זהו מכתב שעובר בימים אלו בדוא"ל (ברשתות ימנייות). הוא מציג סיפור קצת אחר על הארוע שבו היתה מעורבת טניה. מהי האמת? לא יודע. בכל מקרה, שווה קריאה.
עליי לציין, כי המכתב לא מבוסס מספיק, והוא מבוסס תיאוריית-קונספירציה שבמקרה הנוכחי, אינה נראת מתאימה (לא שהשמאל הלאומי, היא תנועה שאין לה קונספירציות (בראשה עומד יועץ תקשורת), אך לא נראה לי שהן רלוונטיות למקרה הנוכחי), כיוון שקראתי את ההתכתבות של טניה במהלך הארוע (היא הופיעה בפייסבוק), ומאופי ההתכתבות שלה היה נראה שהיא בחורה מאד מאופקת, ולא תוקפנית, כפי שהפוסט מנסה לצייר אותה. בכל מקרה, שווה קריאה ועיון.
* טניה הסבירה את התמונה שבה רואים אותה ליד עמי איילון, כארוע מיקרי.
—-
Subject: Fw: * טניה והאוטובוס באשדוד: הסיפור האמיתי
ובכן….היתה זו פרובוקציה לשמה
אני כמובן מתנגד ליחס אחר לנשים, אבל אם יש כאלו והם מסדירים נסיעה פרטית משלהם, לא כדאי ליצור פרובוקציות .
שלום חברים
להלן הסיפור האמיתי, המדהים, של "הנערה הגיבורה" מאשדוד,
טניה רוזנבליט, ש"נלחמה בהדרת נשים באוטובוסים".
מסתבר, שמי שרוצה לנסוע מאשדוד לירושלים, יודע שקיימים שני קווי "אגד": קו 438 ו- 448. קווים אלה יוצאים מהתחנה המרכזית באשדוד, (אחד מהם הוא "אקספרס" והשני "מאסף") ומגיעים לתחנה המרכזית בירושלים.
בנוסף, במשך שנים רבות קיים באשדוד קו אוטובוס, האוסף נוסעים בשכונות חרדיות (רובע ז'), לא עובר בתחנה מרכזית, ומוריד נוסעים בשכונות חרדיות בירושלים (וגם בירושלים הוא לא מגיע לתחנה המרכזית).
בעבר, החרדים רצו להקים חברת הסעה חרדית מיוחדת. אגד נלחמה ביוזמה זאת (כי חששה מתחרות), ובמסגרת ה"סטטוס קוו", הוקמו בארץ מספר "קווי חרדים" ש- 451 הוא אחד מהם. בקו 451 נשמרת הפרדה בין גברים לנשים.
חילונים בדרך כלל לא נוסעים בו.
מסתבר גם שהתחנות של קו 451 רחוקות יותר מביתה של טניה באשדוד, מאשר התחנות של הקווים 438 ו- 448.
ובכן, מסתבר שטניה היא פעילה בכירה באירגון שמאל שנקרא: "קול אחד".
רצ"ב תמונה שלה עם עמי איילון:
ולהלן סיפור המעשה האמיתי:
"היא עלתה ברחוב חנה סנש, שמעה שירים וזמזמה. איש לא דיבר איתה", סיפר אחד הנוסעים. לדבריו, לאחר שעבר האוטובוס שתי תחנות ללא
תגובה על הפרובוקציה, עלה נוסע שהרגיש את ידה של טניה. "היא שמה את המרפק במעבר וזה נגע בו".
הנוסע שרק כעת הבחין בה, החליט לנסות לבקש מטניה לעבור למושב האחורי כמקובל בקווים אלו. משסירבה, נשאר האברך ליד הדלת ואמר
כי חונך שלא לשבת מאחורי אישה וכי הוא לא נוסע בקו אחר. אחד האברכים ניסה את כוחו ופנה אליה "אולי תכבדי אותנו? אני מבקש
ממך כיהודי אל יהודי".
לאחר שהנהג סירב להתערב בטענה כי בג"ץ אוסר עליו, הוזמן למקום שוטר.
"הוא היה ממש אדיב וניסה גם לדבר איתה", העידו הנוסעים, "אבל היא צעקה באוטובוס שהיא תשיר בנסיעה, איימה כי תתפשט ואף התחילה לנגוע בכפתורי חולצתה".
הנוסעים החרדים מיהרו לרדת מהאוטובוס "אני לא אפגע ברוחניות שלי בשום מחיר", אמר חסיד גור.
השוטר הבהיר לנוסעים כי אסור גם לו להתערב בנושא, והם מצידם החליטו לרדת. "היא אמרה שנוסע אחד ירד, אבל ירדו חמישה נוסעים
ועוד 8 לא עלו בכלל בגללה. היו כאלה שכבר שילמו והפסידו את הכסף".
טניה שלפה מצלמה וצילמה את כל המתרחש.
ובכן, מה קרה כאן?
תשובה: פרובוקציה מתוכננת של קמפיין סטנלי גרינברג של "השמאל הלאומי החדש", בו משתתפים ידיעות אחרונות, "הארץ", ערוץ 2
ועוד מספר כלי תיקשורת.
מטרת הקמפיין: ליצור אווירת "נאחס" בארץ, לפי עצת היועץ הפוליטי סטנלי גרינברג. (ראו תחקיר של קלמן ליבסקינד לפני 3 חודשים).
זהו קמפיין "אורווליאני", לפי מיטב המסורת של הספר: "1984" של הסופר ג'ורג' אורוול.
הסבר על הקמפיין: על אף שהמצב בארץ טוב מכפי שלא היה שנים רבות – גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה בטחונית ובינלאומית – יצא
"השמאל הלאומי החדש" בקמפיין נסתר, מתוכנן ו"מתוזמר" היטב.
מטרת הקמפיין: לתת הרגשה לציבור ש"הכל רע", "הכל נאחס",
"הפערים גדלים", "הטייקונים שולטים בנו", "אנו הופכים למדינת טאליבן", וכן הלאה, וכן הלאה. מטרת הקמפיין: לבצע "היפוך תודעה"
בציבור. זהו כלל פסיכולוגי-סוציולוגי ידוע: אם תחזור על שקר מספר רב של פעמים, בסוף הציבור יאמין בו.
תשימו לב: כל מספר שבועות, התיקשורת המשתתפת בקמפיין "תופסת ISSUE", (הפעם זה "הדרת נשים"), ו"שופכת" את זה בעמודים
הראשונים. במקום להיות תקשורת חדשותית, זוהי תקשורת פוליטית.
מטרת התיקשורת והקמפיין: להמאיס את הממשלה הנוכחית על הציבור, ולהביא להפלתה.
גם אם לא כל הפרטים מדוקים ברור לחלוטין שיש כאן קונספירציה מתוזמרת.
את העולם-התודעתי שלנו מנהלים יחצ"נים, יועצי-תקשורת וקונספירטורים.
לא אנשי-הגות או מנהיגים בעלי-שאר-רוח.
האם הימין שונה בדרכו?
1. סיפור "הדרת הנשים" הוא כבר הרבה יותר גדול מהנסיעה של הגברת בקו מסוים.
2. האם יש כאן תזמור והעצמה מלאכותית של נושא זניח – בהחלט כן. מכאן ועד לאמץ את התיאוריה שהכול קונספירציה של סטנלי גרינברג יש מרחק גדול. אני למשל שמעתי תיאוריה הפוכה – העיסוק ב"הדרת נשים" דווקא משכיח את המחאה החברתית ומפורר את האחדות שנוצרה בעקבותיה. חזרה ל"הפרד ומשול" בשירות הממשלה. גם את התיאוריה הזאת אני לא קונה.
3. הגיע הזמן להחזיר מושגים למובן המקורי שלהם. "הדרה" זה מה שרוב עושה למיעוט, לא להיפך. איכשהו, יוצא שאנחנו תמיד מאשימים מיעוטים בהדרה.
4. ומי שחושב שהרוב, המיינסטרים, בישראל לא מדיר נשים – שיהיה לו לבריאות. בזמן שנשים כמו ניקול ראידמן הופכות פה לגיבורות תרבות יש כאן הרבה נשים מושתקות ומודרות: עובדות קבלן, נשים ערביות והאמהות של אותו שליש מהילדים שנמצא מתחת לקו העוני. נכון, לא מבקשים מהן לשבת בספסלים האחוריים באוטובוס. האוטובוס לא מגיע לתחנה שלהן בכלל.
הי גלילה ורביב,
יש כאן משהו מרתק בתקופה האחרונה בה התקשורת החילונית תוקפת ציבורים שונים שאינם מתאימים לאורך חייה. למה היא עושה זאת? אני לא חושב שמדובר בקונספירציה בכוונה תחילה. אני חושב שהסיבה היא תוצאה של הקצנה שהתחוללה בציבור החילוני בעקבות כשלון המחאה. הציבור הזה ראה איזה כוח יש לו ביד. אנשים הבינו שבאמצעות הרשתות החברתיות, והעבודה המשותפת, אפשר ליצור גל של מחאה בגובה 450 אלף איש. אלא שהגל הזה לא השפיע יותר מידי על הממשלה. הממשלה נשארה חסינה יחסית, ויש חלק לא קטן בציבור החילוני שמרגיש מאוכזב מאד, ומחפש דרכים להשפיע. הנפילה גרמה גם לתחושת מרמור, ואנשים חשים תסכול עצום. כתוצאה מכך, כל ידיעה קטנה כנגד הציבור החילוני, מיד מקבלת הדים רחבים מאד ברשת, וההדים הללו עוברים לתקשורת.
לי נראה שיש לנו כאן פסיכוזת המונים, שמובילה לשיח קיצוני של הציבור החילוני, כלפי ציבורים שאינם מתאימים להשקפת-עולמו.
אני מאמין בדיאלוג, ולא ברור לי כיצד ניתן לחזור למסלול של דיאלוג, חוץ מאשר להשתמש ברשת החברתית, כדי לערער על הקביעות הכוללניות וההיסטריות של החבר'ה.
Pingback: מבט פילוסופי » Blog Archive » פסיכוזת המונים
הנה ניתוח של ה"טענות" הללו שכתבתי למישהו שהתהדר בהן.
בואו נראה: ה"הוכחה" היא הטענה היא שהתחנה לא נמצאת ליד הבית שלה (אני תוהה מאיפה יודעת הכותבת את מקום המגורים), כי אנשים אף פעם לא יוצאים ממקום אחר בעיר. אנשים חילונים, למשל, לא יכולים נגיד לצאת לסידורים בבוקר יום ששי בעיר ומשם לנסוע למחוז חפצם. אז מה אם התחנה שבה עלתה לפי הדיווח החרדי נמצאת ליד שני מרכזי קניות וקופת חולים. אז מה אם אני לעתים נוסע לחיפה בקווים הלא-ישירים כמו 947 כי האוטובוס מגיע ואין לי כח לחכות לאחר או לנסוע למקום אחר בו יש אוטובוס ישיר? אז מה אם היה לי פעם טרמפ לכביש החוף ועליתי שם על אוטובוס לחיפה שהתברר שהוא אוטובוס לשכונה חרדית (והסתכלו עלי מוזר כששלפתי את הלפטופ לעבוד באוטובוס, כרגיל). כל הדברים האלה לא קורים מעולם, הם רק קונספירציה…
תעשה ניתוח רציני לסיפור שקראת. באופן כללי הם פשוט חוזרים על הסיפור שלה כמעט מילה במילה, רק שעלייתה לאוטובוס מוגדרת כ"פרובוקציה" ומהרגע שזה "הוכח", פשוט זורמים עם זה. שים לב למשפט המופלא הזה: "לדבריו, לאחר שעבר האוטובוס שתי תחנות ללא תגובה על הפרובוקציה, עלה נוסע שהרגיש את ידה של טניה. 'היא שמה את המרפק במעבר וזה נגע בו'. כלומר נוסע נגע בה אבל הם מנסים לאנוס את הנאראטיב כאילו זה חלק מפרובוקציה (שלא היתה מלכתחילה). עם כל הכבוד, אם כבר מהנדסים סיפור להשמיץ מישהו, אי אפשר לעשות זאת בלי עלבון לאינטליגנציה של הקוראים?
שקרים והטעיות של הכותב:
א. מקום המגורים של טניה – מאיפה הם יודעים?
ב. הטענה שהיא "פעילה בכירה בארגון שמאל" כפי הנראה אינה נכונה , מחוסרת הוכחות, ומבוססת כולה על צילום שלה באיזה ארוע (מהסוג שיש מאות כאלה). כמו-כן מאותם חוגים ניסו לטעון שזו פרובוקציה כי "היא עיתונאית" , ואז תוהים איך היא מצולמת בארוע.
ג. לא מעניינת אף אחד ההיסטוריה של קווי אשדוד, זו כנראה הסחת דעת כדי שלא נשים לב לעליבות המאמר. בפרט כאשר נאמר 'במסגרת ה"סטטוס קוו", הוקמו בארץ מספר "קווי חרדים"' – מי שכותב את זה כנראה לא יודע מה זה סטטוס קוו. "קווי החרמנין" כפי שאני מעדיף לקרוא להם, הם המצאה חדשה יחסית שהדבר האחרון שאפשר לומר עליה היא סטטוס קוו.
ד. כל השאר הוא תיאורית קונספירציה שגם אם לדעתך "מסתדרת היטב" (הן תמיד מסתדרות היטב, וגם אם לא, זה חלק מהקונספירציה) שאין לה שום הוכחה – אבל מתברר שאני אמור להאמין לכל הקונסטרוקציה המתוסבכת הזאת , אבל לא להאמין לטענה הפשוטה שיכול להיות שמישהי עלתה על אוטובוס לא ליד הבית שלה…
אסף, ביקורת ראויה ורצינית. ישר כוח.
תודה.
אין צורך להוסיף מילה זה מקרה שחוזר על עצמו כל הזמן, בושה וחרפה בושה בושה
זה ממש ממש הדרת גברים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!