בחיפושיי אחר דרכים בהן יכולים ליברלים לתפוס מנהיגות, הגעתי לקבוצה שנקראת "היוזמה לפרוק הריכוזיות". אני מתחבר לקבוצה הזאת, כי גם אני, כבעלי ראיית עולם ליברלית, חושב שקרטלים ומונופלוים בתחום העסקי וגם בתחום התקשורתי, פוגעים בחופש המחשבה וביכולת השגשוג של החברה האנושית.
אך מייד תמהתי, מדוע עלינו "לפרק את הריכוזיות". האם אין מטרתנו לבנות חברה חופשית יותר, או בעצם להגביר את התחרויות בשוק?
הלכתי ושאלתי את אנשי הקבוצה, האם לא ניתן לשנות את שם הקבוצה למשהו חיובי כמו "הקבוצה להגברת התחרויות בשוק" חשבתי כי כך ניתן יהיה לאגד אנשי עסקים קטנים ובינוניים, על מנת ליצור כוח פוליטי משמעותי שיעזור להפוך את השוק לחופשי יותר, ויאפשר יותר חופש פעולה לרבים אחרים.
התשובה שקיבלתי היא כזאת:
אני חייב לציין כי התשובה בהתחלה מצאה חן בעיניי. כאשר רוצים לאחד קבוצות גדולות, צריך לפנות אל מכנה משותף רחב. חבריי הסוציאליסטים, הידועים כאנשים שאוהבים להחריב דברים לפני שהם בונים דברים אחרים ("עולם ישן עד היסוד נחרימה"), אכן יכולים להתחבר לססמא "פירוק הריכוזיות"… זה מתאים לאג'נדות הסוציאליסטיות של פירוק בעלי ההון. ומצד שני, הקפיטליסטים יכולים לחיות בשלווה עם "פרוק הריכוזיות", שמאפשר יותר חופש מבחינתם.
יופי. וגר זאב עם כבש וסוציאליסט עם קפיטליסט. על פניו נראה שיש בכך יופי ויעילות.
אך בכל זאת אני מעוניין להרהר בדבר.
אם נחשוב על התהליכים שנדרשים ליצור חברה חופשית. מה עלינו לעשות? האם עלינו להלחם? אולי. אך מהניסיון, מלחמה אינה כלי יעיל לטווח ארוך. היא טובה לטווח הקצר, הוא אולי מורידה קצת את מחיר הקוטג', אך היא אינה יוצר חלופה. היא מונעת יצירת דרך חלופית בריאה למצב הקיים. כאשר מפרקים, אף אחד לא חושב על הבנייה. לעומת זאת, כאשר בונים, מתוך תהליך השינוי, נוצרת גם החברה הטובה יותר שרצינו ליצור.
כדי ליצור שינוי, יש להתאגד סביב מטרה מסויימת. כדי שהמטרה הזאת תצליח, יש להקים ארגון פוליטי, שתפקידו ליצור לובי נרחב, וקמפיינים עממי נרחבים. לשם כך יש לסחוף את ההמונים והתקשורת. בניגוד למקובל לחשוב, ההמונים אינם אוהבים מלחמה. רוב הציבור הוא ליברלי. הוא אוהב לעבוד למען, לתרום למטרה ולהתקדם. המקרה של שליט, הוא דוגמא קלאסית. הציבור אוהב לראות אחדות, רעות, ביחד. הוא מוכן לעבוד למען הביחד לאורך חמש שנים, ולא להתיייאש (אם יש מנהיגות שלא מתייאשת).
אני חושב שהדרך שמציע השם "פרוק הריכוזיות" תוביל למאבק שתפקידו פירוק. פירוק שלא יבנה חברה, אלא ילחם בתחנות הרוח של הכוח המונופלי, שישיב מלחמה שערה.
אילו יכלה הקבוצה לפעול במקום זאת, בעד יצירת משק חופשי יותר, בשילוב של בעלי עסקים קטנים ובינוניים, תוך הפעלת אמצעי שיווק טובים, היא אולי היתה מצליחה לרתום יותר אנשים למעגליה.
ובכ"ז, אולי אני טועה. בסה"כ החבר'ה הללו עשו עבודה טובה, ויש להם כ-2444 חברים נכון לרגע זה.
אין לי תשובה ברורה. אני מסתכל על התופעה ובוחן אותה. בהמשך נראה מה עובד יותר ומה עובד פחות.
מה דעתכם? האם יש שם מתאים יותר, שיכול לאפיין גם בנייה, וגם שיתוף פעולה בין כולם?
אממ הבעיה העיקרית פה ממה שמשתמע זה ששתי הקבוצות רוצות לפרק את הריכוזיות – אבל על השלב הבא אין הסכמה.
כלומר הסוציאליסטים רוצים לפרק ריכוזיות כדי ליצור ריכוזיות במדינה ואנשי השוק החופשי רוצים לפרק את הריכוזיות כדי ליצור תחרות.
לכן כנראה אין משהו בונה שתוכל להוציא מכאן מעבר לרצון במבנה חברתי שמשרת טוב יותר את האזרחים.
הי ירדן,
אם אני מבין נכון את דבריך, לשלב הנוכחי אפשר לשתף פעולה (בהשערה שהוא יצליח). לאחר מכן, תהיה מחלוקת. כי הסוציאליסטים ירצו לחזק את שליטת המדינה, והקפיטליסטים ירצו להחליש את כוח המדינה, ולשפר את התחרותיות במשק.
אני גם חש שזה לא הכיוון.
במיוחד, שאינני חושב שמאבקי שבירה באמת יעילים בשיפור המצב הקיים. היה עדיף לו היינו מחפשים דרכים לבנות ביחד.
ראשית אני חושב שחייבים התאגדות פוליטית מיידית . יותר מידי זרמים יש בנהר הזה . הרבה מגיעים עם אג'נדות ,חלקם כמקצוע וחלקן חמושים באג'נדה הנובעת מאיפה שכואב להם. כמעט כולם מציעים כלים מהארסנל הסוציאליסטי .
חלק מהתומכים הפוטנציאלים שיכלו לעזור מביטים מהצד ומתלבטים אם כדאי להצטרף . אני חושב שרובם הם לכאורה מהאגף "הליברלי" הם תומכים ומשתוקקים לשינוי אבל הם לא רוצים במאבק עקר עם מנהיגים שלא בדיוק מבינים מה הם רוצים מעצמן -בצדק ,הם צעירים והם רוצים שינוי -.
הבעיה העיקרית היא שהמאבק נגרר לויכוחים עקרים וישנים של סוציאליזם מול קפיטליזם ,ומצד הגישה המוסרית מאד נוח להציג מצג סוציאליסטי ,אבל המצג הזה מגביל את כוחה של ה"מהפכה" למקום עקר שאף פעם לא הביא שינוי.
תמיד היו כאן עניים ותמיד יהיו בכל מקום כי שוליים יש לכל עקומה. ומי באמת עשה להם חשבון בעבר ולמה שיעשה כאן חשבון אחר. אם נוציא את מעמד הביניים מהמשוואה אין באמת רעש לא סביר שיכול להצית כאן שינוי.
מעמד הביניים שהרים את הכפפה מחזיק מעצמו ליברל כלכלי ומאד לא נוח לו עם המקום שנגררו אליו מנהיגי ה"מהפכה" בחוסר ידיעתם הכלכלית . שאר חבריהם כבר לא מצטרפים והכל דועך . המניפולציות המלחמתיות מרימות ראש ומי באמת יכול עליהם בתשומת הלב הציבורית.
חייבים לפרגן למעמד הביניים על יכולתו לקדם את עצמו עד לאן שהגיע ,ולא להתייחס אליהם כאילו הם פליטי השיטה ה"ליברלית החזירית". איך אפשר מצד אחד להצהיר כי השיטה הליברלית שהביאה אותם להיות מעמד ביניים היא פסולה מעיקרה בזמן שהם עצמם מאמינים שהיא היא אותה שיטה אשר הביאה אותם להישגים אישיים.
התאגדות פוליטית יוצרת יצוד חדש אשר מראשיתו יתעסק בהתארגנות וימנע את הויכוחים העקרים אשר נוצרים באפס מעשה. התאגדות פוליטית תייצר תורה עם מומחים לדבר -כלכלנים מקצועיים אשר ישמחו לתת שירות ולהשיא את
תורתם-התאגדות פוליטית היא השיטה כאן להשפיע. כל עוד אין התאגדות כזו ,חלק יקר מהאנרגיות מתפזרות וחלק מהאנרגיות לא מוצאות מפלט אלא במעשים נמהרים של מיואשים .
השיטה הפוליטית שלנו כאן מאד נוחה לשינויים כאשר יודעים מה רוצים לשנות. משרד החינוך עושה כאן מהפכות שונות ומשונות כל כמה שנים. משרדים כלכליים עושים כל מיני מהפכות כלכליות גחמניות חדשות לבקרים.
ורק את מה שצריך לא עושים ,כי אין כוח פוליטי אמיתי של אותו דור מהפכה שיעשה מה שקבוצת הגיל שלהם ומעמדם
צריך.
20 מנדטים יכולים לעשות כאן מהפכה כלכלית אמיתית .
בחודש פברואר השנה לא מזמן קיבל השר ישראל כץ דו"ח מהפכני לשינוי מבנה משק התחבורה בארץ. עכשיו הדו"ח הזה נמצא במאבק איתנים בין השר לכוחות השוק האימתניים . צפוי עוד מאבק רציני עד לבג"ץ .
מי שיעיין בדו"ח זה יראה שהוא ממצא את כל המאבק שלנו לשינוי .
מצד אחד אתה מבין דרכו את הקשיים הצפויים בדרך . ומה שחשוב אתה מבין דרך הדו"ח כמה קל לבצע שינוי בדרך הפוליטית. בעקרון אם השר יהיה מספיק חזק ולא יסכים לעקר את בדו"ח , תהיה כאן בקרוב מהפכה .
כל זה עומד על איך שיעמוד השר כ"ץ-כאשר הוא מהמר עלינו כתומכיו- בלחצים העצומים שמופעלים עליו. מה גם שתור הבג"ץ יגיע ,גם כאשר השר כ"ץ יאשר בסוף. חוק יסוד חופש העיסוק וכל שאר חוקי היסוד שאנו תומכים בהם בכל לב.
בקיצור כאשר השר כ"ץ מביט האם הוא באמת בטוח בנו . הוא צריך להיבחר שוב ובקרוב הוא יעשה חשבון.
השר כץ הוא לא בדיוק כוס התה של הרבה מאיתנו , אני לדוגמה זוכר לו את ימיו העליזים באוניברסיטה העברית
כבריון ימני .
והיא הנותנת ,יש כאן אפשרות חיבור שלא בדרך המסורתית. שיחשוב כל אחד מה שהוא רוצה לעשות עם דעותיו המדיניות .ובלבד שהוא מסכים שצריכים כאן שיטה ניהול כלכלית אחרת. ככה זה לא עובד. אי שוויון -עד כדי אי מוסריות -בחלוקן ה"עושר" . הקפיטל משתמש בהון האנושי בדרך כלכך לא יעילה חברתית עד כדי יצירת מדינת עוני.
כלכך חבל על ההזדמנות שאנו כמעט כבר מפספסים.
מעמד הביניים יכול עכשיו להציל אותנו מהעתיד לבא. הוא חייב לכבד את מצוקתם של המעמד הנמוך. הוא חייב לחבק אותם ,הם תמונה אותנטית והם יכולים להיות הדבק שילכד את המהפכה בשעות השפל , הם עדיין ישארו עניים הם לא תלויים באיזה שפל כלכלי זמני.
הפיצוץ הגדול בדרך ,לא בגלל חזון אפוקליפטי אלא בגלל שהרבה מהעניים שייכים למגזר מסויים אשר רותח ורותח וכאילו הוא לא נשמע. אבל הוא חיי ובועט והוא יודע להתפרץ כמו הר געש. פתאום ביום רגיל בגלל איזה קטליזטור שלכאורה לא מכאן.
המגזר הערבי בארץ עני בצורה שלא תיאמן .
בפעם הבאה שהוא יתפרץ מהר מאד הוא יצעק "לחם עבודה" תוך כדי אלימות נוראה ונתאר לעצמנו איך יראה בתקשורת . ומה נגיד אנו אשר הבנו זאת ולא עשינו משהו.
שבת שלום