(המאמר נערך לאור ביקות והארות של האוסטרי ואליסה, כדי שיתאים לרוח הליברטנים בארץ).
אני מזמין אתכם לצפות בהרצאת TED של יונתן היידט על מקור הערכים שלנו. הרצאה מעוררת מחשבה.
לאחר שתצפו בהרצאה אשמח אם נוכל לבדוק כיצד ההרצאה של יונתן מתאימה למציאות הישראלית שאנו מכירים.
נחזור רגע על ממצאיו של יונתן. יונתן מציין כי הערכים שלנו מתפלגים על פי הסקאלה הבאה:
האם אנו יודעים לציין מי הם הליברלים בארץ? יש כאלו מבינינו שיגידו שהליברלים הם אנשי השמאל, אך הניסיון מראה גם אחרת. אחת הדוגמאות לכך הוא עיתון הארץ. עיתון הארץ נחשב עיתון ליברלי, אך הוא מחזיק קו יוני-מדיני וקו ימני-כלכלי. הוא אינו נופל לקטגוריית הימין-שמאל בצורה נקייה.
כדי לברר מי הם הליברלים, חשוב לברר קודם מהי הגדרת הליברלים. המילה ליברל מגיעה מהמילה ליברטי (חרות). אליסה מגדירה ליברל בצורה מאד יפה לדעתי:
ליברל הוא פשוט מישהו שדוגל בחופש לכל בני האדם, כל עוד הם לא מנסים לפגוע בחופש של אחרים. חופש הוא הערך העליון (ליתר דיוק, החיים הם הערך העליון, אך החופש נגזר אוטומטית מערך בסיסי זה כי בלי חופש אין חיים). כל הערכים האחרים (כמו למשל צדק או שלום או שויון) הם חשובים במידה כזו או אחרת, אך תמיד משניים.
אם בוחנים את הליברטניים שנחשבים ימין כלכלי, נדמה שהם חושבים בצורה הפוכה מהשמאל, אך הם ליברליים. את האידאולוגיה הליברטנית ניתן לאפיין כשואפת לחופש אישי מקסימלי. היא עושה זאת בהסתמך על כלכלה חופשית, עלצדק טבעי (fairness), ועל ניסיון להתמודד עם כל גורם המנסה לכפות דעותיו על האדם הפרטי. על פי השיטה הליברטנית, אדם יכול לעשות כל העולה על רוחו בהתאם לכמות המשאבים העומדים לרשותו, ובתנאי שלא יפגע בזכויות הטבעיות של אחרים. בעיני הליברטנים מיסים הם גזל רכושו של האדם. הליברטניים מתנגדים לפגיעה של המדינה בחרותו וברכושו של האדם (?Harm). ומתנגדים לסמכות של הממשלה (authority). מבחינת הליברטנים יש להקטין את הממשל עד למינימום הכרחי. הליברטנים אינם מחובבי התאגדויות העובדים כוחניות המפעילות כוח כנגד בעלי העסקים (ingroup). באג'נדה הליברטנית יש מקום מכובד לחופש האישי. כלומר, ניתן לאמר בברור כי הליברטניים הם ליברליים (כמה מפתיע 🙂 )
אבל גם הסוציאליסטים הם ליברליים:
הסוציאליסטים מחפשים את חרותו של האדם החלש מפני בעלי ההון. במקום הצדק הטבעי של הליברטניים הם אוהבים צדק חלוקתי (Fairness). סולדים מפגיעה בחלשים (Harm). לא אוהבים סמכות (את הסמכות של בעלי ההון) (Authority). בקצה הרדיקלי של הסוציאליסטים לא אוהבים לאומיות (Ingroup), ומעדיפים שפועלי כל העולם יתאחדו. ואסטתיקה אינה קריטריון לבחינת ערכו של אדם (Purity).
כלומר יש לנו שתי קבוצות ליברליות בעלות פרדיגמות הפוכות. האחת נלחמת בממשלה כמקור סמכות, והשניה בבעלי ההון כמקור סמכות.
נראה כי ההבדלים בין הקבוצות נובעות משימת דגש על אספקטים שונים של החרות.
אולי אפשר לנסות להבין את השונות בפרדיגמות לאור הניסיון של הקבוצות השונות למצוא פתרון לבעיית החרות, לאור מציאות משתנה. אנסה לשער, ואשמח אם תתקנו אותי ותדיקו אותי.
Authority – הסוציאליסטים התבססו נוכח שילטון חזק של בעלי ההון במהלך המאה ה-19. המאה ה-19 התאפיינה בהתגברות המהפכה התעשייתית, אשר הביא לריכוז עובדים בערים, להגדלת קבוצות העובדים המסתופפים בשטח נתון, וכן לשליטה חזקה של בעלי המפעלים בעובדיהם. ולכן הסוציאליסטים חיפשו דרכים להתשחרר מעוּלם של בעלי המפעלים. לכן הם פיתחו את אידאל התאגדות העובדים, ואת השליטה המרכזית של התארגנויות העובדים. הליברטנים היוו קאונטר-רפורמציה (או פרֶה-רפורמציה), לתאגידי העובדים והבולישביקים, ולכן דגלו בחרות האישית המבוססת על משאבים, ונלחמו כגד איגודי עובדים כוחניים. הליברטניים ביקשו להתשחרר מעוּלה של הממשלה המרכזית המנהולת על ידי בירוקראטיה מסואבת, ולכן ביקשו להקטין את השלטון המרכזי, ולאפשר ליזם הפרטי לנצל את מלוא הפוטנציאל שלו.
Harm – הסוציאליסטים התמרדו כנגד יכולת הדיכוי של בעלי ההון כנגד החלשים (במאה ה-19 יש רישומים על הפעלת אלימות-קטלנית כנגד התאגדויות עובדים), וכן מול הדיכוי והנצלנות של האימפריות האירופאיות. כך התבסס המיתוס של העובד המתאגד נגד מעסיקיו הנצלניים, והתעורר הצורך של העמים המדוכאים להשתחרר מכבלי האימפריאליזם/קפיטליזם המדכא. מולם הליברטניים, ראו כיצד הקולוניאליזם יצר את הבסיס למלחמות העולם הראשונה והשניה, ולכן דגל בחרות על ידי מסחר חופשי של כל העמים בכל מקום בעולם. בכך קיוו הליברטאנים למנוע מלחמות. מעניין לציין כי ברגע האחרון לפני מלחמת העולם השניה, הציע רוזוולט להיטלר להשתתף בשוק החופשי. היטלר שהיה נאמן לאידאולוגיה הקולוניאליסטית של המאה ה-19, לא הבין את הצעתו של רוזוולט ויצא למלחמה כדי להשיג קולוניות ברוסיה ובמזרח אירופה. כידוע לנו, גם הוא וגם אנו שילמנו מחיר כבד על אי הבנתו של היטלר בכלכלה החדשה.
לכל מחנה יש את הדגשים שלו, ואת הפרדיגמה שלו, המראה לו כיצד לפתור את בעיית החרות. אלא ששני הפתרונות הפוכים אחד לשני.
מה לדעתכם החולשה של כל פרדיגמה? מה היתרון של כל פרדיגמה? באיזו פרדיגמה אתם תומכים? קיימת פרדיגמה אחרת?
להשתמע,
טל
ירדן, מדינת ישראל לא מאפשרת לתושבי האי הזה להגן על עצמם. היא מסרבת לאפשר להם נשק להגנה עצמית, ואפילו הטביעה ספינת נשק שנשלחה אל האי.
ובכל זאת – לא. חד משמעית לא. העובדה שהגנתי על צעירה מפני אונס לא נותנת לי את הזכות לאנוס אותה בעצמי. העובדה שעזרתי לזקנה להתגונן מפני שודדים שניסו לחטוף לה את התיק, לא נותנת לי את הזכות לקחת לה את הארנק.
אם אתה רוצה להגיד שהכיבוש של השטחים הוא לא חוקי, ושאי אפשר למנוע מהפלסטינים שלטון עצמי או מסחר חופשי עם העולם – יש הרבה על מה לדבר. אם אתה רוצה להגיד ש"בגלל שמדינת ישראל הועילה בטובה לדכא את הפלסטינים, יש לה את הזכות גם לדכא את המתנחלים" – אז הליברטריאן שבי יאלץ להתחלחל.
אין הרבה דברים מרושעים בעולם שאפשר לעשות מאשר להרוס למישהו את הבית עד היסוד, או לגרש אותו מביתו. זה נכון כשהורסים את הבית למתנחל, לבדואי, לפלסטיני, לערבי ישראלי, או לעובד זר.
ירדן,
לא דיברתי על חוקי, דיברתי על דמוקרטי 🙂 הפינוי מבוסס על כוחן של אליטות לא נבחרות ואליטות כמעט נבחרות (תקשורת וראש ממשלה שפעל בניגוד להחלטת מפלגתו). אילו שרון היה מסכים למשאל עם, אני משוכנע שהעם היה מתנגד. לא סתם שרון התנגד למשאל עם.
חוגי, תודה 🙂
נחום,
המילה פאשיזם מכילה קונטציות קיצוניות. הייתי מחפש מילה אחרת לדרגות הבניים.
אוסטרי, שים לב לשאלות ששאלתי ב 28. אשמח לשמוע את דעתך.
טל,
יתכן ואתה צודק בקשר לתוצאה של משאל העם ויתכן שאתה טועה. איני יודע. קשה מאוד לדעת. בכל מיקרה המערכת לא רוצה משאל עם גם מסיבה אחרת: אם אתה שואל את העם פעם אחת אתה תצטרך לשאול אותו גם בעתיד. המערכת כל כך לא רוצה לשאול את הציבור שאלות ולהרגיל את הציבור שהוא השליט שהיא מעדיפה לירות לעצמה ברגל מאשר לעשות את זה. משאל עם נהפך לאיום: מפלגות שלא רוצות נסיגה מן הגולן מנסות להעביר חוק שעל פיו כל נסיגה מהגולן תחויב במשאל עם מתוך הבנה שאף ממשלה, אפילו אם היא יודעת שהעם תומך בנסיגה ואפילו אם היא שמאלית לעילה ולעילה במצע שהיא מציגה, לא תרצה לממש משאל עם בפועל… אז יכול להיות ששרון לא עשה משאל עם מכיון שהוא ידע שהוא יכשל או יכול להיות שהוא בחר להימנע ממנו למרות שהוא ידע כי הציבור יאשר נסיגה אבל לא יכל להתמודד עם המערכת הפוליטית שמתנגדת באופן טיבעי למשאל. לפעמים משאל עם משמש כשוט של ראש הממשלה על מפלגות סוררות: אם לא תצביעו בכנסת כפי שאני דורש אני אצא למשעל עם! אבל בשנים האחרונות האיום הזה כבר לא עובד: כולם במערכת הפוליטית, גם ראש הממשלה וגם מפלגות סוררות, מבינים שאף אחד לא באמת רוצה לצאת למשאל עם – וגם ראש ממשלה נואש לא יעשה זאת בשל הלחץ שיופעל כנגדו. בקיצור – משאל עם נראה למערכת הפוליטית כנשק קץ הימים – מצב די מוזר לשילטון שטוען שהוא "דמוקרטי"…
מרק
אוסטרי,
(אולי הגיע הזמן שנדבר איתך בשמך…)
אני הגבתי לירדן ב35 אשמח אם תגיב. דרך אגב: אולי תוכל לשים רשימת קריאה ליבטאנית בבלוג שלך?
מרק
טל
לפשיזם קונוטאציה שלילית מה שלא מפריע לחלקים לא מבוטלים מהשמאל להתיחס למחצית העם מהימין כפאשיסט, מעצם היותו בעל אורנטאציה לאומית.
לא ניתן לרקוד על שני חתונות, להחליט שמספיקה התכונה הלאומית להגדרת אדם כפאשיסט, ומאידך לראות בפאשיזם את האח התאום הסיאמי של הנאציזם.
רצח האופי מאפיין את הפאשיזם, מה זה אומר על אלו שידם קלה ברצח אופי לאחר?
דוגמא:
"הכיפות הסרוגות עבורי הן כמו צלב הקרס על השרוול של החיילים הנאציים"
(אלוף שלמה גזית, ידיעות אחרונות, 8.3.98)
אני פחות מוטרד מהפאשיזם, יותר משתיקת הכבשים של אנשי הרוח במדינה המולידה שנאה שרק הולכת ומתפתחת.
"אני יכולה לשבת מולם ולשנוא, ועם הזמן זה רק מחמיר" (עינב גלילי, על המתנחלים בראיון למיכל קפרא, במעריב)
שתיקת אנשי הרוח בגרמניה אפשרה שנאה שהולידה את השואה.
שנאת אנשי הרוח במדינה למתנחלים אפשרה גירוש 8 אלפים איש מבתיהם.
זאב שטרנהל, אפריל 1988 "דבר': "אי אפשר לעצור את הפאשיזם בנימוקים רציונאליים. את זה עוצרים רק בכוח, וכאשר קיימת נכונות להסתכן במלחמת אזרחים. בשעת הצורך נצטרך להתמודד בכוח עם המתנחלים בעופרה או באלון מורה. רק מי שיהיה מוכן לעלות על עופרה עם טנקים, יוכל לבלום את הסף הפשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית"
עמוס עוז במאמר "בשם החיים והשלום" בידיעות אחרונות מתאר כיצד הוא רואה את גוש אמונים: "כת משיחית, אטומה ואכזרית, כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים, שהגיחה מתוך פינה אפילה של היהדות… מתוך מרתפי ההתבהמות וסיאוב…. על מנת להשליט פולחן דמים צמא ומטורף"
"הם (המתנחלים) צריכים את דמה של עפרה מוזס, הם שותים אותו" (דדי צוקר בהרצאה, יום לאחר הירצחה)
"צריך יהיה לשתק אותם (המתנחלים) באמצעות ירי-כדי-לפגוע" (ח"כ אבשלום וילן בראיון ל'הארץ).
"יש כמה התנחלויות, כמו תפוח ויצהר, שלא צריך רק לפנות, אלא צריך לרסס אותם ולהרוג את כולם… מבחינתי להרוג אותם זה בכלל לא נחשב להרוג בני אדם, אלא רק חיסול עשבים שוטים"
(ידיעות אחרונות, 12.8.99).
"אנחנו כיפות סרוגות… ואת… יום חג המצות הזה… נחוג בהתכוונות ובמצותנו דם נערים פלסטיניים" (יצחק לאור, 'המנון לגוש')
(דן תדמור, עיתון ירושלים, 28.5.93) : "מתנחל עטוי עוזי ודובון כחול, רסיסי רוק ושיירי מזון משובצים בזקנו הפראי. ולצדו, בטרנספורט המשפחתי, אשתו המתנחלת בעיצומה של אביונה לאומית. תינוקות נושרים ללא הרף מבין חלציה בעודה נואמת בלהט על זכות אבות. אידיוט צעקני ועילג… אם אתה מטומטם אתה ימני, ואתה ימני אם אתה מטומטם…"
ח"כ אבו וילן, ממפלגת "יחד", בראיון לארי שביט, "הארץ" 5/9/04:
"אם חס וחלילה יכריחו אותנו, נאלץ לפתוח באש" …. "צריך יהיה לסחוט את ההדק, לאט, באחריות, בקור רוח ובשכל".
קצת הסטוריה,
ברל כצנלסון עתון "דבר" (1.5.36):
"היש עם בעמים, אשר בניו הגיעו לסילוף כזה שכלי ונפשי, שכל שעושה עמם, כל יצירתו וכל יסוריו, הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות?… וכאן ידבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו… עד כדי כך שיראה את הגאולה בנאצים הפלשתינאים, שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפגיון שבמזרח". וברל קצנלסון כמו שברל ידע להיות, סיים בציניות משובחת " כל עוד ילד יהודי…יכול לבוא ולהדבק כאן בחיידק השנאה העצמית…אל דומי למצפונינו".
וכל אלו אינם אלא קצה הקרחון:
געגועים לתותח הקדוש:
http://www.i2i.org.il/a5478-a
אני מקווה שהבהרתי מדוע כה קשה לי כליברל רדיקלי עם שתיקת אנשי הרוח במדינה.
נחום,
אני יודע על מה אתה מדבר. את רוב שנותיי העברתי בימין (כיום אינני נמצא בשום מקום במפה הפוליטית הקיימת). אני זוכר את ההתבטאויות הללו, ואת הכעס והשנאה שהן עוררו. אני זוכר את הימים שלימין לא היה פתחון פה. שניסינו לצעוק שהסכם אוסלו מסוכן, ומכניסים לכאן עדת מרצחים, והתיחסו אלינו כאל "תחנות רוח". כל ימני שהועלה לשידור, היה אחד כזה שאספו ישיר מאברבנל. אנשי הימין האינטלקטואלים הושתקו. התקשורת (כל ערוצי הטלויזיה והעיתונות השחירו את הימין. אלו היו ימים נוראים.
מאז חלו שלושה שינויים. האחד הוא רצח רבין. הסתבר למי שמנהל את המדינה (רמז, זאת לא הכנסת), שאי אפשר להשתיק ציבור שלם. התעלמות מכאב ואימה של ציבור שלם, מיילדת בסוף את המטורף שרוצח ראש ממשלה. מאז יש עליה בתוכניות "הכל דיבורים", שנועדו לאפשר לפאנטים להביע את דעתם בציבור. התוכניות הללו נועדו לשחרר לחץ. מאז לימין שי שני ביטאונים שמבטאים את דעתו (בשבע ומקור ראשון). הימין למד להתארגן באמצעות "מעלה" וכן למד להפעיל יותר כוח תקשורתי. שומעים אותו יותר (כי זה גם אינטרס של קברנטי המדיה)
הסיבה השניה היא שהסכמי אוסלו התפוצצו לנו בפרצוף. השמאל-מרכז התאושש והבין שהוא חי בחלום. המעטים שנשארו לתמוך בהסכם הפכו למיעוט הזוי. כיום לא נשאר כמעט שמאל. מפלגת העבודה מזמן אינה שמאל, ומה שנשאר ממנה זה אוסף של עסקונרים. מרץ היא ז"ל, וחד"ש אוספת את שארי השמאל הישן. אני חושב שהעונש הגדול ביותר שקורה לשמאל בעקבות הלך הדעות המסיתני והדוגמתי, הוא התרסקות השמאל עצמו. כאשר נוצרת "חשיבה קבותית" היא פוגעת קודם כל בקבוצה עצמה. ואכן השמאל הוא שנפגע. שיריו מרוחים על פני כמה רסיסי מפלגות שאינן שורודות. בעיני זה "החטא ועונשו" של השמאל. ודי לי בכך. או כפי שנאמר "ה' יקום דמו של הימין". אין זה מעניינו לבוא חשבון עם השמאל. פנינו ומטרתינו אינה לנקמה, אלא לעתיד עם ישראל וגריו (הגרים שלו).
ועכשיו השאלה כיצד אנו מנהלים נכון יותר את העתיד.
קודם צריך להבין שאנו פונים לעידן חדש. בעידן 3, התקשורת היתה ריכוזית, ולכן האליטות השמאליות יכלו לשלוט. בעידן של היום (עידן 4), הכל מבוזר. העיתונים פחות ופחות מעניינים. הרשתות החברתיות ממכרות מאד (הנה אנו עכשיו דנים ברשת חברתית). הדרך שבה משפיעים בעידן הרביעי שונה לחלוטין מהדרך של עידן 3. בעידן 3 היתה פניה ישירה להמונים ולכן התבטאה במסרים חדים של שחור ולבן, וקיצוניות. בעידן 4 האינפורמציה עוברת דרך רשתות חברתיות. לכל חברה יש את קוד העברת המידע שלה. מהדרך שבה אני מבין את הדינמיקה של ידע בעידן 4, לאינטלקטואלים יש השפעה, רק אם הם לומדים להתחבר לציבור הרחב, ברשתות חברתיות דיפוזיות. והדרך הזאת, דורשת ענווה, ולמידה מכל אדם, ורכישת חוכמה ובינה על ידי דיונים מתמשכים. שנאמר "חכמה תשגה". לכן, אני הייתי משאיר את העבר והנקמה לקב"ה/טבע, ואת העשיה למען עתיד ישראל וגריו לסוג חדש של תקשורת. אני משוכנע שעם הזמן, כוחם של אנשי עידן 4 יגבר על המתודות של עידן 3, ועם אובדן עידן 3, תאבד גם הקיצוניות. בעידן 4, תעלה ותופיעה תבונת ההמונים.
(מקווה יום אחד להסביר את כל המתודה בצורה יותר רציונלית ומסודרת)
ניתן יהיה להניח לעבר כשהסיבה תעלם.
השנאה כאמור לא נעלמת השנאה רק מתגברת, ראה עינב גלילי: "אני יכולה לשבת מולם ולשנוא, ועם הזמן זה רק מחמיר"
בשלב זה רק דיבורים:
"צריך יהיה לשתק אותם (המתנחלים) באמצעות ירי-כדי-לפגוע" (ח"כ אבשלום וילן בראיון ל'הארץ).
"יש כמה התנחלויות, כמו תפוח ויצהר, שלא צריך רק לפנות, אלא צריך לרסס אותם ולהרוג את כולם… מבחינתי להרוג אותם זה בכלל לא נחשב להרוג בני אדם, אלא רק חיסול עשבים שוטים"
(ידיעות אחרונות, 12.8.99).
ח"כ אבו וילן, ממפלגת "יחד", בראיון לארי שביט, "הארץ" 5/9/04:
"אם חס וחלילה יכריחו אותנו, נאלץ לפתוח באש" …. "צריך יהיה לסחוט את ההדק, לאט, באחריות, בקור רוח ובשכל".
http://www.i2i.org.il/a343508-%D7
התחיל בהחרבת 27 ישובים, בכמה לדעתך זה יסתיים?
אחד הדברים שלמדתי בחיי, היא שהתקשורת מעוותת את המציאות מאד. היא אוהבת רדיקלים, מחרחרי צרות. אם תבדוק בעיתונים, אני בטוח שתמצא גם לא מעט ימניים שאמרו דברים נוראים באותה מידה. התקשורת ככלל, מציגה לנו חדשות שגורמות לתחושת פאניקה והיסטריה. זה טוב לרייטניג.
מסכים שבסוף זה מתבטא במהלכים המאופיינים בשמאל-מרכז. זאת כיוון שהאליטות הישראליות הדמוניניטיות הן שמאל-מרכז. המהלך לגרוש אנשי גוש קטיף היה מאד לא דמוקרטי. הוא נוהל, נוצח והולחן על ידי אותן אליטות.
אתה מעוניין לשנות? הפוך בעצמך לאליטה (עד שתגיע הדמוקרטיה הישירה). אינך יודע כיצד? למד מהם.
השיטה היא די פשוטה:
– היה חבר. שתף פעולה עם אנשי מעשה ואנשי חזון. בלו ביחד
– תהיה פוזיטיבי ותבנה. תתרום למאמץ הקבוצתי
– למד להשפיע על אנשים.
– תעדה מינגלינג.
– דאג שתהיה לך השפעה טובה בתקשורת.
בקיצור, להיות אליטה זה להיות פעיל וחבר.
צעקות, ניפנופים, בעיטות והתמרמרות, פשוט לא עושות את זה.
רוצה לשנות… זאת הדרך שמאז ומעולם פעלה.תבחן את כל האליטות ותראה שכך הן פועלות.
האליטה אינה מילה גסה. היא קבוצה של אנשים משפיעה.
טל
אני רוצה להשפיע בלי להתקפל בפני השקר.
לפני כמעט 10 שנים יצאתי למאבק בעלילת דם, פרשת הילד הפלשתינאי מוחמד א-דורה, כנגד רוב כלי התקשורת בעולם.
המאבק עדין לא תם, אבל כפי שתוכל לראות בקישורים המצורפים בהמשך המאבק לקראת סיום
המסקנה – ניתן להאבק על האמת בלא להתקפל בפני התקשורת
בתוך הקישורים תמצא את המאמר שכתב פאלוז עוזרו של נשיא ארה"ב לשעבר ג'ימי קרטר המכיל כמה תובנות, ובתוכה ביקורת קשה על התקשורת על שהתעלמו מממצאי התחקיר:
Shahaf's investigation for the IDF showed that the Israeli soldiers at the outpost did not shoot the boy.
וכמסקנה:
the speculation about Mohammed al-Dura's death left the realm of geometry and ballistics and entered the world of politics, paranoia, fantasy, and hatred.
וזאת לאחר שעתון הארץ תקף אותי קשות על מחקרי בפרשת א-דורה:
Almost as soon as the second IDF investigation was under way, Israeli commentators started questioning its legitimacy and Israeli government officials distanced themselves from its findings. "It is hard to describe in mild terms the stupidity of this bizarre investigation," the liberal newspaper Ha'aretz said in an editorial six weeks after the shooting. The newspaper claimed that Shahaf and Duriel were motivated not by a need for dispassionate inquiry but by the belief that Palestinians had staged the whole shooting. (Shahaf told me that he began his investigation out of curiosity but during the course of it became convinced that the multiple anomalies indicated a staged event.) "The fact that an organized body like the IDF, with its vast resources, undertook such an amateurish investigation—almost a pirate endeavor—on such a sensitive issue, is shocking and worrying," Ha'aretz said.
א-דורה.
באנגלית:
http://www.a-dura.com/a22760-a-dura-investigation-results-is-the-boy-still-alive
בעברית – ראה חומר על א-דורה בקורות החיים.
http://www.a-dura.com/?l=he&a=38843
נחום,
האמת צריכה להיות נר לרגלינו תמיד. כשראיתי את התמונות בפעם הראשונה, היה ברור לי על פי מקום פגיעת הכדורים, שאין סיכוי שאדורה נפגע מאש כוחתינו. זה בהחלט נראה שמי ישרה בו היו פלסטינים. היה נראה על פי האבק, שהירי מגיע מכיוון המלצמה וקצת שמאלה למצלמה. אבל לא היה לי את הזמן והיכולת לנסות להשפיע. אתה הלכת ועשית. קודם כל ישר כוח עצום. אני בטוח שכמות האנרגיה והכסף שהשקעת הם עצומים. הכל כדי לספר את האמת, בעולם של תחכים, פוליטיקה, שנאות ומזימות. עולם בו Theory dependent observation, דיסוננס-קוגנטיבי ותאוריות מתווספות שולטות. אני חושב שהצלחת להשפיע ברמה הבין-לאומית. אני בטוח שעבודתך הביאה לנו קצת יותר תומכים, ולפלסטניאים קצת יותר מבקרים. אבל אני חושש שאנו מנהלים קרב מאסף בשיטה הזאת.
כדי לייצר תמונות מהסוג של אדורה, הפלסטינים לא צריכים להשקיע הרבה עבודה. אדורות למינהם מופיעים יום-יום מעל גבי כל אמצעי תקשורת. האדורות הללו חלקם אמיתיים וחלקם מבויימים. האדורות הללו, מערערים טיפין טיפין את מעמדה של ישראל בעולם. לא יעבור זמן רב, ואנו נהיה מדינה מוקצת מחמת המיאוס.
לשנות את המצב הזה, נדרשת חשיבה אסטרטגית-מדינית ובינ"ל ארוכת טווח. צריך לברר איך משנים את המצב מהיסוד. איך יוצרים מערכת חקירת אמת טובה יותר, מהירה יותר ואמינה יותר (במקום "הסברה" או "תעמולה"). צריך ליצור שינוי יצרתי ועמוק. כשנבין את השינוי, אני בטוח שהאנרגיות העצומות והיכולות הגדולות שלך, ודבקותך באמת, ישאו פרות רבים יותר, ואפקטיביים יותר. אך בשביל אנו צרכים קודם כל לחשוב על הכל מחדש.
הגשתי כמה תביעות ענק נגד עתון הארץ וה-CBS תוכנית "60 דקות", אלא שבתי המשפט עושים הכל כדי למנוע מהתביעה לצאת לפועל (התביעה הוגשה לפני שנתיים וחצי, ועד היום הם מורחים את התביעה, כולל העלמת תיקים, הוצאת פרוטוקולים שקריים וכו').
התביעה נועדה להוכיח שהפלשתינאים פתחו שיטה לנצח את המלחמה באמצעות מניפולוציה של דעת הקהל בעולם.
פרשת א-דורה אינה אלא קצה הקרחון.
הבעיה שמדינת ישראל לא ממש תומכת, וליתר דיוק אפילו מפריעה.
כשעוזרו של ג'ימי קרטר הנחשב תומך מובהק של הפלשתינאים תומך בתחקיר המנקה את שם ישראל, ומשרד החוץ הישראלי שם רגלים לתחקיר, יש לנו בעיה קשה (אוטואנטישמיות, טיפשות, או שניהם)
כשנוסף על כך גורמים במערכת המשפט שמים רגלים תוך שיבוש ראיות ופגיעה בחוק, אנחנו נראים כתערובת של מאפיה סיציליאנית ומתאבד שיעי.
הבעיה הגדלה שלנו אינה הפלשתינאים, הבעיה הגדולה שלנו פנימית.
בתוכנית "מבט שני" בטלויזיה תוכל לראות את תגובתו של גדעון לוי לתחקיר (הוא מכנה אותי "הזוי" על עצם ביצוע התחקיר):
http://www.a-dura.com/a343484-tv
שנתיים אח"כ עתון הארץ פרסם כתבה בה הוא תוקף את מדינת ישראל על שלא עשתה דבר עם א-דורה, שזה יפה.
ציטוט מהמאמר:
"תמונתם של מוחמד וג'מאל א-דורה, המסתתרים מאחורי חבית בטון בניסיון שווא להתחמק מפגיעת כדוריהם של חיילים ישראלים – נהפכה לסמל האכזריות והברוטליות של ישראל, וקיבעה את דימויו של צה"ל כצבא צמא דם, הפועל על פי נורמות פסולות. 55 השניות ששידרה רשת הטלוויזיה הצרפתית "פראנס 2", שבסיומן הכריז הכתב, שארל אנדלרין, "מוחמד מת" – פתחו "את הסכר לשיטפון אדיר של תאוות נקמה", כפי שכתבו עמוס הראל ואבי יששכרוף בספרם "המלחמה השביעית".
מוחמד א-דורה נהפך למרטיר, המסמל את מאבקו של העם הפלסטיני נגד הכובש האכזר. בולים עם תמונת האב והבן הונפקו ברחבי העולם הערבי, ורחובות נקראו על שמו של הילד. פרשת מוחמד א-דורה היא ניצחון תעמולתי אדיר של הפלסטינים. אבל, מתברר, היא גם מחדל ההסברה הגדול ביותר, והבלתי מובן, של ישראל. מחדל, משום שיש די ראיות המצביעות על כך שסיפור מותו של הילד לא היה אלא הצגה שבוימה בכישרון רב על ידי הפלסטינים.
מה שמטריד בכל הפרשה הוא התעלמותה של ישראל הרשמית מהעדויות ומהתחקירים שהחלו להצטבר מיד לאחר התקרית. סרט דוקומנטרי של העיתונאית הגרמנייה אסתר שפירא, ותחקיר שביצע איש העסקים הצרפתי פיליפ קרסטני מעלים את החשד שהצלם הפלסטיני, טלאל אבו ראחמה, שצילם את הסרט שהועבר ל"פראנס 2", "בישל" את הסיפור, ורבים אחרים היו שותפים לו. עדותו של הצלם מלאה סתירות. הוא מספר ש"החיילים ירו בדם קר לעבר השניים משך 45 דקות". ואולם, אם אכן רצו חיילי צה"ל לפגוע "בדם קר" במוחמד ובאביו הם היו יכולים לחסלם בתוך פחות מדקה. לשאלה כמה כדורים נורו לעבר השניים השיב אבו ראחמה, "לפחות 400". על הקיר במקום ניתן לראות בבירור רק שמונה חורים"
אלא שהם לא הזכירו את אחריותם לבעיה (כפי שיכולת לראות במאמרו של פאלוז באטלנטיק).
כדי להסתיר את הפאשלה הם העלימו את שמי כבעל התחקיר.
http://www.haaretz.com/hasite/spages/1144610.html
המעניין הוא שבתחילת 2008 עתון הארץ פרסם מאמר בו הוא מציין שהתחקיר שלי עומד במרכז משפט הדיבה בצרפת:
"העיתונאית יבגניה קרבצ'יק והפיסיקאי נחום שחף הם הזוכים בפרס השנתי של האגודה לביקורת התקשורת. קרבצ'יק כותבת על תקשורת בעיתונים ובאתרי אינטרנט בשפה הרוסית. שחף ערך תחקיר, שממנו עולה כי מחמד א-דורה, הילד הפלשתינאי שנהרג בתחילת האינתיפאדה, לא נורה על ידי חיילי צה"ל וכי למעשה מותו בוים על ידי צוות צילום פלשתיני של רשת הטלוויזיה הצרפתית פראנס 2. התחקיר של שחף עומד כיום במרכז משפט דיבה בצרפת, שמתנהל ביוזמת רשת הטלוויזיה"
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=942333&catr=2&subCatr=7&sbSubCatr=0
ראה, עומדות בפנינו שני דרכים, האחת לנגן על פי תכתיב העתונות והפוליטיקאלי קורקט ולהרוויח פרסום, השניה להיות נאמן לאמת.
הדרך השניה קשה יותר, אבל הדרך הקלה מחייבת למכור את נישמתך לשטן.
בין זנות פוליטית וזנות חוף תל ברוך, השניה נראית לי מזוהמת פחות.
וכל אחד יבחר לו את דרכו.
טל, השאלה מי ירה את הכדור שהרג את א-דורה לא ממש מעניינת אף אחד והיא גם לא רלוונטית. ההתעקשות שלנו שזה בעצם לא ירי של חיילי צה"ל אלא אש פלסתינית לא מוסיפה לנו נקודות. אנחנו נתפסים (ובמידה רבה של צדק) כמי שאחראים לסיטואציה שבה זה קרה, ואנחנו גם הצד היותר חזק בסכסוך הזה. לכן ההתעקשות שלנו שזה בעצם לא כדור ישראלי נתפסת בעולם כהתחמקות. הפלשתינאים נתפסים כקרבן משום שהם חוטפים יותר מאיתנו. א-דורה מסמל את זה, ולא ממש חשוב מי ירה את הכדור שהרג אותו.
ביום שבו יהרגו יותר ילדים יהודים מפלסתינאים (יום שאף אחד לא רוצה שיגיע) אנחנו נתפס כקורבן ואז כולם ירחמו עלינו ולא עליהם. לא רוצה להגיע לשם.
וכהשלמה, גדעון לוי במאמר בהארץ תקף אותי כתמהוני על תחקיר א-דורה, תחת הכותרת המזלזלת "מוחמד א-דורה חי": אותו הארץ ששנתיים אח"כ תקף את מדינת ישראל על המחדל הפושע בהתעלמותה מההוכחות
(הקישורים לשני המאמרים בהמשך)
זכות הדיבור לגדעון לוי:
"ה"תחקירים" של המדען, נחום שחף, שבכפייתיות תמהונית הקדיש את השנים האחרונות לחקירת הפרשה".
וכן
א-דורה מסרב לרדת מסדר היום, כי הוא היה לאייקון של המאבק הפלשתיני וסמל לברוטליות הישראלית. אלף נחום שחפים לא יצליחו לטשטש את העובדה הניצחת, כי בשטחים מתבצע הרג ילדים שערורייתי"
על פי כמה מהתגובות למאמר של גדעון לוי אתה יכול ללמוד שלא מעט מ"הקוראים החושבים" של הארץ, כשרוצים לדעת איך הנכון והלא נכון פותחים את דפי העתון.
להלן כמה מהתגובות למאמר של גדעון לוי:
21. נחום שחף, כולה בי-איי בפיזיקה, הוא מדען כמו שאני רקדנית בלט.
188. מזל שיש עוד אנשים עם מצפון כמו גדעון לוי לירון
192. טענת דניאל סימן היא עילה לתביעה משפטית של לשון הרע נגד משרד רה"מ, מתמחה בחוק לשון הרע
235. מתחזה למדען "נחום שחף" – מה בדיוק זה "נוהל שכן"?
הכי מעניין זה שתקף את גדעון לוי על שכינה אותי מדען:
58. נחום שחף "מדען"? גדעון התחרפן
והם כמובן צודקים, קישור מצורף:
http://www.a-dura.com/?l=he&a=38843
קישור למאמרים:
ראובן פדהצור בהארץ תוקף את מדינת ישראל על התעלמותה מתחקיר א-דורה
http://www.haaretz.com/hasite/spages/1144610.html
גדעון לוי בהארץ תוקף את הח"מ על ביצוע תחקיר א-דורה:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=910102&contrassID=2&subContrassID=0&sbSubContrassID=0
שני המאמרים הנדונים בהארץ נכתבו 5 ו-7 שנים לאחר שפורסם המאמר באטלנטיק.
בעקבות תוכנית "ספין או סמל" (מרס 2008) ב-"מבט שני" פרסם יזהר באר, ראש ארגון "קשב", ומי שעמד בעבר בראש ארגון "בצלם" מאמר ב-YNET, בו בדומה לגדעון לוי הוא מציג אותי כהזוי, תחת הכותרת "הספין שמסרב למות: מוחמד א-דורה כמשל"
וכותרת המשנה: "שחקנים הזויים שבימים רגילים אף אחד לא היה נותן להם פתחון פה, מתקבלים בברכה בתקשורת הישראלית שמסרבת להאמין שהילד נורה מכדורי צה"ל"
בגוף המאמר:
"ספין או סמל", סרטו של יורם שפר ששודר ב"מבט שני", הרחיק לכת עוד יותר. על פי הפרשנות של יוצר הסרט, הסלמת האינתיפאדה, הלינץ' בשני חיילי צה"ל ברמאללה ואף עריפת ראשו של דניאל פרל קשורים בעקיפין לפרשת א-דורה. הסרט ממסגר את הפרשה כפאשלה הסברתית של ישראל, שגיבוריה החיוביים הם שני חוקרים תמהוניים: נחום שחף, שמתבסס על קוטר ענני האבק שהותירו הקליעים בצומת נצרים, וסטפן ז'ופה, שמייצג סוכנות ידיעות בעלת אוריינטציה ימנית שמתמקדת במאבק בעיתונאים החשודים כשמאלנים ושרמת טיעוניו בסרט אינה ראויה לשחזור.
שנה אחרי פרסום המאמר ע"י פאלוז, בעל פרס העתונות האמריקאית ועוזרו של נשיא ארה"ב לשעבר, התפרסם מאמר בו'ול סטריט ז'ורנאל (2004), וכשנה אח"כ הרצאתי בפני האקדמיה האמריקאית למדעי המשפט (פברואר 2005) הגוף המדעי משפטי הבכיר בארה"ב (ארגון הגג של האקדמיה האמריקאית בתחום המשפטי וכן שאר המערכות המשפטיות בארה"ב').
הבעיה כפי שציינתי קודם אינה הפלשתינאים אלא האנטישמי הישראלי (עלילת דם קטנה עליהם).
גדעון לוי ויזהר באר אינם לבד
אשמח לשמוע אם למשהו כאן יש בדל הסבר לשתיקת הכבשים של אנשי הרוח.
לי אין.
עומר מוצפי
כשאתה אומר שהשאלה מי הרג את א-דורה "אינה מעניינת אף אחד" אתה בעצם אומר שעלילת דם קטנה עלינו, שהאמת לא חשובה.
ונעזוב לרגע את העובדה שאלפי מאמרים כתבו על נושא שלא מעניין אף אחד, ילד שרוב מדינות ערב הוציאו בולים לזכרו, כפי שציין ראובן פדהצור בהארץ, וכן תמונת "מוחמד מת" פתח "את הסכר לשיטפון אדיר של תאוות נקמה" (בערב הוצגו התמונות ובבוקר פרצו מהומות הדמים של ערבי ישראל המוכרים כמהומות אוקטובר), שתחנות טלוזיה ורדיו באירופה הצהירו "תמונת א-דורה החליפה בתודעה האירופאית את תמונת הילד הפלשתינאי מוחמד א-דורה" (ציטוט רדיו אירופה).
בעקבות המאמר באטלנטיק הוזמנתי לראיון בערוץ 10 אצל לונדון וקרשנבויים מול שאראל אנדרלין (מאי 2003).
ספרתי על תמונות הילד א-דורה המחליף תנוחות שכיבה, לאחר מותו כביכול, ובניהם הצלם ביצע את תמונת ה"טייק 2" המציינת תמונה שניה של טייק מבויים.
אנדרלין דחה את הטענה, אך אמר שאם התמונה מבויימת כל מה שמגיע מהשטחים מבויים.
http://www.a-dura.com/?l=he&a=244096
המשמעות – ישראל מוצגת בעולם כרוצחת ילדים בהסתמך על תעשיה משומנת של עלילות דם.
די מזכיר לנו את עלילות הדם באירופה שהביאו לאנטישמיות לגירוש לפוגרומים ולשואה.
היום אחמדניג'אד בהסתמך על "אכזריות ישראל לפלשתינאים" המבוססת על תעשיה של עלילות דם,יכול לטעון שיש לסלק את ישראל מעל המפה, וכן להוסיף שניתן להחריב את ישראל ברגע אחד.
באירופה לא היו להם פצצות גרעין.
אני לא מדבר על התקשורת במדינות ערב. אלו ברובם המכריע אמצעי תקשורת אנטישמיים, היסטריים, מגוייסים פוליטית ואידאולוגית. אתה גם לא תשכנע אותם לעולם כי הם לא מאמינים לשום דבר שיש ליהודים לומר.
אנחנו גם יודעים שלא מעט ממה שמגיע מהשטחים מבויים.
אני מדבר על המערב. על סיקור עיתונאי רציני, ועל אנשים שדיברתי איתם בפאבים, בצ'טים ברשת, בבלוגים, בכנסים. האמת על א-דורה חשובה, אבל לא מאוד. הסטטיסטיקה חשובה הרבה יותר. אצלנו לא סופרים פלשתינאים הרוגים. לנו זה לא אכפת. לשאר העולם זה כן. כל עוד נהרגים יותר ילדים פלשתינאים מישראלים, אנחנו נתפסים כצד האלים יותר. וההתעסקות בפרטים של מי רמאי גדול יותר ממי לא ממש מזיזות למרבית האנשים.
ו"מהומות הדמים של ערביי ישראל"? אתה מדבר, לגמרי במקרה, על כמה עשרות אזרחים ישראלים שנורו על ידי צלפים של משטרת ישראל, ועל תאונת דרכים אחת בכביש החוף, כאילו זה היה פוגרום, ואתה מתלונן על ההתלהמות ההיסטרית של הערבים?
אני אתחיל עם מהומות ערבי ישראל
מח"ש ניקה את משטרת ישראל מכל 13 הערבים אזרחי ישראל שנהרגו.
מח"ש בשבילי אינו מהווה הוכחה (במשטרת ישראל יש לא מעט שחיתות).
אבל מצאתי שלפחות שני מקרים הם שקר גס. נערים ערבים שנהרגו לפי דו"ח בית החולים מפגיעת סכינים.
אני יודע על מקרה אחד בו משטרת ישראל אחראית להרג זוג ערבים שככל הנראה לא השתתפו במהומות.
בשאר 10 המקרים אני לא יודע.
באשר לעדויות עתונאים רצינים בעולם
צילומי א-דורה שיכנעו את כל העולם בתוכו נשיא ארה"ב קלינטון, אזרחי מדינת ישראל, ראשי צה"ל שר הביטחון ברק.
והנה מתברר שהארוע בויים מתחילתו ועד סופו.
ההוכחות הסופיות לכך הושגו כבר בסוף 2000, אלא שהעתונות הישראלית לא רצתה לפרסם.
פאלוז, עוזרו לשעבר של נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר שאינו חשוד באהדת יתר לישראל הגיע אלי מארה"ב ופירסם מאמר התומך במחקר. פלוז זכה שבוע ימים לפני פירסום במאמר בפרס העתונות האמריקאית על מאמרו "המדינה ה-51?" המציג את הקשיים הכלכלים האדירים הצפויים בפלישה האמריקאית הצפויה לעירק.
והנה מדינת ישראל כולל משרד החוץ, משרד הביטחון, ודובר צה"ל סרבו לקבל את התחקיר גם לאחר פירסום אותו מאמר.
המסקנה לישראל אין כל יכולת להתמודד עם תעשיית השקר הפלשתינאי.
יתרה מכך, העתונאים הבכירים עליהם אתה מסתמך בחו"ל גם הם לא הצליחו לגלות שהארוע בויים.
הערבים בניגוד לתפיסה היהירה במערב, אינם טיפשים.
ישראל, לא פוגעת בילדים פלשתינאים וגם לא באזרחים פלשתינאים, לא בגלל שאנחנו כולנו חסידי אומות העולם. אלא בגלל שזה מזיק לשם ישראל בעולם. והנה למרות הכול, אנחנו אנו ממשיכים להאמין לדיווחים הערבים.
יתרה מכך, יש להניח שאירגוני הטרור שאין להם בעיה לפוצץ אוטובוסים עם ילדי בי"ס, לא תהיה להם בעיה לשקר.
הרבה יותר קל לשקר או אפילו לביים, מאשר לארגן פיגוע טרור.
זה הרבה יותר קל, והרבה יותר אפקטיבי במאבק על דעת הקהל ועולם.
שאלה – אתה מכיר את פרשת הבנות המתות של ד"ר אל-עייש, אם אומר לך שהפרשה שיקרית ושבנותיו לא נפגעו לא תאמין לי, בדיוק כפי /שהתקשת להאמין שפרשת א-דורה בויימה.
ישנם עשרות הוכחות, אבל אביא דוגמא אחת שאתה יכול לבדוק:
צה"ל ירה לקומות העליונות (ראה דיווח דובר צה"ל שהודה בפגיעה בבית הרופא),
אלא שהרופא גר באחת משתי הקומות התחתונות (קומה שניה) וזאת בהסתמך על עדות הרופא במעריב, בידיעות ובהארץ.
הרופא אל עייש שיקר בדיוק כפי שג'מאל א-דורה שיקר, כפי שהרופאים מבית החולים שיפא שיקרו בפרשת א-דורה
רופא אחד משיפא אמר לי שגופת הילד א-דורה הגיעה לפני הצהרים, רופא שני אמר בטלוזיה הפלשתינאית שגופת הילד הגיעה בשעה 1 אחה"צ, לטלוזיה הגרמנית הוא אמר שהגופה הגיע ב-10 בבוקר.
כל רופא שיקר כיד הדימיון הטובה עליו.
בניתוח הצל גיליתי שהילד נקבר בצהרים, שעון על יד הקברן מראה על השעה 12:25
אלא שצילומי הילד א-דורה החי החלו בשעה 2 בצהרים ונמשכו עד שעות אחה"צ המאוחרות (יש לי את עדות ראש הצלב האדום בעזה.
מדובר בשני ילדים שונים.
כל המערכת היתה שותפה לרמיה. האב, הצלם, ראש הטלוזיה הצרפתית בישראל, ראשי הטלוזיה הצרפתית בצרפת, הרופאים, וכן הלאה.
כאמור בא-דורה לא האמנת לי, מן הסתם תתקשה להאמין שד"ר אל-עייש שיקר.
ושוב, הרבה יותר קל לשקר או אפילו לביים, מאשר לארגן פיגוע טרור.
ובכ"ז אנחנו ממשיכים להאמין, אנחנו ועתונאים בכירים בכל העולם.
לסיום ראוי להביא אמירה חזקה של סרטר: "אדם חושב מסוגל לשבר לעצמו את עצם הגולגולת".
שאל את עצמך האם אתה מסוגל לשבר לעצמך את עצם הגולגולת?
אתה מכניס לפי דברים שלא אמרתי.
בוא נעשה קצת סדר. נרשום איפה אנחנו מסכימים:
ראשית כל, אני שמח שאתה מכיר בעובדה שבאוקטובר 2001 קרו דברים שלא היו צריכים לקרות.
כפי שאמור היה להשתמע מדברי, אני מאמין לך בעניין א-דורה, אני מסכים שהסרט שבו נהרג הילד נראה לא הגיוני מהרבה בחינות, ואני מסכים איתך שיש חשיבות לאמת בדווחי התקשורת, ושבירור האמת הוא חשוב, שחשיפת שקרים היא חשובה, ושמן הראוי לתת בראש לתעשיית השקר של התקשורת הערבית בפרט והפלסתינית בפרט. ראינו דברים מופרעים לא פחות מא-דורה, כולל הלוויות שבהן הבר-מינן קם לתחיה באמצע ההלוויה.
אבל…
1. העובדה שהתקשורת הערבית (והפלסתינאית בפרט) אינה מקצועית במיוחד לא צריכה להפתיע אף אחד. זו תקשורת מגוייסת, מנוונת, שחיה במדינות טוטליטריות. לפחות באחרונה יש כמה רשתות (אל ג'זירה ועוד כמה לבנוניות) שאם כי אינן מקפידות על רמה מקצועית נאותה, לפחות כבר לא חוששות לנשוך. אל ג'זירה אפילו מעיזה להעלות לשידור אינטלקטואלים ערביים אנטי-איסלאמיים. אפילו פרו-ישראלים מופיעים שם לפעמים.
2. דווקא עניין הדיווחים הסותרים בעניין השעות לא מטריד אותי במיוחד. האם אתה זוכר בדיוק מתי אכלת אתמול ארוחת צהריים? בשתיים או בשתים עשרה? באותו אופן, יתכן מאוד שהבנות של הרופא בעזה היו בקומה הלא נכונה בזמן שטנק שלנו ירה לכוון. אני לא מבין למה זה כל כך בלתי סביר.
3. אנחנו בהחלט פוגעים באזרחים פלסתינאים. ולא מאתמול. לא מעט פעמים יצא לי לראות במעריב או בידיעות כתבה שכותרתה "לוחמי צה"ל הרגו שישה מחבלים", ולקרוא באותיות הקטנות, אלה שהעורך הראשי לא מפחד לכתוב בהן את האמת כי אף אחד לא קורא אותן, "בחילופי יריות נהרגו שני חמושים, שלושה ילדים וזקנה". הסטטיסטיקות הרשמיות שלנו אומרות שבשנים הראשונות של האינתיפדה השניה נהרגו כאלף ישראלים בפיגועים, וכארבעת אלפים פלסתינאים – רובם אזרחים תמימים. עובדה חשובה היא שמרבית הישראלים שנהרגו היו בפיגועי טרור במרכזי הערים. נכון גם שמרבית הפלסתינאים שנהרגו (אם כי לא כולם) היו תוך כדי פעולות צבאיות נגד מטרות לגיטימיות (אם כי לא כולן היו כאלה). אבל עובדה נוספת היא שאנחנו מחזיקים מליון איש תחת משטר צבאי בתנאי לוחמה ושמרבית הלוחמים שלנו הם ילדים בני שמונה עשרה עם אצבע קלה על ההדק ושנאה גדולה ל"ערבושים המסריחים". לצפות שבתנאים כאלה לא יהיו הרוגים חפים מפשע זו טפשות. 1000 הרוגים בשנה בתנאים הללו זה מעט.
4. בעניין א-דורה, גם אם הוא נהרג מאש פלסתינאית, יש הרבה אחרים שנהרגו מאש ישראלית. יש סטטיסטיקות, והן מדכאות למדי.
אחד אחד, ברחל בתך הקטנה.
1. מהומות ערביי ישראל.
יש להבחין בין הכלל ליוצא מהכלל. ואין היוצא מהכלל מוכיח אלא על הכלל.
מקרה אחד הנראה כפגיעה בחפים מפשע אינו הופך את כלל שוטרי ישראל לרוצחים (ואני כאמור מתוך הכרות קרובה לא מאמין בהם בעינים עצומות) כמו שאמרתי שני מקרים מתוכם אינם אלא שקר, מה שמעלה חשד לגבי המקרים האחרים. עם זאת אני חייב להודות בכנות שבאשר ל- 10 המקרים האחרים אני לא יודע.
מכל מקום גם אם היו בתוכם כמה פגיעות נוספות בחפים מפשע לא ניתן להכליל זאת כתופעה אופינית.
וכאמור, אין היוצא מהכלל מוכיח אלא על הכלל.
אחרת על פי אותו עקרון היה עליך להאשים את כל הערבים ברצח ישראלים (שהרי אין ספק ברצח מכוון של למעלה מאלף שש מאות ישראלים מאז הסכם אוסלו, יתרה מכך משאלי דעת קהל מוכיחים שרוב הפלשתינאים תומכים בטרור).
2. את השעות בא-דורה אני קובע במדוייק לפי כיוון הצל או אורכו (מיקום השמש מדויק לפי השעות) וכן עפ"י השעון שעל יד הקברן. העדויות הסותרות אינן אלא תוספת.
יש עשרות הוכחות שהארוע בויים אבל זה בפעם אחרת. אלא אם תרצה להגיע אלי לבחון את הממצאים כפי שעשה עוזרו לשעבר של ג'ימי קרטר.
3. באשר לאל עייש, הרופא ואחיו טענו כל אחד בניפרד שהירי היה לדירתו של הרופא בקומה שניה, לחדר הבנות.
3 . את העדויות במעריב ידיעות הארץ הטלוזיה והרדיו על פגיעות רבות באזרחים פלשתינאים יש לקחת בערבון מוגבל משום כמה סיבות.
א – הם מקבלים את עדויות הפלשתינאים בלא בדיקה. ארגון בצלם המבצע בדיקה רצינית יותר מצליב עדויות, אלא שאין כאן פיתרון לבעית פיברוק עדויות באמצעות מספר עדים במקביל.
ב – כל גורמי התקשורת שמניתי התעלמו מהממצאים שלי משך כ-10 שנים, ברובם גם לאחר מאמרים שפורסמו בכמה מהעתונים הנחשבים בעולם (הוול סטריט ז'ורנאל, האטלנטיק וכו'), ויתרה מכך הצגתי את הממצאים בפני ה-AAFS האקדמיה האמריקאית למדעי המשפט, הגוף הבכיר בארה"ב בתחום מדעי המשפט כפי שתוכל לראות בקישורים שהצגתי. העתונות הישראלית ברובה מוטה פוליטית (חלקה מוטה לימין חלקה מוטה לשמאל, רק מיעוטם פועלים עפ"י קריטריונים מקצועיים).
ג – באופן דומה דובר צה"ל ומשרד החוץ הישראלי עד היום מתעלמים!!
ד- – העתונות בישראל ובעולםברובה המכריע אינה מקצועית ואינה עובדת על פי קריטריונים מדעיים משפטיים מחייבים !!
ואגב זאת היתה המסקנה המתפרסמת במגזין ה-AAFS
4. א-דורה לא נהרג בידי אף אחד, א-דורה היה מבויים, וזאת הנקודה המכרעת (מעבר למה שהצגתי לך כאן ביחס לשעות, תוכל לראות חומר רב במאמרים בקישורים הנזכרים). מי שביים את א-דורה הבין את כוח השפעתה של תמונה מבויימת על דעת הקהל בעולם.
5. הסטיסטיקות כאמור חסרות ערך משום שהן מתבססות על עדויות של בעלי עניין (לארגוני הטרור יש עניין לפברק ארועים משום שהם קלים לישום ביחס לפגיעו טרור, ומאידך הרבה יותר אפקטיביים בהשפעה על דעת הקהל בעולם).
עם זאת מותר לך לתמוה מדוע מדינת ישראל לא עושה דבר עם החומר. ובכן אתה לא תהיה יחיד. פאלוז ואחרים כתבו על התופעה הביזארית.
נחום ועומר,
נראה לי שניתן להסכים על דבר אחד. מדינת ישראל מחזיקה/כובשת ציבור גדול שאינו מעוניין בשלטונה. הציבור הזה נלחם בנו, הן בטרור והן בתעמולה. בקרב אומות המערב, הסיטואציה הזאת מחשבת לדבר לא לגיטמי. כמו כן, מניסיוני בצה"ל, כפי שאומר עומר, ילדים בני 18, עם יד קלה על ההדק, אינו החומר האנושי שנבון לשים בסיטואציות הללו.
לגבי ישראל ומשרד החוץ: יצא לי פעם להיות בכנס, באריאל שבו הופיע ביבי, ועיניינו היה התקשורת הזרה ואנחנו. ראיתי שם את האחראי על העיתונות הזרה. האדם נהג בחוסר טקאט משווע. הראה אי הבנה לליבם של העיתונאים הזרים. פעל בהתנהגות כוחנית, שרק גרמה להתנגדות בקרב העיתונאים הזרים. אני זוכר שיצאתי משם מזועזע. אמרתי לעצמי, איך יכול להיות שאדם כזה הוא האחראי על הקשרים עם העיתונאים הזרים? לשים אדם כזה בעמדה כזאת, זה כמו לירות לעצמנו כדור ברגל.
אני חושב שהתשובה היא ברורה. פוליטזציה וסיאוב של המערכות הקיומיות של מדינת ישראל. כאשר ממשל/ממסד עסוק בדאגה לאינטרסים הפרטיים של בעלי הכוח בארגון, דברים רעים מאד קורים לארגון. האנשים הלא נכונים מתמנים. במקום שאנשים נבונים ומוכשרים יגיעו לעמדות השפעה, מגיעים לשם מניפולטרים. כך יוצא שבמקום שהארגון ינהול בהתאם לאינטרסים שלשמם הוקם הארגון ישורתו, אלו האינטריגות הפנימיות שמשפיעות ומנהלות את הארגון. נדמה לי שעומר כתב פעם שאת המדיניות כלפי הערבים בגליל, מכוונים דרגי הבניים והדרגים הנמוכים, ולא השרים מלמעלה.
למעשה, יש לנו ארגון מסואב שידע לא יכול לעבור בו. כי כדי שידע יעבור בו, הוא צריך להתאים לאינטרסים של הרבה גורמים בדרך.
אני אומר זאת מניסיון אישי בארגון מסויים. יצא לי לחקור בעיות בארגון מסויים. הגעתי למסקנות, והצלחתי לשפר ב-500% לערך את יכולות הארגון בשדה רחב של דברים. הדברים היו ברורים לכולם, כולל לראשי הארגון. בתמימותי חשבתי שהארגון יאמץ הממצאים. אבל הוא לא אימץ. ראשי הארגון ראו את הממצאים ונתתנו הוראה לדירגי הביניים ללמוד את הממצאים וליישמם. אלא שדרגי הבניים, לא היו מספיק משכילים לתפוס הממצאים, ו/או ליישמם. מה גם שהשינויים הללו איימו עליהם. זאת לא היתה יצרה שלהם, ולכן היא מקדמת מישהו אחר. מאחר שאין להם אינטרס פרטי, הם העדיפו לעשות רושם כאילו הם משפרים, ואז הם הפילו את הפרויקט מאחורי הגב.
לגבי שאלתך, נחום, מדוע ישראל מתנהגת בצורה אובדנית כזאת? התשובה, להבנתי, היא סיאוב מערכות ופוליטזציה של המערכות. הדבר נכון בצה"ל, במשרד החוץ, וגם במשרד הפנים. בנוסף, במקום שיש גם הרבה כסף, יש סיאוב וגם הרבה שחיתות. ונראה לי, ממה שאני למד, שזאת הסיבה לבעיית העובדים הזרים.
טל
ו'אל קאם טו דה קלאב.
ישראל אור לגויים מתגלה כשוטה הכפר של העולם.
המפא"יניקיות שולטת בנו, גם אם קוראים לה ליכוד או מר"צ, ועל המפלגה האבודה בראשות ברק לא נדבר.
יש נקודה אחת בה אני מסכים ללא הסוס עם השמאל הרדיקאלי, השחיתות והסיאוב במערכת השלטונית.
התיאור שלך את האחראי על העתונות הזרה לא מפתיע אותי, נתקלתי בהם כאשר הם שמו רגלים בפרשת א-דורה. נתקלתי בדוברי צה"ל שזלזלו בעיתונאים בכירים מהעתונות הזרה באופן שאינו מתקבלעל הדעת.
פאלוז מהעתונאים הבכירים בארה"ב וליתר דיוק בעולם, עוזרו לשעבר של נשיא ארה"ב סיפר במאמר הנזכר שדובר צה"ל לא טרח לחזור אליו.
לכל המופתעים פרשת הולילנד לא הפתיע אותי. גם לא הטיפול הכושל בפרשת ענת קם (מאיפה להתחיל שם?).
בבעית הכיבוש כמו שאתה קורא לה אני רואה את הדברים קצת אחרת, לא הייתי רוצה שיפלו עלי ועל ילדי מצמ"רים וטילים מגבולות הקו הירוק, אני לא מקנא בתושבי שדרות, ואני מניח שגם לא אתה.
מצורף המאמר: "רק"ח מנצחת; ביילין לוקח הקרדיט"
כותרת משנה: "מדינה הנעדרת עיתונות פלורליסטית, בלא הבנת ערך החשיבה החופשית הפתוחה, ישראל, כך נראה, תחזור במוקדם או במאוחר לגבולות 67, עם או בלי ירושלים. הקאסמים הנופלים היום על שדרות ואשקלון יכסו מגבולות הקו הירוק את כל גוש דן, ובתוכה רמת-גן בה אני ובני ביתי גרים, כאילו אין מחר"
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-33151-00.html?tag=02-25-15
אתה מוזמן לקרוא להסביר לי איפה אני טועה.
כי אם לא, אנחנו בבעיה !!
נחום שלום,
קראתי את המאמר. עם רוח דבריך אני מסכים. במיוחד עם חוסר היכולת לראות את הכתובת על הקיר, כבסיס לקריסת אימפריות. אני קורא המון היסטוריה, ונושא נפילת ממלכות ומדינות מעניין אותי. אני חושב שהמאפיין הבולט ביותר של מדינות/ממלכות קורסות הוא השחיתות והסיאוב. היה זה הגנרל הטיפש, או הסנאט המושחת, שלא היה יכול לקבל החלטות נבונות. היתה זאת המערכת שירתה לעצמה ברגל. מצעד האיוולת, אכן מראה איך מערכות יכולות להיות מטופשות למדי, ואף קטלניות ליושביהן.
אין לי ספק שעיתון כ-NFC הוא עיתון חשוב בניעור המערכת מאיוולותה ומשחיתותה. אבל עדיין חסר לי בו לא מעט דברים, כדי שנוכל לחלום על להרים את המדינה מאיוולותה.
1. יש כאן פלסטינים. מה עושים איתם?
2. טרוניות זה נחמד. זה מעורר את המערכת, אך הן משאירות את המערכת בנתיבה. לימין לא היתה אף פעם תוכנית ברורה, ופרגמתית. קיר הברזל, אינה תוכנית ישימה. לאנשים נמאס בסוף תלונות. הם רוצים לשמוע על מעשים ותוכניות הגיוניות. לי באופן אישי מאד קשה עם מקור ראשון, וגם עם NFC. אלו עיתונים שמקטרים. במקום להציג תמונת חזון ברורה וריאלית. כאשר הימין מנסה להציג עמדה משלו, היא כל כך מלאת חורים וכל כך מיושנת, שזה מבהיל. ציטט בן גוריון את משלי "באין חזון יפרע עם" (משלי כ"ט, י"ח). הימין הליברלי צריך להציב חזון ישים, מוסכם ורחב יריעה לפתרון בעיות מדינת ישראל. (הפתרון של הימין האבסולוטי הוא ידוע, ומסוכן)
3. האמת לא נמצאת אצל הימין ולא אצל השמאל. אין לך חכם שלא יטעה (מסילת ישרים, כ"ב). ישבו חכמי הליברלים מהימין וחכמי השמאל הליברלי ויגבשו תוכנית חכמה יותר. כל אלו שציטטת כשונאי ימין, הם שמאל-אבסולוטיסטי. באינטרנט יש המון שמאל-ליברלי, ואיתו צריך לדון ואיתו צריך לפתח תוכנית רחבה ומוסכמת על שני הצדדים.
נחום, שתי הערות:
1. גם סוריה ומצרים יכולות לכסות אותנו עם טילים. ארה"ב יכולה להשמיד אותנו מחר בבוקר. בין "יכול" ל"רוצה" ובין "אולי היה רוצה" ובין "יש לו אינטרסים אמיתיים כאלה והוא מוכן לשלם את המחיר" יש פערים גדולים מאוד. כנראה גדולים מספיק.
2. בעניין א-דורה, מה שניסיתי לומר הוא זה: א-דורה הוא סמל למצב ביש מכוער. אנחנו נתפסים אחראים למצב הביש המכוער כי אנחנו הדמות החזקה יותר בתמונה, ואנחנו גם היחידים בין הים לירדן שיש להם מדינה וצבא. כאשר אתה מפריך את הסמל שנקרא א-דורה, אתה משרת את האמת כי הסמל עצמו שקרי. אבל אתה חוטא לאמת כי המציאות שהסמל הזה משקף היא אמיתית. פלשתינאים חפים מפשע מתים מירי חיילי צה"ל. זה קורה לא מעט. הנסיון להכחיש את מקרה א-דורה (שהוא נכון ולגיטימי כשלעצמו) נתפס כקטנוניות במקרה הטוב וכנסיון להכחיש את עצם קיומה של טרגדיה פלסתינית במקרה הרע. לכן אני לא מופתע שמנפנפים אותך, גם אם אתה צודק בפרטים. אני מקווה שהטענה שלי יותר ברורה עכשיו.
טל ירון
האי לא רק בקשר עם השמאל הציוני, אלא גם עם השמאל האנטי ציוני. אני מאמין בדיאלוג, שהרי זה מהות הפלוראליזם. בלא פלוראליזם אין סיעור מוחות, בלא פלוראליזם אנחנו נידונים לסטגנציה מחשבתית, ובלא מחשבה פתוחה אין פיתרון לבעיה, אנחנו נדונים להתקע ב"אין פיתרון" שפירושה שחיתות, שנאה, מלחמה.
עומר
פלשתינאים חפים מפשע נהרגים בעיקר מצחוק. הם לא מצליחים להבין את האמונה העיוורת של העתונות הישראלית והבין לאומית בדיווחים הפלשתינאים.
אני חוזר לתגובתי ב-66:
לישראל אין כל יכולת להתמודד עם תעשיית השקר הפלשתינאי.
יתרה מכך, העתונאים הבכירים עליהם אתה מסתמך בחו"ל גם הם לא הצליחו לגלות שהארוע (עם א-דורה) בויים.
הערבים בניגוד לתפיסה היהירה במערב, אינם טיפשים.
ישראל, לא פוגעת בילדים פלשתינאים וגם לא באזרחים פלשתינאים, לא בגלל שאנחנו כולנו חסידי אומות העולם. אלא בגלל שזה מזיק לשם ישראל בעולם. והנה למרות הכול, אנחנו אנו ממשיכים להאמין לדיווחים הערבים.
יתרה מכך, יש להניח שאירגוני הטרור שאין להם בעיה לפוצץ אוטובוסים עם ילדי בי"ס, לא תהיה להם בעיה לשקר.
הרבה יותר קל לשקר או אפילו לביים, מאשר לארגן פיגוע טרור.
זה הרבה יותר קל, והרבה יותר אפקטיבי במאבק על דעת הקהל ועולם.
מסקנה
הפלשתינאים מרמים ואנחנו ישראל אור לגויים מאמינים.
ישראל הפכה זה מכבר לשוטה כפר של העולם.
מצורף המאמר "להלן ההוכחות" המוכיח שהרמיה הפכה לטקטיקה מנצחת במלחמה הערבית כנגד ישראל
http://www.i2i.org.il/a5392-%D7