לא הרבה פעמים חדשות פוקס מבקרים את ישראל. חדשות פוקס נחשבים פרו-ישראליים בד"כ וכך גם ג'ודית מילר.
אבל הפעם באמת יצאנו דבילים (תודה ל"כוחו של עידן"):
איך זה קורה שאנו יוצאים פעם אחר פעם כל כך מטופשים ואף אכזריים בעולם?
רגע… חכו, לפני שתגידו שכולם אנטישימים. האם לא הגיע הזמן לבדוק בתוך עצמנו.
אין לי ספק שהשב"כ הוא משרותי בטחון הפנים הטובים בעולם. אולי הטוב ביותר בעולם. ללא אח ורע. העבודה המדהימה שעשה השב"כ מאז האינתיפדה השניה, היא עבודת המלחמה בטרור מהטובות שאני מכיר בהיסטוריה.
אלא שכדי לנצח במלחמות, אין זה מספיק לדעת לעצור מבוקשים, לפרק כיסי התנגדות, לקנות או לחסל פוליטית מנהיגי אוייב. כדי לנצח במלחמה בה אנו נמצאים, יש צורך להבין באסטרטגיה בינ"ל. להבין את הטכנולוגיות שבהן משתמשים יריבינו ולפתח טכנולוגיות טובות יותר. הטכנולוגיות שבהם משתמשים אויבינו אינן טכנולוגיות שמשתמשות בצ'יפים ובמכשירי ניטור ומעקב. הם לא משתמשים במחשבי-על המפצחים מסרים של האויב. בכל אלו, אני משוכנע שהשב"כ טוב בהרבה מהפלסטינים.
הפלסטינים משתמשים בטכנולוגיות תודעתיות ופוליטיות, כדי לשנות לאט לאט את דעת העולם כנגד ישראל ולבודד אותה. הם אלופים בשימוש בכל תכנולוגיה תודעתית, ולא משנה עד כמה היא חדשה. הם חרוצים והם לומדים, והם משקיעים בכך הרבה מאמצים וכספים. לאט לאט, לאורך השנים, הפלסטינים מצליחים להכניס אותנו לפינה. הם פועלים כדי להפוך אותנו לדרום-אפריקה שנייה. בדעת הקהל בעולם, אנו מתחילים בהחלט להחשב מדינה מצורעת. אומנם ממשלות העולם המערבי תומכות בנו. אבל הן תומכות בנו, בגלל שזה טוב למאזן הכוחות הבינ"ל.
אבל גם שם, אנו מתחילים לאבד אחיזה. ישראל הולכת ונתפסת כמקור חוסר היציבות במזה"ת (בנוסף על הטרור האיסלמי-רדיקלי, שאיראן מפיצה).
אינני יודע מדוע ישראל אינה מסוגלת להבין כיצד לשחק במלחמת התודעה. אולי כי זה בכלל לא נמצא אצלה בדיסקט. אולי כי אין לנו את הפרדיגמה הנכונה. אבל תוצר ההסברה הישראלי הוא כ"כ פטתי, שבא לבכות.
אולי זה כי בישראל חושבים שטכנולוגיה פיזית היא זאת שצריך לפתח, ושכחו שיש גם לפתח את מדעי הרוח. אולי פשוט הפכנו לטכנוקרטים מידיי. עבשים מידי.
אבל מה אני מבין? אני רק עוסק בפילוסופיה של הידיעה (המדע שמסביר איך אנו יודעים דברים, איך נוצרת תודעה, ואיך משנים תודעה). 🙁
Pingback: מבט פילוסופי » Blog Archive » פרשת קם-נווה וכוח הציבור
כמה הערות:
1. היותו של השב"כ "משרותי בטחון הפנים הטובים בעולם" נכונה רק בנוגע לפלסטינים (שהם לא באמת "פנים") לגביהם השב"כ נוהג באגרסיביות בלתי ניתנת לתיאור ובעיקר בעינויים. לא במקרה יש בישראל כיום כ-10,000 אסירים ביטחוניים. כלפי יהודים ואזרחים אחרים (ה"פנים" האמיתי) השב"כ די כושל כי הוא לא יכול לפעול בכוחניות אז הוא לא יודע מה לעשות (למשל מקרה טייטל וזה רק מהעת האחרונה).
השב"כ לא טוב יותר מהפלסטינים, זה פשוט לא כוחות.
2. בישאל רווחת משום מה ההנחה שאין קשר בין מה שחושבים עלינו ומה שאנחנו עושים. ולכן (כל) הדעות הרעות שיש עלינו בעולם נובעות מאנטישמיות/כישלון ה"הסברה"/ההסתה הערבית-פלסטינית.
3. אנחנו אכן מקור לחוסר יציבות במזרח התיכון – אמנם לא היחיד אבל אחד די רציני.
4. אתה צודק בזה שאנחנו משכנעים את עצמו שכל העולם חי בסרט שבו אנחנו חיים. המשבר האחרון עם ארה"ב היה דוגמה טובה (התגובה של ארה"ב הייתה מאוד חריפה אבל מה שהצית אותה היה בנאלי): מבחינתנו כל התחום המוניציפאלי של י-ם הוא שטח ישראלי, אבל אף מדינה אחרת לא מכירה בזה ולעולם לא הכירה. לכן אנחנו רואים את כל מי שמתנגד לבניה "בירושלים" כעוכר ישראל ולא מבינים כל פעם איך זה נופל עלינו.
"לאט לאט, לאורך השנים, הפלסטינים מצליחים להכניס אותנו לפינה". הפלסטינים? נראה לי שאלו דווקא *אנחנו* שמצליחים להכניס את עצמנו לפינה. אנחנו אחת המדינות היחידות בעולם שמחזיקה שטחים כבושים, מספחת חלקים מהם באופן סלקטיבי ומבלי לתת לתושביהם אזרחות, מפירה באופן עקבי החלטות של האו"ם וכו'. אני לא בטוח שבאמת להסברה הפלסטינאית יש חלק כ"כ מכובד בהתיחסות של העולם אלינו.
גם בפרשה הזו, הסיבה לכך שיצאנו דבילים היא פשוטה – אנחנו מתנהגים בדביליות. למישהו בצנזורה עלה השתן לראש, והוא מנסה לכסות פשעי מלחמה והשתנה על בג"ץ על ידי בכירים בצבא, בכיסוי השחוק של בטחון המדינה.
מה שקורה בשטחים זו לא "מלחמה בטרור".
זהו שלטון צבאי, אנטי-דמוקרטי, שכופה את עצמו על אוכלוסיה ילידית, מודעת לעצמה, בוגרת ועקשנית.
בדיוק כפי שהאמריקנים לא הצליחו לשכנע את הויאטנמים להיכנע לשלטון זר, כך גם הפלשתינאים מתעקשים שלא להיכנע למכונת המלחמה הישראלית.
אין כאן שאלה של הסברה, תודעה או יעילות של אנשי שב"כ.
זוהי מלחמה שאין שום סיכוי לנצח בה.
העולם יודע את זה כבר מזמן, ודורש מאיתנו לסגת.
הבעיה הכי גדולה היא לא ישראל, אלא ארה"ב. האימפריה הזאת ממשיכה לתחזק את הכיבוש מכיוון שהיא תומכת בנו באו"ם, וזאת מפני שהאינטרס האמריקני הוא לשמור אותנו במצב של מלחמה על אש קטנה.
אם ארה"ב היתה מפסיקה לתמוך בכיבוש הישראלי, הוא היה מסתיים מזמן.
לכן הפרשה האחרונה היא רק סימפטום של שלטון כיבוש מחניק, שמתאבד אל תוך חור שחור עם הזמן.
יונתן,
דווקא ההתרשמות שלי שהשב"כ עושה עבודה טובה במגזר היהודי. כמתנחל אני יכול להגיד לך שלהרבה חבר'ה כאן יש חרדת שב"כ (לפי דעתי מוגזמת לחלוטין). גם בשיחות שהיו לי עם אנשי שמאל רדיקלי, נראה שגם להם יש חרדת שב"כ. לגבי הערבים הישראלים. גם שם הוא פועל בצורה סבירה. בכל המיקרים הללו הוא פוגע ב"ממרידים". נכון השיטה שלו היא אלימה, מניפוטליבית ולא לגמרי מוסרית. לגבי הציבור הרחב, איכשהו, נראה לי שהשב"כ גם יודע לכוון את מה שהוא צריך לכוון בתקשורת ההמונים הישראלית. אבל כאן זאת רק תחושה ארטילעית. לא משהו ברור. אני בטוח שאם היו בשב"כ אנשים קצת יותר יצרתיים, הם היו מגלים שיש שיטות הרבה יותר טובות להשפיע.
אני חושב שרוב הציבור אינו מודעים למה שבאמת קורה בשטחים. אנו חיים בהדחקה. זה נקרא טראומה פוסט-שואתית. וכמו כן, חיים בתוך "ים ערבי", גורמים לנו חרדה עצומה. אני חושב שלתיקשורת ולמשרד החינוך יש חלק גדול ביצירת הטראומות הללו. חיים מתמשכים בטראומה, גורמים להדחקה.
לגבי ארבע, אני לא לגמרי מסכים. זכור לי שבית הנבחרים האמריקאי אישר את ירושליים כבירת ישראל.
עפרי,
אני מסכים שלנו יש חלק גדול מאד בעניין. אבל הפלסטינים מנצלים את היותנו שלמיזלים, ודואגים לפרסם כל מחדל, ואפילו הקטן ביותר. למעשה, אם היתה לנו יכולת הסברה טובה כמו של הפלסטינים, הינו יכולים בקלות להציג איזה חלאות הם. יש להם מוסר ירוד כמו של זונה-נרקומנית. הם משתמשים באזרחים כמחסה. אני בעצמי ראיתי לוחם פלסטיני מתגונן באמצעות תינוק. הם מושחתים ברמה שלא תאמן. הם אלימים כלפי האוכלוסיה שלהם ברמה שלא תאמן. בקיצור, לא החבר'ה שהיתה רוצה להסתובב איתם. רוב הערבים הנורמליים יגידו לך שהם מעדיפים עשרות מונים חיים תחת "כיבוש ישראלי", מאשר חיים תחת הרשות (ידע משיחות אישיות רבות).
אם היתה לנו הסברה סבירה, לא הינו הרשעים היחידים בסיפור. היו שני רשעים גדולים מאד בתוך הסיפור הזה. אם היה לנו גם שכל, אז לא הינו מתנהגים כרשעים, ונותנים לפלסטינים לאכול את התבשיל שהם מבשלים.
אורי,
מסכים עד האמירה שזאת "מלחמה שאין סיכוי לנצח בה".
על פי חלק גדול מהאידאולוגים הפלסטינים, המלחמה תגמר כשתעלם מדינת ישראל. לכן אם לא ננצח או נמצא הסדר שלום, נפסיד. וכשנפסיד, זה יהיה עצוב מאד (לפחות לי). התחושה שלי, ושל חלק מהפרשנים היא שאש"ף והחמאס, לא באמת מעוניינים לגיע לשלום. חיים במצב מלחמה עדיפים מבחינתם. כך הם יכולים לשלוט ביתר קלות. הם יכולים להצדיק את הזוועות שהם עושים באוכלוסיה שלהם, בגלל הכיבוש, ולמנוע ביקורת על משטר רקוב ומושחת (לאט לאט גם אנו עושים זאת).
לכן השאלה היא איך להביא את הפלסטינים למצב של שלום, זאת למרות שההנהגה שלהם לא ממש מתה על הרעיון (וגם ההנהגה שלנו לא מתה על העניין הזה במיוחד).
אני חושב שכדי לפתור את הבעיה המורכבת הזאת, יש צורך בהבנה במדעי החברה, יחב"ל, תורת הידיעה, סוציולוגיה של הידיעה ועוד כמה תורות מתלוות. הפתרון לא נמצא להבנתי בפתרונות הקיימים (הפרדה, או דו-לאומיות)… לאדם אחד בד"כ אין הבנה מספיקה בכל התחומים הללו, ולכן יש צורך בקבוצה/ות של חוקרים והוגים בתחום. הממשלה יכולה להקים כאלו קבוצות. אך אינני חושב שהם יעשו זאת. אם הקבוצות לא ייצרו שינוי בתודעה הציבורית, אין סיכוי שהפוליטקאים יאמצו את הרעיון. לכן אני חושב, שאם אנו כבלוגרים וקוראי בלוגים נלמד לחקור את הנושא תוך הקשבה לפרספקטיבות שונות, נוכל להציע פתרון טוב יותר. ונוכל להשפיע על התודעה הישראלית והפלסטינית (בהנחה שאם הזמן נמצא דרכים לתקשר עם הבלוגרים הערבים). הבלוגרים, הם האינטלקטואלים החדשים. ולאינטלקטואלים כקבוצה יש המון השפעה, כאשר הם מחוברים לציבור ולמציאות.
נראה פנטזיונרי… אני יודע. אבל אפשרי, אם נלמד להתנהל נכון.
התנהלות נכונה בעיני, היא לדעת להקשיב אחד לשני. לדעת לכבד ברי-פלוגתא, ואף לחפש ברי פלוגתא (אין כמו ברי פלוגתא כדי להפריך תיאוריות ולבנות חדשות במקומן). לחפ]ש אמת, במקום האדרת אגו. לבוא פתוחים לדיונים, עם מוכנות להשתנות. לדעת להקשיב לרחשי הציבור ולהתחבר אליו. בלא הציבור הרחב, אין לנו השפעה. לדעת להכניס לתוך השיח עיתונאים, ואנשי אקדמיה. וכך, בע"ה, בעזרת האינטרנט, ובעזרת תרבות דיון טובה, אנו יכולים למצוא פתרונות חדשים, ולהשפיע.
אני מניח שבית הנבחרים אישר את י-ם המערבית, לא את שייח ג'ראח.. אתה יותר ממוזמן לברר בשביל כולנו.
ולעניין כשרון השב"כ – אתה מחזק את טענתי. לפי מה שאתה אומר השב"כ פשוט מפעיל טרור, זו לא חוכמה או כישרון גדולים מידי, אלא סתם אלימות. מה היית אומר על קבלן עפר שמיישר שטח לוילה חד קומתית עם שני D9, שהוא קבלן טוב? לא נראה לי.
אני מצטערת לומר, אבל אני יודעת שהשב"כ הוא לא הגוף הכי עדין שקיים, אבל בחייאת גם הפלסטינים הם לא העם הכי צדקן שקיים.
אפשר לנהל דיון אחר על שיטת הפעולה של השב"כ וברור לי שיהיו דברים שצריכים לשפר.זה לא דיון שקשור לפלסטינים לפחות לא הפעם,הפעם מדובר בנו,בבעיות פנימיות שלנו!
כמו בדיון הקודם,נורא קשה להבין למה פעלו ככה ועל זה אני חושבת שלא צריכים לדון הרי אין לנו את הפרטים המלאים כדי לשפוט.אי אפשר לדעת איזה מסמכים היא גנבה והעבירה (שלא משנה כמה היא חשבה שחשוב לציבור לדעת – זאת עבירה על החוק),אי אפשר לדעת מה היתה התגובה שלה כשהכניסו אותה למאסר הסודי,אי אפשר לדעת המון דברים.
אבל מה שלא ברור זה למה ממשיכים לפעול בצורה הזאת-זה מה שמדאיג.
משהו מסריח כאן..
צריך לרענן את כל ההסברה הישראלית,אני לא יודעת,זה נראה כאילו נשארו בזמן.
שני עניינים מרכזיים יש כאן:
א) הכיבוש: אין דרך שנצא טובים בעניין הזה. אפשר לספח הכל ולהעניק אזרחות לאוכלוסיא המקומית; אפשר לסגת לגמרי ולהכיר במדינה פלשׂתינית. אי-אפשר להמשיך לשלול אזרחות ממיליוני אנשים. לכל הפחות, אי-אפשר להראות טוב תוך כדי.
ב) במקרה דנן, יצאנו דבילים לגמרי, משום שמישהו במערכת הבטחונית שלנו מנסה לכסות על בזיון מערכת המשפט, ואולי גם על פשעי מלחמה, באמצעות הפעלת טרור אישי נגד עיתונאים, ותוך חוסר הבנה עוצר נשימה של המציאות התקשורתית בעולם (חוסר הבנה שמעמיד בסימן שאלה גדול את כל המחמאות, המוצדקות ברובן, שהרעיף טל על שירותי הבטחון בטור).
וכן, יש גם העניין הזה שהצטרפנו למועדון מאד לא מכובד של מדינות, המנסות להשתיק עיתונאות ותקשורת.
ואם תשאלו איך הגענו למצב הזה? באמצעות התקנות לשעת חירום, שממשיכות לקיים אותנו על הסף. ואיך התרגלנו לשתוק? בעיקר בזכות הכור הגרעיני. מדינה שלמה שומרת סוד, בנאמנות רבה, בלי לשאול שאלות, תוך אמונה עיוורת שיש גאוני בטחון שיודעים מה טוב בשבילנו. לאור כל זה, באמת שלא צריך לתהות איך אנחנו יוצאים דבילים.
שנאמר: מה משותף לענת קם ולכור הגרעיני בדימונה?
שניהם קיימים רק לפי מקורות זרים.
Pingback: ריכוז פרטים על פרשת ענת קם « מאסף
סתם משהו שעבר לי בראש…
מעניין אם יש קשר להודעה שהוציא שר הביטחון שלא להאריך את הכהונה של הרמטכ"ל כדי לחסוך לממשלה עוד ביקורת.
התשובה שלי היא שלא נראה לי….
איזה כיף ללכת נגד זרם הטוקביקסטים שחושבים אותו דבר.
אני אמנם מסכים שצא"פ היה מטופש בשל העידן שאנחנו חיים בו.
אבל, האם יתכן שהמטרה היתה למנוע את הפרסום כך שגורמים עוינים לא ינסו "להשיג" את המידע מאורי בלאו?
מצד שני, אולי באמת לא היה צריך צא"פ, היה עדיף לחטוף אותו ולטלטל אותו עד שיחזיר את כל החומר הסודי והגנוב שיש בידיו.
כעת משהתבררה הפרשה, ידוע שהעיתונאי שנמצא כעת (אולי ברח) באנגליה,
מחזיק באמתחתו אלפי מסמכים סודיים ביותר שנגנבו מלשכת אלוף פיקוד מרכז.
מסמכים שכל רשות ביון, ובפרט של האויב היו שמחים מאד לנכס לעצמן.
החיילת לשעבר ענת קם, ישבה במשך לילות רבים וצילמה וצרבה לדיסק, אלפיים
מסמכים צבאיים סודיים וסודיים ביותר והם כולם תחת אחזקתו של אורי בלאו.
המסמכים כוללים התנהלות צה"ל במצבים שונים. פריסת כוחות צבא בעת שיגרה
וחירום. סדרי כוח אדם ותוכניות מבצעיות מתוכננות של הצבא לעתיד וכן עוד
נחלי עמודים שהגעתם לידיים עויינות מסכנות באופן הכי מוחשי את חייהם
של חיילי צה"ל ואזרחים רבים.
מטבע הדברים, סוכנויות ריגול ירצו מאד לתפוס את אורי בלאו ולסחוט ממנו
את החומר עד כמה שניתן. האיש מסתובב באנגליה ובישראל חוששים לארוע חטיפה
ומעבר המסמכים הללו לעיניים עויינות.
בהסכם סודי שערך השב"כ עם בלאו, סוכם שהוא יעביר את כל החומרים שבידו
חזרה לצבא ובזה ינקה את עצמו בעבירות פליליות שהיה צריך להשפט עליהם
(איסור החזקת חומר סודי ברשותך). אבל בלאו רימה את השב"כ והעביר רק 50
מכתבים מתוך 2000 כשהוא טוען שזה כל מה שיש בידו. רק תפיסתה של המרגלת
ענת קם חשפה בפני השב"כ שמדובר ב-2000 מסמכים שהיא מסרה לאורי בלאו
ואז השב"כ מיהר לבדוק הסכם נוסף עם בלאו באמצעות עו"ד כדי לנסות ולהציל
את יתרת החומרים תמורת אותו הסכם חיסיון שהיה להם, למרות שבלאו כבר שיקר.
אבל בלאו לא הסכים להסכם נוסף והוא משוטט לו באנגליה עם קופה ענקית
של מסמכים שמסכנים חיילים ואזרחים בישראל.
וכאם פניה אישית לקוראים שנוטים מידי פעם לסמפט ולחבב את השמאל. תקלטו,
השמאל "היפה" של ישראל הוא היום האויב מספר אחד של המדינה. הוא פועל
בכל החזיתות כדי לפגוע בנו ולא בוחל בשיטות הכי פליליות שאפשר. כך יכולה
בחורה ישראלית, חיילת צעירה וחביבה, שהורעלה בשמאלניות, לשבת בלילות
ולגנוב חומרים צבאיים מסווגים ביותר כדי לפגוע בישראל.
כך יכול עיתונאי ישראלי שמאלני הכותב מאמרי שיטנה בעיתון ישראלי שהפך
לפינת השמאל, לשמור באמתחתו מגה פצצה שיכולה להתפוצץ לכל אחד מאיתנו ישר
בפנים ולגרום כאן למוות ושכול. והם אנשים רגילים, חיילת ועיתונאי ולא
פלסטינאים מכוסים במסכות. האוייב ממש כאן בתוכינו.
זה השמאל! ראו הוזהרתם.
אלה
עם כל הכבוד, לא הייתי אומר על משהו שהמקור היחיד לו הוא השב"כ שהוא "ידוע".
ג'סיקה
אולי לא הסברתי נכון (בהנחה שתגובתל התייחסה אליי), לא טענתי שהשב"כ מרושעים או הבעתי שיפוט מוסרי כל שהוא, אלא שהם פשוט לא ראויים להגדרה של "טובים" בתחום של משטרת פנים חשאית.
טל,
הבה נניח את הקלפים על השולחן ונודה שמה שאנחנו צריכים זה:
שואה שנייה, משהו שיהפוך אותנו שוב למסכני העולם; אני מציע להתחיל בפירוק צה"ל. כשנאבק בפלשתינים עם קאלצ'ים ובקבוקי מולוטוב, לפחות זה יפסיק להיות "דוידו וגולית"
לחילופין- לההפך לספק אנרגיה מרכזי/מעצמה כלכלית ולהשתיק את העולם עם אינטרסים כלכליים.
לבסוף, אפשר להכיר בעובדה שהמערכת הבינלאומית היא זירה חסרת-לב של אינטרסים בה ימכרו אותנו כמו צ'כוסלובקיה ולנהל את הסכסוך הזה באופן יעיל ולא צודק/מוסרי/הומאני (מחק את המיותר). שוב- מקיאבלי.
ניצן –
לדעתי טעית לגמרי. מה שאנחנו צריכים/ות הוא לבנות חברת מופת, שתגרום לאומות העולם להתבונן בנו בהתפעלות, ולבוא הנה ללמוד איך לעשׂות את אותו הדבר אצלן.
הרעיון אינו שלי, אגב, אלא מצויין בפרוש בספר מיכה, פרק ד (ישר בהתחלה).
חברת מופת… כלומר כבש בשטחי 47' מוקפת בזאבים, או משהו אחר? כולי אוזן לאפשרות קיומה של חברת מופת באחד האזורים הפחות יציבים או בטוחים בעולם.
ואוסיף כאן שהנחת העבודה היא שכיבוש אינו חלק מחברת מופת. מצד שני, מיכה מדבר על חברת מופת בארץ שנכבשה בעזרת לא מעט רצח וגירושים…
ניצן –
אני מקווה שעיינת במיכה לפני שענית לי.
אופי ההסדר תלוי בטעם אישי, אני מודה.
אישית, אני מעדיף מדינה רחבה יותר, בין הים לירדן לפחות, שתעניק אזרחות גם ללא-יהודים שבה (חוק השבות כבר מעניק אזרחות ללא-יהודים, ולא מעט מהם). רוב חבר(ות)י דוגלים/ות עדיין בעקרון החלוקה. לטעמי זו טעות. ליתר דיוק – זו השיטה בה נקטו הבריטים בכל מקום בו נטשו קולוניא: סכסכו את המקומיים אלו באלו והסתלקו.
בעקרון, חוקי גרים בתורה, ודאי אם נתאים אותם לימינו, אינם רחוקים ממה שאני מציע. כדי שגם הצד הערבי יקבל אותם, צריך לעבד אותם בצורה מכבדת. אין לי בשלב זה תכנית-אם מפורטת. אבל יש לי אמונה שהדבר אפשרי. אחרי הכל, אם דברי הנביאים על שיבת ציון הפכו למציאות (פעמיים!), מדוע לא דבריהם על השלום ועל חברת המופת?
ניצן –
מתנצל, לא ראיתי את הודעתך השניה לפני שהגבתי בעצמי.
כן, כיבושים רצחניים תמיד היו כאן בארץ. לא הגיע הזמן לחשוב על משהו אחר?
אורי,
לפני שניתן אזרחות ונספח את יו"ש, הרי שיש לבטל את הרש"פ, כבר צעד שיראה קולוניאליסטי. לאחר מכן מה לדעתך יעשו מדינות ערב עם הפליטים בשטחן? יישבו אותם? ואונר"א, האם זו תועיל סוף סוף לטפל בהם? אני בספק. הם ירצו שאלו יבואו אלינו והפליטים עצמם ירצו לשוב למישור החוף, לכיבושי 48' שלנו. הסכסוך יתעורר שוב, רק הפעם על פליטים.
כמו כן הדבר יהפוך את משלם המיסים הישראלי לאחראי על הכישלון הכלכלי של ערביי שטחי יש"ע והם יאבדו את חלום הלאומיות בשביל להיות חלק ממדינה יהודית. האם אז יגיע שלום? שוב, לא: פוליטיקאים ישתמשו ברגשות המרמור והאיבה שישגשגו בציבור היהודי (והרי הם יפרחו כפטריות אחרי הגשם כשתושבי כפר סבא ישלמו ביטוח לאומי למשפחות בג'נין) בשביל לדחוף את אלו החוצה והציבור הערבי ידחוף מן הצד השני בשביל להשיג את הלאומיות.
אני צופה מלחמת אזרחים לצערי, לא חברת מופת ואשמח אם תוכל להאיר את עיניי לתרחיש הגיוני אחר.
ניצן –
אמרתי שאין לי תכנית-אם, ולא שקרתי לך. אין לי מטה קסמים ואין לי מידע פנימי על הפשפש שמוביל לקפיצת הדרך.
משאמרנו את זה, הכיבוש הוא רק חלק מהסיפור. יש גם פערים חברתיים, יש הגנה על הסביבה, יש יחסים שבין אדם לחברו. יש המון תחומים שאפשר לפעול בהם, ואנחנו מתעלמים מהם תדיר בגלל "הכיבוש", או "הסכסוך" או סתם "המצב".
כיוון שהתכוונתי ללכת לישון כבר לפני שעתיים, אני מבקש מחילה על שלא ארחיב כאן יותר מדי. אציין רק שני עניינים:
א) מתרבים הסימנים לפיהם בקרב הדור הצעיר של אזרחי/ות המדינה הערבים/ות יש רצון עז לעשׂות שירות לאומי אזרחי. לא אצל כולם/ן, כמובן, אבל המספרים גדלים והולכים. אני יודע שהדבר נכון, כיון שאני שומע מדי פעם את הדאגה הגדלה והולכת הנודפת מדברי הדרג הפוליטי.
ב) ברגע נדיר של יושר אינטלקטואלי, שנולד מתוך הרעיון להחליף את אום-אל-פחם באי-אילו ישובים בשומרון כחלק מהסדר חלוקה מעודכן, נחשׂפה האמת באופן רשמי: ברור שאם מניחים בצד אידאולוגיות עדיף להיות אזרח ישׂראלי ולא אזרח פלשׂתיני! כשתעמוד הבחירה הזו למבחן (נאמר במשאל עם), התוצאות תפתענה מאד את הלאומנים הלוחמנים.
ודבר אחרון, מדברי-ימי עמנו. ראשית הציונות המעשׂית, בעיני, הוא בעליית תלמידי הגר"א לירושלם בשנות ה-30 של המאה ה-19. האיש שעמד אחרי הצדדים המעשׂיים של הסיפור היה ר' שלמה זלמן צורף, הראש"ז. הוא לא היה תלמיד גדול בתורה (גדול ממני מאה שערים, כמובן, אבל אבק לרגליהם של ר' מנחם-מנדל ור' ישׂראל משקלוב), אבל היה לו טריק אחר: הוא למד ערבית. כמה פשוט, ככה יעיל. ידע איך לתת כבוד, מה אומרים כשמכבדים אותך בקפה, איך להתנהג.
אני התחלתי ללמוד ערבית מדוברת השנה. כשאוכל לשׂוחח עם תלמיד(ות)י הערבים/ות בשׂפתן/ם – כבר קידמתי במשהו את השלום.
ניצן,
כמה אפשרויות יש לפתרון בעיה במציאות?
אין סוף.
המציאות היא מערכת מורכבת, ולכן יתכנו עוד אין-סוף אפשרויות פתרון שלא חשבנו עליהן. יש לי הרגשה שאורי ואני כבר חושבים על פתרון שלא קיים בלקסיקון הקיים היום.
הוא קשור לחברת מופת (ולא על פי הפרמטרים של ה"שמאל" של היום), אלא על פי הפרטמטרים שהתנ"ך (-האלימות – הכוהנים) מציע לנו. הקב"ה אומר שהיכולת לחיות בארץ בבטחה, תלויה ברמה מוסרית אלעית אישית. הקשורה בצדק ובחסד. אם תקרא את התנ"ך תגלה הוא אנרכיסיטי לחלוטין. המלך היחידי הוא הקב"ה (כלומר המוסר). הכל תלוי בך, בי, באורי ובכל אזרח אחר. אם ננהג במוסר של צדק כלפי כל אחד, חסד,רחמים (כשצריך) הוד, הדר, אהבה ניצור עולם שאומות העולם מצפות לו. אבל זה עדיין ליודעי ח"ן.
אם כך אמתין אורי עד שתוכנית אם תהיה בנמצא. עד אז- אני בעד פתרונות פחות "ידידותיים דמוקרטית".
נ.ב- מה העניין עם הרבים של זכר ונקבה? א' הדבר מציק, לי לפחות, בקריאת מה שאתה כותב ו-ב' נראה לי שאם נתנהל כעברית תקנית הקובעת שרבים זכר כולל את שני המינים לא חס וחלילה נגרום למעמד האישה לחזור 10 דורות אחורה.
Pingback: מבט פילוסופי » Blog Archive » פרשת נווה-קם – האם השב"כ מסבך אותנו שוב?
ניצן –
אילו המתינו ראש"ז והשקלובים לתכנית מפורטת, היינו עדיין בגולה. גם בן-גוריון, ברל וטבנקין לא ידעו בדיוק לאיפה הם צועדים כשהקימו את אחדות העבודה. יש עוד דוגמאות. העניין הוא לעשׂות, לא לחכות לשלמות תאורטית.
זכר ונקבה – נסה יום אחד להשתמש רק בלשון נקבה, ותתחיל להבין את קצה קצהו של הדיכוי המגדרי שמפעילה השׂפה העברית.
אני חושבת שזה קצת אבסורדי להאשים שפה ב"דיכוי מגדרי"; בואי נחשוב על זה מכיוון אחר- לנון סופית יש נטייה להיעלם במשפטים, כמו למשל כשמדברים רק על קבוצת נשים. לפיכך היה יעיל יותר מבחינת שפה להשתמש בלשון זכר בשביל דיבור כללי משום המם הסופית שקל יותר להגותה.
מצד שני, אם כבר התחילו להתלונן על "הדיכוי המגדרי", האם עליי לצפות שיתחילו להטיל ספק גם במיניות של חפצים שונים? האם עבודה תהפך לזכר, ניצחון לנקבה ואת אלוהים נלביש בשמלה? פסאדו-פמיניזם…
את אלהים נלביש שׂמלה – סוף סוף אנחנו בראש אחד. היא מאד תשׂמח. אגב, ידעת שהיא כושית?
בעיניך זה אבסורד. אבל מהצד שלך זה נוח, נכון?
אנא צור קשר בפעם הבאה בה תמצא טופס ש"נכתב בלשון נקבה אבל הכוונה בו לשני המינים באופן שווה". תיקון: צור קשר כשתמצא טופס כזה שלא אצל אותה ברנז'ה שהתגייסה למען ענת קם.
ואם אתה דוקא טיפוס מקראי, אנא תן לי הסבר מדוע כמעט בכל פעם שהתורה רוצה להגיד "היא", היא כותבת בעצם "הוִא". אשׂמח לשמוע הסבר.
אלוהים היא גם כושית…
את מבינה שההתמדה בעניין הנקבה הוא טיפשות, אם לא אפלייה כנגד גברים? אז מה- אפלייה מגדרית אחת היא בסדר לעומת אחרת? מצד שני, תמיד אפשר לוותר על העברית ולעבור לאנגלית. אני בטוחה שבברנז'ה יהיו כמה שמאוד ישמחו…
אינני חוקרת מקרא ועניין מדוע קוראים ל"היא" "הוא" מעניינת אותי כקליפת השום. בברכת המזון למשל, בפסקה השלישית, כל תיאורי השייכות לאלוה הם בלשון נקבה; אפלייה מתקנת?
מוכנה לקבל את ה"גם".
טיפשות? אתאמרת. אפליה כנגד גברים? ניחא. מאז המצאת הגלולה עברו רק כמה עשׂורים. מאז המהפכה החקלאית כמה וכמה וכמה אלפים.
את לא חייבת לקבל, אבל אם הצלחתי להטריד את עינייך מספיק בנוהגי הכתיבה שלי, יהא זה שׂכרי בעמלי. עכשיו לפחות תחשבי על העניין מדי פעם.
על העניין אני כבר חושבת בכל פעם שאני נכנסת לאתר צדקניות שכותבות בלשון נקבה. אני קוראת, צוחקת וממשיכה הלאה. שום פרי לא יגיע מהשינוי (הגרוע) של השפה, כמו שאין שום קשר בינה לבין זכויות נשים- אני מדברת בעברית רגילה ומעולם לא דרשתי את שובן של נשים למטבח…
מוזר יוצא לי להגיב כאן הרבה…
לדעתי נוצר כאן מצב בעייתי והאמת התקשורת לדעתי היא שיוצאת כאן כנבל, ואני אסביר למה!
נוצר מצב כזה במדינה, שעיתון יכול להחליט מה יהיה חסוי ומה לא ולא המדינה.
דבר שכמובן לא מתקבל על הדעת.
הרי אם ירצו לפרסם משהו כאן בארץ למרות שהמדינה רוצה שזה ישאר חסוי ולא דוקא בהכרח בנושאים ביטחונים אלא אפילו בהסתכלות אישית שיש משהו שבית המשפט מורה לא לפרסם בגלל צנעת הפרט או אי אילו סיבות.
מספיק שיהיה איזה מישהו במיוחד בעידן של היום שיאמר רגע אני רוצה רייטינג וחשיפה ואני רוצה לפרסם את הידיעה הזו, איך נגרום לה להתפרסם, אין בעיה נפיץ את זה בעולם ואם זה כבר מופיע בעולם אז למה לא אצלנו.
בקיצור התקשורת מנסה להראות למקבלי ההחלטות ולצנזור שהם אלו שקובעים מה יפורסם ומה לא. מפתיע או שלא מפתיע שהעיתונאית המוערכת תתיצב לצד עיתונאים כמוה אבל לדעתי שוב העיניין מסוקר בצורה לא הוגנת.
הרי ברור שהכתבה היתה מתפרסמת בשלב כזה או אחר אם זה עכשיו או עוד שבוע, העניין הוא שדעת הקהל בישראל או בכלליות מדינה היא שצריכה להיות זו שאחראית בסופו של דבר לתוצאות הפרסום. ולא מול של איזה עיתון כזה או אחר.
הי דן,
ראיתי את התגובות שלך. אני שמח על הנימוקים והרחבת הדברים, והלשון המכבדת. אני בהכנות לשבת ולאחר מכן תרד קדושת השבת. אשתדל לענות במוצ"ש.
שבת שלום,
טל
כדי לאזן במשהו את ההסתה שהופיעה באחת התגובות למעלה, כדאי לקרוא את עמדת "הארץ" כפי שפורסמה כאן:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1162173.html
יופי של מידע מיקי,
תודה
הי דן,
מסכים. יש כאן בעיה אתית חמורה של התקשורת. הבעיה שהתקשורת מתפרנסת מהדם. נדמה לי שהיא אינה יכולה לעשות שום דבר נגד זה. לכן אני בונה דווקא על רשתות חברתיות, כתחליף חדשות, יותר סימפטי.