מאמר שפורסם בשבוע שעבר ב-Science Express מנסה להגדיר בפעם הראשונה מהי אינטלגנציה קבוצתית, ומה הגורמים שמשפיעים עליה (קישור ל-PDF המלא). החוקרים בחנו קבוצות בגדלים של 2 – 5 משתתפים, במשימות קוגניטיביות קבוצתיות. הם מצאו כי אכן הקבוצות תפקדו טוב יותר מאשר כל אחד מחבריהם בנפרד, וגם טוב יותר מהחבר בעל ה-IQ הגבוה ביותר בקבוצה. הם מצאו כי סה"כ האינטלגנציה של המשתתפים בקבוצה, או האינטלגנציה של המשתתף בעל ה-IQ הגבוהה ביותר, השפיעו מעט על תוצאות הקבוצות.
הגורמים שהשפיעו יותר מכל על האינטלגנציה הקבוצתית, היו שילוב של האינטלגנציה הממוצעת של חברי הקבוצה, עם האינטלגנציה הרגשית של חברי הקבוצה, חלוקת זמן שווה בדיון בין המשתתפים, וכמות הנשים המשתתפות בדיון. הפרמטר האחרון קשור, ככל הנראה, באינטלגנציה הריגשית הגבוהה שנשים הציגו ביחס לגברים, ולכן המשתנה הראשון (אינטלנציה ריגשית) והאחרון (כמות נשים בדיון) הם ביטוי לאותו פרמטר למעשה.
בניגוד למה שניתן לחשוב, המוטיביצה הקבוצתית, האחדות הקבוציתית, והסיפוק מהעבודה הקבוצתית, לא ניבאו היטב את רמת האינטלגנציה הקבוצתית.
זאת למעשה הפעם הראשונה, על פי המאמר, שבה אינטלגנציה קבוצתית הודגמה ונמדדה. בעבר היו תיאוריות שהראו כי ההמון יודע לקבל החלטות טוב יותר מבודדים. בספר שנקרא The wisdom of the crowds הראה ג'ימס סורוייקי כי כאשר נותנים לקבוצות גדולות מאד של אנשים, לנסות להעריך מדד, מסתבר שהתוצאה החציונית, תהיה קרובה מאד לתוצאה האמיתית. כבר ב-1907, הראה פרנסיס גלטון כי כאשר המונים מנסים להעריך את משקלו של פר שהועמד למכירה, תהיה הערכתם החציונית קרובה מאד למשקל האמיתי, ואף טובה יותר מההערכה של מומחים. אלא שהתיאוריה של סורוייקי, דיברה על קהל שמעריך בנפרד את המדד. המחקר הנוכחי של וולי ושות', מראה כי אינטלגנציה כזאת קיימת גם בק
בוצות קטנות העובדות בשיתוף פעולה, מתוך התחשבות הדדית, ושימוש באינטלגנציה ריגשית.
הדבר מחזק את הטענה שלנו שעל מנת להשיג דיון פורה, יש להשתמש בתרבות הדיון, שמיעודת לכבד את כלל חברי הדיון, לאפשר אמפטיה והקשבה. וכי קבוצות הפועלות באמצעות דיון שיוויוני, ישיגו תוצאות טובות יותר מאשר ישיגו אנשים בודדים בעלי אינטלגנציה גבוהה. הדבר מחזק את הצורך בדמוקרטיה דליברטיבית (סוג של דמוקרטיה ישירה).
מה דעתכם?
אבל מה תגיד על תופעות כמו התלהמות של ההמון? אלימות מילולית או פיזית כלפי היחיד שמבוצעת ע"י קבוצה? (כאן גם הנשים מאוד מוכשרות, בעיקר בין הגילים 12 ו-17), ובמקרים פחות קשים, הערצה היסטרית המופיעה בהמון כלפי להקה מוזיקלית (ביטלס) או מנהיג (סטלין)?
אולי ההבחנה היא בין קבוצה שבה היחיד לא נרמס (כך בקבוצות קטנות של עד עשרה אנשים) לעומת המון (עשרה ומעלה?) שבו היחיד מאבד את (שפיות) דעתו.
רונית שלום,
אכן התנאי להתפתחות של אינטלגנציה קבוצתית, היא שאף אחד לא משתלט על הקבוצה, יתר על המידה, וכולם מקשיבים אחד לשני, ואמפטים אחד לשני. לכן בדיוק, אנו מפתחים את תרבות הדיון. מנסיון, תרבות הדיון הופכת דיונים של המוני אנשים, לשילוב גדול של חוכמה (ניתן היה לראות זאת בפרשת ענת קם, ששם נכנסו לפוסט 4000 איש ביום אחד, ונכתבו 175 תגובות).
כאשר תרבות של אלימות, צעקות וונדליזם משתלט על הקבוצה, אני משער שהיא נעשת טיפשה מסך חלקיה 🙂
זה לא חוכמה, אנחנו יודעים את זה שנים רבות
(ראיון בנושא בפוד: http://www.sciencemag.org/cgi/content/full/sci;science.1193147/DC2 )
לרונית: אני חושב שהאלמנטים של התלהמות מופיעים בקבוצות גדולות אבל יכולים להיות מוכלים בקבוצות קטנות ובאמצעות "תרבות דיון" כהסכם חברתי/קבוצתי.
מעניינת במיוחד שנמצא כי השתתפות נשית (שיש להם נטיה גדולה יותר לרגישות חברתית ) מעלה את האינטליגנציה הקבוצתית.
הפחדים שלנו נבנו במאות השנים האחרונות בהם יצאנו כקולקטיב אנושי "מערבי" אל תרבות האני, מכל מיני סיבות
(דורש זמן אבל דוקומנטרי מדהים http://www.bbc.co.uk/bbcfour/documentaries/features/century_of_the_self.shtml )
עליית האינטליגנטיה אינה ביחס ישר לכמות אלה לאיכות של הפרטים במשתתפים, לכן "תרבות" של מדינה דמוקרטית ובייחוד תרבות הדיון יש להם השפעה רבה על הרמה של האינטליגנציה של הקולקטיב.
נרי, תודה על ההפניה לפודקסט 🙂
אגב, הפודקסט, מדבר על המאמר שסיכמתי. בטעות היה ניתן ללמוד מהחיבור בין המשפטים, שהפודקסט מתייחס למאמר קודם.
איש מחשבים בשם אלן קארטר בנה תיאוריה לפיה יש מצב שהמוח נכנס אליו ממש בקלות אשר בו החשיבה העצמאית של אנשים מוחלפת בהעתקה מעקב אחר הוראות וחזרה על תבניות. האפקט הזה מגדיל את עצמו -מדבק- וקבוצה קטנה הנגועה בו תהפוך לגדולה ותדביק את כל מה שבה איתה במגע.
לדעתי זה האפקט שמאפשר למנהיג לתמרן כמות גדולה של אנשים והיכולת להיות מתומרנים נותנת את היתרון של קבוצה כזו על קבוצות אינטליגנטיות.
א.ד גורדון דיבר על היפנוזה של ההמונים.
גורדייף דיבר על שינה.
אני לא יודע אם התודעה הכוזבת של מארקס גם קשורה לכך.
קרטר מקשר את המצב הזה עם מנגנון הדופאמין במוח, ועם צירופים של תחושות כמו לחץ שעמום ומתח עם התנהגויות שיוצרות מעגל שמזין את עצמו.
לסיכום, כדי שקבוצה תישאר אינטליגנטית, היא צריכה לשמור את המנגנון הזה כבוי. זה קשה כי המנגנון הזה היה מאוד שימושי לאורך ההיסטוריה ואנחנו מחונכים לנסות להפעיל אותו בכל הזדמנות.
אולי הדרך היא הציווי של קאנט להתיחס לאחר בתור מטרה תמיד ולא בתור אמצעי.
עוז,
תיאורית DISCמראה כי יש כ -57% מהאוכלוסיה שמתוכנתים לעקוב אחר הוראות. מהניסיון האישי שלי, כאשר מרגילים אנשים לחשוב במשותף עם אנשים אחרים, חלק גדול אפילו לומד להנות מכך. לכן זה עניין של תרבות.
תרבות המערב, ואולי בעיקר בתרבויות אחרות, הרגילו אותנו שיש אחרים שחושבים עבורינו. דבר זה צריך, אכן להשתנות.
טל
אתה צריך תקרוא את
Liberalism against populism"", W.H. Riker
החלטות קבוצתיות יהיו טובות יותר אם מתקיימים תנאים מסויימים. הטענה של רייקר היא שהתנאים חשובים יותר מן העקרון הפשטני של הכרעת רוב. התנאים הם העיקר. מטרתנו היא ליצור את התנאים הללו דרך מוסדות פוליטיים.
לי עדיין מציק עניין הפוליטיקה כמקצוע. נראה לי חשוב שאנשים יתמקצעו בזה.
הי עומר,
באוניברסיטת בר-אילן אין את הספר. יש לך מושג איך משיגים אותו? (חוץ מאשר דרך אמזון).
אני מסכים עם הטענה שצריכים לחול תנאים מסויימים. בארגונים הפועלים למען דמוקרטיה דליברטיבית באירופה ובצפון אמריקה, פותחו שיטות שיאפשרו דיונים טובים. ברובם המכנה המשותף, הוא זמן שיחה שווה לכולם (עם קוצב זמן), אפשרות להתייעץ עם מומחים, ולפחות שלושה ימי דיונים לטיפול בנושא. לנו יש כמובן גם את תרבות הדיון. השאיפה היא לחתור לקונצנזוס מתוך חשיבה שיוויונת משותפת. כך מקבלים גם החלטות חכמות, וגם התגייסות רחבה לעשיה משותפת.
פוליטיקה כמקצוע:
מהי פוליטיקה כמקצוע? אני מציע שזאת היכולת, לקבל לגיטמציה מציבורים רחבים, לקשור קשרים עם בעלי השפעה אחרים ולהניע תהליכים רחבים. למעשה פוליטיקאי טוב, מרכז בידיו הרבה כוחיכול להשחית אותו בקלות. כדי לקשור קשרים, פוליטיקאים נדרשים להסב משאבים ציבוריים לטובת בודדים. כך הפוליטיקאי יוצר רשת של קשרים חזקים שמאפשרת לו להניע תהליכים. פוליטיקאי טוב הוא גם בעל כוח השפעה גדול, ולכן חושב שהוא יקבל החלטות נכונות וחכמות. הבעיה היא שפוליטיקאים, מטבעם יעדיפו בד"כ החלטות שמטיביות עם המקושרים אליהם, כדי להגביר את כוחם האישי. יוצא לכן, שפוליטקאי מוכשר, מעצם הגדרותו, יטה לפעול למען מקורביו, יותר מאשר עבור הציבור. הוא יפעל למען הציבור, רק אם הוא ידע שהציבור חזק ממנו, ושהציבור רואה הכל, מריח הכל, ויכול להדיח אותו במקרה הצורך. אז יהיה לפוליטקאי צורך לשמור את האינטרסים של הציבור.
זאת אכן את מהמטרות של הדמוקרטיה הישירה, להשקיף את פעולות השלטון, כדי שהפוליטקאים יצטרכו לעבוד בשבילנו. את זה מתחילה לעשות, למעשה "כנסת פתוחה".
אבל חשוב לדעתי, לצעוד צעד אחד הלאה. הרי מטרת הפוליטיקאי לאחד קהלים גדולים לכדי מטרה משותפת. מדוע אנו צריכים את הפוליטיקאי, אם יש לנו מערכת קבלת החלטות בקונצנזוס רחבה מאד. אם אקלי, תפעל כפי שאנו מצפים ממנה, הרי שהיא תאפשר לקבוצות מאד גדולות לגבש יעדים משותפים, ולמצוא דרכים משותפות, מתוך דיונים רחבים מאד, שקופים וחכמים ביותר (C- factore של קבוצות ענק, בתנאים המתאימים, צריך להיות ענק). ההסכמה שתיווצר תהיה עצומה, ולכן אנשים ינועו לקראתה. עכשיו יהיה גם צורך לפתח טכנולוגיה שתאפשר לנהל פרוייקטי ענק באמצעות מתנדבים לרגע, והנה יש לך יצור חברתי ענק, שפועל בצורה ביזורית, ללא שליטה מרכזית, וללא אנשים שיכולים לפעול למען מטרות פרטיות. דרך תבונית, שמאפשר לכלל האכלוסיה להתפתח ולצמוח.
מדוע בכלל אני צריך פוליטקאים מקצועיים?
1. נסה השאלה בין ספרייתית. אתה באמת צריך לקרוא אותו. או שתקפוץ לבקר אותי ותיקח אותו. (אבל אתה חייב להחזיר)
2. בפוליטיקה, אני חסיד של אדמונד ברק. יש להשמר משינויים גדולים מדי. אני לא בטוח שאני יודע בבירור למה צריך פוליטיקאים מקצועיים, אבל הייתי נזהר מאוד לפני שאני זורק אותם לפח. הרושם שלי מתפקוד הכנסת הוא שבכל פעם שיש החלפה של אחוז גדול מחברי הכנסת, היא מדרדרת לתהום.
הרעיון במאמר מעניין מאוד, אבל אני חושבת שהפרשנות המוצעת כאן לממצאים היא מרחיקת לכת (מאוד).
בגדול, מה שנמצא במחקר הזה הוא מתאם בין הביצועים השונים של הקבוצה במטלות שונות. זהו המדד של החוקרים ל"אינטליגנציה קבוצתית". את הרעיון הם שאבו מקונספט שהוא די בקונצנזוס (אבל לא ממש לא במרכזו) בפסיכולוגיה קוגניטיבית, שמדבר על גורם משותף לכלל היכולות הקוגניטיביות שהוא הוא המהות האינטליגנטית (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%9D_g).
בתכל'ס, מה שהם מדדו זה את הביצועים של קבוצת אנשים בעלי אינטליגנציה נתונה, במצבים שונים, ומצאו שיש מתאם בין הביצועים של אותה הקבוצה במטלות שונות. האם אנחנו מופתעים? לדעתי הניסיון לטעון שנמצאה כאן דרך למדוד אינטליגנציה של המונים הוא בעייתי בלשון המעטה, בעיקר לאור העובדה שאינטליגנציה אנושית היא תופעה לא מוגדרת כשלעצמה.
מה שכן מאוד מאוד מעניין כאן הוא ההעברה היצירתית של טכניקת איסוף המידע לגבי התנהגות של יחידים לגבי קבוצות. הרעיון של לחשוב על קבוצה כעל אדם יחיד ולבדוק את הביצועים שלה מההיבט הזה מאוד מאוד יפה ומקדם את החשיבה על התנהגות של המון.
בקיצור,
הייתי מאמצת את הטכניקה ונזהרת מאוד מהמסקנות.
אגב, ניסיתי למצוא את המדד ל"אינטיליגנציה רגשית" שהשתמשו בו במחקר ולא הצלחתי. למיטב ידיעתי לא קיים דבר כזה.
הי אביבית,
ברוכה הבאה לספינה 🙂
(מצרף קישור למאמר עצמו)
אינטלגנציה כללית:
ראשית ראיתי שאת מקצוענית בתחום, כך שהידע שלך בוודאי יוכל לעזור לפתור את החידה הבאה:
במאמר הם כותבים על אינטלגנציה כללית את הפסקה הבאה:
Evidence of general intelligence comes from the observation that the average correlation among individuals’ performance scores on a relatively diverse set of cognitive tasks is positive, the first factor extracted in a factor analysis of these scores generally accounts for 30 to 50% of the variance, and subsequent factors extracted account for substantially less variance. This first factor extracted in an analysis of individual intelligence tests is referred to as general cognitive ability, or g, and it is the main factor that intelligence tests measure. What makes intelligence tests of substantial practical (not just theoretical) importance is that intelligence can be measured in an hour or less, and is a reliable predictor of a very wide range of important life outcomes over a long span of time, including grades in school, success in many occupations, and even life expectancy (4).
הם טוענים, אם אני מבין נכון שיש מבחני אינטלגנציה כללית והם מנבאים טובים של הצלחה במגוון תחומים נרחב. המאמר פורסם בסיינס, כך שאני מניח שיש לו ביקורת-עמיתים משובחת. יחד עם זאת אני יודע שכיום ההנחה הזאת הולכת ומתערערת. האם לדעתך הם שוגים כאן לחלוטין? האם המבחנים הקלאסיים של אינטלגנציה אינם מנבאים הצלחה במגוון התחומים שהם תיארו?
לגבי המבחנים שהם ערכו הם כותבים:
To guide our task sampling, we drew tasks from all quadrants of the McGrath Task Circumplex (6, 12), a wellestablished taxonomy of group tasks based on the coordination processes they require. Tasks included solving visual puzzles, brainstorming, making collective moral judgments, and negotiating over limited resources
אני מבין שהם בחרו מבחנים מקבולים (ראי קישור) של McGrath.
אם אני מבין נכון הטענה העיקרית שלך שלא ניתן למדוד אינטלגנציה כללית, בעוד המאמר טוען שניתן. למיטב ידעתי, מבחני אינטלגנציה אולי לא מנבאים את ההצלחה של אדם בחיים. לשם כך אולי יהיה צורך לפתח מבחני EQ. אבל המבחנים הנוכחים יכולים לבחון יכולות לוגיות שונות, וזה מה שהם בחנו.
למיטב הבנתי, במבחנים שהם ביצעו הם מדדו סוג מסויים של אינטלגנציה, ובסוג האינטלגנציה הזאת אנשים הצליחו יותר כאשר הם היו בקבוצה, ופעלו ביחד, והיו תחת הפרמטרים שך אמפטיה וזמן דיבור שווה. האם המסקנה הזאת נראת לך שגויה?
על מנת לייצר את התנאים המתאימים בהם קבוצה תפעל בצורה חכמה פיתחנו משחק
Co-Play כלי משחקי לסיעור מוחות מבוסס חוכמת ההמונים. בכלי זה ניתן להגיע לדיון פורה.
https://www.facebook.com/CoPlay.Hebrew