עם ישראל, עם מגוון הוא, בעל דעות הרבה וריבוא מחלוקות לשם שמיים. אחת המחלוקות הגדולות המשסעות בנו שסעים, היא המחלוקת על עתידה של ארץ ישראל. לימדנו רבותינו את אהבת החינם, אך המחלוקת הזאת נראה כי בוערת בנו, עד כי איננו רואים את האחר, אלא את המחלוקת.
ונדמה כי חלק גדול מהמחלוקת מעוצם כיוון שאנו מסתכלים איש על רעהו מרחוק, ולא באמת מקשיבים. כדי להתגבר על כך, נפגשנו כמה חברים טובים משני המחנות, והחלטנו להגדיל את המעגל, ולהפגיש את חברינו וחבריי חברינו, כדי ללבן את המחלוקת. למצוא בסיס משותף, ולראות האם נוכל להציע פתרון שיהיה מקובל על כולנו, או לחלופין לחלוק מתוך רעות והסכמה על המחלוקת.
והנה אויה. הסתבר שיש הר מפריד בינינו. כאשר קראנו את הספרון הכחול של השמאל הלאומי, התברר לנו כי הוא כתב פלסתר כנגדנו. מנגד הזדעזעו אנשי השמאל, ואמרו כיצד זה קורה שבכפר לידינו מחוללים קברים ואנו שותקים. שני המעשים נחשבו בעיני הצד השני, כלקות מוסרית שאין לעבור עליה בשתיקה.
לכן ישבנו וכתבנו, איש איש את תכניו מחדש. ירון בן-עמי וד"ר אורי אמיתי כתבו את כתב השאלה מחדש, ואנו כתבנו קריאה לציבור שלנו, לפנות לדרך הישר. אנא קראו את דבריהם, ולאחר מכן המשיכו לקרוא את הקול הקורא שלנו.
הקריאות הללו, הן הבסיס להמשך המפגשים שיערכו, בע"ה. המפגש הבא יערך שוב בקדומים ב-23 לחודש הזה, ב20:30 באולפנה, בחדר האוכל החדש, ואתם יותר ממוזמנים אליו. בואו ונהפוך לקול קורא לחיבור של עם ישראל.
ותהיה הברכה שורה עלינו, כפי שאמר הרב קוק:
"כשהנשמה מתנוצצת, מבקשים בכל מה שלומדים את הנשמה הכללית ואורותיה (עם ישראל, ט.י), שהוציאו אל הפועל את אותן העניינים הנלמדים. והזיו הרוחני מתגלה בשלל צבעיו, והאדם דבק בגדולת נפש באור החיים המקוריים האלוהיים הזה. והברכה מתגדלת על נשמתו ועל הכלל כולו, והרי הוא עולה במעלות עוסק בתורה לשמה, שעושה שלום בפלטרין (ארמון, ט.י.) של מעלה ובפלטרין של מטה (מלכות ישראל של מטה, ט.י.)." שמונה קבצים, קובץ ב', קמ"ג
*********
קול קורא לפנות לדרך הישר:
חילול המצבות בבית העלמין של כפר קדום, מעלה סוגיה מוסרית עמוקה הרוחשת מתחת לפני השטח בקרב אנשי ארץ ישראל השלמה. צד אחד מבקש להאבק ולשמר את ההתישבות היהודית כמעט בכל מחיר, ואילו הצד השני, רואה את החיים בארץ כמהלך מורכב יותר וממלכתי יותר, ומחובר יותר אל שאר הציבור. בעיני אנשי המאבק על ארץ ישראל, הממלכתיים נחשבים דתיים-לייט, שאינם מחויבים לארץ ישראל. בעיני הממלכתיים, מעשיהם של אנשי המאבק לעתים אינם מוסריים ומסכנים את עצם הישוב ביו"ש.
על פי כתבה שפורסמה בגיליון 298 בעיתון בשבע, ב29 ליוני 2008, עיתון ימני מובהק, אחת מהפעולות שנוקטים אנשי המאבק, היא גביית "תג-מחיר" מהממשלה עבור כל ניסיון להוריד היאחזויות. לפי הרציונל הזה, כל ניסיון להוריד האחזויות, יוליך לסדרת ארועים שעלולה להדליק את האזור, ולפרוץ אינתיפדה שלישית. בין הארועים שכנראה בוצעו על פי הרציונל הזה, היה שרפת בתי כנסיות מוסלמים, חילול קברים, ויש האומרים פגיעה במטעי זיתים.
אנו יודעים שבציבור שלנו מושרשת המחשבה כי השב"כ מעורר כל אלו. הממלכתיים מבינינו נוטים לראות בשב"כ, יסוד לאנשי המאבק. אך זאת לדעתנו חמיקה מהתמודדות אמיתית. כל מי מאיתנו שפגש ישירות את אנשי המאבק שלנו, יודע שאלו אנשים שמאמינים באמת ובתמים בדרכם, ובדרך הכיבוש בכוח. והתירוץ של פרובוקציה של השב"כ מוריד מעלינו אחריות לקום ולהוכיח כשצריך. למצער, השב"כ מאפשר לפעולות הללו להתרחש, כדי להבאיש את ריחה של ההתיישבות בעיני כלל הציבור.
אם אנו מחפשים לשנות קו זה, אזי ראשיתה של ההתמודדות, בדיון על המוסריות או אי המוסריות של המאבק והממלכתיות, וכן על ההשפעה של כל אחת מהשיטות על עתידם של ישראל בארץ ישראל, שכן נאמר ב"צדק תשפוט עמיתך" (ויקרא, י"ט, ט"ו).
יתכן מאד כי בטווח הקצר, אנשי המאבק משיגים הרתעה מול הממשלה. אך המחיר על התג הוא עצום. תג המחיר פוגע בחקלאים שאינם מעורבים בהכרח בעימות. הוא מחלל קברים ופוגע בבתי-כנסיות של מוסלמים. את מה ששנוא עלינו, אנשי המאבק עושים לאחרים. בתוך הציבור הארץ-ישראלי, נוצר אנטגוניזם לאנשי המאבק. תג המחיר, שאינו עומד בשום מוסר יהודי כל שהוא, מעורר בצדק אנטגוניזם עצום כלפי כלל מפעל ההתנחלויות בארץ ובעולם. ישנם רבנים ותלמידי חכמים הרואים בשלילה רבה התנהגות כזאת. התורה מצווה אותנו לפגוע במי שפגע בנו ישירות, ולא בשכניו. כאשר פוגעים שלא בצדק במי שלא פגע בנו ישירות בתחילה, נוצרת תחושת איבה, ומעגל שנאה ודמים הולך ומתרחב. זאת גם תהיה אחריתם של מעשיהם של אנשי המאבק. מאבק דמים בלתי פוסק, בו יותר ויותר אנשים יאבדו את חייהם, מבלי שעשו לאיש דבר.
התנ"ך מלמד אותנו שלא אנשי המאבק יבנו את בית המקדש. דוד, היה איש של מאבק. מנערותו הוא התרגל לראות את העולם כמאבק מתמיד. מאבק בינו לבין גוליית, מאבק בינו לבין עמי האזור. כשביקש דוד להקים את בית המקדש, סירב הקב"ה לבקשתו, כי איש דמים היה (דברי הימים א', כ"ב, ז'-ח', וגם שם, כ"ח, ג'). דווקא שלמה, שהעדיף את המידות הטובות, התבונה, הצדק והחסד, הוא שבנה את בית המקדש.
דרך המאבק, טבעה שהיא מפתחת בנו את כלל המידות הרעות. כדי להצליח במאבק, עלינו לגייס את מידת הכעס, את מידת השנאה. את מידת הגאווה, את מידת הבטחון המוחלט בדרך, שהיא מידה של גאווה כלפי הקב"ה, כיוון שהיא אומרת לקב"ה שהאדם יודע את האמת בדיוק כמו הקב"ה. זאת מידה שאינה מאפשרת קרבה לאחרים. היא דורשת מאתנו לכפות באונס רצוננו על אחרים. זאת דרך שבה הצדק, נרמס כדי להשיג "מטרות נעלות". זאת דרך השררה.
דרך החוכמה והתבונה, דורשת מאתנו מידות טובות. מידה של ענווה. מידה של רחמים, חסד, הבנה (אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, הלל הזקן). דרך שעליה אמר שלמה "דרכיה דרכי נועם, וכל נתיבותיה שלום". זאת הדרך בה אנו מחברים את עם ישראל, מתוך הקשבה והתחברות ללבבות. דרך שדורשת מאתנו לחקור ולהעמיק, להגות בריבונו של עולם ובדרכיו יומם וליל.
היא אינה מידית. היא דורשת אורך רוח, ואמונה גדולה בקב"ה. היא דורשת הגעה לליבם של מאות רבבות ישראל. היא דורשת תעצומות נפש. זאת הדרך המחברת, שתלקט ותלכד את עם ישראל, לארץ ישראל ולתורת ישראל.
זאת אינה דרך של מחשבות בלבד, אלא דרך של מעשים. היא דורשת מאתנו להגיד לאנשי המאבק "עד כאן". אם הם אכן קשורים לחילול הקברים או חס ושלום לפגיעה בעצים, יש לדרוש מהם שיחדלו מהדרך האלימה. דרך המוסר של אהבת ישראל, דורשת מאתנו לקום ולהתארגן ולפעול להעצמת תורת ישראל, וגם להגיע עד מקומם של אנשי המאבק, ולהשביעם שאחים אנו, ושיחדלו מתג המחיר. הדבר תלוי בנו.
באותו מהלך עלינו להתחיל מהלך של חיבור, של ברור תורת ישראל המובילה לחיבור של עם ישראל-תורת ישראל וארץ ישראל. עלינו לפתוח מסילות בינינו ולדבר, ולשנות. אסור לנו לישון. היום הוא היום להתחיל את המהלך, כי אם לא נפעל, מישהו אחר יפעל במקומנו, ואת התוצאות יקבעו אלו שיעשו.
נצח ישראל לא ישקר.
זהבה טמיר, משה ולך וטל ירון.
Pingback: אגרת למתנחלים (לקראת הפגישה הבאה בקדומים) « דווקא – הבלוג של ירון בן-עמי
Pingback: בדרך לקדומים - מפגש שני | יהודית, דמוקרטית, ישירה
מה ההבדל הגדול בין עקירת מטעי זיתים של כפר קדום בשם 'תג מחיר', לבין ישיבה באדמות שהופקעו מכפר קדום?
נדב, מלבד שביל אחד, שעליו אני מסכים שהוא לא בסדר, היכן אתה רואה עוד הפקעות של אדמות מכפר קדום?
לי היו שיחות רבות עם שני הצדדים, ומעולם לא שמעתי תלונות מאנשי קדום (מלבד השביל המדובר). קדומים הוקמה על אדמות מדינה, למיטב ידעתי, ועל כך דיברתי גם עם אנשי מנהל.
יישר כוח טל, מי יתן (בתקווה כולנו יחד) ויתרבו אנשי המחנות המוכנים לרדת מתרבות הכוחניות והסיסמאות הנבובות ובאמת לחשוב על הדברים עם כוונה אמיתית למצוא פתרונות למגר את הסבל של כל המגזרים תוך הבנה שאין פתרונות בזק אבל שיש מה לעשות כבר עכשיו, כל אחד ואחת בתחומם גם אם זה בקטן וגם אם זה מחייב תהליכים ארוכים ולעיתים מייגעים.
נראה לי שבנייה של דרך משותפת תתחיל כאשר כל אחד ואחת יתייחסו לעצמם ואל האחרים כאינדיווידואלים השייכים לעם ישראל ולא כמייצגים של קבוצה או סקטור.
כל עוד מדובר ב"מתנחלים" וב"שמאל הלאומי" קשה יהיה למצוא משותף, בעיקר בגלל שכל צד מרגיש הוא צריך לשמור על טיעוניו (אחרת לא יהיה לו במה להחזיק).
כאשר אני מרגיש אחריות אישית כלפי עם ישראל, מזווית הראיה שלי, אני בטוח שכל אחד ואחת מאיתנו יסכימו על הרבה יותר דברים משותפים (מנסיון).
הערה: יכול להיות שחלק מאיתנו יהיו מופתעים לגלות, בדרך זו, שהם לא כל כך "מתנחלים" או לא כל-כך "שמאל לאומי". הרווח שלהם יהיה בכך שהם יגלו שהם פשוט … אמיתיים!
שחל –
הפגישה הקרוב אינה מתקיימת תחת חסות של השׂמאל הלאומי, או כל גוף רשמי אחר. כל מי שת/יגיע אליה ת/יעשׂה כן מיוזמת/ה החופשית ובאחריותה/ו.
**
נדב –
מעבר לתשובה שנתן לך טל, ושתלויה בעובדות שאינני בקי בהם, יש הבדל מהותי. הישיבה בקדומים היא עובדה קיימת, תוצאה של פעולות שנעשׂו בעבר. אתה ואני סבורים שהעובדה הזו גורמת עוול גדול, ושיש לתקן עוול זה באמצעות נסיגה מהשטח. טל רואה את הדברים אחרת. כך או כך, עד שנגיע ליום בו יתוקן העוול בכל דרך שהיא, כנראה שיעבור עוד זמן רב.
פעולות תג מחיר, מאידך, עדיין מתרחשות מידי יום ביומו. קול שיוצא מתוך מפעל ההתנחלות, הקורא להפסיק, עשׂוי להביא לצמצום התמיכה הציבורית בתג מחיר, ובעקבות כך לצמצום הפעילות הפושעת עצמה. בכך תהיה ברכה גדולה כבר בטווח המיידי, אפילו אם פתרון מדיני או נסיגה חד-צדדית אינם נראים באופק.
געוואלד!
צ"ל עובדות שאינני בקי בהן.
שיר,
אמן, כן יהיה רצון 🙂
שחל,
מסכים, אם זאת יש לשים דגש על כך שאנשים אוהבים את הזהות שלהם בתוך מחנה מסויים. אני מתנחל, או ליברל, או שמאל. זאת זהות פרטית, שאנשים מתחברים אליה.
ב"ה
שבוע טוב
המפגש (ולא משנה היכן מתקיים) הוא בוודאי מבורך. אולם תחושתי, שהוא לא בא מ"קו אמצע" מסויים, ובוודאי מאיזו נקודה ניטראלית. תראה טל, הפוסט הזה נקרא "תג-מחיר ואהבת חינם". מה הקשר בין תג מחיר לאהבת חינם? אם משמעות האמירה היא: "במקום לבצע פעולות (או לתמוך בפעולות) תג מחיר צריך לבצע פעולות (או לתמוך בפעולות) אהבת חינם" – אזי האמירה וההזמנה מיותרים לרוב המוחלט של המתנחלים. הם לחלוטין לא מזוהים עם פעולות "תג מחיר". איזכור תג המחיר שווה מבחינתי, לאמירה הסתמית – "די להסתה של הימין – בואו נדבר". 15 שנה אני שומע אמירות "עמומות" כאלו, ומעכשיו אני צריך להיות בעמדת מגננה: עלי להוכיח ש"אין לי אחות". הבעייה הקשה היא, שבכל דרך שאעשה זאת – התגובה תהיה, א – "כן, בטח, שמענו…" ב – "די ל'התבכיינות' של הימין".
כשלעצמי, אני חושב שמילים פוגעות, הורסות ואפילו הורגות, ולא משנה מאיזה צד הן באות. אמירה המזהה את הימין כולו על כל פרטיו, עם הסתה או תג מחיר או רצח רבין וכו' – הן מבחינתי מילים פוגעות. זהו תיוג מרושע, וסוג של "תג מחיר (מילולי)" שעושה לי השמאל. לכך איני מסכים!
אני מסכים שצריך לדבר. מסכים מאד שצריך להרבות באהבת חינם. וכמו שאיני מאשים באופן פרטי כל שמאלני באסון הסכמי אוסלו, ואיני מפנה כלפיו אצבע מאשימה "אתה שהצבעת רבין – ידיך שפכו את הדם של כל הרוג והרוג, מאלף ויותר ההרוגים 'קרבנות השלום'", ואיני דורש את התנערותו מעניין א' ב' וג', ככרטיס רשות להידברות עמי, כך – אני מבקש להסיר ממני את מסכת הקרניים השקרית, שמאן דהו מתעקש להלביש עלי. ובוודאי שאיני מסכים להתנצל "שאני לא מאלה…".
זאת ועוד. אני מצפה למפגש שהוא בהגדרה סימטרי לחלוטין , ולא ל"חוג בית" של מאן דהו המשתמש ב'מפגש' אתי, להוכחת "פתיחותו". אולם בעיניך, טל, "שני המעשים נחשבו בעיני הצד השני, כלקות מוסרית שאין לעבור עליה בשתיקה.". סליחה – איך אתה משווה? ה'מפגש' נערך בחסות אדוני הספרון הכחול, הם "בעלי הבית" של חוג הבית, והביקורת של משה ושכמותו כנגד אנשי השמאל היא משום שהם רואים בספרון הכחול מסמך לגיטימי לדיון. האם אני "מזוהה" עם הפגיעה בבית העלמין בקדום, כשם שהם מזוהים עם הספרון הכחול? אם כן – מצויין, אז בעצם הספרון הכחול מחוץ לשיח של שני הצדדים…
ועוד מילה ביחס לתג מחיר. אני מביא את הדברים כחומר למחשבה. יש לשער שרבים "יקפצו" עלי. אז כל בעלי הפתיל הקצר – קחו נשימה. ה"פילוסופיה" המטורפת של תג המחיר נולדה כאשר המדינה שללה את זכויות האדם שלנו, רמסה כל יסוד דמוקראטי, שללה מאיתנו את זכות המחאה, והשתמשה בכליה הממלכתיים ליצירת דה-לגיטימציה של הציבור כולו. או-אז, כלו כל הקיצין – ונולד תג המחיר. רוצים להאבק בתג המחיר? סלקו את הקרקע המצחינה שאיפשרה את גדילתו. לא סוד הוא, כי ככל שהשתככל הממסד בכפיית עמדתו המדינית על הציבור הכתום, ובמיוחד בגירוש מגוש קטיף, ובניגוד לכל הגינות דמוקרטית – כן התעצמה בקצוות התחושה – שהדמוקרטיה אינה כלי משחק הוגן וראוי. הקצוות הללו אינם חריגים בנוף הישראלי. להזכירכם, אפילו ב"מכון הישראלי לדמוקרטיה" מסכימים שגירוש ערבים ישראלים על ידי ממשלה ימנית, דוגמת גירוש גוש קטיף, הינו "מות הדמוקרטיה", והוא מצדיק מאבק לא דמוקרטי, עד לכדי שפיכות דמים! את הדברים (לא במילים הללו) שמענו בפרוש בביקורם בקדומים, חודשיים קודם לגירוש.
רוצים להאבק בתג המחיר – האבקו בהקפאה שהיא שלילה לא חוקתית (אפילו שאין לנו חוקה) של זכויות הפרט הכי בסיסיות.
רוצים להאבק בתג המחיר – האבקו במשטרה שעוצרת אוטובוסים בדרך להפגנה.
רוצים להאבק בתג המחיר – האבקו במנהיגים הקונים קולות בעזרת מיצובישי.
רוצים להאבק בתג המחיר – האבקו בשוללים את זכות המחאה שלנו, ומשתמשים באיומי "הסתה" על כל אי הסכמה שלנו.
רוצים להאבק בתג המחיר – תנו לנו להביע את דעתנו שווש בשווה כמו שלשמאל נותנים בתקשורת. תנו לי זמן שידור של "לונדון וקירשנבאום" ימניים. (לאטמה…)
רוצים להאבק בתג המחיר – האבקו בתקשורת המאתרגת כל מי שמיישר קו עם פגיעה במתנחלים. (להשוואה – יחס התקשורת לביבי היום, לעומת הקדנציה הקודמת שלו).
יכול להיות, והדוגמאות לעייל מקוממות, ולכל אחד יש מה ל"הוכיח לי" או להסביר את "הטעות שלי", מתוך זווית הראייה שלו אליהן. אבל לא הדוגמאות הן הנושא, אלא המדינה שלנו. כללי המשחק מופרים יום יום. ואנשים די נדחפו לפעולות אומללות ומטופשות של יאוש. ולהזכירכם "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו".
אני לא חושב שכל נושא "תג המחיר" רלוונטי לאנשים שמחפשים הידברות, שמנסים למצוא אי של שפיות בטרוף המערכות הכולל.
המפגש (ואולי ראוי לכנותו ה"גישוש") הקודם דן בעיקר בשאלת מיקום (כלומר – פינוי) ההתנחלויות ופתרון הסכסוך. הגורם המזמן למפגש (המניפסט המגעיל של השמאל הכאילו אחר, וגישתו שחייבים פשוט חייבים לפנות ויפה שעה אחת קודם) שם את השאלה הנ"ל על השולחן, וסביב שאלה זו נערך רובו של הדיון. אופיו של המפגש לא כל כך איפשר לשאול שאלה מיקדמית יותר – "מי אמר שזו השאלה?". אין ספק, ש"אתה תוכל להעלות את רעיונותיך במפגש", וב"ה כך אעשה. אך איני משלה את עצמי, שנוכל לפרוס, איש – משנתו בפני עמיתיו, ולדון בכובד ראש, "עד שיצא עשן לבן". ומאידך, לא נראה לי רלוונטי להצטמצם בשאלה "איך מפנים התנחלויות, כמה ומתי…". לא ברור לי לאן פני דברים – אבל אני מהנותנים צ'אנס.
בכל אופן, אני חושב שבסיס המפגש צריך להיות בהכרה האמיתית של שני הצדדים, שיש לנסות למצוא פתרון הבא על בסיס הידברות ולא פתרון כפוי, כמקובל היום.
שבוע טוב
מורדי
בס"ד במ"ה ~
מורדי שלום –
שלוש הערות, אם אפשר:
(א) שאלת הזיהוי: השבוע נעלה ב"ה לקדומים ללא קשר רשמי עם השׂמאל הלאומי. כל מי שרוצה מוזמנ/ה, כמובנ/ה, אבל באחריות אישית לגמרי, חזקת איש הישר בעיניו. לפיכך, אין שום כבילה רעיונית לספרון הכחול, או לכל טקסט אחר.
(ב) הקפאה: אני נגד. לשיטתי, מי שרוצה להשקיע כסף בנכס שעלול להקרע מידיו במסגרת התנתקות או הסכם, יבושׂם לה/ו. סוג של הימור, שאינני רואה סיבה מוסרית לאסור על הציבור. כתבתי כך בקצרה בבלוג שלי לפני כחודשיים.
(ג) סוג פתרון: אדרבא, אני פתוח לשכנוע. לפני שהשתכנעתי מהספרון הכחול, מצאתי את עצמי כבר במחנה הבתר-ציוני, הדוגל במדינה דו-לאומית. זה קרה לי מרוב צער בעקבות חרבן גוש קטיף. אדרבא, אם יש לך סמולן שתוכל לשכנע – אני הוא.
מורדי,
עם הסיפא שלך אני מסכים.
כמה הערות על דבריך:
"תג-מחיר":
אינני אומר שכל המתנחלים הם בעד תג מחיר. להערכתי, זהו מיעוט קטן מאד. רוב הציבור המתנחל אינו מאוהב בו. בכל קבוצה, יש קיצונים. בימין, בשמאל, אצל הערבים, ובעצם כל קבוצה כל שהיא על פני כדור הארץ.
מלימודי את סיבות המלחמות האתניות, מצאתי כי לקיצונים יש תפקיד מרכזי ביזום המלחמות (וגם לאוגליגרכיות תאבות שלטון). הציבור הרחב המתון שבין כל המחנות תמיד היה אדיש, ואילו הקיצונים הלכו והלהיטו את הרוחות, עד שמעגלי הדמים גדלו וסחפו איתם את כל המחנות לאיבה ולמלחמה.
גם לנו יש אנשים המעדיפים את החרב על האת. אין להתחמק מכך. וגם לשמאל יש אנשים מליטנטיים (אוהד ברק הוא המילטנט הגדול שבהם). אם אנו רוצים לשנות את האוירה, עלינו, לדעתי להציע דרך אחרת. דרך של אנשים המוכנים לדבר ולהקשיב.
וכן, אני חושב שחשוב למחות, כמו שמחו רבנים מאנשי צהר, כנגד מה שנראה כעוולה. לחלל בתי קברות, לזרוק על ערבים אבנים בשבת, לפגוע בעצי זית, להחרים שדות הכפר ג'ית (עדות ישירה שקיבלת מנוער הגבעות שלנו). כל אלו מעשים לא מוסריים שיש לצאת כנגדם. אם לא נצא נגדם, לדעתי, איננו אנשי מוסר.
בעיני אין זה שם עלינו תגית. יש להכיר בך שיש בינינו אנשים מילטנטיים, ולא לטשטש, כמו שיש בין אנשי השמאל כאלו.
אי-הדמוקרטיה ותג-המחיר:
בגדול, אתה צודק מאד. השאלה היא בפועל כיצד מגבירים את הדמוקרטיה. זאת בדיוק הסיבה שאני מאמין בדמוקרטיה ישירה. בדמוקרטיה ישירה, אי אפשר לסתום את הפה לציבור. לי יש היום כלי שידור טוב, שיש לו כ-100 קוראים ביום. לפעמים אני מקבל אפילו מעל 200 קוראים ביום.הינה יש לי במה שאני ייצרתי, לבטא את עצמי. כל מתנחל יכול לפתוח בלוג, ולהצטרף לשיח הבלוגים הבלוגוספירה היא הקהילה האינטלקטואלית החדשה, ולכולנו יש מקום בה. הנה הדרך לשנות את המצב. אגב, מאז שיש לי בלוג, כבר צוין שמי כחמש-שש פעמים במדית ההמונים, ביחד עם רעיונות שאני נושא. את הבלוגים אף אחד לא יכול לחסום.
אגב, כבר היום אנשים רואים יותר פייסבוק מחדשות בכל צורה אחרת. הנה יש לנו הזדמנות שווה, להפיץ את ידיעתנו מעל גבי האינטרנט ולהשפיע על רבים. הנה הולכת ודועכת ההגמוניה השמאלנית על התקשורת.
הבעיה היא שהימין לא הפנים את זה, וממשיך להיות תקוע בשנות ה-90. בידינו לשנות, אם רק נשכיל להבין את כוח האינטנרנט.
לגבי קביעת השאלות:
אתה מוזמן לצוות ההיגוי, ולסייע בעיצוב השאלות. אם תרצה אצרף אותך להתכתבות בנושא זה.
ב"ה
תודה על הדברים טל. …ובעצם שנינו מסכימים (כמעט) על הכל.
ההבדל הוא, שאני הדגשתי עניין כביכול סמנטי: על העדר הסימטריה במכתבים המשותפים. שים לב למה שנובע מן המכתבים הללו: כדי שאני אוכל להיות בר שיח אני צריך להצהיר שאני נורמאלי ולא מטורף. אבל כדי שהשמאל יהיה בר שיח, הוא צריך להצהיר… שאני נורמאלי ולא מטורף, ושהוא מוכן לדבר אתי, ולא בסגנון של הספרון הכחול… "הבנת את זה ברוך?"
אני לא בא לזלזל חלילה בצעד הלא-קטן שצעדו החברים שחיברו את המכתב לעייל. אני אך חושב, שמפגש מצריך פתיחות אמיתית, אוירה הוגנת ונטולת דעות קדומות, וסימטריה, כן סימטריה.
לילה טוב
מורדי
מורדי,
המטרה כאן לא הייתה לחפש סימטריה. המטרה היתה להוריד משוחות מוסריות.
אבל יש כאן גם סימטריה מסויימת.
כדי שאני אוכל להיות בר שיח אני צריך להצהיר שאני מתנגד למעשי אלימות. וכדי שהשמאל יהיה בר שיח, הוא צריך להצהיר… שהוא מתנגד למילות אלימות, ומתנגד לבסגנון של הספרון הכחול…
רק מקומות כאלו יקדמו אותנו.
אנסה למצוא את הדרך להגיע למפגש הקרוב (אם הדדבר עדיין אפשרי). בעיקר כדי להקשיב.
חסרה לי מאד העמדה של הצד השני – הימין. אני מרגיש שיש סבל רב ותסכול בכל מקום ואת המתנחלים אני מרגיש אבל טרם הבנתי. חסרים לי הטיעונים המנומקים שלהם למעשיהם והתנהלותם. יותר מכך, חסר לי החזון שלהם.
רק כשאבין יותר לעומק את נקודת המבט שלהם, ארגש שאפשר יהיה להתחיל להציע פתרונות.
דבר נוסף , אני מאד בעד לדבר על נושאים כמו חינוך, תעסוקה ואפילו איכות סביבה, יכולים לקרב בין הצדדים. משם אפשר יהיה להגיע אל "לב הסיכסוך" כשאנחנו אחד בעד השני.
תומסו שלום,
נשמח מאד להצטרפותך. כולנו מצאנו את תהליך החשיפה לעמדות הצד השני, כמעניינות מאד.
כדי לקבל עידכונים, ניתן להתחבר לקבוצת הפיסבוק שלנו: בונים חברה ביחד. משם אנו שולחים עידכונים. אם אין לך פייסבוק, אז כתוב לי תשובה, ואוסיף אותך לרשימת התפוצה.
המפגש הבא שלנו אמור לעסוק בלימוד על י' בטבת ו/או נטיעות חרובים בניצן בט"ו בשבת. לאחר מכן נתארגן למפגש דיונים נוסף במרכז.
אשמח לפגוש אותך שם 🙂
מורדי, לגבי חוסר הסימטריה
זכור לי מסע לא נעים במיוחד במונית, שבה "נתפסתי" בהערה שמאלנית. האיום בהפעלת אלימות היה ברור, חד משמעי, וקרוב מאוד למימוש. יש לי חברים ששברו להם את העצמות וחברים שירו בהם. לא מחבלים אלא ימניים.
ביום שבו השמאל יהיה אלים כמו הימין, הדרישה שלך לסימטריה תהיה רלוונטית. עד אז, "אתם הימניים" צריכים להתחייב לאי אלימות ו"אנחנו השמאלנים" שמלכחילה ויתרנו על אלימות כאופציה פוליטית נסתפק בלנסות שלא להעליב.
שלום עומר.
ראשית – קיבלתי את תשובתו של טל ירון בנוגע ל"סימטריה". העניין גם הוסבר כך, על דעת המשתתפים, בכינוס שהתקיים ובו נכחתי. ואני מסכים שהדרישה לסימטריה – מיותרת ולא רלוונטית למי שמעוניין לדבר. ואני כזה.
אבל הרי הזמת תשובה… אז ככה.
נניח וניתן להתייחס אלי כאל 'פרט' מתוך קבוצת ימין שהיא "מתנחלים", אולם לא אסכים לכלול אותי בקבוצת ימין רחבה יותר, בה מככבים, למשל, אוהדי בית"ר ירושלים (כמשל, על פי הגשש החיוור – בלבד). ביני לבינם (כמו ביני לבינך, כנראה) פעורה תהום בתחומים רבים, וביני לבינם (כמו ביני לבינך, כנראה) יש נקודות הסכמה רבות. אז עם כל הכבוד – אל תכליל אותי למה שאני לא שייך לא מחובר ולא קשור כלל וכלל.
עם זאת, לעצם ההשוואה יש לי מעט דברי סנגוריה בבחינת "נסיבות שיש לשקול". הציבור הימני (הרחב) אינו סימטרי כלל לציבור השמאלני (הרחב). הציבור הימני (למרות שהוא נמצא בשילטון שנים רבות) לא הצליח להשתחל כראוי למחוזות התקשורת ומערכת המשפט. את "מבחן בוזגלו" המציאו כדי לבחון את בסיס הצדק של מערכת המשפט הישראלית, ביחס לציבור הספרדי. התנשאות שילטונית כזו קיימת היום על הציבור הימני. מה שהיה מותר לאייבי נתן – אסור לערוץ שבע (כי צריך לשמור על החוק). מה שמותר ליוסי שריד לפרסם ולכתוב ("נורה לחברינו לסרב פקודה") – אסור למנהיגי ציבור מהימין. הדברים התדרדרו עד כדי כך שבסקרים שנעשו עולה , כי מרבית הציבור בארץ אינו רואה את מערכת הצדק הישראלית אובייקטיבית! זה מפריע כאן למישהו? מישהו כאן שואל (קודם כל את עצמו) למה? ואת דעת הציבור על התקשורת – לא צריך לייצג.
כפועל יוצא למאזן כוחות זה, ברור כי התקשורת לא תתן ביצוע מניפולציות נוסח "גולדפרב – מיצובישי", כאשר המניפולציה (או הדרישה החוקית!) היא על הגב של ציבור השמאל, ובנושא שהוא יקר לשמאל. רוצה דוגמא? האלהום האדיר שהיה בשנים האחרונות בשל בניה "בלתי חוקית" (קראו לזה מאחזים) בהתנחלויות ('פורעי חוק', 'חושבים שהם מעל לחוק', 'למצות עימם את החוק'), מול השתיקה הרועמת של אותה התקשורת על מידע שהיה בידם, בנוגע לבנייה העצומה הבילתי חוקית הערבית בתוך הקו הירוק בכלל ובנגב בפרט. עבודה מאומצת בת שנתיים של ארגונים מהימין הזיזה קצת, עד שהנושא עלה לתודעת הציבור, בצורה רדודה. זוכר את הנשים שנעצרו והואשמו כי הביאו ילדים להפגנה, לפני גירוש קטיף? ראית פעילי שמאל שנעצרו כי הביאו ילדים (ילדי עובדים זרים המועמדים לגירוש – – ע ל פ י ח ו ק ) להפגנה? לא ראית. שמעת מישהו שטען שזה לא חוקי? לא שמעת. וממש כך, התקשורת (ומערכת המשפט) יתנו יד לאיתרוג שמשמעו פגיעה באינטרסים של הימין, ולא יסכימו לשום איתרוג שיש בו פגיעה של אינטרסים מן השמאל.
אין בכל אלו (שלדעתי הן עוולות אנטי דמוקרטיות) להצדיק ולו מעשה לא חוקי אחד, ובוודאי לא מעשה אלימות מכל סוג שהוא. אבל איני הרב של "אוהדי בית"ר ירושלים" ושכמותם (וסליחה על התווית) ולא אותי הם שואלים, ולא בי הם מתייעצים בדרכי פעולתם.
אבל בפועל – התיסכול הזה משמש כר נרחב למה שהגדרת, ולדעתי בצדק – חוסר סימטריה. ומשום כך, מול ההכרזה שלי (ונניח ויכולתי לתת בשם כל הציבור הימני) לאי אלימות, צריכה לבוא דרישה מקבילה מהשמאל – לחדול מהאלימות בתקשורת ובמערכת המשפט.
אלא שכאמור – כל דרישה לסימטריה היא במהלך המתקיים כיום, לא רלוונטית.
מורדי
אם תורשה לי דוגמה לא ישראלית:
http://voices.washingtonpost.com/44/2010/10/separation-of-church-and-state.html
כאשר צד אחד בוויכוח מנסה לחזור לימי הביניים ולבטל את השגי המדינה הדמוקרטית המודרנית, באופן מאוד טבעי אתה תראה יאוש והתנשאות מן הצד השני.
הציור הרחב שונא את מערכת המשפט באשר היא מעיזה לתת סעד לאנשים לא פופולריים, באשר היא מנסה למנוע עוולות כגד אוכלוסיות חלשות, ובאשר היא איננה שובניסטית וגזענית. כמובן שאותו ציבור שמח מאוד כאשר אותה מערכת מגינה עליו משרירותן של הרשויות. אבל הוא איננו מוכן לסבול זאת כאשר אוכלוסיות שהוא שונא נהנות מהגנה דומה.
ב"ה
היי עומר,
גם אנגלית וגם להגיב לפוסטים – זה כבר גדול עלי. או זה או זה…
את דעותיך וסיסמאותיך הבנתי כבר קודם. מה עם קצת עובדות? זה לא פייר שרק אני צריך להשתמש בהן.
ומדוע לא תגיב על העובדות שאני מביא? אעזור לך, ואנסח את השאלות – נקודתית:
1. מה דעתך על כך שלאנשי שמאל מותר להתריע כי החלטת ממשלה תחשב בעיניהם לא חוקית "ונורה לידינו לסרב פקודה", ולאנשי ימין זה אסור, כי מייד יואשמו בהסתה בלה בלה?
2. מדוע מה שהיה מותר וחביב ונערץ על כל הבראנז'ה הישראלית (אייבי נתן וקול השלום) הינו בלתי חוקי בעליל, כאשר הימין עושה בדיוק, אבל בדיוק את אותו דבר?
3. מדוע ממשלות מגייסות הון עתק של משאבים (צה"ל, מג"ב שוטרים וכד') כדי להגן על שלטון החוק בנושא הבנייה הבלתי חוקית ביו"ש, אצל יהודים בלבד, ואין לה כלל משאבים (רק שוטרים וכד') – ואנחנו מאבדים את הנגב ואת שמורות הטבע בגליל העליון? הטיעון של "החלטה פוליטית מדינית" – לא תופס, כי הרס מאחזים מוגדר ומוצג במערכת המשפט כפעולה משפטית בלבד, במסגרת החוק נגד בנייה בלתי חוקית, בניגוד להקפאה ולגירוש מקטיף שהוגדרו החלטה מדינית.
אם תבחר לענות, אני מקווה שהקלתי על תשובותיך.
מורדי
1. שטויות במיץ. סרהני שירות יושבים בכלא. משמאל ומימין. אם כי לא ראיתי עדיין חנינה של רוצחים מן השמאל על ידי נשיא המדינה.
2. בלתי חוקי נשאר בלתי חוקי. ספינת השלום של אייבי נתן לא הוכשרה על ידי ממשלת ישראל, שידוריה לא אושרו על ידי וועדה מסדרת מיוחדת, והיא לא קיבלה שקל אחד מממשלת ישראל בעסקאות סיבוביות.
3. אני מבין שלא ניסית לבנות באופן חוקי בארץ. הבירוקרטיה פה מייצרת בלאגאן שלא יאומן, ואם לא הייתי דובר עברית מקראית ומשפטית אין סיכוי שהייתי מצליח לבנות כחוק. דרך אגב, לבית שלי עדיין אין טופס 4, כמו למחצית הבתים ביישוב.
3א. אני מניח שאתה לא מכיר את שיטת התשלומים למועצות אזוריות בארץ. הממשלה נותנת שקל מול שקל, ולכן סביון היא היישוב שנהנה מהכי הרבה מענקים ממשלתיים. רוב הארנונה מגיעה מעסקים, ורשויות יהודיות תמיד מנצחות בקרב על בחצר של מי יקימו מפעל.
1. נתחיל עם זה: http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5463&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E3%F2%20%EE%E4%20%F9%FA%F9%E9%E1#13 או http://www.katif.net/art.php?id=593&table=art : אלו קריאות לסרבנות ומרד, מפורשות וחד משמעיות. תגיד לי בבקשה, היכן מוצה החוק עם הדוברים הללו. לא רק "מוצה" מבחינת הישיבה בכלא, אלא אפילו נבדק, נחקר, נחשד, נשקל להגשת תביעה.
ולעומתם, הנה דוגמא לסתימת הפיות השיטתית כנגד כל "חשד להמרדה" בימין: "היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, כינס הערב (ב', 20.12.04) דיון ראשון בנוגע לדברים, בסופו הוחלט לפתוח בבדיקה של הדברים שכתב ראש המועצה האזורית מטה בנימין, פנחס ולרשטיין, שקרא באיגרת שפרסם להתנגד באופן אקטיבי לתוכנית ההינתקות, גם במחיר של ישיבה בכלא." (http://www.news1.co.il/archive/001-D-60365-00.html?tag=6-38-01)
אגב, נחש איך הגיבו פוליקאי השמאל (חבריהם של שריד ויהושע) על "ההוראה לבדיקה" של מזוז?
זו דוגמא משווה אחת. רוצה עוד? הנה: http://rotter.net/forum/gil/19743.shtml.
שורה תחתונה, וכפי שכתבתי: הימין הכללי חש נרדף ומופלה, בצורה שיטתית, על ידי רשויות המשפט. לעומת הסלחנות וה"הכלה" של "הקריאות הדמוקרטיות" מן השמאל.
ובאשר לתמיהתך, "אם כי לא ראיתי עדיין חנינה של רוצחים מן השמאל על ידי נשיא המדינה" יש בכלל רוצחים מן השמאל? ואני חשבתי שיש רק מן הימין.
2. "ספינת השלום של אייבי נתן לא הוכשרה… והיא לא קיבלה שקל אחד…." גם ערוץ שבע לא! ואם ידוע לך או נדמה לך אחרת – תוכיח. וכיוון שאין הבדל, למה פסלו את ספינת ארץ הצבי?
קול השלום: מתוך (http://wapedia.mobi/he/%D7%A7%D7%95%D7%9C_%D7%94%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D) בתחילת 1969 רכש נתן אונייה, וקרא לה "M/V Peace". ב-1973 הביא נתן את האונייה לחופי ישראל, וב־18 במאי החל לשדר מן האונייה, שעגנה מול חופי תל אביב. התחנה שידרה מוזיקה ושידורי רדיו הקוראים לשלום. תחנת רדיו זו, שנקראה "קול השלום" ("The Voice of Peace"), הייתה תחנת הרדיו הפיראטית הראשונה בישראל. לא ננקטה כל פעולה נגדה, בטענה שעגנה מחוץ למימיה הטריטוריאליים של מדינת ישראל, ובכך לא הפרה את חוקי המדינה. עם הזמן נודע שהאונייה עגנה כ-5 קילומטרים בלבד (3 מיילים ימיים) מחופיה של מדינת ישראל, במימיה הטריטוריאליים של ישראל. יתרה מזאת, פעמים רבות שימשה התחנה רק כתחנת ממסר בעוד שהאולפן עצמו היה במדינת ישראל עצמה. למרות מעמדה החוקי המעורפל של "קול השלום", פוליטיקאים ישראליים רבים לא היססו להתראיין בה.
חשוב לציין כי נגד קול השלום הוגשו תלונות אזרחיות על ידי מי שרצו להפעיל רדיו אזרחי פרטי בארץ – ובקשתם נדחה שוב ושוב. (http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/2169)
3. אם הבנתי אותך טוב, אזי אתה "מאחז בלתי חוקי", וזה שאין יס"מ מול הבית הבלתי חוקי שלך הינו ההוכחה לאכיפה הסלקטיבית. פשוט מאד, מה שהיה להוכיח. אין חדש בביורוקרטיה. וזו טענת כל היישובים ביו"ש, ש"ככה זה עובד" בכל המדינה. אבל "לא חוקי" זה "לא חוקי". נקודה. (ורק אצלנו, כמו שאתה מעיד בעצמך)
3-א: טעית. הייתי 11 שנה חבר מועצה ברשות מקומית. אין חוק כזה, ואין שיטת תשלומים שכזו. השיטה הזו אינהתופסת בתשלומים ובהעברות של המדינה לרשות המקומית, זה קיים רק בתב"רים (תקציב בלתי רגיל). אלו תקציבים שכל רשות מבקשת – ואין חובה על המדינה להסכים לשלמם, ולעיתים היא מתנה אותם ב"שקל מול שקל".
..והשורה האחרונה נותרה בעינה: הימין הכללי חש נרדף.
אפרופו החדשות מהיום. היום פירסם המכון הישראלי לדמוקרטיה את סיכום הסקר השנתי למצבה של הדמוקרטיה בישראל. ושוב נשמעו ההתבכיינויות השנתיות על מצבו העגום של העם ו/או הדמוקרטיה. חבל שמישהו לא מנסה לבחון למה. למה העם מיואש מהדמוקרטיה. הדמוקרטיה חשובה בעיני מאד, וגם אני שותף לצורך להתמודד עם המצב הקשה הזה. בתמצות רב – התשובות שלי לשאלה קריטית זו מופיעות כאן – לעייל.
מורדי