למבקרים של הדמוקרטיה הישירה יש שלוש טענות עיקריות כנגדה. האחת היא שדמוקרטיה ישירה עלולה להפוך לדיקטטורה של הרוב כלפי המיעוטים. השניה היא שהציבור אינו מיודע מספיק או אינו נבון מספיק כדי לקבל החלטות ברמה המדינית. והשלישית היא שהציבור מעדיף לא להשתתף בקבלת החלטות, ובכך הוא משאיר לאליטות לנהל את המדינה.
הביקורת הראשונה העוסקת בדיקטטורה של הרוב, מבוססת בעיקרה על הנחות תיאורתיות, בדבר היכולת של הרוב להכריע את המיעוט, ובדבר התחושה כי לרוב יש צורך להשתיק מיעוטים. חלק מהביקורת מגיע גם ממחקר כמו המחקר של גמבל, שטוענת כי על פי בדיקת הצבעות שכוונו נגד זכויות האזרח של מיעוטים, דמוקרטיה ישירה מהווה סכנה לזכויות אזרח ולשלמות המדינה.
פתרונות אפשריים לביקורת
מחקרים אחרים, כמו המחקר של דונבון ובולר, הראו כי אומנם בקהילות קטנות לרוב יש סיכוי להגיע לכוח יתר על המיעוט, אך ככל שמרחבים את גודל האוכלוסיה המחוקקת, כך קטנה היכולת של הרוב להגיע להסכמה, וכך המיעוט פחות נפגע. הדבר דומה למעשה לחיים בקהילות קטנות מול חיים בעיר הגדולה. קהילות קטנות נוטות להיות יותר שמרניות, בעלות ציוויון זהה, ולכן תהיה להן נטיה לגבש דעה ברורה לגבי מה נכון ומה לא נכון. בעוד שבעיר הגדולה (תל-אביב, לצורך ההמחשה), אין קהילה הומגנית גדולה, אלא ערב רב של צבעים טעמים וריחות. לכן לקהל הרחב קשה לגבש דעה מוסכמת, ולכן מיעוטים יכולים לחיות בעיר, או באזורי בחירה מרובי אוכלוסין ביתר שלווה.
מאמר שפורסם ב-Harward Law Review , טוען ששימוש באספות עירוניות, בהן אזרחים מכל הצבעים וכל המינים נפגשים לדיונים מורכבים, לצורך קבלת החלטות, יאפשר לאזרחים להכיר את המציאות המורכבת וימנע פגיעה במיעוטים. כלל, המאמר מציע לקדם דמוקרטיה דיונית שבה אזרחים נדגמים אקראית ומשמשים כמועצות מכינות להצעות חוקים, כפי שנעשה בפועל במחוז קולמוביה הבריטית בקנדה.
הפרכת הביקורת והצגת תמונת מציאות רחבה יותר
אך ההפרכה העקרית כנגד טענת "דיקטטורת הרוב" מגיעה ממחקר מקיף שנערך באוניברסיטת קלפורניה סביב 128 הצבעות ישירות שנערכו בשנים 1978 ועד 2000 (קישור למאמר; קישור לסיכום המאמר). המאמר שפורסם ב-2002, טוען כנגד גמבל ומבקרים אחרים, שהם התמקדו רק בהצבעות שפעלו ישירות נגד המיעוטים. מתוך 128 ההצעות שהם בדקו רק 8 (6.25%) עסקו בצורה כזאת או אחרת בהגבלת זכויות המיעוטים. לאזרחים בקליפורניה יש הזדמנות רחבה מאד להשתתף בתהליכים דמוקרטיים שאינם קשורים למוצא אתני, ולהרגיש שותפים בפוליטיקה המדינית, ללא קשר למוצאם. בנוסף, המאמר מבקר את הניסיון של המבקרים להחליט עבור המיעוטים מה פועל לטובת המיעוט ומה לרעתו.
כדי להתגבר על הבעיות המתודלוגיות של המבקרים, החוקרים בדקו את ההבדלים בין האכלוסיות השונות לגבי כלל ההצעות, וכן לגבי הצעות חוק שבהן נראה על פי התוצאות שלמיעוטים יש בהן עניין. מתברר כי בהצבעות הכלליות לגורם המוצע האתני יש יכולת הסבר מאד נמוכה לגבי השונות בהצבעות. ההשפעה של המוצע האתני מסבירה רק 2% לערך, מהשונות. כלומר, האוכלוסיה מתפלגת בדעותיה לא על פי מוצא, אלא על פי העדפות אישיות או תפיסות פוליטיות.
בהצבעות הנוגעות למיעוטים, נראה שגם שם אין הבדל גדול בין המוצאים האתנים השונים. למיעוטים יש העדפה דומה לרוב הלבן, וקבוצות גדולת מתוך המיעוטים מצביעים בדומה להצבעת הרוב הלבן.
רק בהצבעו
ת בהן יש לכאורה פגיעה ישירה בזכויות של מיעוטים, יש שונות ברורה בין הרוב הלבן למיעוטים. אך גם שם בסביבות 25% – 30% מהמיעוט מצביע בעד הצעות אלו. כל ההצעות הללו, אינן פועלות במישרין על האוכלוסיה. למשל הצעה 209 שעסקה בביטול הלימוד הדו-לשוני (שהוצעה כיוון שהיו בתי ספר שלימדו רק בספרדית, ולכן גרמו למיעוט הלטני לא להתאקלם בחברה המארחת), חלק מהקהילה הלטינית תמך בהצעה והיא עברה.
צריך לזכור, כי גם כאשר עוברת הצעה הפוגעת במיעוטים, עדיין יכול בית המשפט לבטל אותה כהצעה לא-חוקתית כלומר בפועל, רוב החקיקה בדמוקרטיה ישירה, אינה עוסקת במיעוטים, ונותנת לכל אזרח, ללא תלות במוצאו האתני, להשתתף במשחק הפולטי ולהרגיש שותף. גם בחקיקות שעוסקות ישירות במיעוטים, יש למיעוטים יכולת להדוף אותם, בין אם בהתאחדות ובין אם דרך בית המשפט, כדי למנוע פגיעה בזכויותהם. בפועל עולה מסקרי דעת קהל, כי המיעוטים בקליפרוניה מרוצים מהדמוקרטיה הישירה. בסקר שנערך ב-1997, תמכו בדמוקרטיה ישירה 73% מהלבנים, 57% מהשחורים, 77% אחוז מהאסייתים ו-73% מהלטינים.
אולי זה שלטון הנציגים שמפלג אותנו?
בכל המחקרים שקראתי לא נערכה השוואה לשביעות הרצון של האוכלוסיות הללו מדמוקרטיית נציגים, או מההשפעה של דמוקרטיית נציגים על יכולת הביטוי של מיעוטים. סביר מאד להניח שהטענה של מרק ולצר, שכתב את הספר Democracy Unleashed ביחד עם דוד אלכסנדר, שדווקא דמוקרטיית נציגים היא זאת שמקטבת את הציבור לפלגים אתניים:
"דמין מצב של עשרות שאלות ששואלים את הציבור ותראה בעצמך שרוב השאלות "יפרקו" את המיעוט האתני כי הם לא נוגעות למיעוט האתני כקבוצה מאוחדת כלל. גם בין ערבים יש בעלי כלבים וכאלו שאינם בעלי כלבים, יש נשים ויש גברים, יש בעלי אופנוע ויש בעלי רכב. אני כלל לא מבין איך אפשר לדמין מצב אחר. האמנם אחיזתם של בעלי הכח במיעוט היא כה גדולה עד שהם יצליחו לשכנע את כל חברי המיעוט להצביע כאיש אחד? נראה לי תרחיש שלא יתכן שכן דרישה שכזו תערער את הלגיטימיות של בעלי הכח במיעוט. מצב כזה יביא אנשים במיעוט (וברוב) לחשוב בשביל עצמם ולהסתמל פחות על גורמי כח. בכל מיקרה הרוב ישתנה: בהחלטה של השבוע הרוב הוא בעלי המכוניות (לעומת בעלי האופנועים) ובזו של שבוע הבא הרוב הוא כאלו שאין להם כלבים (מול כאלו שיש להם). כל אחד ימצא את עצמו פעם כחלק מן הרוב ופעם כחלק מהמיעוט והכל לגופה של החלטה. למעשה מתימטית ברוב הפעמים אדם ימצא את עצמו כחלק מהרוב שכן ברוב המכריע של הנושאים הוא באמת חלק מן הרוב. רק אנשים יוצאי דופן (כאלו שהם גם חד מיניים, גם בעלי אופנוע, גם ערבים, גם בעלי כלב ועוד ועוד) ימצאו את עצמם שוב ושוב חלק מן המיעוט (בכל החלטה). אבל אנשים כאלו קשה להם גם במצב העיניינים הקיים…
אני מוצא שאנשים רבים שחושבים על דמוקרטיה ישירה לא מנסים כלל לעשות סימולציה בראש של החלטות אמיתיות. כל מה שהם מדמיינים זה איך שואלים את הציבור שאלה יחידה ועל פי רוב היא מערבת שימוש בכלי נשק גרעיניים. מחשבות טיפשיות כאלו דומות לצורת החשיבה של מתנגדי שילטון הנציגים בזמנו כאשר הם חשבו רק על רצונם של הנציגים למצוא חן בעיני הציבור ובמבט לאחור ברור שהם לא הבינו כלל את מהותו של שילטון הנציגים."
המחקר מצא כי רוב בני האדם מתפלגים על פי מדדים שאינם קשורים למוצא אתני. נראה שדווקא הנציגים בדמוקרטיית נציגים, הם שנדרשים לפלגנות, כדי לבסס את מעמדם.
כדי להיבחר, נציגים נדרשים להציג תמונה מעוותת של שחור ולבן, בו יש מחנה צודק ומחנה טועה. בו האחר הוא רע, ואנחנו הטובים. ההצגה השגויה הזאת, היא ככל הנראה חלק גדול מהבסיס להיווצרות מחלוקות מיותרות, שדמוקרטיה ישירה פותרת, על ידי כך שהיא מאפשרת לכל אחד להצביע ישירות על הנושאים שבהם הוא מעוניין, ואין הוא נדרש להגדיר את עצמו בתוך מחנה פלגני.
שני לינקים בהקשר זה, אחזר מאוחר יותר
http://en.wikipedia.org/wiki/Sociocracy
http://www.humanemergence.nl/en/organisation.php
הי נרי,
אכן, שני גורמים חשובים בהתפתחות דמוקרטיה ישירה.
נשמח לראות אותך שוב בקרוב 🙂
ארה"ב איננה מדינת לאום מובהקת. היא מדינת הגירה מובהקת. אם כבר, שווה לבדוק מה קורה בה ביחס למיעוטים מיוחדים שנמצאים בקונפליקט עם הרוב: מוסלמים והיספאנים. ממרחק של 20,000 ק"מ המצב לא נראה מעודד.
פוסט מעניין . אני תוהה מתי יהיה לי זמן להסתכל על המחקרים האלה, ומודה לך מאד על הסיכומים. תודה גם על ההצצה לספר של מארק ושל דוד.
עומר,
האם לאטנים הם היספאנים?
אם כן, המאמר מדבר על הקונפליקטים עם הלאטינים. המאמר מתאר שאכן המחלוקת הגדולה ביותר היא בין הלאטינים ללבנים. אבל גם המחלוקת הזה מתבטאת ברמה מינורית מאד. בהצבעות הכלליות, ללאטינים, כמו לבעלי תואר ראשון, יש טיפונת פחות סיכוי להצביע לצד המנצח (59% מול 61% של הלבנים). דווקא לתושבי דרום קליפורניה יש נטיה להצביע בצד המפסיד, יותר מאשר לכולם.
גם בהצבעות שעניין הוא בהגבלת המיעוטים, הלאטינים אינם סוטים הרבה מהדעה הכללית. הפעם היחידה שהם בד"כ בצד המפסיד, זה כאשר ההצעות מכוונות ישירות להגבלת זכויות המיעוטים. אבל כמו שאתה רואה, מדובר על פחות מ-7% מההצבעות, ו-73% מהלאטינים תומכים בדמוקרטיה ישירה.
ניתן לתאר כיצד היה הדבר מתרחש, אם היו משאירים זאת לנציגים של העדות לסגור את העניין (בארה"ב יש שיטה של שתי מפלגות, ולכן המיעטו לא יכול לבחור נציגים) אם זה היה כמו אצלנו, שיש שתי מפלגות לכל עדה, אז בוודאי כל מפלגה היתה מתחרה על תחושת הקיפוח (ראה את המקרה של ש"ס, הימין הקיצוני, או הערבים). אני חושב שדמוקרטיה ישירה, היא בפועל גורם ממתן מאד.
לגבי המוסלמים אין תשובה במאמר. ניתן אבל ללמוד על המקרה באירופה. שם גם הולנד, גם צרפת וגם שוויץ, פעלו כנגד המיעוט המוסלמי. בהולנד עלתה מפלגת הימין הקיצוני. בצרפת עלה הימין, ואיתו חוקקו חוקים נגד הרעלה. בשוויץ נשמר הקונצנזוס, אך נאסר על בניית מסגדים. לשוויצרים יש קבלת אזרחות המבוססת על קבלה של האזרח על ידי הקומונה (קהילה בסדר גודל של ארבעת אלפים איש). לכן מעט מאד מהמוסלמים קיבלו אזרחות. יש שם כ300 אלף חוקיים וכנראה עוד 150 אלף שאינם חוקיים. בסה"כ, נראה שלצרפתים ולהולנדים יש בעיה גדולה יותר עם הקהילות המוסלמיות (הרצח והמהומות).
כך או אך, דמוקרטיה ישירה נותנת לאדם אפשרות להזדהות על פי ערכיו האישיים, ולא על פי ערכים שמנהיגים אתנים קבעו עבורו… נראה לי מתכון בטוח יותר לשלווה ושיוויון.
דרור,
הסיכומים נמצאים בויקי. כשזה יעניין אותך, תוכל לקרוא (נמצאים תחת קטגוריה "מיעוטים")
טל,
מסכים עם כל מילה. אני לא חושב שדמוקרטיה ישירה תעלים את המיעוט האתני לגמרי אבל היא תגרום לו להתערות במדינה יותר טוב מהשיטה הקיימת.
נושא לדוגמא:
היום לדוגמא מדינת ישראל לא מעבירה תקציבים ראויים למגזר הערבי – כלומר היא לא מחלקת את הכסף בצורה קרובה לשוויונית. בדמוקרטיה ישירה הרוב יצביע על חלוקה שוויונית. יש לכך כמה סיבות:
– ההחלטות מתקבלות מעל פני השטח ולכן הציבור יתבייש להראות לאנגלים לצרפתים ולאמריקאים שאנחנו מפלים את הערבים לרעה. לכן אפילו אם אנחנו קצת גזענים אז אנחנו נתבייש להראות את זה. לאורך זמן דמוקרטיה ישירה תקטין גזענות אבל זה כבר ענין של זמן.
– כל אחד מפחד להיות חלק ממיעוט (כמעט כל כמה חודשים לערך אמור כל אדם למצוא את עצמו כחלק ממיעוט בקבלת החלטה כלשהיא) ולכן כשהוא חלק מהרוב הוא ינסה לא לדפוק את המיעוט (לפחות לא יותר מדי).
– היום נטענת טענה (מתחת לפני השטח) שהשילטון המקומי במגזר הערבי הוא כה מושחת שכל העברת כסף אליו היא זריקת כסף לפח. האמת היא יותר מורכבת: הנציגים שלנו אוהבים את השילטון המקומי המושחת שכן הוא מספק מצביעים במפקדי ארגזים לכל המפלגות הגדולות – כלומר זה אינטרס של הנציגים שהשילטון המקומי הערבי ישאר מושחת. לא איכפת לנציגים שהכסף לא מגיע למי שצריך אותו כל עוד הכסף משמן את מי שחשוב לשמן אותו לקראת הפריימריס או הבחירות. בדמוקרטיה ישירה נשים סוף לכל זה: נכפה חוקי תקציב שקוף, נשים כמה מהמושחתים במיגזר הערבי בכלא ואחרי זה יהיה מנהל תקין (דברים כאלו צריך לעשות גם ברשויות המקומיות היהודיות). נכון שהתהליך יהיה כואב – אבל דמוקרטיה ישירה היא התמודדות ישירה עם המציאות ולא השארה של ההתמודדות בידייהם של נציגים שהאינטרס שלהם הוא לא לפתור את הבעיה לעולם. כשמתמודדים עם המציאות מוצאים בעיות ואז צריך לפתור אותן ולפתור בעיות זה כואב.
– הציבור הערבי יצביע גם הוא בהחלטה וירגיש שהוא חלק מהמנגנון. טענות על קיפוח נעשות קשות יותר כאשר אתה מצביע בעצמך וקולך שווה לקולו של שר הפנים.
אני יכול לתת מאות דוגמאות כאלו כמעט לגבי כל תחום. דמוקרטיה ישירה היא עיגון לקרקע של הפוליטיקה עיגון שהוא הכרחי כדי לטפל בבעיות ולא לחכות שהן תהרוגנה אותנו.
מרק
"ש שם כ300 אלף חוקיים וכנראה עוד 150 אלף שאינם חוקיים" – "אינם חוקיים" או פשוט תושבים שהם לא אזרחים?
מתי מתי בונים את הפלטפומרה שתאפשר לאנשים לחוות דמוקרטיה ישירה ובניית קונצנזוס?
אני לא יודע אם זה עוזר , אבל בדיוק ראיתי סרטונים ביו טיוב איך גלגלי עזר לאופניים מפריעים ללמוד איך לדווש.
http://www.youtube.com/user/NoTrainingWheels#p/a/f/1/iO7HsWf8cbI
הצרה היא שהמיקוד של גלגלי עזר הוא בלעזור לדווש ולהשאר זקוף בעוד שמה שצריך הוא ללמוד לצבור בטחון ולשמור על שיווי משקל – הפתרון הוא להוריד גלגלי עזר ולהוריד דוושות.
במקרה של הנציגים הם היו גלגלי עזר בעידן שלא היה מחשב. כעת הם מיותרים אבל הם מטפחים את האשליה של נחיצותם על ידי מיקוד תשומת הלב לבעיות – שלרוב נוצרות בגלל נוכחותם.
ירדן,
אינני יודע. לקחתי את זה מאתר שסוקר את האוכלוסיה המוסלמית באירופה. האתר מציין שלמעט מאד מוסלמים יש אזרחות. כך שנראה שה-300 אלף הם ככה"נ אזרחים שהתקבלו בערים הגדולות. אולי, זאת השערה. אני לא יודע. מצאתי רק את המאמר הזה, שמעיד על התהליך הנ"ל.
מרק,
אני מסכים עם דבריך. אבל, אם אנו מעוניינים להיות באמת משכנעים, יש להביא דוגמאות מעשיות מהחיים. דוגמאות תצפיתות, שאין עליהן ויכוח. לא מספיק רק לעשות תיאוריות נחמדות.
דרור,
יש כיום המון פלאטפורומות לחוות דמוקרטיה ישירה. חלקן כתובות בקוד פתוח, כך שניתן להמירן לעברית. תוכל למצוא חלק מהן כאן. לגבי קונצנזוס, זה בדיוק מה שאקלי מנסה לעשות. להוות פלטפורמה ליצירת קונצנזוס ביעילות. אגב, אנו נפגשים היום עם אילנה לפידות, כדי לבדוק אפשרות להקים את אקלי כקואפרטיב.
טל,
עלינו לזכור שעל אף שברוב השאלות הפוליטיות המיעוט האתני אינו מתגלם (כלומר משפיע), כשעולות שאלות שנוגעות לזכויותיו הדברים יכולים לא להסתדר ב"רוח דמוקרטית" ושוויץ עם האיסור על בניית צריחי מסגדים כדוגמה לכך.
כמו כן כשבא המיעוט לבית המשפט לטעון שזכויותיו החוקתיות נפגעו, הרי שהרוב יכול לשנות את החוקה ולהצר את צעדי המיעוט. אם כנגד זה יעלה הטיעון שדיון מנומק לא יאפשר פגיעה בזכויות דמוקרטיות, חייבים לתהות עד כמה דיון רציונאלי משפיע על האדם- התפתחות בועות כלכליות ודפוסי ההצבעה בימינו מראים שההמון אינו רציונאלי ולכן יש לתהות מדוע בדמוקרטיה ישירה הדמגוגיה לא תנצח (ושוב אנו נכנסים לדיון העזוב שלנו בנוגע למוסר ורציונאליות).
יום טוב,
ניצן.
טל,
בוא באותה הזדמנות נוכיח שאינטרנט הוא דבר טוב… מה אני אומר? דמוקרטיה ישירה מגיעה. אתה מרוצה מזה ויש לך מספרים שמראים שזה טוב? יופי. אתה לא רוצה ואין לך מספרים שמראים את זה? בעיה שלך. דמוקרטיה ישירה מגיעה. זה המסר שצריך להעביר ולא נסיון למציאת דוגמאות תצפיתיות למשהוא שהוא זכות יסוד – הזכות להשתתפות בהחלטות הכי גורליות.
יש לי עוד נקודה: נניח שיש בעיות בדמוקרטיה ישירה (ובטוח שיש..). האם זה משנה את רצוננו בה? אם הייתי אומר לך שיש בעיות בחופש הביטוי אתה היית מוותר עליו? אני לא! אני לא מוותר על הזכות שלי להשתתף בהחלטות הכי גורליות במדינה (שאני חלק ממנה) בשביל שום דבר. ההשתתפות היא ערך מקודש בעיני ולא מוצדקת על ידי מספרים אלא על ידי ההרגשה שזו זכות טיבעית של כולנו (ממש כמו הזכות לחיים, לרכוש, לתנועה, לביטוי ועוד שגם הן זכויות שלא מוצדקות על ידי מספרים ולכל אחת מהן יש גם חסרונות).
לגבי תיאוריות מול תצפיות: אתה בטח מכיר את העובדה שיש תיאוריות שונוצ ומשונות לגבי למה יש מחזור עיסקי (עליה ואז נפילה של השוק). עד היום מתווכים על מי מהתיאוריות היא הנכונה. זה לא שחסרים מספרים – יש יותר מדי מספרים. כלומר:
– תצפיות – יש (המון).
– תיאוריות – יש (המון).
– הבנה של מה קורה מוסכמת על כולם – אין (וכנראה לא תהיה לעולם).
דמוקרטיה ישירה דומה לענין הכלכלי – לא משנה כמה עובדות תציג מכיון שהנושא הוא נושא מורכב מישהוא שחושב עמוק עמוק שדמוקרטיה ישירה היא דבר רע ימצא דרך להסתכל על המספרים שלך ולהסיק מסקנה שונה לגמרי. זה ההבדל בין עיסוק במערכות מורכבות (והמערכת הפוליטית היא מערכת מאוד מורכבת) לבין עיסוק במערכות פשוטות (כמו אילו שעוסקים בהן מדעי הטבע). שוב – זו בעיה שיש במיתודות של מדעי הטבע – אנחנו באמת מתקשים בניתוח של מערכות מורכבות. במאמר מוסגר אני אגיד שלמדעי החברה ולמדעי הרוח אין מיתודה כלל לפי הרישול שאני רואה בטיעונים של מי שלמדו את ה"מדעים" הללו – אבל גם מדעי הטבע מתקשים (אמנם פחות) בלהסביר מערכות מורכבות (לפחות למדעי האבע יש התחלה של הגדרה לגבי מהן מערכות מורכבות והבנה ראשונית לגבי למה קשה להבין אותן…- זה גם משהוא). אבל לעכב שינוי פוליטי בגלל שתורת הכאוס עוד לא נותנת כלים חישוביים מעשיים למערכות מורכבות כמו זו הפוליטית נראה לא הגיוני.
מה אני אומר? כל כמות של מספרים לא תספיק פה. זה כמו סוציאליזם מול קפיטליזם. הם יותר דומים למשקפיים שמאפשרים לאדם לראות את העולם איך שהוא רוצה. במצב הזה הדבר הכי טוב שאתה יכול הוא להציג מה שיש לך אבל אחד הדברים החשובים להציג הוא את התיאוריה שלך ולהראות שהיא טובה (מכסה הרבה תופעות, אין בה אנומליות גדולות לשיטתך, היא קצרה, ניתנת להפרכה וכו…). הוכחה אמפירית בסגנון מדעי הטבע לא תקבל לעולם…
מרק
ניצן,
אתה מדבר על מקרה הקיצון. המאמר מראה שהמיעוט כן בא לידי ביטוי ב-95% מההצבעות. רק הצבעות מאד קיצוניות (שתופסות כותרות, מטבע הדברים), הן שמהוות איום על זכויות המיעוטים.
המקרה השיווצרי, הוא דוגמה למקרה קיצון כזה. אז בוא נבחן אותו:
בשוויץ יש אנומליה קטנה בדמוקרטיה הישירה. לאזרחים אין אפשרות לחוקק חוקים ברמה הפדרלית. זה נגרם מאיזו שגיאה היסטורית. במקום זה, יש להם את הזכות לעצב את החוקה. המצב הזה אינו תקין. ולכן אנו רואים שכאשר האזרחים השוויצירים הצליחו להעביר חקיקות ברמת הקאנטונים נגד הצריחים, והן נפסלו כיוון שהן היו לא חוקתיות, אז הם פנו לעצב מחדש את החוקה, וקבעו איסור על בניית צריחי מסגדים.
המצב התקין יותר הוא כמו בארה"ב. החוקה היא מסמך יסוד, שנועד להגן על זכויות הפרט. לאזרחים אין אפשרות לעצב אותו (כי הוא ברמה הפדרלית). ולכן בית המשפט יכול לפסוק שהצעת חוק מסויימת אינה חוקתית, ופוגעת בזכויות אזרח. כך נפסלה הצעה 209 בקליפורניה. נדמה לי שגם בשוויץ יש אפשרות לפנות לבית המשפט כדי שיפסול הצעה, הנוגדת את זכויות האדם.
יש לזכור עם זאת, שגם החוקה, צריכה להיות מעוצבת על ידי גורם מסויים. זאת סוגיה לא פתורה עדיין. כיצד מעצבים חוקה שתשתמר את זכויות הפרט והדמוקרטיה. לא ברור מי אמור להיות האחראי. האם זאת אליטה אשכנזית ליברלית שתעצב את החוקה? איך יודעים מי מתאים לעצב את החוקה? למשל אצלנו מי שמחוקק את החוקה (דרך חוקי היסוד) הם חברי הכנסת… כלומר נציגי העם. בקיצור, אני עדיין לא רואה פתרון לדילמה.
יחד עם זאת, צריך לזכור שהחקיקה נגד הצריחים, היא חקיקה חריגה. כמעט כל החקיקות האחרות אינן נוגעות למיעוטים, והן הבסיס שעליו נבנת מערכת יחסי האמון בין האדם לחברה. אגב, אם בוחנים מי היא הקבוצה הכי לא מקובלת במשאלי עם, אז רואים שאלו גברים בעלי תואר ראשון, בעלי הכנסה מעוטה…. מעניין למה…
מרק,
חוקי השכנוע, לא השתנו מאז אריסטו. כדי לשכנע, צריכה תיאורה טובה שתסביר את מה שאנו רואים, וצריך דוגמאות. אתה מציע רק את הראשונה, ומתעלם מהשניה… לכן כוח השכנוע שלך יהיה בהכרח חלש. אם אתה רוצה לזרז את המהפכה, אני מציע שתוסיף דוגמאות ממחישות, כדי שאנשים ישתכנעו יותר בקלות.
Pingback: מבט פילוסופי » Blog Archive » כיצד נגרמים סיכסוכים אתניים? – ראיה מורכבת יותר
2 שאלות:
מדובר שרק אחוז קטן מההחלטות הן בנושא הקשור למיעוטים. נגיד 5%. אבל אותו אחוז קטן יכול להיות מכריע בחשיבותו. לדוגמה – רוב ההחלטות הן בנושא של באיזה צד של הרחוב לחנות או היכן יעשה הכלב את צרכיו. חלק קטן מההחלטות יעסקו בנושא האם ערבים יכולים לגור בשכונה יהודית.
שאלה שניה – מי מעלה את ההצעות להחלטה ומנסי אותן?
וכמובן שיש שאלה שלישית 🙂
אמא שלי בת 84 משתמשת במחשב היטב. היא מסודרת. אחותה בת 90 וכמה – לא יודע – ובשבילה מחשב זה סינית. איך היא משתתפת?
הי רון,
למעשה, אם תשים לב, מאז קום המדינה, הערבים אינם שותפים בקואליציה ובמשך 63 שנות המדינה הם הודרו בפועל מההחלטות. אם תהיה דמוקרטיה ישירה, הם ישתתפו, עם או בלי קואלציה. בכך אנו מיטיבים עם המיעוטים.
גם אם נניח כי יעלו החלטות נגד המיעוט. החלטות כאלו יפסלו בבית המשפט (כמו שקרה בצעה 8, בקליפורניה נגד נישואי הומואים). בדמוקרטיות ישירות, נהוג שבית המשפט פוסק האם חוק הוא חוקתי, והאם הוא בחוקי היסוד. למעשה כבר היום הרוב בכנסת יכול להעלות הצעות נגד המיעוט, ובית המשפט יעצור זאת. בכך אינני רואה הבדל בין עקיפה לישירה.
מי מעלה הצעות:
כל מי שמצליח לעבור את סף החסימה. בשוויץ ובארה"ב, מדובר על 100 אלף חתימות.
קשישים:
יהיה קלפיות אלקטרוניות בספריות העירוניות. אני מניח שזה יהיה פתרון סביר.
Pingback: טובת המיעוטים בדמוקרטיה ישירה, מאת טל ירון
Pingback: טובת המיעוטים בדמוקרטיה ישירה, מאת טל ירון
Pingback: טובת המיעוטים בדמוקרטיה ישירה, מאת טל ירון
Pingback: הזמנה להצטרפות למסע בדרך לדמוקרטיה דיונית – מושכל