אני חבר בקבוצה של מתנחלים ושמאלנים, המנסים לפתח ביחד חברה, הבנויה על כבוד הדדי וחברות. עד כה הקבוצה נפגשה כמה פעמים ואף נטעה חרובים ביחד בט"ו בשבט. טוב לנו ביחד.
הפרויקט הקרוב שאליו אנו מתארגנים היא שבת משותפת בקדומים, שבה נאכל טשולנט ונראה את אחת הפריחות היפות ביותר שניתן לראות בארץ. כל פרויקט משותף כזה עולה ומציף דילמות הקיימות בין שתי הקבוצות. אחת הדילמות היתה כיצד יכולים אנשי שמאל המאמינים שיו"ש היא שטח כבוש, יכולים לבוא לבקר בקדומים. הדילמה השניה שהתגלתה הגיעה מכיוון המתנחלים, שהם גם דתיים.
כאשר נרי בר-און ואני ישבנו לתכנן את תוכנית השבת, חשבנו על כך שנזמין את גרעין הפעילים לכל השבת, וכן נזמין קבוצות רחבות יותר רק לחלק מהשבת, לטיול-פריחה, ולדיונים קבוצתיים לאחר הטיולים. אלא שהדתיים העירו כי תהיה בכך בעיה. מבחינת הדתיים, אין בעיה להזמין חילונים לשבת, ואלו יחליטו אם להגיע לכל השבת, או רק לחלקה. הדתי, מבחינתו פטור בכך שהזמין את החילוני לכל השבת ולא גרם ביודעין חילול שבת. אבל במקרה של הזמנה מפורשת לחלק מהשבת של חילונים, הופכת את הדתי למסייע בחילול שבת.
העלנו את הסוגיה לדיון קבוצתי ביום חמישי האחרון. אחד החילונים הציע שהוא זה שיזמין את החילונים לחלק-השבת, ובכך יהיו הדתיים פטורים. הפתרון גרם לתזוזה של חוסר נוחות אצל הדתיים, ואז נאמר שאם יופיעו פתאום, בישוב בעל אופי דתי, עשרות רכבים באמצע השבת, הדבר יצור אנטגוניזם.
הדתיים הציעו שהם יתארגנו להגעה של קבוצה גדולה ככל שהם יוכלו לארח לכל השבת, והחילונים יגיעו מתי שהם רוצים. רוב החילונים קיבלו זאת בהבנה, וציינו לטובה את המוכנות הגדולה של הדתיים להתפשר למען קרוב לבבות.
אחד החילונים עמד על דעתו שמניעת הגעה פתוחה של עשרות חילונים במהלך השבת, היא סוג של כפיית דעה, ולכן הוא אינו מוכן לקחת חלק בארוע כזה. הוא הרגיש שהוא מייצג את כלל הציבור החילוני. למרות שרוב החילונים לא תמכו בדעתו, יש לציין כי היתה זאת דעה עקרונית שיש להתמודד איתה.
וכאן אנו נכנסים למקורות הקונפליקט. אם נבין את מקורות הקונפליקט, נוכל אולי למצוא דרך להתמודד עם הקונפליקט ואף לפתח את אותה חברה שאנו מעוניינים להקים.
למעשה, הדתיים מקיימים מערכת של כללים תורניים-הלכתיים, שמבוססים על מסורת שעברה בדורות, ומקורה על פי טענת המסורת, בהתגלות האמת בהר סיני. על פי מערכת ידע זאת, המסורת היא חיבור ישיר לעולם האמת, ולכן על המאמינים במסורת לבצע את הוראותיה.
מבחינת החילונים, מסורת זאת אינה עומדת במבחן המציאות. מעמד הר-סיני, אינו מבוסס. ההלכות הרבניות הן מוזרות, ומייצגות רק את אחד הזרמים היהודים של בית שני ששרד. את האמת מחפש החילוני ביכולת ההבנה האישית שלו, או במדע.
ולכן נוצרות כאן שתי מערכות ידע שאינן ישובות בקלות אחת עם השניה. בהינתן התהליך הזה נוצר שיח של חרשים. ואחת הדרכים להתמודד עם הבעיתיות הזאת, היא לכבד את התפיסות של הצד השני ולחיות איתן מבלי לערער עליהן. כלומר לפתח סוג של פלורליזם. אחד הדתיים הציע שהחילונים יראו בדתיים נכים, הכבולים במערכת חוקים מוזרה, שעליהם לציית לה. יש לציין כי אמר זאת, מתוך תפיסה יהודית שההולכת ומתקבלת באזורונו, המדגישה את הענווה. כלומר, אם אדם אינו מבין אותך, אל תנסה להראות לו את האמת, אלא אמור שאתה המוגבל, ואתה רק מבקש שיתחשבו בכך. מי שירצה להבין מדוע יש לגישה זאת יתרון, ילך וילמד על עבודת המידות.
אני אציע גישה שלישית שאולי יכולה לחבר באופן מלא יותר בין העולמות.
כאדם החיי שנים רבות בחברה דתית, אך בעל יסודות ידיעה חילוניים, המבוססים על המדע, על ההתנסות ועל הפילוסופיה (אני אגנוסטיקן), למדתי שאותה הלכה ומסורת יהודית, אינן סתם קביעות שהתורה וחז"ל קבעו, אלא ישנו הגיון בשגעון. רבות מהמצוות וההלכות אכן נועדו להבטיח אריכות ימים, אושר ושגשוג חברתי ואישי, כפי שהתורה ציינה. לא את כל המסורה אני מקבל. מצאתי גם מיקרים שבהם התורה, כפי שהיום היא מפורשת על ידי רבנים רבים, מביאה לשחיתות וחורבן.
הדבר שאני מציע לנו כחברה, המבקשת לשפר את עצמה, הוא לבחון את האמירות התורניות ולנסות להבין מתוכן כיצד ההוראות הללו ישפרו את חיינו כאן על פני כדור הארץ (בתנ"ך אין אמונה בעולם הבא. כל התגמול על מעשי האדם מתואר לעולם הזה בלבד. אלו היו חכמי בית שני שככל הנראה אימצו אמונות זוראיסטריות והכניסו ליהדות את האמונה בעולם הבא ושכר ועונש בעולם הבא). אולי נוכל לפתח תובנותץ שיסיעו לנו.
כיוון שעסקינינו היה בשבת, הבה ננסה להבין את פשר כוונת התורה, ואולי נחכים ונלמד משהו על חיינו אנו. התורה מבקשת שנשבות מכל מלאכה (שמות כ', ח'). כמי שחי בשני העולמות, אחד ההבדלים הניכרים בין השבת החילונית לבין השבת הדתית, היא שהמנוחה והשיחות בשבת, המנותקות מכל מעשי החול, מאפשרת למוח להירגע, להתעורר ולשפר את היצרתיות. אדם שעובד ללא הפוגה, אינו מאפשר להבנתי, למוח שלו לנוח ולהתארגן מחדש. ובכך, לטווח הרחוק פוגע ביכולת היצרתית שלו. ניסתי לחפש מאמרים שיחזקו את דעתי, אך לא מצאתי, אך התחושה של מנוחת הגוף והנפש, קשה שלא להרגיש בה.
שבת היא גם זמן משפחה וקהילתיות. זהו זמן בו אנו מתכנסים לארוחות משותפות, אם בקרב המשפחה ואם בתוך הקהילה. בכך אנו מחזקים את החוסן החברתי שלנו, ואת החוסן המשפחתי שלנו. אינני אומר שהדברים חלקים. לפעמים יש מתחים סביב שולחנות שבת. לפעמים הילדים אינם מוצאים את עצמם בשבת. בני נוער, בטמפרמנט שלהם, מעדיפים לחמוק לפעמים מפעילות השבת. אך כאשר מפתחים את השבת, לא פעם מוצאים אותה כמטען מצויין להמשך עבודת השבוע. זהו יום מנוחה שמאפשר להגיע לשבוע החדש עם הרבה כוחות.
חבריי החילונים אומרים כי בשבת הם מעדיפים לטייל או לבקר חברים. בעיני יש בכך יתרון של חיבור לארץ, אם אכן הולכים לטייל, ולבקר חברים. הבעיה היא שלפעמים הולכים לטייל במרכזי קניות ובמקומות בילוי. כך יוצא שכאשר חילוני אחד יוצר לבלות בשבת, הוא מעביד אדם אחר שחייב לעבוד בשבת. גם כשאדם מיוצא לבקר את חבריו, הוא עלול להזדקק לתחנות הדלק וחנויות המתנות.
ולכן מבחינתי מנוחה בשבת היא תפיסת עולם חברתית, שמאפשרת לכולם לנוח, להיפגש ולחזק את עצמם ואת החוסן החברתי.
כיצד אתם רואים את השבת ומטרותיה?
ועכשיו, נחזור לדילמה שהקבוצה עמדה לפניה. האם עלינו להזמין חילונים לחלק מהשבת?
אני חושב שלא. לא כי זאת כפיה, אלא כי אני מאד נהנה מהשלווה של השבת כאן. אני נהנה מהשקט, ומכך שאני ומשפחתי יכולים לטייל בשבת על הכביש, בלי לשמוע רעש מכוניות (משהו שהחילונים מכירים מימי הכיפור). החילונים שבאים אלי לכל השבת, אינם גורמים לנערים ונערות לעבוד בתחנות דלק ובחנויות כדי לשרתם בשבת, ואינם מרעישים ברכביהם את שלוות השבת. אני מעדיף חברה שלווה בשבת, כדי שהמנוחה תהיה מלאה, והנפש תתמלא אנרגיות לשבוע חדש.
האם זאת כפיה? לפי דעתי, לא. אני מזמין את חבריי החילונים לשבת, כדי שנוכל לפתח את החוסן החברתי שלנו. אני לא כופה עליהם את תפיסת עולמי. צדיק באמונתו יחיה. אבל אני מסייע ביצירת סביבה שקטה וסוציאלית בשבת.
מה דעתכם?
כתיבת תגובה