הומאופטיה. האם היא עובדת? ספקות על ספקנות

Comments

26 תגובות על “הומאופטיה. האם היא עובדת? ספקות על ספקנות”

1. 

   25 בינואר 2011

   גורו יאיא

   הבעיה האמיתית עם הומיאופטיה, אינה קשורה בהסברים ובתיאוריה מאחוריה. גם האבולוציה נראית תורה מאד משונה, בסה"כ (לי ולנענע שגדלה לי בחצר, יש אב קדמון משותף? כן בטח). את האספרינים לא יכלו להסביר, שנים לאחר שהם נכנסו לשימוש. כל נושא אפקט הפלסיבו, אינו מובן בשום צורה שהיא – יודעים שהוא קיים, ואין לאף אחד מושג למה הוא עובד. הבעיה היא, שבהומיאופטיה, לא נמצא שום דבר, למעט הפלסיבו, ובכל זאת שמים לך אותה בין אספירין ואדוויל.
   הגיחוך שבתאוריה, בא במקום שני לכל אלה. גם אם יש להומיאופטיה השפעה רוחנית, למה היא עוברת דרך עצם חומרי (מים)? למה השימוש במה שגורם לאותם סימפטומים, יכול לרפא את הסימפטומים האלה, ולא – למשל – להגביר אותם? למה בכלל שמה שגורם לסימפטומים דומים, יהיה קשור, ולו בעקיפין לריפוי הגורם למחלה? כל אחת מהבעיות האלה, הן סיבה מספקת לא לבזבז כסף כדי לבדוק את ההומיאופטיה, אבל אין צורך לדון בשאלה. היא כבר נבדקה ונמצאה לא יעילה.

   הגב
2. 

   25 בינואר 2011

   טל ירון

   גורו,

   צריך לזכור שהתרופות הומאופטיות נבדקו במעבדה. נראה לי סביר לגמרי שהתרופות ההומאופטיות לא הן שעושות את העבודה. ניא משער שמי שעושה את העבודה זה המטפל ההומאופטי באינטראקציה שלו עם המטופלים. יש שם משהו, שמשפיע לטובה. השאלה האם המחקרים המדעיים ניסו לבדוק השפעת הטיפול ההומאופטי השלם על תחלואים שונים ביחס לטיפול הקונבנציונאלי? אני משער שהניסויים המדעיים לא בדקו זאת. אשמח להיווכח אחרת.

   הגב
3. 

   25 בינואר 2011

   יוסי לוי

   טל,

   לשאלתך "האם לא יכול להיות שההומופאטיה משפיעה בדרך לא חומרית":
   אני מסכים בהחלט שבהומיאופתיה יש אלמנט של טיפול פסיכולוגי/נפשי. ברשימתי "מבט אל ההומיאופתיה" (שכתבתי כבר ב-, 2005) מניתי אלמנט זה בין הסיבות לכך שלפעמים ישנן הצלחות טיפוליות גם בטיפולים הומיאופתיים. אבל מה תפקידו של הרמדי כאן? האם זה משנה אם זה חומר מדולל ומנוער, או בקבוק מים קדושים שעברו טיפול בעזרת ברכה?

   אם יש השפעות נוספות מעבר להשפעות הפסיכולגיות של עצם מתן טיפול/תשומת לב + אפקט פלסבו – יש להראות את קיומן של השפעות אלה. חובת ההוכחה היא על הטוענים לקיומן של ההשפעות האלה. האמת היא שקל מאוד לבדוק זאת, בעזרת ניסויים מבוקרים. הטענה הזו מהווה גם תשובה לתגובה שלך לגורו. עצם העובדה שלא נעשו מחקרים מבוקרים המשווים טיפול רפואי מדעי לטיפול הומיאופתי לא מהווה עדות לכאן או לכאן.

   הערה שלישית – לא כל התרופות המדעיות הן כימיות. היום יש כבר תרופות רבות שפועלות דרך מנגנונים עמוקים יותר בגוף – ברמת התא, ואף ברמת ה-RNA. אני מניח שבעתיד יהיו תרופות שייכנסו למנגנונים עדינים יותר בגוף האדם, אולי אפילו תרופות שיפעלו רק על איזור מסויים במוח, או תרופות שיפעלו על מערכות נוירונים ספציפיות.

   הייתי מאוד רוצה להווכח שההומיאופתיה אכן פועלת. זה יכול להיות נפלא לאנושות, לא רק במאבק במחלות. כל ההבנה שלנו את העולם תשתנה, וללא ספק עקרונות ההומיאופתיה, אם הם נכונים, יוכלו להיות מיושמים לעוד תחומים מלבד הרפואה. לצערנו, העדויות בשטח מראות כי לא כך הדבר. רוב מכריע של הניסויים המבוקרים שניסו לבדוק את האפקט ההומיאופתי הראה כי אין אפקט כזה, ומעט הניסויים שהראו תוצאות חיוביות (כלומר, לטובת ההומיאופתיה) התגלו כזיופים, או שלא הצליחו לשחזר את תוצאותיהם (כלומר, מדובר בטעות false positive). כיוון שכך, וכיוון שטיפולים הומיאופתיים גם טומנים בחובם נזק לא מבוטל, אני סבור שיש להגביל מאוד, ואפילו לאסור שימוש בפרקטיקה זו, כל עוד לא מתקבלים נתונים חדשים ומשכנעים.

   הגב
4. 

   26 בינואר 2011

   טל ירון

   יוסי, האם תוכל להפנות אותי למחקרים השוללים את יעילות ההומאופטיה?

   כמוך, אני מעירך כי התכשיר עצמו אינו משפיע בכלל. הערכה שלי היא שהפסיכולוגיה היא שפועלת כאן בעיקר. וכיום אנו יודעים שלהשפעות הנפשיות יש תפקיד חשוב במגוון רחב של מחלות. העקה שבה האדם המודרני נמצא, היא גורם תחלואה ידוע. סביר להניח שההומאופטים מקנים לאדם תחושה שמישהו מטפל בו, ולכן הוא מרגיש יותר מוגן, דבר שיכול להביא לרגיעה ולירידה בתחלואה. אינני יודע אם המחקרים שבדקו את השפעת ההומאופטיה בדקו את האפקט הזה. את זה נוכל לראות מהמחקרים שאולי תוכל להציג.

   הגב
5. 

   26 בינואר 2011

   נרי בר-און

   אם הפסיכולוגיה עושה את העבודה
   והפסיכולוגיה היא להאמין שזה עוזר
   ואז זה עוזר

   האם זה לא מרושע לנסות להרוס את ה"מדע" הזה?
   כי בתמונה הגדולה אנחנו גוזלים מאנשים את המכשיר של האמונה.

   הגב
6. 

   26 בינואר 2011

   יוסי לוי

   טל,
   אני ממליץ לך (ולכולם) להתחיל בספר של סימון סינג ואדזרד ארנסט "ריפוי או פיתוי". תוכל לקרוא קטע ממנו באתר 1023. בספר עצמו יש הפניות למקורות נוספים.

   טל ונרי
   הפסיכולוגיה עושה עבודה מאוד חלקית. בהומיאופתיה יש אלמטים של טיפול פסיכולוגי, אבל אני לא ממליץ לאף אחד ללכת לפסיכולוג במקרה של דלקת אזניים, או טרשת נפוצה, או סרטן. במקרה הטוב ההשפעה של ההומיאופתיה היא השפעה של אפקט פלסבו.

   להאמין שמשהו עוזר לא גורם למשהו הזה לעזור. אנשים האמינו במשך אלפי שנים שהקזת דם היא טיפול רפואי יעיל. למי זה עזר בדיוק?

   הגב
7. 

   27 בינואר 2011

   טל ירון

   יוסי,

   לא מצאתי את הקישור לספר. אשמח אם תשלח לינק.

   דבר שני, כיום ברור שעקה מתמשכת גורמת לפגיעה במערכת החיסון ולמחלות (פסיכוסומטיות רבות). האם יש דרך להראות שההומאופטיה אינה יעילה בתחום זה (אני לא מדבר על התכשירים, אלא על האינטראקציה של מטופל-מטפל)?

   ככלל, אני מריח כאן הרבה התקבעות לגבי הדרך שבה דברים עובדים. נכון, שעל פי הידוע לנו התכשיר עצמו לא אמור להיות יעיל. אבל האם יש משהו חאר שגורם להומאופטיה להיות יעילה. כשאני מנסה לפתור את השאלה הזאת, אני מעלה שאלות והיתי רוצה לראות מאמרים מדעיים שעונים על השאלות שלי. כספקנים עלינו כל הזמן לבחון את עצמנו ולראות את הבעיה מעוד כמה צדדים.

   הגב
8. 

   27 בינואר 2011

   עוז

   יוסי, נראה לי סביר ביותר שיהיו אפקטים פסיכולוגיים של ריפוי מעבר לפלצבו.
   לדוגמה, נראה לי שזה כבר מבוסס מאוד מחקרית שאפשר לשכך כאבים ע"י מחשבה בלבד.
   זו נראית לי השערה סבירה שכמעט בכל מחלה שהיא לא טראומה יש פוטנציאל לרפא את הגוף דרך הנפש.

   הגב
9. 

   29 בינואר 2011

   יוסי לוי

   טל,
   קטע מהספר "ריפוי או פיתוי" מאת סיימון סינג ואדזארד ארנסט שיצא לאור בעברית בהוצאת ספרי עליית הגג וידיעות ספרים, ניתן למצוא בלינק בהא:
   http://www.1023.org.il/whats-the-harm.php

   הסקירה הנרחבת ביותר אי-פעם של טיפול הומאופתיים פורסמה בכתב העת הרפואי "הלאנסט" ב- 2005. המאמר ניתח את כל המחקרים הקליניים שפורסמו עד אז על השפעות ההומאופתיה, וסיכם שכל תועלת לכאורה של "טיפולים" הומאופתים היא פשוט אפקט פלצבו. הומאופתיה לא עובדת. במסקנה זו תומכת גם שותפות קוקריין (Cochrane Collaboration), רשת גלובלית של אנשי מקצוע בתחום הרפואה, שמטרתה היא לבחון את המחקר הרפואי כדי לקבוע בדיוק אילו טיפולים הם אפקטיביים.

   במלים אחרות, אין אפקטים של ריפוי מעבר לאפקט הפלסבו, למרות שלעוז ולאחרים זה "נראה סביר".
   ריפוי דרך הנפש הוא רעיון נפלא, אך עד כה לא ראינו שום עדות לאפקט כזה.

   הגב
10. 

    30 בינואר 2011

    טל ירון

    יוסי,
    קראתי את הקישור לנזק. אין לי ספק שנזקם גדול בנושאים שהועלו במאמר (מניעת חיסונים, והגנה מפני מלאריה).

    לגבי הטיפול עצמו והשפעתו הפסיכולוגית, חסרים לי מאמרים כדי לבחון את הטענה כאילו הטיפול ההומאופטי אינו יעיל מעבר לפלסבו. האם תוכל לשלוח לי מאמר כזה או שניים?

    הגב
11. 

    30 בינואר 2011

    עוז

    יוסי לא נראה סביר, מבוסס מחקרית.
    מחשבה על סקס למשל משככת כאבים.
    הסתכלות במשקפת הפוכה על מקום כואב משככת כאבים.
    דופאמין זה חומר במוח שאפשר להעלות ולהוריד את הרמה שלו בקלות בעזרת מחשבה.

    חוץ מזה, אם אומרים לך שאתה צריך לקחת רמדי על קיבה ריקה כל יום בשש בערב, זה אומר שכל יום בשש בערב הקיבה שלך צריכה להיות ריקה. זה כבר סוג של טיפול.
    אני שמעתי שמטפלים הומיאופטיים אומרים לא לאכול שוקולד ומנטה כדי שהתרופה תעבוד. ללא לאכול שוקולד יש כבר אפקטים רציניים אם אתה רגיל לאכול שוקולד.

    הגב
12. 30 בינואר 2011

    10:23 בבלוגוספירה | שפינוזה

    […] הומפאטיים עזרו להם, כמו ששום טיפול אחר לא עזר להם. טל ירון מ"מבט פילוסופי" מנסה להבין האם הומאופתיה עובדת, …. מומלץ לקרוא את הדיון.    |  תגיות: 10:23, […]

    הגב
13. 

    30 בינואר 2011

    תומר.ק

    טל,

    אם אני מבין נכון את הטענה שלך הרי שאפקט הפלסיבו המתרחש מעצם האינטראקציה בין המטפל בהומיאופתיה למטופל הוא סיבה מספקת שלא לשלול את צורת הטיפול הזו.

    בעניי בגישה זו יש שתי בעיות.

    האחת הברורה היא שהיה וידוע שלתרופה עצמה אין השפעה חומרית הרי הטיפול עצמו מבוסס שקר. בימים בהם חולים מתעניינים במצבם ומבקשים חוות דעת שניה, ביסוס טיפול על שקר הוא בעייתי שלא לומר מפוקפק מוסרית.

    הבעיה השניה היא שכמוך רבים מפספסים את העובדה שאת אותו אפקט פלסיבו ניתן להשיג גם באמצעות הרפואה הקונבנציונאלית.
    כאשר אני מוצא שהטיפול הרפואי "המסובסד" שאני מקבל באמצעות קופת החולים לא יעיל אני מעדיף להוציא את ממוני על טיפול פרטי אצל רופא המשתמש בתרופות שהוכחו מחקרית ולא אצל רופא אליל שמוכר לי שמן נחשים. משניהם אני אקבל יחס ותשומת לב (קרי "טיפול פסיכלוגי-עממי") אבל רק אצל אחד מהם יש סיכוי לקבל גם דיאגנוזה אמינה ותרופה שהוכחה מחקרית.

    הגב
14. 

    30 בינואר 2011

    טל ירון

    תומר,

    אני מניח כי יש כאן מעבר לאפקט פלאסבו. אפקט פלאסבו נוצר כאשר אדם חושב שהוא לוקח תרופה מועילה, ואז במנגנון פסיכוסומטי, מוצאים ירידה עד כדי 30% במצב התחלואה. אלא שכאן יש מעבר לאפקט פלאסבו. מחקרים מראים כי בטיפולים פסיכולוגיים, לאפקט האמפטיה יש אפקט הגדול ביותר בהשפעת הטיפול. סביר להניח שההומאופטים מפגינים אמפטיה כלפי החולים. לכן יש לשאר שאפקט האמפטיה יהיה גדול מ-30%. נניח לצורך העניין שהאפקט שלו יהיה 50% ירידה ברמת התחלואה.

    עכשיו, הסיכוי לקבל אמפטיה (וגם איבחון רציני) ברפואה הציבורית, הוא נמוך מאד (בגלל העומס על הרופאים). רוב הסיכויים שהרופא הקונבציונאלי יתן לו אנטיביוטיקה (שמתברר שהיא מזיקה הרבה פעמים יותר משהיא מועליה. לעומת זאת הומאופט נותן את אפקט האמפטיה במחיר סביר של 250 ש"ח לטיפול. לעומתו רופא במרפאה פרטית קונבנציואנלית יבקש 800 ש"ח לפגישה. רק מהמחיר הזה, אני עלול לחלות.

    יש סיבה שבגינה הציבור פונה לרפואה המשלימה. משהו במה שקורה במרפואה הקונבנציונאלית לא מוצא חן בעיניו.

    הייתי מציאה לרפואה הקונבנציונאלית לזהות מה גרם להדרדרות יוקרתה בעיני הציבור הרחב. אני משער שזה נובע מהעדר אמפטיה, והתיחסות לחולה כאל מכונה, בחלק מהמקרים.

    הגב
15. 

    30 בינואר 2011

    גיל פרוינד

    שאלו לו לרב, האם מותר לאכול דגי כנרת בפסח, שהרי דייגים משתמשים בלחם לפתיון במהלך השנה, ופרורים נשארים במים.
    אמר להם הרב: בטל בשישים.

    הגב
16. 

    30 בינואר 2011

    שי

    הבעיה היא ביומרה של הומאופטיה: היא מתימרת לכל מני מנגנונים בלתי סבירים של זיכרון מיים ואשר שטויות ומתמחרת בהתאם.

    אם הומאופטים היו אומרים שהם נותנים רק פלסיבו + אמפתיה לא היתה לי בעיה.
    אבל הם מתימרים לתת יותר.
    וזו או שטות או שקר ושניהם לא רצויים.

    יש סיבות לחוסר סביעות הרצון מהרפואה הקונבנציונלית. אבל הציבור הולך להומאופטיה כי אין לו את הידע להבין שבהכרח מדובר בשטויות.

    כמו שאנשים לא מרוצים מהעולם האקראי שמסביבנו וממציאים אלוהים להתפלל אליו.

    הגב
17. 

    30 בינואר 2011

    עירא

    א. אנחנו מדברים על ספקנות מדעית, טל מדבר על ספקנות פילוסופית עד כדי מטאפיסיקה או רעיונות של אידאליזם. אני חושב שסמנטיקה ברורה יותר תפיל את הרעיון שספקנות כמו שאני וד"ר לוי מקדמים יכולה להכיל את ראיית העולם הבלתי סבירה הזו.

    ב. ירידה של 30% במצב התחלואה? לא יודע מה זה אומר ומאיפה המספר. פלאסבו עובד בצורות שונות במצבים שונים, כדוק סוכר גדול עדיף על קטן, כדור כחול מרגיע (חוץ מבאיטליה) ואדום מעורר. לאחרונה התפרסם אפילו מחקר שהראה שפלאסבו עובד גם כשהאדם שלוקח אותו יודע שהוא רק פלאסבו. יש לזה כמה היפותזות מעניינות מתחומים של נוירולוגיה מחד ופסיכולוגיה אבולוציונית מצד שני, אבל זה לא משנה, העובדה היא שאפשר לעשות בדיקה של קבוצת פלאסבו מול קבוצת תרופות מול קבוצת ביקורת ללא טיפול, ובאותה הצורה לפעול גם עם פלאסבו בשמות אחרים – דיקור, הומאופתיה, קמעות וכדומה.

    זה בנפרד מהעובדה שהיינו רוצים שמערכת הבריאות הציבורית היתה פחות עמוסה, היתה יותר הקפדה על פרוטוקולים כדי להמנע מטעויות, ועדיין למרות כל הבעיות שלה, היא מועילה לאנשים יותר מאשר כמה מקרים אנקדוטליים שלהומאופתים יש לספר עליהם.

    לשאלה האם ההשפעה שיש לרעיון שהומאופתיה עובדת, גורמת לכך שהמטופל יסתמך על דברי ההומאופת כשהוא או בן חסותו לוקים במחלות יותר קשות משפעת, דברים כמו איידס או סרטן – זו השאלה האמיתית. אולי אני מטופל אצל פסיכולוג או מאמן וסומך עליו מאוד להרגשתי הנפשית, אבל האם אני אסתמך עליו לטפל לי במחלות ממאירות? במקרה של פסיכולוג לא, אבל לצערי במקרה של הומאופתיה, נראה שלטענתו של טל זה לא צריך להטריד אותנו.

    הגב
18. 

    30 בינואר 2011

    שי

    לפעמים ספקנות זו הגרסה ה PC של חוסר ביצים לקרוא לדברים BS

    הגב
19. 

    30 בינואר 2011

    שי

    טל,

    האם נכון לדעתך להמליץ על המשך קיום גן העדן של שוטים הנקרא הומאופתיה רק משום שהשותים (של המיים) מאושרים שם?

    הגב
20. 

    30 בינואר 2011

    יוסי לוי

    לטל – תגובה 10 – יש הפניה באתר לשני מאמרים (בדף השאלות הנפוצות – יש שם גם לינקים)
    Shang, A., et al., 'Are the clinical effects of homeopathy placebo effects? Comparative study of placebo-controlled trials of homoeopathy and allopathy', Lancet 2005; 366:726-32. PubMed
    – Ernst, E., 'A systematic review of systematic reviews of homeopathy' Br J Clin Pharmacol 2002; 54:577-82. PubMed

    הגב
21. 

    30 בינואר 2011

    טל ירון

    לכולם,

    ראו ערך על פלאסבו להתייחסות.

    גיל,

    בטל ב-60, אינו תופס לגבי הפסח. לגבי הפלאסבו, נראה שבמקרים רבים יותר משליש מהמחולים מרגישים הקלה, או העלמות מדדיים המעידים על מחלה. לכן אין כאן בטל ב-60 (1/60) אלא במקרה הטוב, בטל ב3 (1/3). הפלאסבו משמעותי ביותר.

    עירא, קרא את הערך העיברי על אפקט הפלאסבו, ותראה שבמקרים רבים לאפקט הפלאסבו יש יכולת להעלים תסמינים ב-שליש מהחולים ובמקרים אחרים עד 100% מהחולים. גם על פי הויקיפדיה האנגלית, מחקרים הראו שעל ידי שימוש באמפטיה, אפקט הפלסבו עלה מ44% תגובה חיובית לפלסבו ל-62% תגובה חיובית לפלאסבו (שזה אפקט האמפטיה שדיברתי עליו).

    ספקנות אידאית וספקנות מדעית:

    עירא, נכון שאני עוסק בספקנות פילוסופית, אבל גם במקרה המדעי הזה, יש לי ספקות לגבי הדרך בה הספקנים ערכו את הערכותיהם. אסביר מדוע. כשהייתי נער למדתי לעשות קסמים. השתמשתי בפיזיקה ואחיזת עיניים כדי ליצור מצגי שווא, וגם למדתי להסתכל בצורה רחבה על תעלוליהם של קוסמים אחרים. הבנתי שעל פי חוקי הטבע, קוסם אינו יכול לנסר אדם אחר ולהחזירו, ולכן חיפשתי פתרון טיבעי אחר.
    כאשר הספקנים ביטלו את ההומאופטים הם התמקדמו בתכשירים ההומאופטים (שדי ברור לכולנו שלא סביר שהתכשירים עושים את המלאכה), ולכן כספקן רציני, ניסיתי לברר איך בכל זאת ההומאופטיה עובדת (לפי עדות של חלק מלקוחותיהם). הלכתי לראות אותם בעבודתם, תיחקרתי אותם ולמדתי כיצד הם עושים את הקסמים שלהם. אני חושב שהבנתי את מלאכתם. בעוד, התחושה שלי, שהספקנים התמקדו בניסיון להראות דבר שהוא ברור מאיליו לכל מי שיש לו הכשרה מדעית סבירה. בעיני הספקנים לא עשו עבודה מדעית ביקרותית מספיק, על עבודתם הם.

    שיפור המערכת הרפואית:
    אני חושב שזאת שאיפה המשותפת לכולנו שלכל אדם במדינת ישראל תהיה האפשרות לטיפול הרפואי המיטבי. אינני יודע אילו המלצות יש לתת, אבל אחד הדברים שברור שצריך להכניס זה את האפשרות של רופא להעניק אמפטיה למטופליו. יתכן שבבחינות הכניסה לפקולטה לרופאה יש לבחון יכולת אמפטית. בארצות הברית מתפתח התחום של Motivational Interivew שמאפשר למטפלים למקסם את האמפטיה שלהם למטופל. אולי כדאי להכניס את הדיספלינה הזאת כתחום חובה ברפואה. כל עוד התחום הזה לא קיים אצל רופאים, האלטרנטיבים ישמחו לספק אותו.

    אני מאמין בתחרות בריאה. מערכת הבריאות הממשלתית צריכה להתחרות עם האלטרנטיבים על ליבם וכיסם של החולים, וכך אולי תהיה מוטיבציה למערכת הרפואית לשפר את נושא האמפטיה.

    סמכותיהם של הומאופטים ורופאים טבעיים:

    האם אנו לא מתנגשים כאן בחופש הבחירה. אתה סומך על מדענים, אחר סומך על רופאים טבעיים. מדוע שאתה תקבע לו על מי לסמוך? אם אדם בחר לקבל עצה מרופא טבעי, תוך שהיתה לו זכות להתייעץ עם רופא קונבנציונאלי, האם אין זאת אחריותו? מדוע אתה מבקש להכתיב לאחרים מה נכון או לא נכון? זאת נראה לכל הפחות ניסיון להכתיב. במקום הגישה המכתיבה, הייתי ממליץ לעסוק בהסברה, ובעיקר לשפר את המוצר והידע שבו אתה מאמין.

    שי,
    אין לי מושג מה זה PC ו-BS. אני פועל רק על פי מה שאני מבין, ואם אני מבין אותו מספיק טוב, אני גם משפיע אנרגיות כדי שהוא יקרה. אין לי בעיה להגיד משהו בניגוד למקובל (ויעידו על כך דעותי הלא קונבנציונליות בבלוגוספירה)

    כמוך וכמו עירא, אני נגד גן-עדן, כיוון שהוא מסמא את עיני האדם, ומונע צדק מבני האדם.
    ההבדל הוא בשיטת ההתיחסות אל גן-העדן. בשיטה שלי אני מחפש דרך שיוויונית ומכבדת להראות לבן-שיחי שיש אפשרות נוספת עדיפה (כן, אני מכבד גם מי שלא מסכים איתי..מנהג נלוז, אני יודע). אנו בוחנים ביחד את הראיות ומנסים ביחד לגבש אפשרות לדרך טובה יותר. החוכמה הזאת אגב, אינה המצאה שלי, אלא היתה קיימת בפילוסופיה מזה אלפי שנים, וכיום היא הולכת ומתבססת בתחום שנקרא Motivational Inetrview.

    אני מוצא את הדרך הזאת עדיפה בהרבה על דרך שבה אני מציג עצמי כעליון בדעתי ובידעתי על האחר. במקרים כאלו, או שהאחר מקבל אותי כגורו (אוי לנו מחברה כזאת), או שהוא מפתח התנגדות לדעותיי, ובצדק, כיוון שאני מנסה להשתלט עליו.

    הגב
22. 

    31 בינואר 2011

    עוז

    מקריאת הפוסט של עירא עושה רושם שהמטפלים ההומיאופטים מוליכים שולל את עצמם.
    אני מניח שהם גם משלמים יותר מדי כסף על להזמין תרופות מ"בתי מרקחת הומיאופטיים" במקום למזוג אותם מהברז ולמכור אותן באותו מחיר.
    מה שכן, מכיוון ששיטת הטיפול היא מעין דתית, אולי יש ערך כלשהו בספרי ההומיאופטיה ואותם יש לבדוק.
    ברור שאם יש משהו בהומיאופטיה, הדבר האחרון שצריך להתרכז בו זה המים עצמם.

    הגב
23. 

    31 בינואר 2011

    עומר מוצפי

    טל,
    לפעמים, לא נעים, האחר פשוט טועה. מותר לומר לו את זה ואני מצפה מאנשים מבוגרים שיהיו מסוגלים להתמודד עם ביקורת.

    ההומאופטיה תפסה בתקופה שבה מרבית הרפואה ה"קונבנציונאלית" גרמה יותר נזק מתועלת. בתקופה שבה עלוקות, הקזת דם, וכוסות רוח היו אמצעי ריפוי שכיחים, בתקופה שכזו רפואה שעיקרה שתיית מים, היא שיפור משמעותי.
    בתקופה שלנו, שבה הרופאים כבר יודעים מה הם עושים (ותעיד על כך הסטטיסטיקה: תוחלת החיים נמצאת במתאם גבוה לשירותים רפואיים מתקדמים), זה מצחיק.

    ואם ההומאופתיה נראית לך הגיונית, כדאי להזכיר שהמים שאתה שותה מוצאם בגשם שהתאדה מים שלתוכו השתין פעם כלב. האם יש לכלב הזה השפעה עליך?

    הגב
24. 

    31 בינואר 2011

    עירא

    תלוי. האם הכלב ניער אחרי שהשתין?

    הגב
25. 

    31 בינואר 2011

    עירא

    טל, אלא אם המחלה היא פסיכוסומאטית "טהורה", פלאצבו לא יכול לרפא את הגורמים אלא רק לשפר פחות או יותר את התסמינים. הסכנה כאן היא כמו שאתה אומר, הסתנוורות מגן העדן של שוטים פה, התפתות לחשיבה קסומה, והסתמכות על מקסם שווא כשזה יגיע למחלה אמיתית ולא שפעת חולפת או וירוס של 48 שעות. הבעיה שלי היא גם לא כל כך עם ההומאופתים הישראלים, שאני מבין שלרוב עובדים בצמוד לרופאים אמיתיים, אלא עם אחיהם באנגליה וקנדה (לפי תחקירני הכתבות שראיתי), שהציעו הומיאופתיה כתחליף לחיסוני מלאריה, או כטיפול בלעדי לסרטן.

    ולכן אני לא מאמין שהומאופתים/מדקרים/פותחים בקפה/מוכרי קמעות הם כוח חיובי כדי "להתחרות עם האלטרנטיבים על ליבם וכיסם של החולים", כי התחרות הזו היא על חשבון בריאותם ואולי אורך חייהם.

    "אתה סומך על מדענים, אחר סומך על רופאים טבעיים. מדוע שאתה תקבע לו על מי לסמוך?" – הגישה הליברטארית הזו יפה באידאלים, אבל ככלל, כשאנשים מתים מהזנחה רפואית זה עולה לי בחברה פחות יציבה ובכספי ציבור, כשאנשים חושבים בצורה קסומה זה עולה לי בחברה פחות פרוגרסיבית שמתנגדת לחידושים טכנולוגיים וחשיבה מתקדמת. כשאנשים לא מחסנים את הילדים שלהם זה מדלדל את "חיסון העדר" ומסכן גם ילדים מחוסנים. אין מה לעשות, אתה חי בחברה האנושית, אנחנו תלויים אחד בשני לקדמה, לבריאות, לצדק ושלל ערבויות הדדיות אחרות, אז אכפת לי מה אנשים לוקחים כתרופה או נותנים כחיסון לילדיהם.

    הגב
26. 

    31 בינואר 2011

    טל ירון

    עומר,

    אני חושב שפיספת לגמרי את דבריי. שים לב. אני בטוח, עד כמה שאפוכאי-פשטני יכול להיות בטוח (Epoche ו-Occam's razor)), בכך שתכשירים ההומאפואטים אינם משפיעים על המחלה. אני טוען כי ההשפעה היא יותר פסיכולוגית. כנראה בעיקר אפקט פלאסבו ואפקט האמפטיה.

    לגבי הכלב, באמת הרגשתי שהתחיל לצמוח לי זנב לאחרונה 😉

    עירא,

    מהתרשמות כללית שלי מהמחקר, נראה ש-stress הוא גורם תחלואה מהעיקריים בערב, והוא גורם למחלות נלוות. מחלות הנגרמות מירידיה ביכולת המערכת החיסונית, מתהליכים אוטו-אמיוניים וכנראה עוד מחלות לא מוסברות שמקורן בלחץ נפשי. אני משער לכן שההומאופטים בעיקר משפיעים על המחלות הללו, בפותרם חלק מהמבעיה שיצרה אותם (לחץ נפשי).
    אבל לתהליך נפשי, יש השפעה הרבה יותר גדולה מכך. קראתי מחקר (ואל תבקש ממני למצוא, כי זה יקח לי זמן), שבדק השפעה של אוטוסוגסטיה על סרטן מוח סופני. סרטן המוח שנבדק גורם על פי רוב למוות בתוך קצת יותר משנה, במאה אחוז מהמקרים. נבדקו, אם זכרוני אינו מטעה אותי שלוש קבוצות של חולים בסרטן הזה. קבוצה אחת קיבלה טיפול תרופתי רגל ויחס רגיל. קבוצה שניה קיבלה השגחה יותר קרובה מהרופאים ויחס אמפטי, וקבוצה שלישית למדה אוטוסוגסטיה והפעילה אוטו-סוגסטיה. באוטו-סוגסטיה הם למדו לדמיין שכדוריות הגם הלבנות נלחמות בתאי הסרטן ומשמידות אותם. בקבוצה שטופלה בדרכים הרגילות החולים מתו בתוך שנה וחודשיים בממוצע, וכל החולים נפטרו. בקבוצה שטופלה באוטו-סוגסטיה, החולים נפטרו בזמן של שנתיים וארבע חודשים בממוצע, והיו מקרים בודדים של החלמה מלאה. אם תתעקש, אחפש את המחקר, לביקורתך.

    באופן כללי, אני יכול להגיד לך שבקורס באוניברסיטת תל-אביב במחלקה לביולוגיה לימדו אותנו שלמצב הרוח יש השפעה משמעותית על מערכת החיסון. קצת לפני שסיימתי את התואר השני, התחילו להופיע מחקרים מתחום הפסיכולוגיה שהתחילו לשפוך אור על המנגון שיוצר את הקשר בין מערכת החיסון למצב הפסיכולוגי.

    לגבי שיתוף הפעולה בין הרפואה המשלימה לרפואה הקונבנציונלית, והכנסת המשלימה למערך הטיפול של קופות החולים, נראה שיש לנו אכן במה להתגאות. לפעמים כנראה יש דברים שאנו עושים נכון.

    עירא, אני מסכים איתך שהיה עדיף שכולם היו מאמינים במדע (או לפחות מקבלים אותו כמקור סמכות מהימן). כדי להתקדם אנו זקוקים לחברה ליברלית-מדעית. בכך אני יותר ממסכים איתך.

    ההבדל הוא בגישה. אני חש שאתה מאויים מעושי הכשפים, ומנסה להפעיל כוח כדי לרסן אותם. אני לא מאמין שבחברה מערבית מותר וצריך להפעיל כוח כל שהוא, או שנאה וזלזול. אני לא מאמין שחרדי או וודואיסט ישנה את דעתו, בגלל שעירא או שי מזלזלים בו. נהפוך הוא, הוא יפתח התנגדות.

    אני מאמין שהדרך לשנות, עוברת במקום אחר (וחשוב לי מאד לשנות). היא עוברת קודם בכל בהקשבה. בהתבוננות. בלמידה. ברכישת הדברים הטובים ממה שיש לשני להציע. בהתיחסות של כבוד אליו. רק לאחר שהוא לא יהיה מאוים על ידי, אוכל בכלל להתחיל לפתח שיחה שאולי תאפשר לדברים לזוז. מציע שתקרא את הספר Motiviational Interview העוסק ביכולת של מאמנים ליצור שינוי אצל המאומנים שלהם. ספר שמצאתי כנכון מאד בפרקטיקה האימונית ובחיי היום-יום:

    פרק 1: מדוע אנשים משתנים?

    הקדמה מקסימה. כדאי לקרוא:

    Until one is committed, there is hesitancy, the chance to draw back, always ineffectiveness, concerning all acts of initiative and creation. There is one elementary truth, the ignorance of which kills countless ideas and splendid plans: that the moment one definitely commits oneself, then Providence moves too. All sorts of things occur to help one that would never otherwise have occurred. A whole stream of events issues from the decision.
    -JOHANN WOLFGANG VON GOETHE

    הספר עוסק בטיפול בבעיות של התמכרות, הרגלים רעים וביכולת של אדם לשנות התנהגות שאינה רצויה לו. הוא מבוסס על מחקרים אימפריים.
    חלקי הפזל

    מסתבר שרוב השינוי אינו נעשה על ידי המטפלים, אלא על ידי המטופל עצמו. מחקרים הראו שאנשים שקיבלו ספר שמדריך אותם לשינוי, או שעברו טיפול, מגיע לאותם אחוזי הצלחה. מחקרים מראים כי לאורך הטיפול אין משמעות על מידת הצלחת הטיפול. עיקר הצלחת הטיפול מתרחשת בשבועות הראשונים של הטיפול. מחקרים מראים שככל שאדם מאמין בעצמו וביכולת שלו לשנות, כך עולה היכולת שלו להצליח בפועל. אבל יש גם השפעה ליכולת של המטפל. אם המטפל מאמין ביכולת של המטופל לעבור שינוי, סיכויי ההצלחה של המטופל יעלו.

    השפעת המטפל

    הסיבה שלא הובחנו השפעות למטלפים, ביחס לאנשים שטיפלו בעצמם היתה בגלל שלדרך הטיפול של המטפלים ישנה השפעה גדולה מאד. יש מטפלים שיגרמו לאי הצלחת המטופל ויש כאלו שישפרו מאד את הצלחת המטופל. מונים שלוש גישות עיקריות שנחשבות כמשפעיות לטובה על יכולת הטיפול.
    אמפטיה מדוייקת – הכוונה היא לאמפטיה שמקשיבה, אבל לא מוותרת. אפמטיה שיודע להבחין, אבל גם להוביל. לא "מזדהה"… אלא מובילה. קובי דיבר על זה במהלך הקורס.
    חום לא רכושני כלפי המטופל – חמימות כלפי המטופל חיונית להצלחת הטיפול. מצד שני יש להימנע מיתר גוננות והזדהות עם המטופל.
    כנות ויושר- המטפל צריך להיות אמיתי וכנה במידה טובה (סבירה). מאמר המסביר על אמתיות.
    השפעת "רשימת ההמתנה"

    כאשר ביקשו מאנישם להמתין ברשימת המתנה לטיפול, לא חל אצלהם שינוי, בעוד שאנשים לא אמרו להם שיטפלו בהם, או שאמרו להם שלא יטפלו בהם, חל יותר שינוי. כאשר אדם מחכה שמישהו אחר יעשה עבורו את העבודה, הוא לא עושה עבודה לשינוי עצמו.

    השפעת אופי השיחה על השינוי

    ככל שנוצר יותר ויכוח בין המטופל למטפל, כך קטנה יכולת השינוי של המתאמן. אדם שמתווכח לא מצליח לשנות את עצמו. לאופי השיחה של המטפל עם המטופל יש השפעה גדולה על יכולת המטופל להשתנות. ראו את המשפט היפה הבא:

    What fewer people appreciate is the extent to which change talk and resistance are substantially influenced by counseling style. Counsel in a directive, confrontational manner, and client resistance goes up. Counsel in a reflective, supportive manner, and resistance goes down while change talk increases.

    מטפל שמשתמש בשפה יעוצית, התוקף בצורה ישירה, מגדיל את ההתנגדות של המאומן. מטפל שמשתמש בשפה משקפת, תומכת, גורם למטופל להוריד התנגדות, ובכך מאפשר למטופל לרצות יותר בשינוי.

    שלושת שלבי המוכנות לטיפול (Being)

    רצון – כאשר אדם מזהה שיש לו בעיה בהתנהגות, זהו שלב ראשון ברצון לשנות. יש לזכור שיש כאלו שנמנעים משינוי על ידי הדחקת בעיות, רציונליזציה של בעיות או העברתם למקור אחר (אני לא יכול להשפיע על המצב). אחד הדברים החשובים לכן, היא תהליך השאלות שנועד לאפשר לאדם להסכים עם זה שיש לו בעיה.

    יכולת – מחקרים הראו כי ככל שאדם מאמין ביכולת של עצמו לשנות, כך הוא יצליח יותר. אחד הכלים החשובים לכן היא מציאת פרדיגמה חדשה שאיתה יזדהה המאומן, ושהוא יאמין שהפרדיגמה הזאת תוביל אותו בהצלחה לכיוון אליו הוא רוצה להגיע.

    מוכנות – מוכנות היא עניין של סידרי עדפיויות. לאדם לפעמים יש מודעות לבעיה שקיימת אצלו, והוא אף מאמין ביכולת שלו לפתור את הבעיה. אך הם כרגע טיפול בבעיה נמצא בסדרי עדיפות נמוכים, הוא לא יטפל בבעיה. לנו כמטפלים זהו כלי חשוב. אנו יכולים להשתמש בכלי הזה כדי לעזור למאומן להגדיר לעצמו סידרי עדיפויות, ולהתחיל לטפל בבעיות שמציקות לו יותר.

    מה מניע אדם לשינוי?

    ישנה אמונה רווחת שהימנעות מפחד, קושי, השפלה וכיוב', הוא המניע שמאפשר לאדם להשתנות. הכותבים דווקא ראו שהגורמים הללו משמרים את המצב אצל בני האדם. הם מציעים שמה שמניע בני אדם יותר מכל, הוא תחושת ההצלחה, הגדילה, ההעצמה העצמית, וההגשמה העצמית. אם הם ימצאו את הדרך לשם, וירכשו את הכלים לשינוי, יגברו מאד היכולות שלהם להצליח בשינוי.

    הגב