סליחה

על פי הסליחה בנצרות, נראה שכוונת הסליחה, אינה לוותר לפושע, או לוותר על הצדק, אלא לסלוח לאותו אדם, כדי שבאופן לא מודע, תשחרר את עצמך מהכעס, ולא תיצור חברה נקמנית.

בתנ״ך יש גרסא דומה, אך בה מודגש הצורך להוכיח, לא לשמור טינה (נדמה לי שבפרשת קדושים) ולאהוב.

נראה שבסליחה הנוצרית, זהו תהליך יותר אישי, פנימי, של תיקון הנפש, כמו גם הפחתת מושג הנקמה. בתנ״ך מדובר על תהליך תיקון אישי אך גם חברתי, באופן פעיל. כלומר ממש צריך להוכיח את האדם, כדי שיתקן את דבריו. בנצרות, אין צורך להוכיח אותו, אלא רק לסלוח.

למי יש יותר כוח, לא ברור לי. אני חושב שתיקון, כשהוא נעשה נכון, יוצר חברה בריאה יותר.