האם אובמה יצליח להביא לסיום הסכסוך עד אפריל 2014, כפי שקרי התחייב? אני לא נביא ולכן אינני יודע. אבל האתגר האובמאי נשמע לי מעניין. כיוון שאינני נביא, אנסה להסתמך בניחוש המושכל שלי, על המון מחקר בהיסטוריה ופוליטיקה. להלן הניחוש שלי:
לבחינתכם ולבחינת ההיסטוריה 🙂
אובמה נחוש יותר מתמיד להביא שלום למזרח התיכון. הוא שם את כל כובד משקלו על התהליך. הוא שלח את מזכיר המדינה קרי, כדי להניע את התהליך וברצף מעורר השראה, הוא הצליח להביא את ממשלת ישראל ואת הרשות הפלסטינית להיפגש. שני הצדדים ניסו לשבש את התהליכים. הפלסטינים התנגדו לתהליך במועצת הרשות, והבית היהודי קיבל הבטחה לבניה בגושי ההתישבויות, בתמורה לשחרור אסירים פלסטינים. מהלך שבד"כ מרגיז את האמריקאיים. אבל עדיין, לאמריקאיים יש יתרון. הם בעלי המאה. גם אנחנו וגם הפלסטינים חייבים את הסיוע האמריקאי כדי לשרוד. אני משער שהלחץ האירופאי שהופיע בצורת חרם על ההתנחלויות, הוא גם תוצר של מהלכים אמריקאים שנועד ללחוץ את הישראלים לפינה ולהסביר לנו את גבולות הכוח שלנו. האמירקאים לוחצים במלוא הכוח על הדוושה. הפעם אובמה לא יתן למהלך היסטורי לחמוק מבין ידיו.
מתוך הארץ 30 ליולי 2013
אז האם המהלך יצליח? יתכן שביבי ינסה להפעיל את השדולה היהודית בארה"ב ללחוץ על ממשל אובמה להרפות מאתנו, אבל עם השני ממשל אובמה מגלה יותר ויותר דרכים להחליש את הכוח של השדולה היהודית. וכיוון שהאוונגליסטים לא בחור באובמה, הם גם לדעתי לא יצליחו להשפיע עליו יתר על המידה. אובמה לא צריך להיבחר שוב, ואין כרגע הרבה דרכים ללחוץ עליו.
מה אם כן כן יצליח למנוע את התהליך? הסיבה הראשונה היא ישראלית. לביבי יש כרגע קואליציה שנסמכת על הבית היהודי, שככל הנראה תפרוש מהממשלה אם המשא ומתן יראה צורה של רצינות. אבל במקרה כזה, שלי יחימוביץ' תצטרך להיות פוליטיקאית מאד לא רצינית, כדי לא להחליף את הבית היהודי במקרה שהעניינים יהפכו לרציניים. אתגר שני לבניימין נתניהו הוא הליכוד עצמו שנשלט כיום על ידי דני דנון שהוא הסמן הימני של הליכוד. אבל ההיסטוריה מראה שמרכז הליכוד, וגם אותם פוליטיקאים "סופר ימניים" של הליכוד, תמורת האתנן הנכון, יאפשרו להחלטות הרות גורל כאלו לעבור. אריאל שרון שבהתחלה התנגד להסכם השלום עם מצריים, הפך לתומך נלהב מרגע שאיפשרו לו להיכנס למעגל ההחלטות הפנימי.
כך שדווקא בצד הישראלי נראה שניתן יהיה להעביר את ההסכם. המכשול האמיתי לדעתי הם הפלסטינים. לפלסטינים אין עדיין משילות. הפלסטינים נסמכים על כוחו של צה"ל ביו"ש כדי לשמור על שלטון הפתח. השלטון עצמו נתפס כלא לגיטמי על ידי הרחוב הפלסטיני. הוא מושחת ולא יעיל. החמאס אינו הבחירה המועדפת של רוב הפלסטינים בגדה, אבל הוא בהחלט אופוזיציה משמעותית מתחת לפני השטח. בגלל שהפתח אינו לגיטמי בעיני מרבית הציבור הפלסטיני, ובגלל שהציבור הזה מחונך לא לוותר על פלסטין השלמה (מים תל-אביב ועד הירדן), החלטה של הרשות להסכים לוותר על מרבית פלסטין, ועוד יותר מכך, להסכים לוותר על חלקים נרחבים ביו"ש, תתפס כבגידה ממש. התוצאה תהיה שזרמים בתוך הפת"ח יאבקו ברשות ויטענו כי אבו-מאזן הוא בוגד, והחמאס גם הוא ינסה לצבור תמיכה מהציבור הפלסטיני. הדבר יוביל לחוסר יציבות ממשלתית, שרק בכוח הזרוע הישראלית-אמריקאית תאפשר לאבו-מאזן לשמור על שלטונו. אני מניח שאבו מאזן לכן יעשה הכל כדי למנוע את ההחלטה. איך הוא יעשה זאת, קשה לדעת. אבל הוא ינסה לעשות הכל, כולל לאפשר פיגועים, תעמולה נגד המהלך ועוד.
אם בכל זאת יצליחו האמריקאים לממש את המהלך, אני מניח שללא שמירה מתמדת של ישראל וארה"ב, הנהגת הפתח לא תחזיק מעמד בפרץ האי-לגיטמיות, ומאורעות נוסח תחריר ירראו גם כאן. אז תעמוד הרשות במבחן קשה מאד. כיוון שהרשות אינה דמוקרטית כבר למעלה מ- 7 שנים, סביר להניח שהדרך שלה לשרוד יהיה על קני התותחים הישראלים. לאורך זמן, זה לא יעבוד. אנו נזכה לראות כאן את התפתחות הטרור שוב. הדרך המשמעותית להתפתחות יציבות, היא לאפשר לדמוקרטיה פלסטינית לצמוח. איך עושים זאת, על כך נצטרך ללמוד ממצרים, טוניס ולוב, שבינתיים חוות צירי לידה לא קלים בכלל. אני מקווה שעד שאנו נצטרך לעמוד באתגר של אביב-פלסטיני, אנו נבין טוב יותר האם דמוקרטיה מתפקדת אפשרית בעולם הערבי.
כמה הערות:
1. הסדר סיום הסכסוך עם הפלסטינים והערבים הוא אינטרס של ישראל
2. הסדר סיום הסכסוך עם הפלסטינים והערבים הוא אינטרס של הפלסטינים והערבים
3. הרחוב הפלסטיני הוא צעיר יותר וחשוף יותר למציאות הישראלית והעולמית, האינטרנט הופיע אחרי האינתיפאדה והיא קטליזטור של התארגנות ושל חשיפה לרעיונות אחרים
4. כל עוד הפלסטינים אינם מאוחדים כישות אחת אי אפשר לעשות הסכם סופי, רק חלקי שמשמעותו שימור הכח של פאתח. אבל השינוייים במיצריים ובסוריה יוצרים אפשרויות לחץ חדשות על החמאס ויכולות להניע שינוי משמעותי ב9 החודשים הקרובים
5. התקרבות השלום מגדילה אלימות, הן בצד הישראלי של מתנגדי ההסדר והן בצד הפלסטיני. היכולת לרסן את הקיצונים ואת הפעולות שמכוונות למנוע התפתחות לכיוון הסדר הן קריטויות הן ביכולת של ישראל והן ביכולת של הפלסטינים.
בסוף תוקם מדינה פלסטינית …. כל מהלך כזה הוא צעד בכיוון
קודם כל, שכויח על הנימה האופטימית הנושבת בין השורות.
הערות לעניין:
1. בהמשך לסעיף 5 של נרי – התפרצות אלימה היא, בעיני, האיום הגדול ביותר על הצלחת המהלך. כפי שנרי מציין (ואני מחדד), ההתפרצות הזו היא כמעט בלתי-נמנעת.
2. שחרור האסירים כמחוות פתיחה הוא שגיאה גדולה בעיני (ואני ממש לא לבד בזה). זה צעד שצריך לשמור כגזר (גם אם קשה לעיכול) לשלב מתקדם בהרבה של המהלך. צעד זה אינו אהוד בציבור הישׂראלי, ועלול להתפס כעידוד לטרור בצד הפלשׂתיני.
3. בתי הקברות (הפוליטיים) מלאים בנשׂיאים אמריקאים שהיו נחושים לסיים את הסכסוך בארץ. לא אתלונן אם דוקא אובמה הוא זה שיצליח, אבל אינני עוצר את נשימתי בציפיה.
4. אין לי ספק, ולו הקל שבקלים, שהיו"ר יחימוביץ' תוביל את מפלגת העבודה לממשלה, או לפחות תעניק תמיכה גורפת מבחוץ, במקרה של התקדמות משמעותית במו"מ ופרישה של הבית היהודי.
5. אני חושד שאתה לא מעריך נכונה את הליכוד של ימינו. הוא קיצוני וגזעני ממה שהוא מצטייר בטור שלך. שרון אכן הצליח לכפות על הליכוד את ההתנתקות, אבל נאלץ אח"כ לפרוש ולהקים את קדימה. קדימה היום עם 2 מנדטים, ותימחק בבחירות הבאות. הליכוד היום בשלטון.
6. הלוואי ולמרות כל ההסתייגויות כל המהלך יצליח. הלוואי ויהיה מלווה בכמה שפחות עקירת משפחות מבתיהן. דוקא מתאים, שלום. מאד מתאים.
דרך אגב, לדעתי סוריה ומצריים הם המפתח האמיתי, אובמה הוא אולי, אם יצליח, בר מזל שזה קורה בקדנציה שלו …. או במחשבה שניה, אחרי הכל הוא הנשיא השחור הראשון הם אולי ממסמני השינוי הגלובלי שמעיר את הערבים לשינוי
גם אני מברכת על הפוסט הרגוע בנושא שמבעיר את החברה-הישראלית.
הערות"
1. מנין הנתון שרוב העם הפלסטינאי מחזיק בדעה שמהים עד הירדן – כולה שלהם היא? אשמח ללינק.
2. החמס איבד מכוחו. ננטש ע"י איראו ומצרים.
3. גם בישראל נתניהו נחשב למושחת, נהנתן ושאר ירקות, האם זה אומר שאין ביכולתו להביא הסכם-קבע מושכל, שיתקבל ע"י רוב בעם? לא בטוחה.
4. לעניות דעתי לא נכון להגדיר "לחץ אמריקאי", אלא מה ישראל מקבלת, או תקבל הגעה להסכם?
איננו יודעים מה ישראל דרשה. אינננו יודעים מה ארהב נאותה לתת.
5. כרגע הליגה-הערבית יושבת די בצד ובשקט. להערכתי, היא תתמוך בהסכם ותעשה הרבה למען פיתול פלסטין.
התמונה הרבה יותר מורכבת ממה שהוצג בפוסט.
לכן אני מביאה לכאן כתבה ששופכת-אור על היבטים ביטחוניים, ברשותך.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/493/473.html?hp=1&cat=404&loc=1
הי נרי,
אני הייתי נזהר מהגדרת השלום כאינטרס של עם כזה או אחר.
לאבו-מאזן יש אינטרס גדול להמנע מהסכם השלום. הוא עלול לערער על הלגיטמיות שלו ולסכן את שלטונו, ואולי אף את חייו (ראה מקרה סאדאת). גם ביבי לא בדיוק שש להסכם. ההסכם רק יסכן את הקואילציה, ויחשוף אותו לסחיטות. יתכן שכדי לשמר את הליך השלום, השמאל ידרש שוב לעזרתם לש החרדים ואז בטווח הרחוק, שוב החרדים יהנו מהקופה הציבורית.
לגבי השאר מסכים בכללי.
אורי,
יש גם כמה נשיאים אמריקאים שחתומים על הסכם שלום או שניים. תמיד צריך לזכור גם אותם 🙂
לגבי הליכוד… הוא הוכיח את עצמו פעם אחר פעם כנוטה אחר אינטרסים. לא היה הסכם, שתמורת האתנן המתאים, הליכוד לא התכופף. ממש אין צורך לדאוג מהליכוד. אלו בעיקר אנשים תועלתניים שנמצאים שם. הסיבה שהם נראים קיצוניים, כי מרכז הליכוד קיצוני. אבל גם אותו אפשר לעקוף, כפי שראינו פעמים רבות בהיסטוריה.
גלילה,
בכמה הסקרים האחרונים שראיתי, היו לרעיון מהים עד הירדן 70% תמיכה. בגלל מגבלת זמן אינני מספיק להביא את הנתונים. אבל אני מניח שחיפוש בגוגל ימצא אותם.
נתניהו מושחת במידת מה (אינני יודע אם הוא מושחת באופן חריג), אבל ראשי ממשלת ישראל הביאו גם את הסכם אוסלו וגם את הסכם השלום עם מצריים, למרות התנגדות חזקה של הימין, וממשלות ישראל עמדו מאחורי ההסכמים הללו (עד שהפלסטינים לא עמדו בהם). הפלסטינים לעומת זאת חתמו על הסכם אוסלו, ולא עמדו בו, וגם החמאס לא עומד בהסכם הפסקת האש. בינתיים ההסכמים עם הפלסטינים הוכחו כחתימה על מים. אני לא בטוח שהם התכוונו להפר את ההסכמים (אולי חוץ מבמקרה של ערפאת). אלא שהעדר משילות, לא מאפשרת להם לרסן את הקיצונים במחנה הפלסטיני שמדליקים את האש כל פעם. לאחרונה גם לנו יש בעיות משילות (בעניין תג-מחיר), אבל אני מקווה שאלו בעיות קטנות ביחס לטרור הפלסטיני. שהממשלה תדע להתגבר עליהן.
הנה נתוני דעת קהל מ2012
http://972mag.com/surveys-israelis-and-palestinians-support-two-state-peace-but-why-bother/32311/
The JIPP ( Israel-Palestinian Polls) poll shows that 58% of Israelis and 50% of Palestinians surveyed in mid-December support an overall final status package along the lines of the Clinton parameters.
http://www.pcpsr.org/survey/polls/2013/p47e.html#head5
5) The Peace Process:
55% support the two-state solution but 56% believe the two-state solution is no longer practical due to settlement construction
29% support a one-state solution and 70% oppose it
71% are worried that they or members of their family would be hurt by Israelis or that their land would be confiscated or homes demolished and 59% believe that Israel’s long term goal is to expel Arabs from the area between the Mediterranean Sea and the Jordan River
64% believe that the goal of the PA and the PLO is to recover all or part of the land occupied by Israel in 1967
63% support popular non-violent resistance, 40% support an armed intifada, and 40% support dissolving the PA
בהקשר שלנו, "הסכם שלום או שניים" היא הגדרה מדויקת. אחד, עם מצרים, עובד היטב. השני אמנם הביא פרס נובל, אבל שלום לא יצא ממנו. יש עוד משהו ששכחתי?
לא ברור כ"כ על מה אתם מדברים ומאיפה האופטימיות.
בשביל שדברים יתרחשו צריך שיהיה להם גורם, סיבה. יש גורמים לסכסוך האלים שלנו ואף אחד מהם לא נעלם בזמן האחרון ולא עתיד להעלם. התרבויות עדיין יריבות, הרשות עדיין מתעללת בערביי השטחים וזכות הקיום שלה היא המאבק ביהודים ואונר"א עדיין מזרימה כסף למען המשך הסכסוך האלים.
שום דבר שאובמה עושה לא נוגע לסיבות של הסכסוך ולכן אין שום סיבה להאמין שנראה פה שינוי בשנים הקרובות.
רוצים לראות שינוי אמיתי? הוא חייב להתחיל בלהעיף מכאן את אונר"א ואת הפת"ח.
itamars,
אני לא בטוח שיש אופטימיות כמו שיש הבנה שהתהליך שינוי מורכב מגורמים רבים ואחד הגורמים המהותיים הוא שיחות עם כותרת "הסכם שלום" או כותרת אחרת.
השינויים בעולם הערבי בולטים ומוחשיים כמו גם שינויים במציאות הישראלית כך שאולי זה יהיה הסיבוב שיניע תהליך או שיהיה זה סיבוב אחר, אבל לא משנה מי הם הגורמים, השינוי הוא חיוני הן לישראלים והן לפלסטינים כך שזה יקרה במוקדם או במאוחר.
ניר,
יש שינוי במזרח התיכון נכון, אך מה השינוי פה אצלנו שיוביל למשהו שונה? מה השתנה בגורמים לסכסוך?
כלום.
איתמר,
השינוי אצלנו הוא שונה אבל גם אצלנו יש "התעוררות אזרחית" בעוד שהאביב הערבי הוא לחץ אזרחי לשנות את צורת השלטון במדינות ערביות הרי גם בישראל התפתחה מחאה שהובילה לשנוי ביחסי הכוחות בכנסת יותר מזה, ברית בין "בית יהודי" ו"יש עתיד" הם הבסיס לקואליציה.
חוץ מהשינוי החברתי הזה, הרי ישראל מאוד מתקדמת בתשתית ותחבורה ועם כל ערעור המשטרים הערבים האיומים על ישראל פוחתים (לא נעלמים אבל לא צפויה מלחמה עם שכנותנו והצפי שמלחמות עם לבנון/סוריה אם יהיו יש עדיפות ישראלית ולא יתמכו בירדן ומצריים.).
בקואליציה הנוכחית יכולה להביא להסכם, יש בה קולות מכל הקשת ויש לה הבנה שבאה לידי ביטוי בדבריו של ראש הממשלה שתקום מדינה פלסטינית ובתנאי בטחון סבירים זה טוב לישראל
איתמר, אולי משהו כן השתנה. הנה מאמר שנרי הציג בפוסט אחר, שמראה שיש שינוי בעמדות של חלק מהערבים, ושחלקם מבין שלא בהכל ישראל אשמה, ושפתרון אלים, אינו הפתרון לכל דבר.
Pingback: מבט פילוסופי » Blog Archive » מה גורם להתחממות ביהודה ושומרון?