המחאה היא התגשמות של חלום (ישן), שחבריי ואני חולמים עליו בתנועה לדמוקרטיה ישירה. לאורך דרכינו המשותפת, הדעות הפוליטית שלנו לא שינו דבר. אנו ימניים ושמאליים שחלמנו חלומות דומים, וניהלנו את עסקינו, ללא קשר לדעותינו הפולטיות. ולכן לתומי, הייתי משוכנע שמחאה מהסוג הזה, שמתאפיינת ברמת עממיות גדולה מאד ודיון חופשי, תמשוך אליה ימין ושמאל כאחד. אלא שבשנה האחרונה, התחלתי לשים לב שימין מגיב שונה מהשמאל לתהליכי דמוקרטיה ישירה.
ההפתעה הגדולה ביותר, הגיעה עם פרוץ המחאה. מלא התלהבות מאירועי המחאה, פניתי לאנשים בסביבתי הקרובה, שנמנים על הדתיים-הלאומיים מתוך הערכה שהם יצטרפו בשמחה למחאה. הרי רבים מאד מהם נמנים על מעמד הביניים (ואפילו על החלק הנמוך של מעמד זה). כמעט כולם בעלי משפחות מרובות ילדים. כולם מאמינים באהבת-ישראל, ובשיח, וברעות ובעזרה הדדית. בדיוק סוג החומרים הדרושים להשתלבות מלאה במחאה מסוג זה. והנה להפתעתי, גילתי חומה כמעט בצורה. היו שם מעטים (בעיקר מעטות) שאכן אהבו את המחאה, אך הרוב התנגד למחאה. לתדהמתי, אפילו אנשים ליברליים מאד מתוך המחנה הדתי-לאומי התנגדו למחאה. הייתי בהחלט מופתע. בהמשך ניסתי לברר מדוע הימין (בעיקר הדתי-לאומי) לא הצטרף למחאה בצורה מסיבית. הפוסט הזה נועד לסכם את מסקונותיי, ולאפשר לנו לחשוב ביחד על הסיבות האפשרויות להמנעות הימין מהמחאה.
מדוע הימין לא הצטרף למחאה?
התקשרות
עלוני השבת – ידעונים לציבור הדתי, המפורסמים בשבת על ידי זרמים רעיוניים שונים, המהווים כוח השפעה משמעותי מאד בציבור הדתי-לאומי
אחד הגורמים הבולטים להתנגדות למחאה בימין היתה התקשורת הימנית. מתסבר שיש תקשורת ימנית. בציבור הדתי-לאומי, עלוני השבת משמשים כלי-תקשורת חזקים מאד ומשפיעים יותר ממה שנדמה. אומנם לא קראתי אותם, אך משיחות עם חבריי, עולה שמרבית העלונים התנגדו נחרצות למחאה. היו לכך סיבות רבות, שעליהן נדבר בהמשך. אך גם "מקור ראשון", הציג קול כמעט אחיד נגד המחאה, כך גם "בשבע" ומעריב (שהינו עיתון של בעלי-הון) וישראל-היום (פרו-ביבי). העיתונים הללו, ניסו להציג את המחאה כמחאה שמאלנית נגד ראש-הממשלה, המנוהלת על ידי השמאל-הלאומי או/ו הקרן החדשה לישראל (הנחשבת לגיס חמישי בעיני הימין). מהכרותי את השטח, להד"מ. אומנם הקרן החדשה עזרה, אך היא לא היתה המניע העיקרי. המחאה יצאה מכיוון אחר לחלוטין, שנבע מתרבות שהתפתחה באינטרנט ובאוירת אהבה של ארגוני החופש וההעצמה הפועלים בישראל. ארגונים שאין להם דבר עם התחום שנקרא שמאל או ימין. השמאל-הלאומי בסיפור הזה, היה בעיקר טרמפיסט.
התקשורת הימנית, אספה אנקדות שמאליות וטענות של הקרן החדשה, ותוותה מחלקי המידע סיפור מאיים מבחינת הימין. כאשר ניסתי להראות שהפעם מדובר במחאה אחרת, היה לי קשה להראות זאת, בגלל העדר שקיפות מספקת מבחינת ראשי המחאה. יתרה מכך, תמונות של תנועת דרור, ובית הנוער העובד והלומד ומוערבות פה ושם של שתי"ל רק חיזקו את הטענות שמדובר על מחאה שמאלית.
אנשים בימין, כמעט לא ירדו לראות את מעגלי השיח, או התהליכים ההיפר-דמוקרטים שאפינו את המחאה. גם עדויות של אנשי ימין שהיו, לא השביעו את הטענה שחזרה ונשנתה בתקשורת הימנית, שמדובר כאן על הפגנה שמאלנית נגד הימין.
ההערכה הזאת התחזקה, כאשר הופיעו ססימאות כמו "צדק חברתי" ובמיוחד "מדינת רווחה" . שתי האמירות הללו, ובמיוחד, האחרונה, מאפיינת את השיח השמאלי, ואינה חלק מעולם המושגים הימני. לימין קיים הצדק לבדו (בלי אמירה חברתית), ומשק חופשי/תחרותי.
חברי בימין, טענו כי מדובר בעדויות חותכות, כי אכן מדובר בהפגנת שמאל. אך מי ששמע את הדברים שנשאו מנהיגי המחאה מעל הבמות. מי שצפה במעגלי השיח, ואף השתתף בהם, לא יכול היה שלא לראות שהעניין אינו שמאלי מעקרו, אלא פשוט שאנשי וארגוני שמאל התחברו יותר למחאה, ובאופן סגולי השפיעו יותר על השיח שנוצר במעגלי הדיון וקבלת ההחלטות. אנשי ימין פשוט לא היו שם, כדי להשפיע על השיח, ולכן התוצאות נשמעו יותר שמאליות מימניות.
לא רק התקשורת – גם אופי הימין
אך לא רק התקשורת אשמה. לדעתי, גם לאופי הימין יש השפעה על חוסר היכולת להתחבר למחאה. בשנים האחרונות, הימין מצליח להתארגן במסות די-גדולות מעל גבי האינטרנט. תופעות חברתיות כמו "אם-תרצו" שהניעה אלפים רבים להפגנות, ו"ישראל-שלי" של אילת שקד, עם 95 אלף חברים וכמובן לאטמה של קרולין גליק, שסוחף גלי תודעה מרהיבים מעל דפי הרשת. כל האתרים הללו, מאופיינים בצנטרליזציה גדולה, ובהעדר דיון. כל הקבוצות הללו, מנוהלות על ידי אנשים (ולשמחתי, בעיקר נשים) מאד כריזמתיות ומאד חכמות, והן שולחות את הציבור לעשות מעשה. לימין, מסתבר, יש נטיה גדולה יותר להתרכז סביב דמות חזקה.
גם כאשר הימין החליט להצטרף, וניסה לגייס משתתפים ימניים למאהל, הוא נחל הצלחה קטנה מאד. אם אינני טועה, כאשר "ישראל-שלי" ניסתה לגייס תומכים במחאה, רק 600 איש נרשמו בפייסבוק (לעומת מסעות של אלפים שישראל-שלי מגייסת בקלות).
חוסר ההבנה בתהליכי דיון, התאפיין בתלונות ששמעתי מקבוצות פיסבוק בימין שניסו להשפיע. הם מצאו ש"אנשי המחאה לא הקשיבו לנו". הימין ציפה שאם ארגוני-הכוח של הימין יבקשו ממובילי המחאה שישמיעו את התקווה בהפגנה, מיד יהיה שם מנהיג מוביל, שיגיד "יאללה, אחלה רעיון!", וכשארגוני הימין לא קיבלו תשובה מידית, זה נתפס כהתעלמות. אם אינני טועה, שבוע אחר כך, כן הושמעה התקווה בעצרת המרכזית (מה לעשות שתהליכי דיון דמוקרטים דורשים זמן).
אבל יש כאן משהו יותר עמוק לגבי אופי המחאה
הרמב"ם, ממפתחי עבודת המידות, ומאבות ה"חכה לעניים"
יש לא מעט אנשים רציניים בימין, התורמים רבות לחברה, ופועלים בתבונה רבה ומתוך דיאלוג, שעדיין הביעו הסתייגות מהמחאה. הסיבות שלהם, הידהדו גם בתשובות של רבים אחרים בימין. הטענה היתה שעל אדם לבוא קודם בדרישות לעצמו, לפני שהוא ניגש בדרישות לאחרים. רובם ציינו את אופי החיים הבזבזני שמאפיין את החברה הישראלית. תהליכי נהנתניים שגורמים לעליית מחירים. הם גם ציינו את האופי התאוותני של משכירי הדירות. הדרישה שלהם נגעו קודם כל לאדם הפרטי.
אותם ליברליים-ימניים, הכירו בכך שעל הממשלה לפעול נגד הריכוזיות, ובמידת הצורך, במיקרים מיוחדים גם לקיים מדיניות רווחה, אך עיקר פנייתם היתה לתרבות הצרכנות הפושה במקומותינו.
לסיכום:
אלו הבעיות המרכזיות שלמיטב הבנתי מנעו מהימין להצטרף בהמוניו למחאהן:
- זיהוי של המחאה כהתקפה של השמאל על הימין.
- כדי שהימין יצטרף, יש צורך שמנהיגים מהימין יכנסו למעגלי הדיון של המחאה.
- המחאה צריכה ללאזן בין המדינה לפרט. הדתיים-לאומיים אוהבים לדבר על האדם, כאחראי לעיצוב עולמו.
- שני המחנות יכולים להיות מאוחדים בפיזור הריכוזיות במשק (זאת נקודת ההסכמה הרחבה ביותר).
מה ניתן לעשות כדי שימין ושמאל יכולו לפעול ביחד?
שפת בעד: יש להמנע מרוח נגד הממשלה. הממשלה צריכה לעסוק במה כן צריך לעשות, ולא בתקיפת פולטיקאי כזה או אחר. אני מוצא שמנהיגי המחאה, אכן נהגו ברוח זאת.
תשובות ברורות לציבור הרחב: רבים בימין אוהבים תשובות ברורות. את התשובות הברורות ניתן לייצר על ידי דיאלוג התנגדותי (הפחתת התנגדויות). דיון התנגדותי הוא דיון בין אנשי רעיונות משני הצדדים, המנסים לפתח נוסחה שתתאים לשני המחנות, ותקלע טוב גם לטעמם של אנשי שמאל וגם לטעמם של אנשי ימין. ניתן לעשות זאת על ידי שילוב פעיל של מנהיגים רוחניים מהימין במחאה, ויצירת שיח רב-תרבותי עם מנהיגים רוחניים מהימין הדתי-לאומי,.
איזון בין חברה למדינה: מתן דגש על בניית חברה טובה, עוזרת, אישית (לאו דווקא מדינית). יש לגבש דכים שבהם ניתן לבנות חברה סולידרית יותר, ברמה הקהילתית, ולאו דווקא ברמה המדינית.
עבודת המידות: מתן דגש על עבודת המידות האישית והקהילתית.
חכה לעניים, כבוד לזקנים: יותר פתרונות מסוג "חכה לעניים", ופחות פתורנות מסוג "דגים לעניים". הימין, בניגוד לסטיגמה המקובלת, מעוניין לעזור לחלשים, אך הוא שואף לפתרונות שיעזרו לאדם לעמוד בראשות עצמו. כל זה טוב ויפה, כל עוד מדובר באוכלוסיה שיכולה לעזור לעצמה. באוכלוסיות שאינן יכולות לעזור לעצמן (כמו זקנים), ניתן בהחלט לשתף פעולה, ולגייס את המדינה ואירגוני- עסקים-חברתיים לפעילות למען האוכלוסיה המיוחדת.
איזון בין ממשלה לקהילה: יותר הסתמכות על הקהילה (עסקים חברתיים, ופתרונות קהילתיים) ופחות פתרונות ממשלתיים.
הפחתת ההבדלים בין "ימין" ל"שמאל": כאשר מדברים על גדולות ונצורות, נשארים ברמת הסיסמאות. ככל שננרד לרמת הקונקרטי, ולרמה של מה ניתן לעשות, נראה שההבדלים נעלמים.
ציונות: ציונות, היא אהבת הארץ, העם, האזרחים, והשיכות למקום הזה. רבים ממובילי המחאה הביעו את אהבתם למקום ולחברה הישראלית. כך זה צריך להימשך. מומלץ ורצוי לצרף למחאה מיעוטים, כל עוד הם רואים עצמם אזרחים שווים ותורמים ו"ישראלים".
פיתוח שיח ישראלי: מדינת ישראל הוקמה על בסיס מורשת עתיקת יומין של עם ישראל. הן השמאל והן הימין ינקו ממסורת זאת, רבות, ולכן, כדי להדגיש את האיחוד והשורשים המשותפים, רצוי שנערוך את הדיונים שלנו באמצעות בשילוב מסורת זאת. חשוב שנלמד את הוגי היהדות, כמו הרמב"ם והראי"ה, והאר"י והתנ"ך, ורבים אחרים המדברים אל דורינו. ניתן לשלב זאת בחשיבה בת-ימינו, ודעות מורכבות של סוציאליזם וקפיטליזם ודמוקרטיה ועוד. ערבים, הם חלק מהציבור הישראלי, וניתן בהחלט לראותם משתלבים בשיח, בהביאם את המסורת הערבית, שיש לה שורשים במקום, ואני בטוח שהיהודים יכולים ללמוד ממנה רבות. יש מקום לכולם, בלי שנמחק את הזהות של אף אחד/ת.
תוספות:
למאמר נוסף ומעניין לגבי השאלה הנ"ל מומלץ לקרוא את טורו של שמעון אל-עמי.
נפתלי בנט מתפטר בגלל תמיכתו במחאה?
גלעד,
בוא נניח היפוטית למי מנהל את המחאה.
האם תוכל להתייחס למצע שהצעתי?
גלעד, אם אתה לא מבדיל בין שוק חופשי לבין שוק תחרותי, עליך לראות שוב את ההרצאה של זליכה, או להקשיב בצורה מרוכזת יותר לדברים של נגיד בנק ישראל.
אם אתה לא מדבר על קדימה, על מי אתה כן מדבר? מי הזרים מיליונים להפגנות (ומאיפה) – עד כמה שאני יודע, המימון להפגנות נבע מקדימה, מאגודת הסטודנטים ומתרומות פרטיות. כמובן שהתרומות האלה לא שכנעו אנשים לבוא להפגנות, רק סייעו לקיומן – אגב אני בדעה שכסף גדול רק מפריע לקיומה של הפגנה \ שינוי אמיתי.
שאלה – מילא להפגנות לא באת. אבל לרוטשילד או למאהל אחר הגעת? או שגם שם הגעתך היתה תורמת לאיזה "רעל"?
ועוד אופציה מדהימה. יכול להיות שהמפגינים באמת הפוכים לדעתך, אבל יכול להיות שדעתך אינה נכונה ושדיבור עם המפגינים (לדגומה על ידי הגעה למאהל) ישנה את הדעה הזאת (לדוגמה , מדוע יש הבדל בין שוק חופשי לבין שוק תחרותי).
אגב, המחנה הימני טען במשך שנים שאנשים הם ראציונלים. אתה יכול לקרוא את ספרו של דן אריאלי (שאינו סוציאליסט) שמסביר על "סטיות" מרצניוליות (כלכלה התנהגותית) – בין היתר הנטיה להעדיף את הדעה "שלך" או הנטיה להעדיף "רעיונות שהומצאו כאן" ללא קשר לנכונות של רעינות אלה.
אלון,
1. ימין מדיני- ביסוס התיישבויות ביהודה ושומרון. החלת ריבונות ישראלית על יהודה ושומרון. נתינת מעמד לערביי יהודה ושומרון כמו לערביי מזרח ירושלים (שוויון זכויות: מיסים, תקציבים בחינוך, תשתיות וכו'. ללא זכות בחירה). הסברה פנים פלסטינאית ועידוד האנשים שרוצים בהסדר זה (בניגוד לטרור שמפעילה הרשות הפלסטינית כנגד דעות אלו) ומעוניינים לחיות במדינה מפותחת יותר עם כלכלה יותר טובה. הסברה עולמית בעד זכותנו על ארצנו כולל יהודה ושומרון. ועוד. דעותיי בנושא הם יותר ימניות מהממשלה הימנית הנוכחית. לצערי, אני לא ממש מצפה שזה יתממש בזמן הקרוב. דעותיי הם חריגות ואני מקבל על עצמי את הכרעת הרוב הדמוקרטית. בינתיים, אפשר לנסות לשכנע.
ימין כלכלי- שוק חופשי, הפרטה כפי האידאולוגיה של זליכה, צמצום הניהול הממשלתי (פחות מיסים, פחות קצבאות, פחות מימון ציבורי, פחות סוציאליזם), רגולציה בינונית (לפעמים רגולציה כבדה יותר ולפעמים מעט מאוד רגולציה עד בכלל לא- תלוי נושא).
2. חיזוק הפריפריה- שיפור תחבורה כאמצעי ל"קירוב" הפריפריה למרכז. אין לי כל כך משנה סדורה ואני פתוח להצעות בנושא.
3+4. "שוויון בין שווים"- זה אומר לנטרל גורמים חיצוניים לא רלוונטיים (כגון דעות קדומות, אפליה פסולה וכו') ולתת לתחרות לעשות את שלה. דוגמאות: אני מאמין שלנשים יכולות שוות כמו לגברים בניהול וכדו' ולכן צריך לקדם שוויון (כיום יש פער במשכורות). אני מאמין שלנשים יש יכולות נמוכות יותר פיזיות ולא לא צריך לקדם שוויון בין חיילים לחיילות לוחמות. אני מתנגד להורדת הרף הצבאי לנשים, זו העדפה מתקנת פסולה שפוגעת במבצעיות של צה"ל. באופן כללי אני מתנגד להורדת רף לאוכלוסיות שלא משקפות את אומדן היכולות האמיתי של האדם.
5. סיוע לנזקקים- אני יותר סוציאליסט כאשר מדובר בשכבות נמוכות ולא מעמד הביניים. לא כל כך מאמין ב"שהקהילה תתרום וולנטארית ולא המדינה". הקהילה היא המדינה. אנו צריכים לדאוג לנזקקים. הדאגה הכי טובה היא מציאת תעסוקה ושיפור ניהול חיים נכון (עמותת פעמונים היא העמותה המועדפת עלי בכך שהיא מקדמת עצמאות של נזקקים ולא מנציחה את בעייתם).
6. בהחלט מאמין בכך. יחד עם זאת, אני לא מאמין בכפיה שלא תעבוד, כגון כפיית החרדים לשרת בצבא. זה רק יוביל להתקוממות. לאט לאט אנו מתחילים לשלב חרדים במסגרות צבאיות (הנח"ל החרדי, טכנאים בחיל האוויר וכו'). ההתקדמות הנעשית בשקט היא המצליחה ולא המאבקים המתלהמים. בניית מסגרות מותאמות לאוכלוסיה החרדית יקדמו זאת במיוחד. לגבי המגזר הערבי, צריך לעודד שירות לאומי בתוך המגזר הערבי. זה יעורר פחות התנגדות כיוון שהם תורמים לחברה של עצמם.
אבל כל אלה לא קשורים למחאה. אם אתה רוצה לשקלל את כל אלה- אתה בעצם מדבר על הקמת מפלגה.
עוז,
ע"פ התבטאויות שמאלניות של מארגני המחאה ודעותיהם שב"מקרה" אותו דבר מבחינה מדינית. ועוד. פרטים לעיל- כבר דנו בכך. אתה מוזמן לעיין ולהשתכנע בעמדתי או בעמדות ההפוכות לי.
טל,
ב', ג', ה', ו'- תומך.
א', ד'- מעורפל למדי. המילים הללו לכאורה יפות, אבל הם יכולות להטמין מאחוריהם סוציאליזם חזק שירוקן את קופת המדינה, יכניס אותנו לחובות ובסופו של דבר יפגע בחינוך, רפואה וכו'. החכמה היא לקדם את הדברים הללו בדרך נכונה. מה משמעות "ריבונות"? רגולציה? מימון מתקציב המדינה?
דרור,
שוק חופשי, אך לא לגמרי. הכל יחסי, אף אחד לא באמת מאמין בלהעלים את הרגולציה וליצור שוק חופשי לגמרי.
למיטב ידיעתי, כסף עוזר תמיד 🙂
ויש לי אופציה יותר מדהימה: להיכנס לאיזה בלוג ולדבר עם אנשים שחושבים אחרת ממני! אה, נראה לי שאני כבר עושה את זה עכשיו…
גלעד,
א וד', הם תוצר של דמוקרטיה ישירה. הדמוקרטיה הישירה, שאני עובד כדי שהיא תקרה, היא דמוקרטיה-ישירה-דיונית. דמוקרטיה שמאפשרת תהליכי דיון ציבוריים רחבים ומושכלים. דמוקרטיה כזאת קיימת כיום בשוויץ, ויש ניסיונות לבצע אותה גם בקנדה.
בדמוקרטיה כזאת, כל הצעת חוק או כל הוראה ציבורית, נבחנות ההשלכות, כל שינוי תקציב צריך לציין את המקור התקציבי. כך לדוגמא, כאשר השוויצרים רצו לקדם פעולות ירוקות שדרשו תקציב, הם הטילו את התקציב על כלי רכב מזהמים, סיגריות ומפעלים מזהמים. כך הם הרגו שתי ציפורים במכה אחת. הם גם עודדו שימוש בתעשיה/תחבורה ירוקה, וגם קיבלו תקציב לשיפור הסביבה.
גלעד, איך מנהיגי המחאה משפיעים על המחאה?
נתניהו למשל משפיע על המדינה בכך שהוא מצביע בעד התקציב, ויוצר משמעת סיעתית וקואליציונית, ובכך גורם להקצאה מסוימת של מיליארדי שקלים למשרדי הממשלה, כסף שמשמש לעשיית פעולות שונות.
איזו פעולה דומה עושות דפני ליף וסתיו שפיר?
גלעד
תודה על התשובה, רוב המחקרים מראים שאנשים לא משנים את דעתם (הפוליטית ואחרות) ללא קשר למציאות.
לכן אני לא כל כך מעוניין לשנות את דעתך אלא לקבל ביקורת בונה, וכל עוד השיח פה שומר על רוח טובה ומנסה להפיק את המיטב מהמצב מרתק להקשיב לו, נסו לזכור שכולנו באותה סירה וכולנו מכוונים שיהיה טוב יותר במדינה.
היה מעניין אותי לדעת מה הדירוג שלך לאג'נדות הללו כי הן נמדדות באתר כנסת פתוחה, http://oknesset.org/agenda/
אני אישית מאמין שרק הגברת המעורבות של האזרחים תוכל לגרום לאגנדות הללו להשפיע על מקבלי ההחלטות ולאזרחים לבחור בהם בצורה מושכלת ולא רק רגשית כמו היום, אני גם חושב שחיזוק הסולידריות הוא הכרחי לחוסן הלאומי שלנו.
לצערי אף אחד לא לקח על עצמו לעדכן אג'נדה של "הגברת התחרותיות והחלשת הריכוזיות", אם כי אני מנסה להציק לכל מיני גופים להרים את הכפפה.
בברכה אלון.
גלעד, שוויון זכויות הוא לא "שוויון זכויות רק בזכויות שבהן אני בוחר". מה שאתה מציע הוא אזרחים סוג ב' שאין להם זכות בחירה (ובעצם אין שום סיבה לא להתעמר בהם כאוות נפשנו, נגיד לשלול את המעמד שלהם כתושבי קבע אם היו יותר מידי בחו"ל). לפחות תקרא לדברים כמו שהם.
תתפלא, יש אנשים שמאמינים במדינת שומר הלילה ולכן הם נגד רגולציה כמעט תמיד.
נשים הן פחות חזקות מגברים, אבל יש להן יכולת פיזית טובה יותר להתקיים בתנאים קשים לאורך זמן.
טל,
דמוקרטיה ישירה עוסקת בשיטת ממשל או ב"איך קובעים את המדיניות", לא ב"מה צריכה להיות המדיניות". אם זאת הייתה כוונתך ב-א', אז אני בעד. אם אני מבין נכון, זה בעצם דמוקרטיה ישירה. ד' היא אמירה מאוד כללית ומעורפלת. כולם בעד שיפור החינוך וכו', השאלה היא איך.
עוז,
הם לא צריכות לשנות את המחאה בשטח. הם מייצגות את המחאה בפני וועדת טרכטנברג, בתקשורת ובפני פוליטיקאים שקובעים מדיניות. השטח יכול להמשיך לומר מה שהוא רוצה, אבל מארגני המחאה הם הטון המרכזי בנקודות המפתח לשינוי המדיניות.
אלון,
מסכים. אם תראה את ההרצאה של זליכה בטכניון תשמע מה הוא אומר שם על למה שום גוף לא מרים את הכפפה ולמה פוליטיקאים לא משנים מדיניות. בהצלחה!
דרור,
אני שמח על דיונים ולא רוצה להתעלם, אבל מאידך מעוניין לשמור על דיון בנקודה הספציפית ולא להתרחב יותר מדי מפאת קוצר זמן. הערותיך הם לעניין, אך משיקוליי אני מעדיף להימנע מלענות עליהם. אולי בעתיד עוד נפגש ונדון בנושא.
טל, הפשרה מאסיבית של קרקעות פרושה פרבור.
ה"אבסורד" במדינה שלנו הוא אוכלוסיה צפופה מאד, שגרה בערים מאד לא צפופות. כאילו יש לנו עודף שטחים. הבניה הלא צפופה הזאת פרושה הסתמכות גבוהה על רכב פרטי ואי יעילות של התחבורה הציבורית.
כך שבמקום להפשיר הרבה קרקעות מה שיש לבצע הוא לבנות עוד בערים הקיימות – בעיקר ב-3 הערים הגדולות. זה יהיה צעד משלים בתחבורה ציבורית.
ושום צעד לא יעזור לנו ללא התחלת דיון ציבורי על ייצוב גודל האוכלוסיה. שנים של שטיפת מוח קפיטליסטית שכנעה אותנו שאין גבול ליכולת הנשיאה של כדור הארץ ושהמין האנושי הוא "מקרה מיוחד", לא כדאי לנו לגלות בדרך הקשה את הטעות בטיעונים האלה.
גלעד, אני בספק אם הן מייצגות את המחאה בפני וועדת טרכטנברג. וועדת טרכטנברג פתוחה להרבה מאוד גופים ואנשים.
באתר האינטרנט שלה העלו נושאים של תחבורה ציבורית, ביטול אגרת הטלוויזיה ולגליזציה של מריחואנה. זה ישירות מהציבור בלי תיווך.
גופים, לדוגמה התנועה הירוקה שאני חבר בה שלחו לה הצעות.
אפשר לומר גם שוועדת ספיבק יונה מייצגת את המחאה בפני(או יותר נכון מול) וועדת טרכטנברג.
אפשר לומר שפרויקט 1000 שולחנות מייצג את המחאה בפני וועדת טרכטנברג, כי זו הייתה סוג של וועדה גדולה, וועדת טרכטנברג מוזמנת לקרוא את הסיכומים שלה.
למה הן מייצגות את המחאה מול התקשורת? מלבד רגב קונטס שנראה לי כותב קבוע בעכבר העיר, כל השאר זה בחירה נטו של התקשורת. ההחלטה הזו של התקשורת להתמקד בהן היא גם סיבה לבמה הגדולה שהחברה מהגרעין הראשוני קיבלו בהפגנות, מה שהזין מחדש את התקשורת, עכשיו נראה שזה שוכח. להלן, לא מנהיגים, נערי פוסטר ובלונים תקשורתיים. איציק שמלי הוא היחידי שתפקד כמנהיג קלאסי של ציבור הסטודנטים.
למה הן מייצגות את המחאה מול הממשלה? א. אני לא בטוח עד כמה זה נכון הייתה הנהגה נבחרת לרוטשילד, נפרדת מכוכבי הטלויזיה. ב. כשזה נכון, מדובר בבחירה של אנשים בממשלה להזמין אותן כדי שזה יצטלם טוב לתקשורת.
לסיכום טענתי: ההנהגה השמאלנית שאתה רואה, היא לא הנהגת המחאה, אלא בסך הכל חלק מהספין התקשורתי שסובב את המחאה. זה לא העיקר, וזה גם לא מה שיקבע בטווח הארוך. מה שיקבע, זה האנשים שמארגנים המון יוזמות כמו אירוע 1000 השולחנות למשל, או ועדת ספיבק יונה.
כרגע הרבה מהם אולי צבועים בגוון פוליטי מסוים, אבל הימין יכול בקלות לשלב איתם ידיים ולצבוע את האירועים בגוון שלו(כמו שטל הדגים) וכן ליזום אירועים משלו, ברוח המחאה(ולא ברוח הספין המתואר למעלה).
הנה כיון עשיה שעליו אני מדבר
יואל זילברמן תרומה למדינה לפני צדק חברתי
בדרך לא דרך הגעתי אל הפוסט הזה וקראתי בעניין רב את הדיונים שבו.
נראה לי שיש קצת בלבול לגבי דמוקרטיה, השתתפות, ימין-שמאל, מחאה.
לעניות דעתי: להיות אזרח בחברה דמוקרטית פירושו לא רק להצביע בבחירות (שזה המינימום ההכרחי). לכך צריכים להצטרף לפחות: א. התעניינות במה שקורה סביב (קריאת עיתונים, צפיה בחדשות, קריאה באינטרנט וכו'). ב. עשייה – השתתפות בשיח הציבורי בדרך של הפגנות, השתתפות בשולחנות עגולים, תגובה בפוסטים, פעילות במעגלים ציבוריים.
אפשר בפירוש להצביע עבור מפלגה מסוימת ועדיין להגיע להפגנות, דיונים ומעורבות אמיתית במסגרות שאינן קשורות כלל (ואולי אפילו מנוגדות) למפלגה בה אתה תומך.
גם אני מאוד התפלאתי על היעדרותו של הקהל הציוני דתי מהשיח המדהים שהתרחש במהלך ההפגנות והמאהלים. לא יודעת איך ניתן היום לבצע "דמוקרטיה ישירה" ומה זה בכלל אומר (גם כשהיא התקיימה ביוון היא היתה בעצם פתוחה רק למעטים מהציבור). אבל אני כן יודעת שלשיח הציבורי יש השפעה על מה שמתרחש בסופו של דבר אצל מקבלי ההחלטות. קשה לעיתים לראות את הקשר אחד לאחד, התהליכים הם ארוכים – אבל הנה כבר ראינו שההפגנות בקיץ שמו נושאים מסוימים על סדר היום הציבורי וחייבו את מנהיגינו (שהם לעת עתה המנהיגים שלנו בין שבחרנו בהם ובין שלא) – להתייחס אליהם.
בעקבות עמדתי זו, שלמעורבות חברתית והשתתפות בשיח הציבורי יש חשיבות מהמדרגה הראשונה – הצטרפתי למשמר הכנסת. קבוצה שמציעה לאזרחים להיות מעורבים ונגישים למה שקורה בכנסת. לא לקבל את החומרים "לעוסים" דרך התקשורת, אלא לחוות אותם בעצמם, לדווח עליהם, לעורר אותם.
קבוצה שלא מבקשת בחירות חדשות, לא מבקשת להפיל ימין או שמאל – אלא מבקשת להעיר את הנרדמים. להזכיר לחברי הכנסת שאנחנו בחרנו אותם ולכן הם עובדים בשבילנו – הציבור.
שמעתי חברת כנסת (שלא אציין את שמה כי זה ממש לא חשוב) שהצביעה על דבר מדהים: כשיש דיון בועדה כלשהי של הכנסת ונמצאים בה המון אנשים – תהיו בטוחים שהועדה דנה בעניין שחשוב לאדם אחד שיש לו הרבה כסף ומצליח להפעיל לוביסטים ובעלי ענין (מה שנקרא בשפת העם "טייקון"). עקבו אחרי מה שקרה בועדה הכלכלה כשאשרו לנוח דנקנר הקלה מדהימה במיסים על הדלק הנדרש להפעלת "נשר" (מקווה שאני לא טועה בפרטים). אך כאשר יש ועדה שבקושי יש בה משתתפים – תהיו סמוכים ובטוחים שנושא הדיון חשוב למעשה לכלל הציבור בישראל. אלא שאין מי שידאג להביא את ההמונים לדיון בועדה. מדהים – לא?
אם אנחנו, האזרחים, ולעתה עתה לא חשוב מה דעתנו, נדאג להיות נוכחים בדיוני הועדות בנושאים שקשורים לכלל הציבור – לא ניתן יהיה להתעלם מצרכי הציבור.
הערה נוספת:
כיצד לחלק את התקציב לכלל הציבור היא סוגיה שכל חברה מתמודדת איתה. הבעיה היום היא לא השאלה כמה לתת ואיך לכל אחד והאם ניתן אכן לחלק באופן שיויוני את התקציב אלא לכך שהגענו למצב (ולא רק בארץ) – שהשיטה איפשרה למעטים לגזול לעצמם את נכסי הציבור. זה לא גישה קפיטליסטית אלא גישה חזירית. גישה שלא רואה את הפרט ממטר, גישה שרוצה לזלול ולשבוע ו"אחרי המבול".
אני מתפלאה שדווקא חברה שהתורה היא נר לרגליה (לא תעשוק, לא תגזול וכו') – נמנעה מלהצטרף לאותו מאבק שביקש להחזיר ערכים יהודיים לכלל החברה הישראלית. שביקשה להחזיר לתודעה הציבורית את החמלה, את רשות הציבור ששייכת לציבור, את הצניעות ועוד.
ובאותו עניין – לו הייתם מגיעים למעגלים הייתם שומעים הרבה קולות שדיברו על "קשוט עצמך תחילה" ותביעה עצמית להקטנת הצריכה הפרטית, להצנע לכת ועוד.
החיבור בין חשיבה כלכלית לבין חשיבה מדינית נעשה בארץ באופן אוטומטי כאשר אין שום סיבה לעשות זאת. ראו את ההפגנות ברחבי העולם – שם אין שאלה של מדינה פלסטינית כן או לא. ובכל זאת יש חוסר נחת (בלשון המעטה) מהמצב אליו הגיע העולם כולו בעקבות הקפיטליזם שבמקרים רבים השמיט כל ערך מחייו.
כאמור – הקבוצה שאני פעילה בה כרגע היא עוד דרך להשפיע על השיח הציבורי. לעת עתה אין לנו גרוש (כך שאי אפשר ל"האשים" אותנו בקבלת כספים מקרן כזו או אחרת). זה הזמן להצטרף ולהשפיע על מה שקורה בקבוצה עצמה ובכנסת בכלל.
היום מתקיימת פגישה בתל אביב – נשמח לראות אתכם פעילים!
ורדה,
פועלכם חשוב מאד. אני מציע שתצרו קשר עם כנסת-פתוחה. הם פועלים כדי להשקיף את הכנסת, ויוכלו להעזר בכם מאד, ויוכלו לעזור לכם. פנו לבני דאון: bennydaon@gmail.com
אני משוכנע כי שמירה על הכנסת, תעזור לשיפור הדמוקרטיה.
בהצלחה,
טל
טל
תודה. אכן אנחנו בקשר עם כנסת פתוחה באופן הדוק מתחילת הפעילות שלנו.
אשמח אם תצליח לעודד אנשים מהמגזר הציוני לאומי להצטרף למפעל חשוב זה. אין לנו שום אג'נדה מדינית – אלא רק לדאוג שגם האזרחים יפעילו לחץ על חברי הכנסת בנושאים שנוגעים לכלל הציבור תוך הדגשת הצורך והמחויבות לצדק חברתי.