולשעבד אותו.
אולם אם ענייננו הוא פחד אתני, הרי שהמרכיב היחיד הוא זה: יכולת הפגיעה של הקבוצה השנייה בנו. מכאן יוצאים גם הפחד להיות מיעוט, להיכחד, לעבור התבוללות אתנית, להיות משועבדים וכו'. אנו מפחדים ממה שיכול לאיים עלינו.
שנאה אתנית מתודלקת מן הפחד האתני, ברם גם היא מכילה רכיב משלה: מידת הניגודיות של הקבוצה השנייה לקבוצתנו מבחינת ערכים, תרבות וכו'. משום ששנאה היא רגש דחייה, הרי שאין צורך שקבוצה אחרת תאיים עלינו בשביל שנחוש כלפיה שנאה בשל האידיאלים שהיא מייצגת.
שלום ניצן,
"חרדה":
חרדה, אינה מילה גסה. לאנשים חרדתיים, יש מאפיינים מסויימים. המציאות היא דבר מורכב מאד, וכל אחד מאיתנו רואה אחרת את המציאות. חרדתיים, נוטים לזהות את הסיכון, את הקונספירציה, את הרע באנשים. לעומתם, אוניברסליים, נוטים לזהות את המשותף,את הביחד, והם נוטים להתעלם מסיכונים. אלו ואלו מאפיינים של בני אדם, הן ברמה האישית והן ברמה הלאומית. אין הכרח שראיית המציאות של האחד נכונה יותר מהראיה של האחר. המציאות מכילה שילוב של כל הדברים.
יש כאן גם רכיב דינמי. כאשר אדם מתמקד ברע, אכן דברים רעים יקרו לו. חרדתיים הם אנשים ש"העולם", מתאכזר אליהם. לעומתם אנשי החשיבה החיובית מצליחים יותר, ולכן כיום אנשים מנסים לחשוב חיובי..
קולניאליזם אירופי:
הקולוניאליזם האירופי לא נבע מחרדה מהנכבשים. אבל המלחמות הקולניאליסטיות, שהתנהלו מאז סוף המאה ה-15 ועד אמצע המאה ה-20, נבעו מחרדה מהתנהגות המדינות הקולניאליסטיות האחרות. הדוגמה הבולטת ביותר, היא ההתדרדרות של גרמניה ורוסיה למלחמת העולם ה-1. אוסטרו-הונגריה, איימה על סרייבו. רוסיה איימה על אוסטורו-הונגריה וגרמניה אימה על רוסיה. שלושת המדינות הגדולות הללו, חששו אחת מהשניה ומקונספרציה, וחוסר האמון הזה, הוביל אותן להקצין את התגובות אחת כלפי השניה, ולבסוף לפתוח במלחמה.
דחיה וניגודיות:
האם דוגמא טובה לכך היא האיום שחשו הגרמנים מהיהודים לפני מלה"ע-2?
כיום באירופה, אני רואה שלא מדובר רק בניגודיות תרבותית (כמו במקרה של הצוענים), אלא גם באלימות של מיעוט קטן מוסלמי.
אבל הנקודה שאתה מעלה, אכן צריכה להיות מובהרת. מדוע אירופאים שונאים את הצוענים ואת היהודים?
אולי באמת יש כאן עניין של דחיה בערכים אסטטים?
טל,
אירופה יקירתנו היא התוצר של 1,600 שנות נצרות בהן טופחה בשקידה שנאה כלפי אחר: הנוצרי המאמין שנא את היהודי, שנא את השטן, את החטא, את הכופר ואפילו, כפי שניטשה מאפיין את הקדוש, את עצמו. היהודים היו הכופרים שבזו לצלב, שהתנגדו לקבל את הבשורה של ישו; בעיניי הנוצרי אנו בעצם מעליבים אותו ואת אמונתו ומתנגדים לה ומכאן השנאה ליהודי המרושע שמהווה ניגוד לכל מה שאירופה מייצגת.
בימינו אירופה ה"אוניברסאלית", ה"ליבראלית", ה"דמוקרטית" ועוד אידיאלים מודרניים נעימים היא עדיין שונאת זרים ושונים: המהגרים שמגיעים אליה אינם חולקים את המורשת ההיסטורית שלה או את ערכיה החילונים ולכן מופעלת כנגדם איבה. זה בסופו של דבר הסתירה בפלורליזם כפי שהוא מתבטא בימינו- הפלורליסט מקבל את כולם כל עוד כולם מקבלים אותו; מה שאמור לעודד חופש מחשבה נהפך בכך לדיקטטורה מחשבתית נסתרת.
ניצן,
דת:
כן, אני מקבל שלנצרות יש חלק גדול בשנאה כלפי היהודים. לנצרות יש תאווה מיסיונרית שאנו לא מבינים כלל. ואנו עלבון בלתי נתפס. בנוסף, התרבות הנוצרית-אירופאית, הינה בעלת מאפיינים שונים מהמאפיינים היהודיים.
אני חושב שהאיסלאם היא דת מאד לא סבלנית. היא מחנכת את מאמיניה לראות את העולם בשחור ולבן, וכל ביקורת נשמעת להם עלבון שיש להכחידו בחרב.
היהדות יש לה גם את המאפיינים שלה לשנאת זרים.
יש לי תחושה ששהשנאה יושבת גם על רגשות בסיסים יותר, אוניברסליים יותר.
אנו מעוצבים תרבותית להעריך מה נכון ומה לא נכון. תרבויות אחרות בקרבתנו, יכולות לגרום לו לתחושת חוסר-נכונות. כך למשל היקים, מרגישים שהמוזיקה המזרחית היא תת-תרבות שיש להכחידה (ראה עניין נתן זך).
יש לנו אידאלים של יופי. יש לנו אידאלים של התנהגות חברתית.
הדיקטטורה של הפלורליזם:
מדוע האירופאים קיבלו את הניוא-איג' הבודהיסטי בקלות, ומהאיסלאם הם נחרדו? נראה לי שיש כאן סיפור אחר. סיפור שבו אני מוכן לקבל את השונה, כל עוד הוא לא מאיים עלי בצורה אלימה. זה נראה לי עדיף מהסובלנות של הלאומנות, שמוכנה לקבל אותך, רק אם אתה נראה, חושב ומדבר כמוני…
טל,
הבודהאיזם של הניו-אייג' הוא קאנטרי קלאב רוחני. רוצה הארה? תעשה מדיטציה ותקשקש על קארמה. ממה שאני גם קורא יש כמה חוקרי בודהיזם שמורטים את שיערות ראשם מהבודהיזם כפי שהוא מופץ במערב. לעומת הבודהיזם, שבדרך כלל אינו מחייב גם מטען היסטורי/ערכי שונה, האיסלאם הוא לא רק דת כי אם גם מכיל רכיבים אתניים והיסטוריים שיוצאים כנגד הנצרות. אל לנו לשכוח שהנוצרים האירופאים והמוסלמים היו עסוקים במלחמות חלק נכבד מ2,000 השנים שלנו.
"כל עוד הוא לא מאיים עלי בצורה אלימה"- אם כך כיצד נסביר את חרדתו של האגף הליבראלי מפני כ"ך? האם הם הבטיחו לשחוט את הפלורליסטים? לא ובכל זאת הוציאו אותה אל מחוץ לחוק. ה"סובלנות" של הדמוקרטים בימינו אינה באמת סובלנות, אלא בדיוק אותה לאומנות שאתה מעדיף להתרחק ממנה: מי שמקדש את הפלורליזם והליבראליות מתקבל בעוד שמי שחורג מתוייג כפרמיטיב שונא אדם, גזען חשוך חסר תקנה. זו דיקטטורה ואחת הצבועות שבהן.
דתות:
אני חושב שהאליטות בהתחלה התנגדו לבודהיזם (בשנות ה-90 היתה התנגדות לניו-אייג'), אך עבר זמן וראו שאין בכך נזק. ואין הדבר באיסלאם. לאיסלאם יש טרוריסטים….והם מכחידים את חופש הביטוי, הנוגע לביקורת על האיסלאם.
כלומר ==> בהתחלה יש התנגדות טבעית, אך אם זה לא פוגע משמעותית באורךך החיים שלך, ומשתלט על התרבות שלך, הקבוצה מפסיקה להתנגד.
תיקון קטן: האיסלאם בן 1570 לערך, כך שהוא לא יכול היה להילחם באירופאים כבר 2000 שנה 🙂
דיקטטורה ליברלית:
כ"ך דגלה בטרנספר לערביי ישראל, ובאלימות כלפי ערביי ישראל. זה מחוץ לכללי המשחק הדמוקרטי.
לגבי זה שכל אחד שמעדיף לאומיות על אוניברסליזם, נחשב כפשיסט. זאת בעיה פסיכולוגית של האוניברסליסטים הטהרנים (המאד קיצונים). זאת בעיה של כל האבסולוטיסטים. לא הייתי מתרגש. היתי פשוט ממשיך להגחיך את התכונה הזאת עד אבסורד….
ניצן, דמוקרטיה זקוקה למידה מסוימת של ערכים ליברליים ופלורליזם ולכן טבעי שמי שיוצא נגדם יוצא מהמשחק.
באותה מידה אתה יכול לשאול למה לא לאפשר למי שמצהיר על גזענות ושנאה בגלוי להיבחר לכנסת.
למה לא באמת? ואם העם ברובו רוצה דווקא בו ולו יש את הכוח האלקטוראלי להקים ממשלה? האם למנגנון הדמוקרטי יש זכות לצאת כנגד רצון העם?
עוז,
השאלה של ניצן במקומה.
אני חושב שזאת התשובה: "דמוקרטיה צריכה גבולות, כדי להישאר דמוקרטיה". יכול להיות שיום אחד, יחליטו 51% מהציבור למנוע זכות הצבעה מ- 49%. מבחינה דמוקרטית טהורה, זה אפשרי. בתהליך הזה, הרוב למעשה הופך לדיקטטורי, והמיעוט, אם יש לו שכל בקודקוד, יצא למאבק עצמאות.
לדמוקרטיה יש מספר מטרות להבנתי:
1. לאפשר לרצון של כולם לבוא לידי ביטוי, כדרך של המדינה להתנהל למען כולם.
2. כך נמנעים מתחים שמפרקים את הקבוצה
3. אם המערכת עובדת נכון, אנו גם מקבלים את חוכמת ההמון, ואז יש לנו קבוצה חכמה שפועלת למען פרטיה.
אם לא נשמור על גבולות מסוימים של דמוקרטיה, יכולה קבוצה אחת לפגוע בשניה, ולמוטט את כל המבנה הדמוקרטי. אם קבוצה אחת תבקש לסלק קבוצה אחרת, אז תיפתח מלחמת אזרחים. לכן, גבולות הגזרה הדמוקרטיים, הם מותר לדבר, אסור להפעיל אלימות או להטיף לאלימות.
טל,
מה היא אלימות? שימוש בכוח לשם פגיעה (פיזית, פסיכולוגית, חוקית וכו'). אמור לי, מה הוא החוק האוסר על עישון במקומות ציבוריים אם לא שימוש באלימות מצד מתנגדי העישון כנגד המעשנים? כמובן, נוכל לטעון שגם המעשנים פוגעים באחרים אולם לא נוכל להתעלם שהפעלנו אלימות כנגד אלימות וזה עוד במקרה "קל".
דמוקרטיה אם כן מאפשרת פגיעה במיעוטים ושימוש באלימות, תוך שהיא מכילה רכיבים של הגנה עצמית כנגד רצון העם אם ירצה לחסלה. יתרונה היחיד של הדמוקרטיה, לפחות במתכונתה הנוכחית, הוא שלקבוצות הון וכוח קל יותר לשלוט בהמון וזה פורק את זעמו אחד כנגד השני בדמות וויכוחים וחוקים.
אכן, הרמוניה…
ניצן,
יש משהו בדברייך:
הרוב החליט לפעול נגד המיעוט (המעשנים). וניתן למדינה מנדט להפעיל כוח סביר כדי לדכא את המיעוט (קנסות ומאסרים).
אך הוא לא שלל מהם את הזכות להצביע ולשנות את הפסיקה בהמשך.
במקרה של כ"ך כן היתה דרישה לבטל אזרחות הערבים.
אז יוצא מכך ==> מותר להפעיל כוח סביר כגד מיעוטים, כל עוד הם חלק מהמשחק הפוליטי-דמוקרטי.
כך יוצא שכאזרח, אתה לפעמים בצד המנצח ולפעמים בצד המפסיד. אבל תמיד אתה חלק מהמשחק, ותמיד זאת המדינה שמפעילה כוח, ולא האזרחים עצמם.
אסור לאזרחים לקחת את החוק לידיהם. אסור להם להטיף לאלימות אישית כנגד האחר, או להפעיל אלימות כנגד האחר. אבל מותר להם להצביע למען פגיעה באחרים דרך המדינה. הרעיון הוא שבמהלך הדיונים ימצא פתרון המיטבי, ולא דווקא הפתרון האלים.
יש לכך עוצמה מחברת. אנו יודעים להיות חלק מהמשחק, ואנו יודעים שגם אם הפסדנו, אנו יכולים עדיין לשחק ולשנות את החלטת הרוב. כך אנו נשארים חלק מהקבוצה, ולא פורשים בכעס ובאלימות.
האם החוקים ברורים יותר עכשיו?
הרבה יותר, תודה :).
בכיף 🙂
הערה אחת לשאלתך:
שים לב לתיאוריה המובעת בסרט: הציונים (כך!) שולטים במדיה האירופאית ומשתמשים בה כדי להרדים את האירופאים בזמן שהם מציפים את אירופה במהגרים מוסלמים. יש לנו עסק עם תורת קונספירציה. מגוחכת, פתטית, ואידיוטית. אבל היא עושה שני דברים.
1. התיאוריה הזו מסבירה את העולם. היא מסבירה הכל.
2. התיאוריה מחברת את כל האלמנטים השליליים לחבילה אחת (מדיה, ליברליזם, קומוניזם, קפיטליזם, איסלאם, יהדות, אפריקה). זו נטייה שאני מוצא אצל לא מעט מאיתנו.
עומר,
מסכים שנוצרה כאן חבילה שלמה שמסבירה את המציאות בצורה כוללת. אני גם חושב שלרבים מאיתנו יש כאלו תפיסות עולם כוללניות. זה רק טבעי. אני חושב שרק לאינטלקטואלים מיוסרים, או צעירים סקרנים, יש תחושה שלא הכל פתור. חוסר התמונה המלאה, היא שעושה אותנו לסקרנים כל כך. אנו מנסים להבין את העולם.
לרוב האנשים יש תמונת עולם מלאה. לדתיים יש את אלוהים, שמסביר הכל, ואי אפשר לשאול שאלות מיותרות על העולם… כי הוא חכם מאיתנו. לימין יש את הפעלת הכוח כפתרון הכולל, וכמובן את הצורך להעלים את השמאלנים, שמונעים ממנו להפעיל כוח. לשמאל יש את הצורך בשלום, והכל היה יפה וטוב אם הימין הכוחני לא היה קיים. אבל המציאות היא הרבה יותר מורכבת מהפרדיגמות הללו.
זה אנחנו שבמיעוט, ואין לנו תפיסת עולם מלאה….
אווילותה של פרדיגמת הציונים (זקני ציון):
אני לא הייתי ממהר לפסול את הפרדיגמה המוצעת. פרדיגמת התיאום, מנבאת כי לקבוצות יהיו היררכיות. וגם המדינה נשלטת על יד היררכיות, או קבוצות השפעה. כאשר לוקחים גוף המונה מיליונים רבים, בסוף רק לאליטות מצומצמות מאד, המשקיעות משאבים בהנעת תהליכים במדינה, יש השפעה סגולית גבוהה מאד. השליטים זקוקים לאליטות הללו, כדי להניע תהליכים ולקבל תמיכה במהלכים שלהם. ניסיון של השלטון להתעלם מהאליטות הללו, עלול ליצור קשיי הנהגה. האליטות יכולות להסיט את ההמון נגד המנהיגים. הן יכולות להפסיק לתת תמיכה כספית, ועוד.
על פי רוב, ההמון אינו מבחין באליטות. הוא אינו שותף לפגישות שנערכות, להסכמים ולמהלכים. הוא אינו מגיע למסיבות שלהם, ששם נסגרות רבות מהעסקאות (מסיבות שנקראו "מסיבות החברה הגבוהה"). אבל הוא הרגיש, שיש כאן גורמים נעלמים שמנהלים את חייו, בניגוד לרצונו. הוא מרגיש בכוחות הטמירים הללו, שמעולם לא קיבלו לגיטמציה.
המלך, או הממשלה, בד"כ קיבלו לגיטמציה על ידי ההמון, אך האליטות לא קיבלו. זה גורם לשנאה מצד ההמון לאליטות.
חוסר הידיעה לגביהן, גורם לאיבה, וצמיחת אגדות.
כאן נכנסו היהודים. היהודים, שברחוב, נחשבים תמיד תושבים נחותים, יכלו להשפיע על השלטון בצורה יעילה מאד. חלק קטן מהיהודים צבר הון עתק (בגלל ההלוואות בריבית, וכישרונם הפיננסי והאינטלקטואלי). היהודים הם קבוצה מאד חברותית, שיודעת להתארגן טוב מאד ביחד (ראה את הלובי היהודי בארה"ב כדוגמה). כך הצליחו היהודים לא פעם להשפיע רבות על השלטון. ההמונים הרגישו בכך, ושנאו אותם על כך. הרי בעיני האדם הפשוט, היהודי הוא נקלה. כיצד הוא מעז להשפיע על המדינה.
את הביקורת הזאת, רואים היום בארה"ב על הלובי היהודי. יש טענות של חוקרים רציניים, שאף אומרים כי הלובי היהודי הוא רב עצמה עד מאד, ומהלכיו גורמים לארה"ב לפגוע בעצמה.
אגב, יש יהודים רבים בתקשורת, וגם זה מחזק את הטענה, כי אנו שולטים בתקשורת. ליהודים בחו"ל יש נטיה לליברליזם-אוניברסליים, וזה גורם לתחושה, כי היהודים השולטים במדיה, מפוררים את האחדות הלאומית. זה בדיוק מה שטוענים כותבים הסרט הנ"ל. וזה בדיוק מה שטענו הנאצים. הנאצים, כאשר עלו לשלטון, דאגו מיד לסגור את העיתונות היהודית. בכך הם החלישו משמעותית את ההתנגדות הליברלית לשלטונם הפולקי-לאומי.
אני לא חושב שהטיעון הנ"ל כזה מופרך. היהודים הם אכן, רבי השפעה. הם אכן סוכנים ליברליים. חלקם אף תומך בציונות. כך שהתיאוריה הנ"ל אינה כה מופרכת.
אני חושב שהגיע הזמן, שנבין את עוצמתנו, כסוכני שלום וליברליזם. ונבין את היתרונות והחסרונות שבכך. התעלמות מכך, היא הכחשה, ותעתוע.
חשוב גם לדעת, שהיהודים אינם הסוכנים היחדים במשחק. יש לא מעט אליטות. חלקן משפיעות יותר וחלקן משפיעות פחות. כפי שראינו בסיפור "הקרן החדשה לישראל", על ישראל משפיעות אליטות, שמקבלות כספים מאירופה.
הגיע הזמן שנבין את תפקיד האליטות, ואת השפעתן על החברה. לא תמיד ההשפעה היא רעה. לפעמים היא חיובית. להערכתי, ללא האילטות, לא יתכנו מדינות בנות מיליוני בני אדם שיחיו ביחד בשלום. הגיע הזמן להבין את תפקיד האליטות, ודרכי תיפקודן.
שכחת את עיקר העניין: ליהודים יש אינטרס מובנה שהאיסלם הרדיקלי מבית מדרשם של אל קעידה ואחמדיניג'אד יכבוש את אירופה וארה"ב.
יש פה חיבור של עניינים שכל אחד מהם קצת הגיוני, אבל ביחד הם יוצרים מיש-מאש הזוי ומטורף, שכל מי שעיניו בראשו רואה שהוא קשקוש. זה החומר שממנו בנויות תורות קונספירציה.
עומר,
די ברור שליהודים אין אינטרס באיסלמיזאציה של אירופה. נהפוך הוא. ולכן כאן אמור לפעול עקרון ההפרכה בקלות.
אלא שלא היתי מבטל לגמרי את הטענה.
ניסתי להבין מה הציק לנאצים, אצל היהודים. אחת הטענות העיקריות שלהם היתה שהיהודים מכניסים רוח ליברלית לגרמניה, ובכך הורסים את הלאום הגרמני. הם מחלישים את יכולת ההתגוננות שלו מזרים. ואלו הרי הטענות המושמעות מצד לאומיים כלפי ליברליים בכלל הציבליזציה המערבית. הליברליים, האוניברסלים, מוכנים לקבל את השונה, להקשיב לו, ואם הוא מאיים עליהם, הם יחפשו דרכי שלום כדי להשפיע עליו לוותר על העימות.
הדבר הזה, בעיני לאומיים נראה מתכון לאסון. הפתרון מבחינת הלאומיים הוא לגרש או לקחת זכויות. אבל הליברליים-האוניברסליים, מונעים זאת מהם, על ידי שליטה בתקשורת. זאת הסיבה שאחד הדברים שהנאצים עשו כשעלו לשלטון, היה לשתק את התקשורת הליברלית, שבחלקה נשלטה על ידי יהודים.
מה לעשות, שיהודים בחו"ל, נוטים לליברליות (ראה את התמיכה המסורתית של יהודים בדמוקרטים בארה"ב). וליהודים יש השפעה רבה בתקשורת (ראה כמה הוליווד והתקשורת האמריקאית משופעת ביהודים). אז אין פלא, שלאומיים, יזהו את היהודים כמקור הליברליות-האוניברסלית, המסוכנת מבחינתם.
זאת אינה תיאוריית קונספירציה…. זאת, למיטב הנתונים העומדים לראשותי, המציאות. תמיד אליטות שלטו במדינה, יותר מששלטו המוסדות הליגטמיים והציבור. הציבור מרגיש בזאת, וכועס.
אינני אומר אם זה טוב או רע. אני רק מציין זאת כחוקיות שהתקיימה כמעט תמיד לאורך 5000 השנים האחרונות.
הנאצים היו עסוקים יותר במיתוסים מאשר בניתוח רציונאלי של המציאות. הניתוח העובדתי שלך די קרוב למציאות, אבל לא כן הטענה לגבי התודעה הנאצית. הרבה יותר משמעותית מבחינת הנאצים (בפרט ושאר הלאומנים האירופאיים של המחצית הראשונה של המאה) היתה הנוכחות החזקה של יהודים בקאדר העליון של המפלגות הקומוניסטיות. הנוכחות הזו נראית (במבט ראשון) הגיונית מאוד, אם אתה זוכר שהיהודים היו מיעוט משכיל ונרדף, ושהאידאולוגיה הקומוניסטית העניקה לו תקווה לשינוי רדיקלי של מצבו העגום במזרח אירופה. דא עקא, שהנאצים של אז, כמו לא מעט ימין קיצוני בימינו, נתפסו למספר דוגמאות קיצוניות (בלה קון, טרוצקי, רוזה לוקסמבורג), תוך התעלמות מן העובדות. עובדה היא שהרוב המכריע של יהודי אירופה לא היו קומוניסטים אלא ליברלים. מספר הקומוניסטים בקרבם לא היה גדול במיוחד יחסית לכמות האוכלוסיה היהודית. אבל הם משכו אש.
הליברלים, כאז כן היום, לא נתפסים כאיום המרכזי, אלא כמשת"פים או רכיכות.
Pingback: מבט פילוסופי » Blog Archive » כיצד ניתן להגיע לדיון עומק על נושאים בוערים?