בעידן ה-web2.0, הרשת הופכת לכלי לשינוי. אחת הדוגמאות לכך, היא הקמפיין למניעת גירוש העובדים הזרים. אומנם מרבית הפעולות למען העובדים הזרים נעשות בתקשורת ההמונים, אך חלק מההתכתבות והתאיום נערכת מעל גבי האינטרנט. כך נוצרת רשת תומכת רחבה מספיק שיכולה לסייע בהנעת המהלך.
בזמן האחרון, המאבק נתן דגש חדש על האינטרנט. חברי הקבוצה שפועלים למען ילדי העובדים הזרים, הקימו אתר שבו אזרחים מבקשים ישירות מביבי להגן על הילדים:
באתר חתומים נכון לכתיבת שורות אלו 545 חותמים. ככל שכמות החתימות תגדל, כך תהיה לבקשה כוח פוליטי גדול יותר עבור הממשלה. ההערכה שלי היא שכדי שהבקשה הציבורית תשפיע, היא צריכה לעבור את ה-20 אלף. אם הם יצרפו את 3900 התומכים שלהם בפייסבוק, אז יש סיכוי להגיע למספר ראשוני סביר.
אני אישית עדיין בהתלבטות לגבי ילדי העובדים הזרים, ואני מניח שעוד רבים אחרים מתלבטים. מדינת ישראל, נועדה להיות מדינת היהודים. מדינה שתשמור על הציוויון היהודי שלה. הוספת עובדים זרים, לא תתרום לשימור הציוויון. מצד שני, חלק מהציוויון היהודי, זאת החמלה, והצדק, והשיוויון לגר.
אבל אז נשאלת השאלה, האם מתוך רחמים, לא נטביע את עצמנו? נמצא את עצמנו עם מיליוניי תושבים אזרחים לא יהודים? נאבד את הזהות שלנו? נאבד את הזכות להגדרה עצמית? ויותר גרוע, האם לא נאבד שוב את המולדת של העם היהודי, ונאלץ לחיות בחסדי הגויים?
באופן כללי, אני חושב שאיזרוח עובדים זרים, אינה בחירה חכמה. אנו בהחלט צריכים לדאוג לכך שמי שבא לעבוד כאן יזכה בתנאים שווים או קרוב לשווים לעובד הישראלי. אני בהחלט בעד מלחמה שערה בשחיתות הסובבת את כל עניין העובדים הזרים. אך עובד זר, צריך לעזוב את הארץ בתום התקופה. אם הוא יולד כאן ילד, אז הילד חוזר איתו לארצו. אסור לתת פרס לכאלו שהתחמקו מהחוק והצליחו לגדל כאן ילדים במשך 10 ו-15 שנים.
אלא אם כן, וועדה שניתן לסמוך עליה (העדפה היא כמו בשוויץ, שוועדה של אזרחים, תבחן האם להשאיר כאן אדם), צריכה לראות שהאדם מזדהה עם ערכי מדינת ישראל, מוכן לתרום לחברה, אוהב את ישראל ומוכן לנסות ולהשתלב.
האזרחים הללו צריכים להיות משולבים בחברה הישראלית, ולא להיכנס לגטאות. איננו צריכים עוד צרות, מכיוונם של גטאות חדשות. מספיק לנו עם הגטאות שאנו מכניסים אליהם את הבדויים ואת הגטאות שיצרו החרדים. כרגע אנו כנראה במהלך של פתרון אתההשתלבות של ערביי ישראל בחברה. הוספת מאות אלפי עובדים זרים, תערער את היסודות הדמוקרטים שעליהם בנויה החברה.
לחברה היהודית, יש מספיק דילמות לפתור ברב-תרבותיות הנוכחית. אסור, להבנתי, שיפתח פתח לזרם רחב של זרים. עדיף שיוקומו וועדות מקומיות לקבלה על בסיס הכרות אישית של עובדים זרים, כך שעקרונות הקולגיליות, האחווה והחמלה, יבוטאו בצורה שלא תביע לערעור הדמוקרטיה הישראלית.
אני לא בחנתי את ילדי העובדים הזרים, ואינני יודע האם הם עומדים בקריטיריונים של השתלבות בחברה הישראלית. גם לא מונתה עדיין ועדה כזאת שאני יכול לסמוך עליה. לכן, מבחינתי אינני חותם על המכתב הזה.
שאלה שצריך לשאול לדעתי, היא איך אנחנו היהודים היינו רוצים שייתיחסו אלינו במצב כזה.
מכיוון שהיינו מהגרי עבודה בעבר, אנחנו צריכים להסתכל על ההיסטוריה שלנו קודם.
הי עוז,
ברור כשמבקשי עבודה או מבקשי מפלט, אנו רוצים שיקבלו אותנו. לפעמים אפילו שיווענו שיקבלו אותנו. אבל זאת היתה הסתכלות חד צדדית. לכל מדינה יש את זכות ההגדרה העצמית שלה. כאשר עודף מהגרים מגיע למדינה, או לפעמים מקשה על המדינה. הן מבחינת הזהות, והן מבחינת הכלכלה. אם המדינה תקבל כל מי שרוצה, היא תזדקק להשקיע משאבים אדירים בשימור האיזון החברתי שבה.
ראה את צרפת, עם האוכלוסיה המוסלמית-אפריקאית הענקית שלה. היום זה התפוצץ. המוסלמים מאימים על האופי התרבותי של צרפת. יכול להיות שיבוא יום, וצרפתים לא ירגישו שוב בבית. והצרפתים אוהבים את התרבות שלהם.
זה נחמד לעזור לקומץ. זה נחמד אפילו לעזור לקהילה. אבל לא עד השלב שזה מסכן את היציבות במדינהאו משנה את אופי המדינה.
אנו כיהודים הרגשנו את זה, ולכן במקום לעבור ממקום למקום, הבנו שאנו צריכים להקים מדינה משלנו.
אותו דבר עם הפליטים מאפריקה, ומהגרי העבודה. אינני חושב שאנו צריכים לקבל אותם ללא הבחנה. אנו צריכים לעזור להם בארצם. העולם המערבי צריך לעזור לאפריקה להתייצב. הוא צריך להשקיע משאבים בהבנה איך פוטרים את הסיכסוכים שם.
ניתן לעשות זאת על יד הקמת מכוני מחקר בתחום החברה, ופעולה על פי הממצאים.
הבעיה העקרונית היא הצורך של שתולי ש"ס במשרד הפנים להתעלל באוכלוסיות חלשות (מהם). התקנות השרירותיות שכובלות עובד למעסיק, ההתנכלויות, האלימות הקשה של יחידת עוז. כל אלה יצירות של מוחות שטופי פחד ושנאת-זרים. עניין גירוש הילדים הוא פשוט קל יחסית לטיפול משפטי, ולכן נגיש.
הי עומר,
לש"ס יש היסטוריה ארוכה של שחיתויות. עד כמה שחקרתי את זה, משרד הפנים, ובמיוחד התחום של עובדים זרים, הוא מקור לשליטה על הרבה כסף שמתגלגל. כתוצאה מכך, המקום מהווה על פי מה שידוע לי, כבסיס לשחיתות.
השחיתות הזאת אפשרית, כי לנו כאזרחים אין עדיין מנגנונים יעילים מספיק לטיפול בשחיתות. השחיתות הזאת, במקרה הנוכחי אינה רק רקב מקומי, אלא יש לה השלכות על היציבות החברתית והזהות היהודית של המדינה.
המצחיק הוא שאלי ישי, מש"ס, שהוא זה שאחראי על הגוף המושחת הזה, מתיימר לפעול למען הזהות היהודית. למעשה הוא מרוויח כאן פעמיים. ש"ס ככל הנראה מרוויחה כאן הרבה כסף, וגם נראה כאילו הוא לוחם למען זהות ישראל.
את מחשכי השיטה, צריך לאוורר. צריך לחשוב על דרך שבה ניתן לפעול ביעילות לניקוי העניין הזה.
להערכתי זה קשור בפיתוח מנגנונים מונעי שחיתות. משהו כמו גוף אזרחים מפקח גדול, שהאזרחים נבחרים אליו בהגרלה, ומוחלפים כל שנה.