בדיון שנערך בעקבות ההתכתשות בין אנשי "הפורום להגנת ההשכלה הגבוהה", וחוקרים "ניאו-ליברליים", עלתה סוגיה מאתגרת. אני טענתי שאנשי הפורום משתמשים ברטוריקת חסרת נתונים ולכן פסולה, בעוד שהחוקרים הליברליים, משתמשים ברטוריקה מבוססת נתונים, ולכן לגיטמית.
בתגובה כתבה אורנג'ר, ש""נפלת" במלכודת אפשרית של רטוריקת "לתת לעובדות לדבר בעד עצמן" – שלא היית עירני וביקורתי מספיק כדי לקחת בחשבון שגם הצגת נתונים יכולה להוות אמצעי רטורי פחות חיובי ממה שעשית ממנו." כלומר, אורנג'ר טוענת מראש שהעדפתי את הששימוש בנתונים מספריים או בראיות על פני רטוריקה שאינה משתמש בנתונים ונתונים מספריים. וזאת עשיתי, מבלי סיבה, פרט להעדפותי האישיות.
כדי לענות על השאלה הזאת, אני פונה דווקא לפוקו (ותודה ליונתן שחם, ששלח לי בדואר את ספרו של פוקו "סדר השיח").
פוקו – המדע הוא עוד שיח שליטה
פוקו, מהווה את התשתית האקדמית לתמיכה בהעדר שימוש בנתונים. לטענת פוקו, כל שיח, הוא שיח של שליטה. כאשר אנו משוחחים או מנהלים דיונים, אנו בעצם נמצאים בתוך מערכת של שליטה לא מודעת. בתוך השיח, יש דברים שמותר להגיד, ודברים שאסור להגיד. והפיקוח על השיח נעשה על ידי מוסדות שתלטניים. כך למשל בבני-ברק, אסור להגיד שהעולם נוצר במפץ הגדול. בישראל אסור היה להגיד שהפלסטינים הם עם. והפלסטינים לא מוכנים להגיד שישראל היא מדינה יהודית. השיח מכיל בתוכו אלמנטים שמעצבים את התודעה של הבריות הנחשפות לשיח, וקובעות עבורם את גבולות המותר והאסור. כך משיגים המוסדות הללו, את השליטה בבני האדם. יוצא מכך, שאם האדם רוצה להשתחרר משלטונם של אותם מוסדות, עליו לפעול בחופשיות, ולפרק את השיח הקים, ולכפור בו.
פוקו טוען שהמדע גם היא מערכת שליטה. שגם בה יש דברים שמותר ואסור להגיד, ובכך היא מגבילה את חרותו של האדם. בשיח המדעי יש להשתמש בנתונים ובראיות. הערכות אישיות ואמונות אינן מקובלות. במדע צריך לדבר בטון אוביקטיבי, ולוותר על הכעס. אם נמשיך על פי הגישה של פוקו, ניתן יהיה להסיק שהמדע הוא כלי שליטה מערבי, קר וחד, שמאפשר לאנשים שכלתנים לשלוט בהמון הנרגש והגועש, ובפעולי העולם המבקשים להתאחד. המדע הוא מזימת שליטה של האוניברסיטאות והממסד, על רוח האדם החופשי.
כדי לנסות ולהפריך את הטענה של פוקו ותומכיו, אפנה לשלושה רבדים של הפרכה. ההפרכה הראשונית היא הפרכה אימפרית, השניה תהיה הפרכה מתוך הפילוסופיה המקובלת, ולבסוף אציע מודל פילוסופי חדש, שיסביר מדוע המדע אינו מערכת שליטה, אלא כלי לשיחרור האדם.
הפרכה אימפרית לטענת פוקו:
איפיונים של מערכות שליטה
פוקו טוען כי המדע הוא מערכת שליטה, כמו שאר מערכות השליטה. הוא מאפשר לאליטות לנהל את ההמון. אם נבחן מערכות שליטה מקובלות, אכן נראה שהשיח מהווה כלי שליטה. בכנסיה הקתולית של ימי הבניים, מוסכם היה מה מותר ומה אסור להגיד, ואכן מערכת המוסכמות יצרה קהל כנוע בכל רחבי אירופה המערבית, וכל מי שעירער על גבולות השיח, עלול היה לאבד את ראשו. התערערות השליטה התרחשה כאשר גורמים בתוך הכנסיה החלו לערער על המותר והאסור, והדפוס איפשר להם להפיץ את כפירתם ברבים. הכפירה הזאת, ביחד עם שחיתות עצומה, היא שמוטטה לבסוף את ההגמוניה הכנסיתית.
גם מוסד הלאום, מבוסס על נרטיב לאומי. באמצעות המותר והאסור בשיח הלאומי, האליטות הלאומיות, שולטות בתודעתם של ההמונים ומנתבות את ההמונים לכיוון הרצוי לאלטיות. כל ניסיון לערער על גבולות השיח הלאומי, מערער למעשה את התודעה הלאומית, ומבחינת האליטות, וגם מבחינת ההמון מהווה איום.
גם במדע יש אליטות. יש את הממשלה שמקדמת את המדע, ויש את המוסדות האקדמים שמנהלים את הידע, ומפיצים אותו לציבור. אך הידע שהמדע מייצר, אינו מאפשר לאליטות לשלוט טוב יותר. נהפוך הוא, נראה כי ההיסטוריה של המדע, מהווה שרשרת מתמשכת של יציאה משליטה של ההמונים. ראשוני המדענים היו אנשים מאמינים. ניוטון, שעליו נאמר "כאשר אלוהים רצה לברוא את המדע, הוא אמר, ויהיה ניוטון!", היה מדען מאמין מאד, ועסק רבות במיסטיקה דתית. אף אחד מהם לא שיער, שיבוא יום ויגיעו דארווין ווולאס ויפריכו את סיפור הבריאה המופיע בבראשית. אף אחד מהם, כך יש לשער, לא העריך שהמדע ישמש אחד הכלים הגדולים ביותר להפיכת המערב לחילוני.
תוצאות ההמצאות המדעיות הן לפעמים מאד לא צפויות, ולכן מהוות תדיר איום על האליטות. קחו את ממציאי הדפוס התעשייתי, ואת מפתחי הטכנולוגיה התעשיתית במאה ה-19. האם הם ידעו כי הצטופפות ההמונים סביב בתי החרושת, והיכולת שלהם לקרוא עיתונים מפלגתיים בכל יום, תביא למרי אזרחי גדול כל כך? לעליית הכוחות הסוציאליסטים, שהיוו את האיום מספר אחד על האליטות במהלך המאה ה-20?
קחו את ממציאי האינטרנט. האם הם ידעו שהאינטרנט יאפשר להמונים להתחבר בינהם בקלות, ולהתחיל לחולל תנועות ושבירת קווי לאום, שתאיים בצורה הכי גלוי ומפורשת על האליטות?
נראה כי למדע יש יכולת לאפשר להמון להתארגן, ולהתמרד נגד האליטות. איזו מערכת שליטה תהיה בנויה כך, שהיא תהווה איום כל כך עמוק על האילטות?
יש שיגידו, כי המדע למעשה משרת את המדענים. אך האם זה נכון? ברור שהמדענים שמקבלים קביעות במוסדות האקדמיים ונהנהים מסבסוד ממשלתי. אך המדע, גם יצר את חברת ההמונים. בזכות קוך ופסטר, וגם בזכות שיפור בטכנולוגיות המזון, יש כיום בעולם כמעט שבעה מיליארד בני אדם, כאשר ב-1900 היו כ 1.7 מיליארד. כל המילאירדים הללו, הם בעלי כוח, ובזכות האינטרנט, מרכזי השליטה המסורתיים אובדים, ואיתו מרכז השליטה המדעי. עדין הניו-אייג', הוא תוצר קלאסי של העדר יכולת שליטה של הממסד המדעי.
אם המדע היא מערכת שליטה, אז הוא מהווה מערכת שליטה בעייתית מאד, ואולי אפילו מערכת נוגדת שליטה.
מי מרוויח ממערכת השליטה?
בכל מערכת שליטה, צריכה גם להיות טובת הנאה למשתמשים במערכת. השליטים יכולים לשלוט טוב יותר, וגם הנשלטים צריכים להרוויח משהו, כדי להישאר משועבדים. אם נתבונן על מערכת השליטה הכנסיתית, נראה כי הכנסיה הרוויחה כסף ושליטה באירופה המערבית כולה, בעוד המאמינים הרוויחו נחמה פרוטה על הצער של השיעבוד לאדוניהם האצילים. המאמינים קיוו כי לאחר מותם, הם יקבלו שכר הרבה, אלא שאיש לא חזר משם לספר שאכן שכר כזה התקבל. בזמן צרה, הכנסיה עזרה להמונים לנהל את אימתם. אך בסה"כ, נראה שכמו בכל מערכת שליטה, מי שנהנה בעיקר מפירות השליטה הם בעלי השליטה.
כך גם הדבר במערכת השליטה הלאומית. הנשלטים מרוויחים ממנה הגנה בתוך גבולות מוכרים, וגם חופש להתנהג על פי תרבותם ולשונם (זכות ההגדרה העצמית). השליטים, מרוויחים כאן צאן מרעה נאמן, שמאפשר להם במקרים רבים לנצל את משאבי הקבוצה כדי להאדיר את עצמם בכבוד, השפעה ויקר. גם כאן, מרוויחים השליטים יותר מהנשלטים.
אך האם זה הדבר שקורה במדע? האקדמיות, שאמורות להיות האליטות של המדע, מתקשות להרוויח את לחמן, כפי שמעידים אנשי הפורום להגנת ההשכלה הגבוהה, וגם מתנגדיהם הליברליים. משכורותו של פרופסור היא נאה, אך בשוק יש אנשים שמרוויחים הרבה יותר טוב מהפיתוחים שמייצרים המדענים. לעומת זאת, הנשלטים עצמם, נראים כמרוויחים הרבה יותר. בזכות הטכנולוגיות שפיתחו המדענים, אנשים כיום מאריכים חיים יותר מאשר האריכו אי פעם (אלא אם נקבל את סיפוריי ספר בראשית). השפע הכלכלי שקיים היום, מעולם לא התקיים לפני כן, וגם הוא תוצר של ידע מדעי. יתרה מזאת, האדם אינו זקוק למדענים או לאקדמיה כדי לנצל את תוצרת השיח המדעי שלהם. אתם הקוראים, יושבים כרגע מול מחשב, שוהשקעו בו מספר עצום של שעות חשיבה מדעית, והנה אנו משתמשים בו גם אילו לא פגשנו מדען אחד כל חיינו. אנו לא חייבים להשתתף בשיח המדעי, כדי לנצל את הטכנולוגיה. יתרה, מכך הרבה אנשים שמתנגדים לשיח המדעי משתמשים בטכנולוגיה שיצרו אנשים עם חשיבה מדעית (כמו אמנון יצחק, לדוגמא).
אם המדע היא מערכת שליטה ככל המערכות האחרות, מדוע היא מעניקה לנשלטים יתרון גדול יותר, מאשר לשולטים, ומדוע הוא מהווה בסיס להתפתחות כוחות המתנגדים לאליטות המדעיות?
גם אם נאמר שבעלי ההון הם השליטים האמיתיים של המדע, נראה כי הם כורתים את הענף שעליו הם יושבים. ידוע כי התעשיה, פוגעת לא פעם בהתפתחות המדעית. שימוש בפטנטים ובחיסיון מסחרי, מונע התפתחות ידע. הזרמת כספים למעבדות מחקר מהתעשיה, גורמת לעיוות תוצאות, ויצרת עיוות מדעי. והכי חשוב, התעשיה יצרה את youtube, ואת תשתית ה-ISP שמהווה תשתית למאות אלפי בלוגרים חתרניים, ועוריכ וידאו, שמערערים את שליטת הקואפרטיבים.
סיכום תוצאות אימפריות לטענת פוקו
נראה כי המדע אכן מווסת את השיח המדעי, כמו כל מערכת שליטה אחרת, אך התוצרים שלו, מראים שבמדע יש משהו שונה, שמקשה על האליטות לשלוט. למעשה, המדע הוא בעיקר נוגד שליטת אליטות, כאשר בוחנים את התוצרים שלו. זאת בניגוד לטענתו של פוקו, שכתב שהשיח המדעי הוא מערכת שליטה ככל שאר המערכות. המדע כל הזמן כפר במוסכמות, מערער על מוסדות, ויוצר תשתית לצמיחת תרבות חתרנית, ואף אנטי-מדעית. משהו בטיעון של פוקו לא עובד.
ההסבר הפילוסופי הקלאסי לצורך בשימוש בנתונים וראיות.
אחד הכלים המווסתים של השיח המדעי, הוא הצורך בשימוש בראיות. האם הצורך הזה הוא כלי שליטה, כפי שמציע פוקו, או שמא יש לו סיבה אחרת, שאינה תלויה בשליטה שלא אדם אחד באדם אחר?
מי שטוען כי הסיבה לשימוש בראיות נובעת מתהליך החקירה עצמו (ולא מצורך אנושי לשלוט) הוא פילוסוף המדע קרל פופר (Karl Popper). הטענה של פופר, הופכת כיום ליותר ויותר מקובלת כדרך לבחון את גבולות המדע. פופר טען, כי הסיבה לשימוש בנתונים וראיות אינה נובעת מהחלטה אנושית שרירותית, אלא מעקרון הפשטות. פופר טוען כי כמות התאוריות שיכולות להסביר סט מסויים של ארועים היא אין-סופית. אם אנו מעוניינים לנסות לבחון אם אחת מאין-סוף התיאוריות נכונות, עלינו לבדוק אותן מחדש עם סט חדש של ארועים. בחינה של אין סוף תיאוריות, היא בלתי אפשרית. ולכן, אנו מתחילים מהתיאוריה הפשוטה ביותר, ובוחנים אותה. במידה והיא נסתרת על ידי הסט החדש של הארועים, אזיהיא מופרכת, ויש לנסות לבנות תיאוריה מורכבת יותר (addition of auxiliary theory ). כך, מתוך בחינה של תיאוריות פשוטות ככל הניתן אל מול הארועים, אנו יוצרים אבולוציה של תיאוריות, שמסוגלות להסביר סט הולך ותרחב של ארועים.
על פי פופר, כלי השליטה בשיח שפוקו מציע, אינם כלי שליטה, אלא דרך לבחון תיאוריות ולייצר תיאוריות שיסבירו טוב יותר את העולם.
(פופר מתעלם מהרבה מנגנוני בסיס עמוקים שיוצרים את התשתית לפוסטמודרניזם. כדי להסביר את המנגנונים הללו, וכיצד בכל זאת ניתן לפעול על פי עקרון ההפרכה, אני מציע מודל שפיתחתי, ונקרא הכלוב הפנומנולוגי. המודל עדיין כתוב כטיוטא ועם אנגלית איומה. אשמח לקבל ביקורת ותיקונים לאנגלית)
האם נותונים מספריים עדיפים?
פופר אינו אומר זאת, אך משתמע מהתיאוריה שלו (לאחר שקוראים את הוסרל), שכדי לבחון ארועים ביחד ולהפריך אותם ביחד, יש להסתמך על ארועים שמוסכמים בין הצופים השונים. כל הדנים בתיאוריה צריכים להסכים כי סט ארועים שכולם צפו בו, או שהעדות לגביו מהימנה בעיני כל המשתתפים בדיון. לכן, הראיות המוסכמות מהוות בסיס לשיח בין בני אדם, שיוצר הסכמה. אין זאת החלטה של אליטה, אלא דרך לדון בין בני אדם, כך שכולם יוכלו לבדוק את מהימנות הטענות, ולהפריך אותן. וכך נוצר הבסיס לתהליך חברתי, שיוצר הסכמה חברתית על מה שמנהל את המציאות (או ההשפעה של הדבר כלשעצמו, על התופעות).
ואם אכן יש צורך בראיות, מדוע עדיפים נתונים מספרים, על ראיות כלליות? מדוע נעדיף להשתמש במשוואות מסובכות לתיאור תנועות הפלנטות, ולא להגיד בפשטות "כדור הארץ מסתובב סביב השמש"? או אם נקביל את זה לדיון שהתחולל סביב מצב האקדמיה בישראל, מדוע להעדיף את הטענות מלאות המידע המספרי של יעקב ברגמן, על פני טענות כלליות ולא מבוססות מספרית של אנשי הפורום להגנת ההשכלה הגבוהה?
התשובה לכך, היא שאנו למעשה מגידירם בצורה מדויקת יותר את הארועים שמתוארים על ידי התיאוריה, ומאפשרים על ידי כך הפרכה קלה יותר של התיאוריות, על ידי כל המשתתפים בדיון.
אם למשל אטען כי כדור הארץ מסתובב סביב השמש, יהיה קשה מאד לאדם שלא מאמין למידע המדעי, להפריך את טענתי. יכול להיות שהוא יטען שהשמש מסתובבת סביב כדור הארץ (כי כך זה נראה על פי התיאוריה הפשוטה ביותר), ואילו אני אטען להליוצנטריות. שתי התיאורית ינבאו את ההתנהגות של השמש באותה מידה, ולא נוכל להפריך את הטענות איש של רעהו. אך אם נתחיל להתשמש בתיאור נתונים מדוייק של מסלולי השמש והכוכבים, כפי שכבר ידעו היוונים, ולאחר מכן בצורה שיטטית ומדוייקת טיכו ברהה , נוכל להבחין שקל יותר להסביר את התנועה באמצעות תיאוריית התנועה של קופרניקוס וקפלר. השימוש המדויק בתיאוריה, מקל על הפרכתה ביתר קלות, ולכן אם היא עומדת בניסיונות ההפרכה, תיאוריה מדויקת נחשבת אמינה יותר.
ולכן יעקב ברגמן, העמיד את טענותיו להפרכה קלה יותר. די היה שאנשי הפורום היו מראים שהסכומים שקיבל הוות"ת בשנה מסוימת, שונים מהנתונים שיעקב טען להם, כדי להפריך את התיאוריה שלו. אך הם לא עשו זאת. אם המידע שהוא הציג, היה עומד במבחן ההפרכה, אזי התיאוריה שלו היתה נחשבת אמינה יותר.
סיכום ההטענה הפילוסופית
אורנג'ר היתה צודקת בטענתה, לו יעקב היה מקבל את כל הבמה להציג את משנתו, ללא שאיש היה יכול לבקרו ולהפריך את הטענות שלו. במקרה כזה, המספרים המדוייקים, רק ישמשו ליצור רושם בקרב השומעים שהדובר הוא בר סמכא, המדבר על תיאוריות מדוייקות. אדם כזה שיבוא ויטען בפני קהל כי גיל העולם הוא 5761.458759 שנים בדיוק, ישמע לקהל הלא ביקורתי, כמדען דגול, שאין להרהר אחר דבריו. אבל המצב ישתנה, אם מול אותו אדם יעמדו אנשים אחרים, שיקבלו במה שווה, ויציגו ראיות חזקות, הסותרות את טענתו. במקרה כזה, היתרון של הדמגוג יעלם מיד, והדמגוג יעמיד את עצמו בפני סכנה גדולה שהתיאוריה שלו תופרך בקלות. במקרה כזה, המספרים המדוייקים לא יעזרו לו, אלא דווקא יפגעו בו.
לכן, אנשי הפורום להגנת ההשכלה הגבוהה, שלא סיפקו לנו שום מידע שניתן לבדוק אותו ולהפריך אותו, הוציאו עצמם מכלל השיח המדעי או השיח התרבותי הליברלי המוסכם. הם השתמשו בשיח לא לגיטמי, חמקני, שאינו מאפשר לנו להפריך את טענתם או לאששה. בכך הם למעשה השתמשו באותם כלים שמלהטטים ניאו-פגאנים משתמשים, ולדעתי הם פגעו באקדמיה ובחוקי השיח שלה, יותר משעזרו.
אם אנו רוצים לקדם מדע, חשיבה מדעית ושיח ליברלי-ביקורתי, עלינו לספק ראיות ככל הניתן, ולהציב כאשר הדבר מתאפשר נתונים מספריים, כך שעמיתנו יוכלו להפריך אותנו בקלות רבה יותר. כך אנו מחפשים ביחד את האמת, וכך אנו נבנה את החשיבה המדעית, ואת ההערכה למדע.
סיכום
המדע הוא הכלי הטוב ביותר הקיים לחקירת המציאות המורכבת בה אנו חיים. הוא מאפשר לנו ליצור הסכמה על תיאוריות שמצליחות לנבא טוב את התנהגות המציאות. למעשה הוא משחרר אותנו משליטתם של שתלטנים המבקשים לספר לנו כיצד המציאות בנויה, ומאפשר לנו לבחור את דרכנו בעצמנו, לאור תיאוריות שנבדקו ואוששו. המדע הוא כלי משחרר, ולכן לאורך ההיסטוריה הוא איפשר לאדם לפרוץ את כבלי האליטות, ולהשתחר צעד ועוד צעד, אל חרותו המלאה. אם נמשיך בדרך החשיבה הביקורתית המדעית, אולי נשתחרר מעוד כבלים, עד שנגיע לחברה שבה לא בני אדם מנהלים אותנו, אלא מערכת תיאוריות מוסכמות על פי רוב. מערכת שתאפשר לנו לבחור את דרכנו בבטחה במציאות המורכבת כל כך.
דווקא מי שמבקש להחזיר אותנו לשיח, הנבנה על טהרנות, סמכותנות, התקפות אד-הומינם, פאטוס ודמגוגיה, הוא זה שמבקש לשלוט בנו, ולהכריחנו לחשוב כמוהו. המדע והחשיבה הליברלית-ביקורתית, לעומת זאת שיחררו את האדם בעבר וימשיכו לשחרר את האדם מכבלי שליטת האליטות.
כתיבת תגובה