עם ישראל, עם מגוון הוא, בעל דעות הרבה וריבוא מחלוקות לשם שמיים. אחת המחלוקות הגדולות המשסעות בנו שסעים, היא המחלוקת על עתידה של ארץ ישראל. לימדנו רבותינו את אהבת החינם, אך המחלוקת הזאת נראה כי בוערת בנו, עד כי איננו רואים את האחר, אלא את המחלוקת.
ונדמה כי חלק גדול מהמחלוקת מעוצם כיוון שאנו מסתכלים איש על רעהו מרחוק, ולא באמת מקשיבים. כדי להתגבר על כך, נפגשנו כמה חברים טובים משני המחנות, והחלטנו להגדיל את המעגל, ולהפגיש את חברינו וחבריי חברינו, כדי ללבן את המחלוקת. למצוא בסיס משותף, ולראות האם נוכל להציע פתרון שיהיה מקובל על כולנו, או לחלופין לחלוק מתוך רעות והסכמה על המחלוקת.
והנה אויה. הסתבר שיש הר מפריד בינינו. כאשר קראנו את הספרון הכחול של השמאל הלאומי, התברר לנו כי הוא כתב פלסתר כנגדנו. מנגד הזדעזעו אנשי השמאל, ואמרו כיצד זה קורה שבכפר לידינו מחוללים קברים ואנו שותקים. שני המעשים נחשבו בעיני הצד השני, כלקות מוסרית שאין לעבור עליה בשתיקה.
לכן ישבנו וכתבנו, איש איש את תכניו מחדש. ירון בן-עמי וד"ר אורי אמיתי כתבו את כתב השאלה מחדש, ואנו כתבנו קריאה לציבור שלנו, לפנות לדרך הישר. אנא קראו את דבריהם, ולאחר מכן המשיכו לקרוא את הקול הקורא שלנו.
הקריאות הללו, הן הבסיס להמשך המפגשים שיערכו, בע"ה. המפגש הבא יערך שוב בקדומים ב-23 לחודש הזה, ב20:30 באולפנה, בחדר האוכל החדש, ואתם יותר ממוזמנים אליו. בואו ונהפוך לקול קורא לחיבור של עם ישראל.
ותהיה הברכה שורה עלינו, כפי שאמר הרב קוק:
"כשהנשמה מתנוצצת, מבקשים בכל מה שלומדים את הנשמה הכללית ואורותיה (עם ישראל, ט.י), שהוציאו אל הפועל את אותן העניינים הנלמדים. והזיו הרוחני מתגלה בשלל צבעיו, והאדם דבק בגדולת נפש באור החיים המקוריים האלוהיים הזה. והברכה מתגדלת על נשמתו ועל הכלל כולו, והרי הוא עולה במעלות עוסק בתורה לשמה, שעושה שלום בפלטרין (ארמון, ט.י.) של מעלה ובפלטרין של מטה (מלכות ישראל של מטה, ט.י.)." שמונה קבצים, קובץ ב', קמ"ג
*********
קול קורא לפנות לדרך הישר:
חילול המצבות בבית העלמין של כפר קדום, מעלה סוגיה מוסרית עמוקה הרוחשת מתחת לפני השטח בקרב אנשי ארץ ישראל השלמה. צד אחד מבקש להאבק ולשמר את ההתישבות היהודית כמעט בכל מחיר, ואילו הצד השני, רואה את החיים בארץ כמהלך מורכב יותר וממלכתי יותר, ומחובר יותר אל שאר הציבור. בעיני אנשי המאבק על ארץ ישראל, הממלכתיים נחשבים דתיים-לייט, שאינם מחויבים לארץ ישראל. בעיני הממלכתיים, מעשיהם של אנשי המאבק לעתים אינם מוסריים ומסכנים את עצם הישוב ביו"ש.
על פי כתבה שפורסמה בגיליון 298 בעיתון בשבע, ב29 ליוני 2008, עיתון ימני מובהק, אחת מהפעולות שנוקטים אנשי המאבק, היא גביית "תג-מחיר" מהממשלה עבור כל ניסיון להוריד היאחזויות. לפי הרציונל הזה, כל ניסיון להוריד האחזויות, יוליך לסדרת ארועים שעלולה להדליק את האזור, ולפרוץ אינתיפדה שלישית. בין הארועים שכנראה בוצעו על פי הרציונל הזה, היה שרפת בתי כנסיות מוסלמים, חילול קברים, ויש האומרים פגיעה במטעי זיתים.
אנו יודעים שבציבור שלנו מושרשת המחשבה כי השב"כ מעורר כל אלו. הממלכתיים מבינינו נוטים לראות בשב"כ, יסוד לאנשי המאבק. אך זאת לדעתנו חמיקה מהתמודדות אמיתית. כל מי מאיתנו שפגש ישירות את אנשי המאבק שלנו, יודע שאלו אנשים שמאמינים באמת ובתמים בדרכם, ובדרך הכיבוש בכוח. והתירוץ של פרובוקציה של השב"כ מוריד מעלינו אחריות לקום ולהוכיח כשצריך. למצער, השב"כ מאפשר לפעולות הללו להתרחש, כדי להבאיש את ריחה של ההתיישבות בעיני כלל הציבור.
אם אנו מחפשים לשנות קו זה, אזי ראשיתה של ההתמודדות, בדיון על המוסריות או אי המוסריות של המאבק והממלכתיות, וכן על ההשפעה של כל אחת מהשיטות על עתידם של ישראל בארץ ישראל, שכן נאמר ב"צדק תשפוט עמיתך" (ויקרא, י"ט, ט"ו).
יתכן מאד כי בטווח הקצר, אנשי המאבק משיגים הרתעה מול הממשלה. אך המחיר על התג הוא עצום. תג המחיר פוגע בחקלאים שאינם מעורבים בהכרח בעימות. הוא מחלל קברים ופוגע בבתי-כנסיות של מוסלמים. את מה ששנוא עלינו, אנשי המאבק עושים לאחרים. בתוך הציבור הארץ-ישראלי, נוצר אנטגוניזם לאנשי המאבק. תג המחיר, שאינו עומד בשום מוסר יהודי כל שהוא, מעורר בצדק אנטגוניזם עצום כלפי כלל מפעל ההתנחלויות בארץ ובעולם. ישנם רבנים ותלמידי חכמים הרואים בשלילה רבה התנהגות כזאת. התורה מצווה אותנו לפגוע במי שפגע בנו ישירות, ולא בשכניו. כאשר פוגעים שלא בצדק במי שלא פגע בנו ישירות בתחילה, נוצרת תחושת איבה, ומעגל שנאה ודמים הולך ומתרחב. זאת גם תהיה אחריתם של מעשיהם של אנשי המאבק. מאבק דמים בלתי פוסק, בו יותר ויותר אנשים יאבדו את חייהם, מבלי שעשו לאיש דבר.
התנ"ך מלמד אותנו שלא אנשי המאבק יבנו את בית המקדש. דוד, היה איש של מאבק. מנערותו הוא התרגל לראות את העולם כמאבק מתמיד. מאבק בינו לבין גוליית, מאבק בינו לבין עמי האזור. כשביקש דוד להקים את בית המקדש, סירב הקב"ה לבקשתו, כי איש דמים היה (דברי הימים א', כ"ב, ז'-ח', וגם שם, כ"ח, ג'). דווקא שלמה, שהעדיף את המידות הטובות, התבונה, הצדק והחסד, הוא שבנה את בית המקדש.
דרך המאבק, טבעה שהיא מפתחת בנו את כלל המידות הרעות. כדי להצליח במאבק, עלינו לגייס את מידת הכעס, את מידת השנאה. את מידת הגאווה, את מידת הבטחון המוחלט בדרך, שהיא מידה של גאווה כלפי הקב"ה, כיוון שהיא אומרת לקב"ה שהאדם יודע את האמת בדיוק כמו הקב"ה. זאת מידה שאינה מאפשרת קרבה לאחרים. היא דורשת מאתנו לכפות באונס רצוננו על אחרים. זאת דרך שבה הצדק, נרמס כדי להשיג "מטרות נעלות". זאת דרך השררה.
דרך החוכמה והתבונה, דורשת מאתנו מידות טובות. מידה של ענווה. מידה של רחמים, חסד, הבנה (אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, הלל הזקן). דרך שעליה אמר שלמה "דרכיה דרכי נועם, וכל נתיבותיה שלום". זאת הדרך בה אנו מחברים את עם ישראל, מתוך הקשבה והתחברות ללבבות. דרך שדורשת מאתנו לחקור ולהעמיק, להגות בריבונו של עולם ובדרכיו יומם וליל.
היא אינה מידית. היא דורשת אורך רוח, ואמונה גדולה בקב"ה. היא דורשת הגעה לליבם של מאות רבבות ישראל. היא דורשת תעצומות נפש. זאת הדרך המחברת, שתלקט ותלכד את עם ישראל, לארץ ישראל ולתורת ישראל.
זאת אינה דרך של מחשבות בלבד, אלא דרך של מעשים. היא דורשת מאתנו להגיד לאנשי המאבק "עד כאן". אם הם אכן קשורים לחילול הקברים או חס ושלום לפגיעה בעצים, יש לדרוש מהם שיחדלו מהדרך האלימה. דרך המוסר של אהבת ישראל, דורשת מאתנו לקום ולהתארגן ולפעול להעצמת תורת ישראל, וגם להגיע עד מקומם של אנשי המאבק, ולהשביעם שאחים אנו, ושיחדלו מתג המחיר. הדבר תלוי בנו.
באותו מהלך עלינו להתחיל מהלך של חיבור, של ברור תורת ישראל המובילה לחיבור של עם ישראל-תורת ישראל וארץ ישראל. עלינו לפתוח מסילות בינינו ולדבר, ולשנות. אסור לנו לישון. היום הוא היום להתחיל את המהלך, כי אם לא נפעל, מישהו אחר יפעל במקומנו, ואת התוצאות יקבעו אלו שיעשו.
נצח ישראל לא ישקר.
זהבה טמיר, משה ולך וטל ירון.
כתיבת תגובה