מעשים טובים, מלווים כמעט תמיד בצרות עין. גם הפעם זה קרה. בדרכנו אל המפגש נכתבו כמה מכתבי התנגדות למפגש. אציג לפניכם שני מכתבים אופיינים, מימין ומשמאל:
מימין:
ממליצה לכם להיכנס לקישור שבמייל המקורי, לקרוא את המכתב של בן-עמי מהשמאל, ולקרוא את המכתב של טל ירון מהימין,
כדי לראות איך שוב הימין מתרפס ומתנצל, והשמאל מביא את דעותיו האנטי-מתנחליות רק בלי לקרוא בשמות גנאי
באמת תודה
(בתקציר – כל אחד מהצדדים אמור לעשות צעד מבחינה מוסרית לכיוון הצד השני. אז מהימין נדרש לגנות את פעולות התג מחיר, ומהשמאל נדרש לכתוב למתנחלים בלי שמות גנאי. וואו, באמת התקדמות. רק בבקשה, כשאתם יורקים עלינו, שזה לא יהיה מהמקפצה)
ומשמאל:
כשתעשו מפגשים במקומות שלא מחייבים אותי לתת לגיטימציה לזה שבעיניי הוא מתועב כתנאי יסוד להשתתפות בהם, אשקול. אז גם תוכלו לקרוא לזה "הידברות". בינתיים, בזה שאתם עושים את זה על אדמה אנוסה אתם מדירים מהדיון כל מי שלא מוכן לתת בגופו לגיטימציה לכיבוש ולהתנחלות.
התסכול על חוסר הקבלה של מהלכי ההתקרבות תואר במהלך המפגש בשיחה הבאה שהתחיל ירון בן-עמי:
לארוע עצמו הגיעו הרבה פחות אנשים משציפנו. בסה"כ הגיעו 16 אישה ואיש. חלק מההגעה המועטת, נובע מכך שלא נערכנו נכון מבחינת הסעות. אך נראה כי חלק אחר, נבע מהיכולת של שמרנים-אבסולוטיסטיים משני הצדדים, להוציא את המפגש מחוץ לקונצנזוס ולהציגו כתהליך לא לגיטמי בעיניי הציבור הרחב.
לצערנו, לאבסולוטיסטים משנים הצדדים יש נטיה להישמע בצורה ברורה וחדה יותר מאשר הרוב הדומם. הם נעדרי יכולת לראות את הצבעיים שבמציאות. הם חרדים משינויים במציאות והם צועקים יותר כשמשהו לא נראה להם. הרוב חושב שהם מעצביי המציאות.
לעומתם, לרוב יש נטיה לחפש קונצנזוס ולקבלה חברתית. להבנתי מרבית הציבור מקבל את מרות הקיצונים ונגרר אחר ראיית המציאות שהקיצונים מייצרים.
השאלה היא איך לדעתכם ניתן לגביר את קולו של הרוב הדומם? איך אפשר לחשוף את המציאות המורכבת וליצור סביב תהליך כזה קונצנזוס? האם יש לכם רעיונות?
אני אציע רעיון משלי, ואשמח לשמוע רעיונות משלכם.
דבקות באמת:
הכוח הגדול של תהליך מהסוג אות אנו רוצים ליצור, הוא בחברות. עלינו לייצר עשיה חברתית ביחד (לא רק דיבורים). עלינו להיפגש ביחד בטיולים ובפאבים (כמו שחלק מהמשתתפים הציע). עלינו להתארגן לפעולות משותפות למען החברה. וגם עלינו להיפגש מידי פעם גם לדיונים של מהות. שילוב של התמדה בעשיה המשותפת, ביחד עם דיונים על הדרך. הקמה של ארגונים-התנדבותיים כאלו שגם עושים ביחד, גם חברים ביחד, וגם חושבים ביחד, יביא לדעתי את השינוי.
אל השמרנים, עלינו להתיחס בכבוד, אך מתוך הבהרת מקומם ותפיסת עולם וחוסר היכולת שלהם לראות מורכבות, ולהציע להם להתחיל לחפש גוונים במציאות. אנחנו נכבד אותם, אך לא ניתן להם להציג אותנו כלא לגיטמיים. אנחנו המרכז של הלגיטמיות – לחבור ביחד, לעשות ביחד ולחשוב ביחד על עתידנו המשותף.
מה דעתכם? האם לכם יש פתרון נוסף?
כתיבת תגובה