טוב, עכשיו זה הנושא החם. הפעלת האלימות נגד חיילי צה"ל על ידי "אנשי-ארץ-ישראל-השלמה". כל התקשורת קוצפת, וחבריי מתנגדי-ארץ-ישראל-השלמה, כותבים "מחיר של המשך הישיבה בשומרון וביהודה הופך גבוה משנה לשנה. אם חו"ח תפרוץ כאן מלחמת אזרחים, האחריות והדם על ידי מי שממשיכ/ה לשבת בשטחים ולגלגל עיניים לשמים. "
כלומר, אני אשם. בראוו, כך עושים לינץ' ציבורי בקבוצה שיש לה אידאולוגיה שונה משלך. נופת צופים, שיא הדמוקרטיה. ממש נפלאות הליברליות.
חבר'ה, תרדו מהעץ הגדול שאתם מטפסים עליו, ותתחילו לחשוב כמו שליברלים אמורים לחשוב, ולא כמו קופים שמרנים, בבונים מחרחרי ריב ומדון.
כדי לחשוב כמו ליברלים, יש לחפש קודם כל את ההבנה של כל הצדדים בסיפור. האבן שהורמה על המח"ט, לא התחילה בקומץ האנשים. לסיפור של האבן, קדמו תהליכים רבים שהובילו אל האלימות.
כן, כן, אני יודע. אסור להרביץ. בטח שאסור להרביץ. מה פתאום. זה אסור.
האלימות של תג-מחר לא הופיעה פתאום, יש לה שני צדדים. הצד האחד, הוא קבוצת רדיקליות בקרב המתנחלים, שמאמינות בכוח, כגורם מרתיע הן כלפי הערבים והן כלפי הממשל. צד זה היה יכול להשאר קטן, אילולא, היתה לצידו ממשלת ישראל, שהסבירה לציבור (לא רק הכתום) שבמקום הזה אין באמת דמוקרטיה (כמה מפתיע).
הציבור הכתום למד על בשרו, את מה שלמדו 450 אלף אזרחים ביולי-ספטמבר 2011:
במדינה הזאת, השלטון עושה מה שהוא רוצה. שרון העביר את ההתנתקות, בניגוד לדעת הליכוד, ולהצבעת 70 אלף מתפקדי הליכוד. ואז הציבור הכתום, הבין שכאן לא הדמוקרטיה משחקת, אלא כוח-פוליטי-ברוטאלי. את ההתנגדות השלווה של המתנחלים לפינוי, לא הוכירו.
אם הציבור הזה, עוד חשב שאסור להפעיל אלימות, באה הממשלה והראתה לו שהדרך היחידה לפעול, היא אלימות ועוד אלימות.
אם פעולה של בניית בתים, כאקט פוליטי. אקט הדומה מאד לאקט הפוליטי של הפולשים לבתים עבור מחאת הדיור, הסתיימה מצד הממשלה באלימות, אז איזו פעולה נשארה עוד בפני נוער אקטיביסטי? כן… ניחשתם נכונה. הנוער האקטיבסטי-הרדיקלי (זה שלא רואה את המציאות כמורכבת) גילה שתג-מחיר, זאת הדרך שלו להשפיע על המדינה, ולהחזיר לה מכה אחת אפיים.
הנוער הזה, למד שאם הוא רוצה לפגוע בצה"ל, עליו לפגוע היכן שכואב לו. כמו שצה"ל פוגע בו, כך הוא פוגע בחזרה בצה"ל.
לממשלה היה תפקיד מכובד ביותר בהסלמת המצב, והפיכת תג-מחיר לגיטמי בעיני ציבור הולך וגדל של ימנים-רדיקליים.
עד כאן סיפור הנוער האקטיבסטי של ארץ-ישראל-השלמה.
עכשיו, נלך לנוער אחר. או בעצם לפעילים אחרים. חברי, אוריאל, ומכרתי לירון, הלכו להפגין לפני שבועיים נגד משהו בתל-אביב. אוריאל, הוא בחור שקט, רגוע מאד. לוקח לו זמן עד שהוא אומר את דברו. חבר וותיק מהתנועה לדמוקרטיה ישירה. לירון, אשת חיבורים, פעלה כדי לחבר את אנשי כנסת-פתוחה, התנועה לדמוקרטיה ישירה, איידמוס, משמר הכנסת, לכדי קבוצה אחת. אוריאל הצטרף להפגנה, ופגש שם אדם שמוכר לו. הוא ראה שהאדם הזה עם שן שבורה, ושאל אותו לסיבת שבירת השן. הבחור סיפר לאוריאל ששוטרים הכו אותו ושברו לו את השן.
פתאום, משום מקום, התפרצו שוטרים, ועצרו את הבחור הזה שוב. אוריאל שביקש להגן עליו, צעק "הי הם עוצרים אותו". מיד צעק מפקד השוטרים לעצור גם את אוריאל. כמה שוטרים התנפלו עליו והכניסו אותו לניידת. אוריאל יאושם מאוחר יותר בהתקהלות אסורה ובהתנגדות למאסר. באותה הפגנה, גם לירון תעצר. היא תהיה העצורה הנשית היחידה. לירון תזרק למאסר לבד, לא לפני שהיא תוכה על ידי שוטרים. החבורות הכחולות, על פי עדויותיה היא ועל פי עדותו של אוריאל, לא ירדו במשך ימים. לירון נשפטה שלא בפניה, ונפתח נגדה תיק פלילי. מאוריאל הוחרם האיפון (שבו הוא צילם את הההפגנה), וממשתתף אחר גם הוחרם הסלולרי, ונמחקו תמונות מההפגנה.
גם לירון וגם אוריאל נפגעו מאלימות המשטרה, שפועלת כאילו אין לה דין ואין לה דיין. משטרה אלימה ופוגענית, שאינה מבחינה בין שמאל לימין (יאמר לזכותה).
אלא שכאן מסתיים הדימיון בין נוער הגבעות, לאוריאל ולירון.
בשיחות שהיו לי עם שנייהם, היה ברור שהפעולה שיש לנקוט, איננה השבת אלימות כנגד אלימות. היה ברור לשניהם, שיש לבנות כאן דמוקרטיה מתפקדת.
זאת גם אמירתי לחבריי, נוער הגבעות. אלימות לא תביא דבר. היא רק תאפשר הפעלת יותר אלימות, ותאפשר לצבא להפעיל יותר אלימות נגדכם, ובסופו של דבר היא תאפשר למדינה להפעיל יותר אגרסיביות נגד כלל תושבי יו"ש.
אני מעריך שלא תקישבו להמלצותי. משום מה אתם מעדיפים את דרך האלימות, ומצדיקים אותה. קטונתי מלשכנעכם. לכן, לא אל מצדיקי האלימות דבריי, אלא אל חבריי הליברלים מימין ומשמאל. כן, אתם שמאמינים שצריך לתקן את הדמוקרטיה על ידי יותר שקיפות, על ידי יותר דיבור, על ידי יותר כבוד, ופיקוח על הממשלה. עלינו לפעול במשנה מרץ לרסן את הממשלה, ולא לתת לה להשתשמש באלימות נגד אזרחים, ללא קשר לדעותיהם הפוליטיות. עלינו לפעול במרץ על מנת לבנות כלי פיקוח על הממשלה. עלינו לבנות כלים טובים יותר לדיון ציבורי. עלינו לקדם תרבות שיח, שנמנעת מהתלהמות.
וכן, עלינו להגיד לנתניהו, ולליברמן, ולשאר שרי ישראל, אתם שותפים לאלימות. רסנו את המשטרה, ואת האלימות שהיא נוקטת.
עלינו להגיד לתקשורת שמכסה על אלימות המשטרה, אתם שותפים ביצירת מציאות אלימה, ובהשתקת חופש הביטוי.
אכן, רבותיי השרים וראש הממשלה, צריך לעצור הפגנות אלימות, אך עליכם למצוא דרכים לא אלימות לעשות זאת. כי אם אתם מפעילים אלימות. אם המשטרה נוהגת באלימות, ואם שוטרים מתנהגים כקלגסים משוללי רסן, הפועלים מעל החוק, אז גם האזרחים לומדים להפעיל אלימות. שלטון אלים, הוא שלטון חלש, ואם תלכו בדרך הזאת, סופה ללבות עוד ועוד שנאה, מימין ומשמאל.
רבותי, יהה השלום על כולנו. שובו איש איש לפעולתו למען הדמוקרטיה, בדרכי שלום.
קראתי בעיון רב את המאמר הנפלא, איך עושים זאת בפרקטיקה? תחושתי הכללית שהציבור הישראלי על כל גווניו ימין שמאל דתיים חילוניים מכל הכיוונים האלימות גואה והסובלנות דועכת… כאילו כולם כופים על כולם את דעותיהם אין שום מקום לקבלה והבנה… זה מתבטא במישור הפרטי (רציחות, אלימות..) וכמובן גם בוויכוחים ציבוריים, כלליים… לסיכום: אם יש משהו שאפשר דרכו לקדם את הסובלנות והסבלנות… אשמח לקחת חלק.
הי דביר,
תודה רבה 🙂
מה אפשר לעשות? קודם כל, עלי להגיד שלאחרונה, אני מרגיש שהשיח בפייסבוק הפך אגריסיבי. אולי זה משהו שקרה לציבור לאחר המחאה, אולי (ונראה לי יותר סביר), משהו בדרך החדשה שפייסבוק מציגה את הדברים (כשהיא מסננת, את הסיפורים הנבחרים) גורם לכך שסיפורים אלימים יעלו לפני סיפורים אחרים.
הדבר שאני נוהג לעשות, הוא לבטל מינוי לאנשים מאד אגרסיבים (מימין ומשמאל), ואני ממשתדל לפתח תרבות שיח, ודרכי שיח נעימות יותר. אבל ברור לי שהוא קשה עבור רובנו, או לא ישים.
אולי אפשר להתחיל בקטן. יש קבוצה של אנשי שמאל ומתנחלים שנפגשת לברור. מאד מעניין שם, וניתן ללמוד הרבה על שני הצדדים.
אפשר לעשות לייק לכתבה הזאת ולכתבות נוספות שמתאימות לרוח.
אפשר ליצור חיבורים ושיתופי פעולה בין קבוצות שונות, להעברת רוח אחרת.
כרגע, הדרך האפקטיבית ביותר שאני מוצא, היא להשמיע קול חד וברור נגד האגרסיביות מכל הצדדים. לצאת בקריאה לדיון ציבורי, ולשלום בינינו.
ואולי דרכים אחרות שלא חשבתי עליהן. יש לך רעיונות אחרים?
יישר כוח טל.
אני נוטה להסכים עם מרבית דבריך. נדמה לי ששכחת שתי זרועות חשובות בדמוקרטיה, שגם הן הוכיחו כשל מתמשך ביחס לימין: התקשורת ומערכת המשפט (ובתוכה הפרקליטות ושי ניצן).
מורדי
תודה מורדי 🙂
הדבר שהוציא אותי משלוותי, היתה המניפולציה של רוני דניאל. פשוט מניפולציה זולה, שתפקידה ליצור השטנה של ציבור שלם. ציבור שבא ואמר לו, אנו מתנגדים לזה, והוא הצליח להפוך את הקערה על פיה ולהציג את הציבור הזה, באור הפוך, מהאור האמיתי. מקומם ביותר. (וזאת רק דוגמא אחת מיני רבות).
לגבי הפרקלטיות, אני נוטה לקבל את טענותיך, אם כי הייתי רוצה לקרוא גם כתב הגנה מהצד השני. אולי יש לו צידוקים למעשיו.
דביר,
נזכרתי בעוד כמה דרכים.
יש את הארגונים הנפלאים, של "כנסת-פתוחה", "המשמר-החברתי", "ואהבת", "התנועה לדמוקרטיה-ישירה", האקדמיה לגיבורי-על, מפגשים-טובים. כולם אירגונים שפועלים למען תרבות דמוקרטית ושקיפות ממשלתית. מצא לך את זה הקרוב למקום מגוריך, והצטרף לעזרה לארגון. היתרון הגדול הוא שתמצא שם אנשים נפלאים 🙂
מה רוני דניאל אמר? ומי בדיוק סופר אותו?
רוני דניאל אמר בכתבה בערוץ 2 את הדברים הבאים:
במשך כל היום, כשהייתי ליד המחנה הצבאי, באו אלי תושבים מקדומים ואמרו לי שהם כועסים על הדרך של נוער-הגבעות, ושהם מתנגדים לכך, ומדובר על קומץ אלים. ואז, ממשיך דניאל, הגיעה אלי דניאלה וייס, ואמרה לי "אלו לא קומץ, אלו הרבה יותר". ואם דניאלה וייס אמרה כזה דבר, מי אני שלא אקבל את דבריה.
זאת חוצפה וצביעות. כל מי שקצת מכיר את השטח, ואני בטוח שרוני דניאל יודע ומכיר את השטח, יודע שדניאלה וייס היא הפרובוקטורית שמאחורי הלילה ההוא. היא מפעילה בצורה מניפולטיבית נוער שוליים, ומדרדרת אותו לאלימות. ואז בוודאי שהיא תגיע לרוני דניאל ותגיד את מה שהיא אמרה. אלא מה… כל התושבים שהוא פגש, אמרו את ההיפך.
אינני יודע מה האינטרסים של רוני דניאל להציג את המתנחלים כאלימים. אולי זה רייטיניג, אולי זה משרת אינטרסים של אליטות-עלומות (סביר להניח, אינטרסים של השב"כ).
מה שהרגיז עוד יותר, הוא שהבנות שלי, כחלק מפעולותיהן בבני-עקיבא, הלכו באותו יום למחנה הצבאי כדי לעודד את החיילים. הצוות של רוני-דניאל צילם אותן, ולא הקרין את המחווה הזאת.
למה?
כדי להשחיר את המתנחלים. למה?
לא ברור לי לגמרי, מלבד זה שלמישהו יש אינטרס שכך זה יראה.
שלום טל
מסכים אתך. אחראיות – על שני הצדדים, יותר נכון – על כול הצדדים.
יישר כח
אורי
אכן אורי 🙂
תודה ויום טוב לכולנו.
"הנוער הזה, למד שאם הוא רוצה לפגוע בצה"ל, עליו לפגוע היכן שכואב לו. כמו שצה"ל פוגע בו, כך הוא פוגע בחזרה בצה"ל."
לזה קוראים הכרזת מלחמה. וזה בסדר אבל בו נקרא לילד בשמו ולא נסתתר מאחורי מילים מכובסות כמו "תג מחיר".
ואם אנחנו במלחמה אז זה לא המקום שבו אני רוצה שהבן שלי יהיה חייל, תנו להם לבנות ותנו להם את הגן על עצמם (הם מסוגלים לתקוף את צה"ל מזה כמה ערבים בשבילם).
ולגבי אלימות – זה קיים לצערנו – מול מפגינים מכל הצבעים.
אהה, אני קראתי באיזשהו מקום על הילדים מקדומים שבאו למחנה הצבאי.
מה שהסיפור שלך מלמד אותי שוב ושוב:
לא לקבל דברים שנאמרים ע"י כתב אחד לדברי-אלוהים. תמיד יש להצליב דיווחים.
יתרה מכך:
יש להכיר ולהתחבר. כי אם מישהו היה מספר לי שהבנות שלך, טל, או של מורדי, זהבה או אחייני, מתנכלים לחיילים – פשוט לא הייתי "אכלת" את הלוקש הזה. או שהייתי טסה למקום לברר אם השמיים נפלו.
אבל
כפי שאני חשבתי עד לפני שנה שכל המתנחלים פושעים, כפי שהמתנחלים חשבו שכל התל-אביבים שמאלנים הזויים מנוכרים… אני יכולה להבין את אחי למיניהם.
ולכן
אני קוראת לכולם: בואו לתל-אביב, בואו להתנחלויות. בואו הכירו והתחברו עם המציאות פנים אל פנים, והפסיקו להיות קורבנות של תקשורת שמביאה לקט אמיתות צהוב ורעשני.
אהלן טל,
יש פעמים שבהם אני לא מנסה להבין ולחקור, אני פשוט מבינה שנעשה פה עוול רציני שדורש טיפול יסודי.
הנוער שחדר לבסיס הוא לא מקדומים וגם לא מרמת גלעד שהיתה אמורה להתפנות באותו הלילה. הם חבורת מתפרעים שלאו דווקא קשורים לפה.
כשניסינו למנוע מפקחי המנהל האזרחי להכנס לקדומים לפני כשנתיים לחלק צווים להקפאת הבנייה( ללא טיפת אלימות) הגיעו לפתע חבורת מתפרעים יהודים רעולי פנים שהתחילו ליידות אבנים על ערבים. הנהגת הישוב התעמתה איתם וניסתה להעיף אותם. שוש שילה ניסתה לגלות את פניהם ואחד אחרי השני התגלה מחזה מעניין- לא רק שאין לנו מושג מי הם, הם אפילו לא נראים קשורים לאיזור- ממש אין להם זקנים, פאות וכיפות גדולות.
דווקא אלו שחוו את הקשיים בימים האחרונים – תושבי הבתים המיועדים לפינוי , רובם ככולם נגד אלימות ונוהגים לארח בשבתות חיילים וכן לצ'פר אותם מתי שרק אפשר. אז למה למען ה' אני צריכה ללמד זכות על חוליגנים שבאים מכל רחבי הארץ לפגוע באלו שבמשך כל השנה עושים ימים כלילות בשביל להגן עלינו? נכון שיש אלימות קשה מאוד בפינויים . הגדולה שלנו היא לפעול בדרכים אחרות ולחשוף לתקשורת בדיוק את התמונות הקשות שהראית. צריך לדאוג טוב מאוד שתמונות אחרות לא יסתירו ויטייחו את התמונות הללו.
הי כולכם
נכנסתי עכשיו למאמר ואני רואה גם את התגובות.
תרשו לי רגע.
גלילה ,התגובה שלך היא תוצאה ישירה של הכרות איתנו המתנחלים. כל השאר ניזון ע'י התקשורת ואין לו מושג ירוק מה באמת קורה.
טל, המציאות היא אכן מורכבת.
אנחנו חזרנו הביתה באותו ערב ונתקענו בפקק הארוך לפני רמת גלעד בערך שעתיים.
כשעברנו את המחסומים סוף סוף,המראה שנגלה לענינו סחט ממני בכי שלא הצלחתי לשלוט עליו.
ראיתי קבוצות של ילדים ,חלקם רעולי פנים,עומדים בצידי הכביש ,מנסים למנוע את גישת הצבא.
הכביש היה זרוע אבנים ומחסומים של אבנים.
מצד שני ,לא יכולנו שלא לראות את כוחות הצבא והמשטרה הגדולים שהיו שם ,במטרה לפנות את תושבי רמת גלעד.
השעה היתה 12 בלילה.קור אימים.לא יכולתי שלא לחשוב על המשפחות שיפונו.משפחה אחת אני מכירה אישית.
10 ילדים ועוד 2 מאומצים עם תסמונת דאון.
הבת שלי היתה מבוהלת.
לא הבינה למה בלילה,לאן יקחו אותם ומה יעשו עם החפצים שלהם.
מה יכולתי לענות לה?שמטפלים בהם כראוי?שידאגו להם?שאלו אנשי החוק?
פשוט בכיתי.
וכן זהבה,גם במקרים קודמים,דווקא של השחתה בבסיסי צבא,גילו שהיו אלה פרובוקטורים.
אבל למה שיפרסמו.
הרגשות הקשים לא נולדו יש מאין.
ובכל זאת ,ולמרות הכל לא ניתן להצדיק אלימות.
גם לא כשבועטים בנו שוב ושוב.
אנחנו משחקים לידיהם של פוליטיקאים ואנשי תקשורת מחרחרי מדון ושיכורי רייטינג.כולנו.מימין או משמאל.
על דברי בלע של עיתונאים צריך להגיב בחריפות.ולא רק אנשי ימין.
להתגייס למיגור השטנה.
היי טל אני מצטער לראות שמישהו עיצבן אותך. אני מקפיד בזמן האחרון להתחיל שיחות פוליטיות בהבהרה שאנשים לא חייבים לחיות לפי הסטריאוטיפים של המחנה שלהם או שהתקשורת מייחסת להם. אנחנו יכולים לחשוב בשביל עצמנו וכל אחד צודק מבחינה מסויימת. לרוב זה מייצר שיחה טובה יותר. יש אנשים שקל להם לברוח אל עולם של שחור לבן ורעים וטובים. זה לטעמי לא נכון כשהימין עושה את זה לפלסטינים ולשמאל וזה לא נכון כשהשמאל עושה את זה לימין.
ירדן, לייק 🙂
זהבה,
אני מסיע טרמפיסטים ברחבי השומרון, וכמעט תמיד נוהג לראיין אותם. פגשתי לא מעט פעמים חבר'ה מרמת גלעד ואזורים אחרים, שמסבירים את ההגיון מאחורי תג-מחיר. יש להם היגיון, ומעט ממנו ניסתי להסביר כאן. כמובן שאני מתנגד להגיון הזה, ולא יעלה על הדעת להרים יד על חייל. אבל יש נוער, שכמה שלא תדברי איתם, הם עדיין יחשבו שלהרים יד על חייל זה לגימטי.
אני לא קונה את הטענות של איתי זר. תמיד הוא מצטייר כטיפוס מתון מאד. גם אני דיברתי איתו. אך משום מה, מחוות גלעד יצאו לא פעם ולא פעמיים גזלנים לשדות הפלסטינים. בחוות גלעד רבו לא פעם ולא פעמיים עם הצבא. איך יכול להיות שאיתי זר לא מגרש אותם? איך יכול להיות שהרב נתן עזב בכעס את חוות גלעד בגלל הקיצוניות. הגיע הזמן להבין, שחלק מהמתפרעים קשורים אלינו, ולא להתנער מכך.
Pingback: מחיר התג « אַבְלַאסְטִינָה
מה בדבר הקמת ההתנחלויות? כמה דמוקרטי היה המהלך הזה? אני זוכר את ימי סבסטיה ומשחקי החתול ועכבר בין המתנחלים לצה"ל. אני מניח שעם זה אין לך בעייה. דרך אגב, עם כל הסלידה שלי מאריק שרון, לחברי הליכוד אין שום תפקיד בדמוקרטיה. אין שום בעייה לעשות מעשים שחברי הליכוד מתנגדים לו. ברגע שנבחרה כנסת זה לא משנה מי האנשים שעמדו מאחרי בחירת הח"כים. כמובן שח"כ שפועל נגד עמדת חברי המפלגה שלו מסתכן בהדחה מהרשימה לפני הבחירות הבאות, אבל עד אז הוא לא לא צריך לשאול אותם כלום. לחבר מרכז ליכוד אין שום עדיפות בקביעת מדיניות הממשלה מאשר למצביע חד"ש. אם אם אתה זוכר את 1992/1993, ואת כל מפגיני "לרבין אין מנדט", כמה מהם לדעתך היו חברי מפלגת העבודה או אפילו מצביעיה?
בדבר ההתנגדות הלא אלימה בתקופת ההתנתקות, לא הייתי מגדיר פיזור מסמרים בכבישים מהירים פעולה לא אלימה.
ובדבר ההבנה למניעים. במשך כל ימי המדינה אנשים רבים פונו מכח מבתיהם מסיבות שונות (ואז הציבור הכתום היה אדיש לחלוטין…). מה תאמר אם קבוצת אנשים שמתמודדים עם פינוי כזה (אנשי כפר שלם או בדואים בנגב למשל) יחליטו להתחיל לפגוע במתנחלים, או אולי סתם דתיים, כדי להרתיע את הממשלה? גם אם הטיעונים של הקבוצה נגד הפינוי מוצדקים לחלוטין זה לא אומר שכל פעולה שחבריה ינקטו מוצדקת או אפילו "ניתנת להבנה". בדיוק כמו שרובנו מתנגדים לפיגועי טרור פלסטיניים, גם אם אנחנו חושבים שנרם להם עוול.