מסגרות טבעיות - שמרנים וליברלים

הסיבה להבדל

ההבדלים בין ליברלים לשמרנים, נובעים להערכתי מהתנודה על הציר שבין שפע למאבק על משאבים מוגבלים. הוא נע על הציר שבין דיון לאלימות.

בחברה האנושית אנו נעים על הציר שבין שיתוף פעולה לבין מאבק על משאבים. מבחינה ביולוגית, אנו יודעים שיש לרביה של בעלי החיים שני קצוות. קצה ה-R וקצה ה-K, כאשר יצורים שנהנים משפע מזון, ומסביבה בטוחה, נוטים בד"כ ללדת מעט צאצאים, ולהשקיע בגידול הצאצאים יותר. לעומת זאת בסביבה בה אין הרבה משאבים, ויש הרבה מאבקים, היצורים נוטים להעמיד הרבה צאצאים ולהשקיע בהם מעט, וזאת בתקווה כי ישרדו. הסיכוי של צאצא לשרוד בסביבה כזה הוא נמוך, ולכן ההורים משקיעים פחות, כי הסיכוי שההשקעה שלהם תרד לטמיון, היא גדולה.

אותו דבר קורה אצל בני האדם, במערכת קבלת ההחלטות. בתנאים שפע, מערכת קבלת ההחלטות שלנו תפעל בשונה מהדרך בה תפעל בשעת מחסור ומאבק. היא תהיה שונה בכמה תחומים.

מנגנוני קוגניציה שונים

אינדווידואליזם ואוניבסליזם מול לאומיות

במצב של שפע ושלווה אין צורך כל כך בקשרים חברתיים. כל אחד יכול לפעול בעצמו ולהרוויח מהסביבה. ולכן במצב רווחה, אנשים יטו יותר לאינדווידואליזם,. בנוסף, כיוון שלתחושת הליברלים יש מספיק לכולם, ואף אחד לא צריך לאיים על אף אחד, ואין צחורך בקבוצה, הרי שכל בני האדם שווים הם, ושאין משמעות לקבוצות שאליהם בני האדם מתייחסים, ולכן האוניברסליזם הוא המועדף.

לעומת זאת, במצב של מאבק ומחסור יש צורך בפעולה קבוצתית, כדי להתגבר. לכן קיים ככל הנראה מנגנון, שבזמן מלחמה, גורם לאנשים להרגיש מאוחדים יותר, ולתת מעצמם למען צרכי הכלל. כישראלים, המנוסים במצבי מלחמה, אנו יודעים כי בזמני מלחמה, רוח התרומה לכלל ורוח ההתגייסות, ותחושת האחדות גדלה. ולכן שמרנים, יהיו בעלי גישה לאומית יותר, ויטו לקבל מוסכמות חברתיות.

חקרנות וחדשנות אל מול שמרנות

במקרה של שפע, המערכת שלנו תפעל יותר בחקרנות, ותפנה לחפש ריגושים ודברים חדשים, שיסייעו לנו בהרחבת הידע שלנו על הסביבה, וכאשר יהיה מחסור בעתיד, הידע שרכשנו בזמן השפע, יסיע לנו להתארגן טוב יותר. לעומת זאת, במצב של מאבק ומחסור, המוח שלנו לא יהיה פנוי לחקירה. הוא יתבסס על החלטות שהתקבלו בעבר, ועל מוסכמות חברתיות שנוצרו.

עזרה לחלש, אל מול ערכי העבודה

במצב של שפע, נעבוד פחות קשה כדי להשיג משאבים, בעוד במצב של מחסור נעבוד קשה יותר כדי להשיג משאבים. לכן אצל ליברלים, תפיסה קומוניסטית-סוליאליסטית מקובלת יותר, כיוון שיש על פי התפיסה הקוגיטיבית, שפע לכולם ואין צורך לעבוד קשה, ואפשר לתת לכולם, כולל לחלשים. לעומת זאת שמרנים שהקוגניציה שלהם אומר להם לעבוד קשה, מערכים עבודה קשה. שמרנים יהיו מוכנים לעזור לחלשים, שעשו מאמץ כדי להתקדם (בגלל תחושת הערבות ההדדית שלהם), אך אוכלוסיה שתדמה כעצלנית, תתפס על ידי השמרנים כפרזיטית, שמכבידה על כל העמלים, ובכך גם מחלישים את הקבוצה. מכאן ינבעו ההבדלים בין הקפיטליזם לסוציאליזם.

הלאומנות כאיום, אל מול ה"בגידה של השמאל"

בראיה הליברלית, יש שפע לכולם. ברגע שמישהו מנסה לשלוט במישהו אחר, הוא נחשב לפושע (שהרי יש מספיק לכולם). ואם מישהו חזק מנסה לפגוע במישהו חלש, הרי שאם החלש מחזיר לו, זה נחשב נכון ומקובל, עד השלב שבו כולם שווים, או שהחלש הופך חזק יותר, ומנסה להשתלט על החזק לשעבר. כך השמאל הרדיקלי בבריטניה החל לתמוך במלחמה, לאחר שהנאצים החלו לכבוש מדינות אחרות, ואיימו על הבריטים (שנחשבו חזקים לפני כן).

לכן ליברלים רואים את הימין הקיצוני של האויבים שלהם, כלוחמי חרות, כל עוד האויבים שלהם חלשים מהם. כך היה עם הנאצים והשמאל הפצפיסטי בבריטניה בשנות ה-30. כך היה עם השמאל הישראלי והחמאס. כך העניין עם נעם חומסקי והמדינות ה"נכבשות" על ידי המערב. כך השמאל רדיקלי רואה את ארגוני הטרור המוסלמים.

בישראל, במאבק עם החמאס ב-2014, חל מקרה דומה. היו השמאל הליברלי שחשבו שזה בסדר לוותר על המצור, וישראל נתפסה בעינהם כתוקפנית. אך כיוון שהחמאס סירב להפסקת אש, וכיוון שהחמאס מפציץ את השמאל הליברלי, התמיכה בו נחלשה.

הליברלים, שבתפיסתם הסובייקטיבית, יש שפע, לא ימצאו סיבה למלחמה. והם ינסו למנוע את המלחמה. הם יעדיפו את הדיון וההסכמה, ובמידת הצורך להתפשר, כדי לא להגרר לאלימות.

לעומת זאת, השמרנים, שרואים את עצמם כנמצאים במצב של מאבק, מרגישים צורך חזק להתאחד סביב מנהיגות ולפעול כגוף אחד. במצבים כאלו, אין סבלנות למי שמביע דעה שונה, או שמנסה להגן על האויב (שנתפס בעיני הליברלים כחלש). במקרה שהשמאל ינסה למחות נגד פגיעה באויב החלש, או במקרה שהשמאל ינסה להראות את הצד ההומני של האויב, כדרך להפחית את האיבה, הוא יתפס כפוגע במאמץ המלחמתי, ויתקוף את השמאל.

שמרנות בשמאל

במידה גדולה, לפעילים בשמאל הקיצוני, ישנן לא מעט תופעות שמאפיינות שמרנים. כך למשל, במקרים רבים, ארגונים קומוניסטים, דוגלים במאבק. קומוניסטים מגלים קיבעון מחשבתי עז, והעדר מוכנות להתמודד עם תיאוריות מתנגדות. כשנשמעו ביקורות נגד רעיונות הקומוניזם, דברי מרקס היו מקודשים כמו התנ"ך לדתיים. גם מול קריסת בריה"מ והמדינות הקומוניסטיות, היו לא מעט קומוניסטים שסירבו להכיר בפגמים של השיטה הקומוניסטית. בכך הם גילו מידה מרשימה של שמרנות וחוסר פתיחות מחשבתית. כיצד קורה שעמדות המזוהות עם הספקטרום הליבלרלי, מקבלות שינוי כיוון שמוביל להתנהגות שמרנית?

הקומוניזם צמח מתוך משבר ומאבק. במאה ה-19, היה מצב מרבית האכלוסיה קשה מנשוא. העוני היה קשה מאד. היה רעב ומחלות. מצד שני, ההשכלה גברה, וההוגים זיהו את מקור האיום בבעלי ההון. הוגים קומוניסטים בנו תיאוריה שהסבירה את מקור השעבוד, בקשרי ההון והשלטון. אך כיוון שהתיאוריה נולדה מתוך עוני רב, ומתוך מאבק קיומי, הם גם עוצבה באלמנטים שמרניים מאד. שמרנים אינם ששים למלחמה. הם טוענים לרצון לשלום, אילו רק האויב היה נכנע או נעלם. כך גם הרעיון הקמוניסטי. במקום לתאר את העם השני כאויב, הקומוניסטים זיהו את הבורגנות והקפיטליזם כאויב. המאבק היה הפעם לא בין עמים, אלא בין מחנות מעמדיים. אך איך נוצר השילוב המוזר של תיאוריה ליברלית, שפועלת כארגון שמרני? נראה שהסיבה לכך היא כי מעצבי התפיסה השבטית החדשה, היו הוגים שבבסיסם באו מחברה יותר מבוססת. הוגי הדעות הגיעו ממעמדות גובהים יחסית בחברה. כך, קארל מרקס שנולד למשפחה אמידה, אך התדרדר בבגרותו לעוני. בכך הבסיס לתיאוריה שלהם נבנה על בסיס תפיסת שפע, אך משהחלו לשקוע כלכלית, מאפייני הפעולה שלהם הפכו יותר ויותר שמרנים.