מאמר זה התפרסם בבטאון התושבים של קדומים.
רובינו מבינים את המושג דמוקרטיה, כשלטון הציבור על המדינה. אך בתת-המודע אנו מרגישים שאיננו חיים ממש בדמוקרטיה. אנו מרגישים שקשה לנו להשפיע על המדינה. לפעמים אנו גם מרגישים שאינטרסים צרים מנהלים את המדינה. גם ברמה העירונית קשה להרגיש דמוקרטיה. למרות שהמצב בקדומים, להערכתי טוב יותר מאשר במועצות אחרות, עדיין רוב התושבים בישראל מתקשים להניע תהליכים ברמה העירונית. יש משהו מאד מסורבל בשיטה המכונה דמוקרטיה, שמייאשת חלק מאיתנו לפעול בה, ולהשפיע על עתידנו העירוני או המדיני.
הסיבה לקושי נובעת בראש ובראשונה מהצורך לקבל החלטות ביחד (אילו היתה כאן דמוקרטיה שבה כל אחד יכול להצביע ישירות על התנהלות המדינה או העיריה), או הקושי של השלטונות העירוניים או המדיניים לרצות גורמים רבים ככל הניתן.
אלא שכל זה הולך ומשתנה, בעידן בו האינטרנט מהווה כלי יום-יומי לתקשורת לקהלים רבים. לראשונה מתאפשר סוג חדש של דמוקרטיה פעילה, בקנה מידה גדול. דמוקרטיה שניתן לכנותה, דמוקרטיה של שיתופי פעולה.
דמוקרטיה של שיתופי-פעולה מתפתחת על בסיס רשתות אינטרנט שכונתיות או עירוניות.
תושבים בכל שכונה ובכל עיר יכולים לפתוח קבוצת דיון , ולנהל את ההתקשרות בין התושבים. שיתופי הפעולה בין התושבים נעשים על ידי כך שאחד מהתושבים מציע רעיון ברשת השכונתית, שמוצא חן בעיני עוד כמה תושבים. ביחד, בשיטה שנדבר עליה בהמשך, מתארגנים כמה תושבים בקלות, ויוצרים ארוע חברתי או ארגון חברתי עבור כלל הקהילה. ככל שאנו לומדים לשתף פעולה טוב יותר, כך קל להניע יותר תהליכים.
אחד הרזים הגדולים ביותר בדמוקרטיה חדשה זאת, היא שככל שמבינים טוב יותר את רזי התורה, וככל שפועלים על פיהם, כך היא מצילחה יותר. אבל על כך, באחת הפעמים הבאות, בע"ה.
לשאלות ועזרה, ניתן לפנות לטל ירון
ניתן לשאול את השאלות בתגובות למטה ואשתדל לסייע.
טל,
שאלה שתמיד רציתי לשאול: מה מידת ההומוגניות בקדומים? וכן, אני יודע שלא כל חובש כיפה דומה למשנהו, אבל בקטגוריות כלליות, מה מידת השונות בתוך האוכלוסיה? אני חושש, לנוכח מאמרים אחרים שאני נתקל בהם, כי אפשר ולא על האינטרנט לבדו תעמוד הדמוקרטיה החדשה.
סוף שבוע נעים ושבת שלום (בתקווה),
ניצן.
הי ניצן,
קדומים הוא ישוב פלורליסטי למדי. אומנם הרוב כאן הם דתיים-לאומיים קלאסיים, אבל יש כאן רוח בריאה של קבלת השונה.
על מה אתה חושב שתעמוד הדמוקרטיה הישירה?
טל,
הרוח הבריאה של קבלת השונה היא לא מה ששאלתי, אלא רק מידת ההומוגניות בקרב הקהילה (ואינני חושב שאם קהילה מורכבת מדתיים-לאומיים היא בהכרח פאשיסטית). העניין הוא שבזמן האחרון נראה לי יותר ויותר כי דמוקרטיה בריאה, ישירה או אף של נציגים, חייבת להיות בעלת רוב מוצק. אני רוצה להפנות אותך למאמר הזה בנושא, בו מתואר הקשר בין מעורבות לקהילה ומידת השונות החברתית בה.
הדברים כמובן לא מאורגנים לחלוטין – אני עוד צריך לאסוף את הכול ולסכם (יש גם אתר מצויין העוסק בין השאר בנושא הזה; הנה למשל מאמר על "גיוון חברתי"), אבל אני חושב שזו סוגייה חשובה במיוחד לך ולשאר המשתתפים בדמוקרטיה ישירה.
שבת שלום,
ניצן.
הי ניצן,
דמוקרטיה ישירה מייצרת הומוגניות בקהילות גדולות. ראה סיכום של מחקרים.
בקהילות קטנות, כאשר לא מנהלים אותה טוב, היא יוצרת דיקטטורת רוב. אך כשבונים אותה טוב, גם שם היא מייצרת הומוגניות. (בהזדמנות אנסה להסביר איך בונים דמוקרטיה ישירה טובה – אנו כותבים את זה כיום)
קדומים לא לגמרי הומוגנית. יש בה בליל עדות, עולים חדשים מרוסיה, "עירוניסטים". בגלל שקדומים היא פלורליסטית, היא מקבלת מגוון רחב של אנשים. דווקא היותר הומוגנים, מתקשים לקבל את הדמוקרטיה הישירה. האנשים השמרנים שמתקדים לקבל את האחר, רואים בה אולי סוג של איום, על הגמוניה שלהם.
לגבי המאמרים, אשתדל לקרוא בהמשך. פשוט העומס של יצירת המפלגה מעמיס על כולנו ברמות שלא משאירות לנו כרגע זמן להרבה דברים אחרים.
אשח לשמוע סיכום שלך למאמרים.
טל,
ראשית בהצלחה עם הקמת המפלגה.
שנית, סיכום: בשורה אחת, גיוון חברתי הורג את הקהילה. הבעיה שנוצרת ביצירה של הרבה קבוצות אינטרסים שונות, שהן מתחילות להיאבק אחת עם השנייה מי תגיע למעלה בעוד שחברי הקבוצות מאבדים אמון זה בזה. המאמר הראשון מתייחס למחקר המראה כי ככל שחוסר ההומוגניות בקהילה גדל, כך אנשים נוטים יותר ויותר להסתגר בתוך עצמם ומאבדים את אמונם בחבריהם.
המאמר השני (עד כמה שאני זוכר) עוסק בכך שכאשר יש לך מיעוטים ורוב, הרוב נכנס למתקפה מפני שהוא רוב: הוא לא יכול יותר לנהל את חייו ותרבותו כפי שהוא רוצה, משום שהמיעוטים זועקים "קיפוח!" ומקבלים את האוזן הקשבת. כך נוצר מצב שהרוב נמצא תחת מתקפה – באופן מדהים, כיום הלבנים בארה"ב, שמהווים את רוב האוכלוסיה (53% אם זכור לי) מתנהגים כמו מיעוט תחת מתקפה.
העובדה שדמוקרטיה ישירה בדרך כלל לא תעסוק בסוגיות אתניות-קבוצתיות רק מדגישה את הבעיה: כשיש חברה מגוונת מדי, אי אפשר לדבר על הפיל שנמצא בחדר, כמו גם ההיווצרות הבלתי נמנעת של "עיסה אפורה" מכלל הקבוצות (התבוללות הקבוצות אחת בשנייה תוך הרס התרבות הייחודית לכל אחת, באופן המותיר תרבות צרכנית המוכתבת על-ידי התקשורת והממשל).
לדמוקרטיה ישירה, בדרך בה אנו נוהגים יש כוח מתאם (מאחד) גבוה מאד. דבר המאפשר לפתור קונפליקטים מסובכים בקלות. אנו משתמשים בטכניקות תיאום שבהן כל אחד יכול להגיד את אשר על ליבו, ובכ"ז נוצרת אחדות גבוהה, בגלל הטכניקה. טכניקה שאנו משתמשים בה, ונמצא יעילה היא פגישת-מרחב-פתוח. אתה מוזמן לקרוא עליה ולחשוב איך לדעתך היא יוצר את הכוח התיאומי הגבוה הזה 🙂
על ידי כך שאנשים לא יכולים לצעוק לאחרים "טיפש". חוץ מזה, השיחות האלה יעילות כל עוד האנשים מגיעים מרקע רעיוני דומה ולא באים לנצח: שמתי לב, לאורך דיוניי הרבים, כי אלא אם אני בא במגע עם אדם שנמצא ברקע מחשבתי דומה לשלי (כלומר, הוא משתשמש בשפה והשקפת עולם דומה לשלי) אני והדובר השני נמצאים בבעיה.
מה גם שהרעיון לא באמת פותר את מתחי רוב-מיעוט, אך כאמור אנחנו תמיד חלוקים עד כמה "דיון הגיוני" יכול להזיז משהו. נצטרך להתחרות לקו הגמר בשביל לראות, הלא כן? ;).
אני מציע לך להצטרף פעם אל מפגש כזה ולראות בעצמך איך זה קורה.
אנו משתמשים בסוג כזה של מפגש לטובת מפגשיי "מפגשים-טובים". יש שם אנשים מרקעים שונים לגמרי. מתנחלים, ואנשי שמאל. המפגשים הללו מצליחים לחבר בינהם וליצור חברה שאוהבת להיפגש, לדבר ולעשות דברים ביחד.
האם זה מתיישב עם התיאוריה שהצגת?
לגבי קו הגמר, אני כבר בו. כבר כיום אני שותף/מייעץ ל- ארבעה וחצי אירגונים כאלו. הם פועלים. עכשיו אתה יכול לשאול איך הם פועלים.
לגבי השיטה ששצגת, אנא הראה לי היכן קיימת כזאת חברה בעולמנו הדמוקרטי?
טל,
התיאוריה שהצגתי מתקשרת לקהילות גדולות ולא למפגשים יחידנים. הדינמיקה של שני המצבים שונה ואתה עושה טעות בהשוואה, בדיוק כפי הנחתך כי אם "קשרי חברות" יווצרו בין ערבים ליהודים לפתע הלחימה תפסיק. אמר פעם ד"ר אלדד ללייבוביץ': "יש חוקי אקוסטיקה" – זה תלוי לא רק באנשים, אלא גם במקום. מסופקני אם אשים פעיל טאליבן ומערבי בחדר אחד הם ירצחו זה את זה, אך לבטח שניהם מחוץ לחדר ידרשו לחנוק זה את זה. אותו הדבר קורה במפגשים בין חרדים לאתאיסטים בחדר ממוזג – לפתע אין שום "טינה".
וכפי שכתוב במקורותינו: "אל יתהלל חוגר כמפתח". אתה ודמוקרטיה ישירה אפילו לא בהתחלה, אך אני מאחל כל טוב. השיטה שלי לא קיימת בימינו – המערב, בכל זאת, הפיץ את הליבראליות והדמוקרטיה לכל חלקה בה אריסטוקרטיה התקיימה בעבר, באופן כזה או אחר.
אין לנו אלא להמתין ולראות. לא אוכל להתנבא על העתיד. אני משתדל להיות שותף לאלו שמנסים לייצר אותו.
אני רואה בעיה שונה בדמוקרטיה.
העיקרון מאחרי הדמוקרטיה הוא היכולת של הציבור לשמוע דיעות, לשקול, לבחון ורק אז להחליט.
הביעה היא שרובינו החלטנו עוד לפני ששמענו. בדרך כלל הדיעות והתגובות צפויות. בחלקם הגדול של המקרים כלל לא ענייניות. ובעיקר השקפת העולם מגובשת משלל סיסמאות דו מימדיות ולא מבחינה עמוקה של השקפות והשלכות.
שלום אריאל,
אכן בעיה ידועה. לשם כך אנו מפתחים מספר כלים דליברטיביים (דיוניים) שמאפשרים דיון. הראשון הוא פיתוחה של תרבות דיון, שמשמעותה הקשבה, הכלה, לימוד. השניה הוא מפגשי-מרחב פתוח. בנוסף אנו מפתחים עוד כמה כלים שיאפשרו דיון במסגרת רחבה יותר (כלים שנקראי ויקי-דיון ואקלי).
למעשה, מבחינה טכנית, בפעם הראשונה בהיסטוריה, האינטרנט מאפשר דיונים רחבים בין קהלים המונים אלפים. עכשיו עלינו לבנות את התרבות שתאפשר את הדיון, ואת השיטות. בזה אנו עוסקים כרגע בתנועה לדמוקרטיה ישירה.
(אקלי) (ויקידיון)