תרבות הדיון, היא רכיב יסודי בתקשורת התוך קבוצתית. תרבות דיון טובה צריכה לאפשר חקירה משותפת של של העולם בו חיים חברי הקבוצות, היא משמשת ככלי ליצירת חיבורים נפשיים בין החברים, וכן היא משמשמת ככלי לתאום פעולה משותפת. ולכן היא מהווה נדבך מרכזי וחשוב מאד, בחיבור ויצירת הקבוצה. הבנה של המרכיבים שלה, וישום הנכון תוביל כנראה ליצירת קבוצה חזקה, מגיבה ויעילה מאד.
תוכן עניינים
רקע תיאורתי[עריכה]
כאשר קבוצה פועלת בצורה מיטבית, היא מפתחת יכולות קוגניטביות-נפשיות טובות מסך כל חברי הקבוצה. במאמר פורץ דרך בתחום חוכמת הקבוצה, [תיארו החוקרים מה הרכיבים המאפשרים לקבוצה להגדיל את האינטלגנציה שלה]. החוקרים הראו כי הפרמטרים המשפיעים ביותר על העלאת האינטלגנציה הקבוצתית הם הענקת זמן שווה לכל המשתתפים להתבטא, האינטלגנציה הממוצעת של חברי הקבוצה, והאינטלגנציה הרגשית של חברי הקבוצה. קבוצות בהן היו יותר נשים בדיון, זכו לאינטלגנציה קבוצתית גבוהה יותר, כיוון שנשים בדרך כלל ניכנו באינטלגנציה ריגשית מפותחת יותר.
תרבות הדיון נועדה לאפשר לאינלטגנציה הקבוצתית להתפתח באמצעות מתן זמן שווה לכל המשתתפים להביע את עצמם, ופיתוח הרגישות החברתית של משתתפי הדיון.
לכל קבוצה יש מנהל דיון או מערכת לניהול דיון שמאפשר/ת לכולם לההתבטא בצורה שווה. המנהל הזה נבחר או מקבל הסכמה שקטה מכלל חברי הקבוצה.
כאשר אנשים מגיעים לדיון הם באים עם מטענים רגשיים שעלולים לסייע לדיון, או להפריע לדיון. מטרתם של המשתתפים היא להגביר את האינטרקציות מגבירות החוכמה, ולהקטין את האינטראקציות מקטינות החוכמה.
אינטראקציות מגדילות חוכמה, הן אינטראקציות שהן מעודדים כל אחד לדבר. אינטראקציות שבהן, מקשיבים לדברי כולם, ומנסים להבין את תפיסת העולם של כל אחד מהדוברים. אינטראקציות שמנסות ליצור חיבור לא-מאולץ של תפיסת העולם המשותפת. אינטראקציות המגדילות את המוכנות של המשתתפים לחשוף את עולמם ולבחון תפיסות עולם אחרות.
אינטראקציות מקטינות חוכמת הקבוצה, הן אינטאקציות בהן אדם בעל אגו גדול, מנסה לכפות את דעתו על אחרים, הן על ידי נימת קול מאיימת, נימת קול סמכותנית, התקפת אחרים, זילזול בהם, התעלמות, ,גזילת זמן שאינו שלו והתקפות אד-הומינם. גישות שלא מעודדות חשיבה השמעת דעות אחרות, גם הן מקטינות את האינטלגנציה הקבוצתית, ומונעות חשיבה מכיוונים חדשים שהקבוצה עוד לא חשבה עליהם.
גם חברים הניחנים בראיית עולם שמרנית (ולמעשה חרדתית), נוטים להיות סגורים להקשבה ולהתפתחות על פי דעות אחרות, ולכן מעכבים המשך התקדמות הקבוצה. לכן יש למצוא דרכים שבהם גם שמרנים, יוכלו להצטרף לדיון ללא חשש, ולאפשר להם להיפתח לאפשרויות חדשות. נראה כי תהליך זה דורש לפעמים תהליך נפשי מיוחד של הענקת הרבה חום, אהבה ובטחון באפשרויות הבחירה.
אך יש גם מגבלות טכניות שעליהן צריכים המשתתפים בדיון להתגבר. המציאות הנחקרת על ידי חברי הקבוצה מורכבת מאוביקטים מנטליים שונים אצל כל חבר, וכן מאוביקטים מנטלים משותפים (אוביקטים חברתיים). כאשר דנים על נושאים רבים, הם כוללים אוביקטים חברתיים רבים, ואין תמיד הסכמה איזה אוביקט חברתי מוביל לאיזה אוביקט אחר, ומה השלכות כל פעולה ופעולה. לכן דיונים שבהם יש הקשבה רבה, נוטים להתפרש על אוביקטים רבים ביותר, וקשה מאד ליצור הסכמות בורורת. בהעדר תוכנה מתאימה, יש לעיתים להסתמך על אנשים חכמים ונבונים במיוחד בקבוצה, שיתכללו את מערכת ההסכמות לכדי מערכת עובדת אחת, שתאפשר לחברי הקבוצה לפעול ביחד. הבעיה היא שכל ריכוז של כוח, גורם כמעט בהכרח להשחתה, ולכן חשוב לפתח תוכנות ודרכי דיון שלא ידרשו לחוכמתו של אדם אחד.
תוכנות שיאפשרו דיון מבוסס אוביקטים מנטליים, ישפרו את יכולת הדיון ושימור הדיון בצורה טובה יותר. תוכנות שמאפשרות דיון על כל אוביקט בנפרד, ללא הפרעה מצד דיונים על אוביקטים אחרים, מאפשרות למתדיינים להתפצל לגורמי דיון קטנים יותר. ובכך לאפשר דיון על פי תחומי עניין.
תהליכי דיון יעילים[עריכה]
כדי להניע תהליכי דיון יעילים, עלינו להתמודד עם הצרכים שעולים מהתיאוריה הנ"ל.
עלינו לספק הזדמנות שיוויון להתבטא. עלינו לעודד הבעת עמדה, גישות תומכות דיון והמנעות מגאווה. מטרת הדיון היא לחפש את פתרונות יעילים עבור הקבוצה. היתרון של הקבוצה היא שמכילה מגוון רחב של פרספקטיבות, ולכן יכולה להציע מגוון רחב של פתרונות.
להלן הוראות יותר מדויקות לניהול תרבות דיון טובה.
סיעור מוחות[עריכה]
אחת הדרכים המומלצות לצורך כך, היא לבצע סיעור מוחות. סיעור מוחות טוב נערך בצורה הבאה:
- מעלים את הנושא הדורש פתרון.
- דנים על הנושא, עד שהוא מוגדר על ידי הקבוצה בצורה מספקת.
- מעלים מגוון רחב של רעיונות. אין ביקורת על הרעיונות, רק חיזוק של רעיונות שנראים טובים.
- לנסות לשלב רעיוונות מוצעים לרעיון רחב יותר.
- לתת מקום למגוון דעות.
חקירה ביקורתית[עריכה]
- לאחר שעץ הרעיונות התפתח, יש להתחיל לבחון כל רעיון על ידי בחינה האם הוא בר-הפרכה (מדעי), ואם הוא בר-הפרכה, אז לבחון האם הידע הקיים יכול לאושש או להפריך את הרעיון.
- אין לערב את ה-ego - את ה"אני" או "אתה" הדיון הוא על הרעיונות עצמם, ללא קשר למי שהציע אותם. אין לשייך את הרעיונות לאנשים, ואין לבקר את המציע, רק את הרעיון.
- הדיון צריך להיות תמיד לטובת חיפוש דרך משותפת, ולא כדי לנגח מישהו. שילוב של אגו(אני-אתה) בדיון,יביא לנסיון להגן על האגו, ולכך לשיבוש החשיבה המשותפת.
אגו[עריכה]
כדי להבין מה יוצר תרבות דיון טובה, יש להבין את הרכיבים שיוצרים את תרבות הדיון הטובה. צריך להבין כי שיח טוב מורכב מיכולת של המשתמשים להעביר אינפורמציה מהימנה ככל הניתן. אחד הגורמים שמשפיעים לרעה על העברת האינפורמציה מהימנה הוא האגו. לאנשים יש נטיה לתפח את האגו של עצמם, ולשמרו. כתוצאה מכך הם ינסו להגיע לשליטה בשיחה, כדי שכולם ישמעו אותם, או שהם יפגעו באחרים שמאיימים על האגו שלהם. הם יעוותו מידע, כדי להציג את עצמם באור טוב יותר. אנשים נוטים לקשר בין הידע שהם מביאים לקבוצה, לבין האגו. למשל, כאשר אדם מעלה תיאוריה, והיא נסתרת, הוא מרגיש איום על מעמדו. כתוצאה מכך, הוא ינסה לסתור תיאוריות אחרות, ואף לתקוף אד הומינם, כדי להוציא משיווי משקל את מציג התאוריה הסותרת.
מניעת הכנסת אגו לדיון[עריכה]
לכן יש לדאוג עד כמה שניתן להגיע לדיון עם אגו נמוך, ולא לתת לאגו לשלוט. יש לנתק ככל הניתן בין הידע לאגו. יש להבין כי הידע שאנו נושאים אינו בהכרח האמת כולה. יש לזכור כי מטרת הדיון היא לחפש אמת משותפת, וכי אין לנו בהכרח ידע מלא על הארוע., ויכול להיות מאד שהפרשנות שלנו לארועים אינה הפרשנות הטובה ביותר. וגם לנו מותר לטעות. יש להגיע עם הכרזות צנועות לגבי הידע שלנו, כדי שלא ניפגע, אם הידע שלנו יסתר. הדבר גם משרת את הצגת הידע בצורה המדוייקת יותר.
לדוגמא:
משפט המביע ידע מוחלט:
- ישראל מפירה זכויות אדם
משפט המביע ידע סוביקטיבית, המוצעת לבחינת הקבוצה:
- על פי הידעות הללו (...כאן נכנסת רשימה של עדויות), נראה כי ישראל מפירה זכויות אדם.
מניעת פגיעה באגו של האחר[עריכה]
ביחס לאחר, יש להימנע מתקיפת אד הומינם הופגעת באגו של האחר, והופכת את הדיון למלחמת אגו. יש לנסות לנתק בין הטיעון לאדם הטוען. לדוגמא:
המשפט הבא אינו מנתק בין הטוען לטענה:
- הטענה שטענת שישראל מפירה זכויות אדם, אינה תואמת את המידע הקיים ברשותי.
המשפט הבא מנתק בין הטוען לטענה:
- הטענה שישראל מפירה זכויות אדם, אינה תואמת את המידע הקיים ברשותי.
יש להימנע כמובן מלשון הרע. לשון הרע, עלול לפגוע באדם, ולגרום לו להימנע מהדיון, או להשאיר אצלו תחושת נקם, שלא תאפשר לאורך שנים רצון לדון. ומעבר לכך, זאת כמובן שפיכות דמים.
ראיות, עדויות ועובדות[עריכה]
מרבית הידע שמתקיים בדיון החברתי הוא ידע סובייקטיבי. על מנת לתאם את הידע האינטר-סובייקטיבי, יש לוודא שקיים ידע שנחשב אובייקטי, והוא מקובל על כולם. העדר של ידע כזה, יקשה על המשתתפים להגגיע להסכמות. לכן יש לבסס את הידע בדיון, מול ראיות, עדויות ועובדות המוסכמות על כול חברי השיח. לאחר שהראיות אושרו על ידי כולם כתקפות, ניתן להתחיל בתהליך הפרשנות האינטר-סוביקטיבי.
שינוי פרדיגמה[עריכה]
בדיון טוב, יש תהליך של שינוי פרדיגמות, סתירת תיאוריות קיימות, בניית תאוריות חדשות ויצירת פרדיגמות חדשות. תהליך זה הוא תהליך ארוך, שיכול להימשך שנים. אין לצפות שבדיון אחד, יווצרו שינויי הפרדיגמה והתיאוריות. פעמים רבות, כאשר פרדיגמה או תיאוריה מופרכות, הצד שהופרכו התיאוריות או הפרדיגמות שלו ינסה לבדוק את התאוריות הישנות, ולבדוק האם ניתן עדיין להציל אותן. על פי רוב, סתירת תאוריות מובילה לשתיקה (בגלל ההלם הנגרם מכך שמה שחשבת עליו עד עכשיו, כנראה אינו נכון). אין לרדוף אחר האדם שהתאוריה שלו נסתרה, כיוון שבירור של פרדיגמה ישנה שנסתרה, ומציאת פרדיגמה חדשה, הוא תהליך ארוך מאד שיכול לקחת ימים, שבועות ואף שנים. יש להבין לכן שתהליך הדיון נמשך על פני שנים.
יעילות הדיון[עריכה]
דיון נוטה להתפזר מהר מאד. חשוב מאד לשמור את הדיון ממוקד, כדי שתצא ממנו תועלת למתדיינים. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא להתמקד בנושאים ספציים בתוך הדיון, על ידי שימוש בתוכנות התומכות באוביקטים מנטליים\ כמו ויקידיון, ואקלי, נועדו ליצור דיונים ממוקדים
יעילות העברת האינפורמציה[עריכה]
הידע שלנו לגבי העולם מורכב מארבעה גורמים:
- ראיות/עדויות (פנומנות)
- זכרון של הראיות
- מערכת לוגית שמנתחת את העדויות ויוצרת פרדיגומות ותיאוריות (פרשנות)
- מערכת אמוציונלית שמושפעת מהפרשנות ומשפיעה על הפרשנות.
אחת הנטיות הטבעיות שלנו היא להציג כלפי אחרים את מערכת הפרשנות שלנו, ולהתעלם מהראיות שהביאו אותנו למסקנות הללו. דיון אפקטיבי בו יש חקירה משותפת, הוא דיון שבו מוצגות הראיות, וביחד יש דיון על הפרשנויות (התיאוריות והפרדיגמות) שניתן להסיק מהעדויות.
כדי למנוע הפרעות בתהליך הדיון, יש להימנע ככל הניתן מערוב אמוציות ורגשות. יחד עם זאת, אין להתעלם מהן. לפעמים סוג פרשנות מסויים, עלול לההביא פגיעה ריגשית או פיזית באנשים אחרים, או להמעיט שמחה אצל אחרים, ולכן יש להתחשב בהשפעת הפרשנות על הסביבה, אך לא לתת לרגשות להשתלט על תהליך החקירה.
עשה ואל תעשה בתרבות הדיון[עריכה]
חשוב לזכור כי מטרת הדיון היא לחפש את האמת לכן, הכללים הבאים יעזרו לקבוצה לדון ביעילות ולמצוא את האאמת צורה הטובה ביותר, אם תקפידו על הכללים הבאים:
- אל תתקפו את אחד מחברי הקבוצה. הדבר יגרום להתנגשות מיותרת.
- דברו בנימוס, וכבדו את כל מי שנמצא בקבוצה.
- אל תשתמשו בהיגדים אוטוריטריים (אני פרופ' ולכן...), אלא השתמשו בהסבר ושכנוע. במידת הצורך כתבו מאמר קצר המסביר את עמדתכם.
- אם מישהו תקף אתכם, עשו אחד מהשניים. התעלמו ממנו, ואל תגיבו לדבריו עד שלא יתנצל. אם התופעה חוזרת בקשו מהמודרטור לטפל בתופעה. תפקידם של המודרטורים הוא להציב גבולות לקבוצה, גם בתחום תרבות הדיון.
- השתדלו להציע פתרונות חיוביים, ופחות ביקורת (אם כי מידי פעם בהחלט יש צורך בביקורת)
- בקרו את הטענות המועלות בדיון, באמצעות מידע מבוסס או ראיות ברורות.
- אם נראה לכם, שהפתאון שלכם טוב יותר, התאפקו. חכו לתורכם והציעו אותו.
- דאגו לדיון שבו לכל אחד ניתנת ההזדמנות להשמיע את קולו, בצורה ראויה.
- אם ראיתם שבר-הפלוגתא שלכם צדק מכם, אמרו זאת. חשוב שאדם ירגיש שמלאכת הדיון שלו הצליחה.
- היו אמיתיים עד כמה שניתן. אבל היזהרו מפגיעה באחרים.
- אל תתבישו לכתוב "מסכימ/ה" אם אתם מסכימים עם מישהו, גם אם אין לכם מה להוסיף.
- לבסוף, הודו לברי הפלוגתא שלכם על זמן הדיון.
התמודדות על אינטראקציות הפוגועת באינטלגנציה הקבוצתית[עריכה]
התמודדות אפשרית עם תקיפים[עריכה]
חלק מהמשתתפים בדיונים חושבים כי דיבור תקיף, החלטי והכרעה מידית, יגרמו לשאר המשתתפים להחליף דעתם. אך זה למעשה ניסיון להפעיל לחץ, שהצד השני, באופן טבעי יתנגד לו. כדי לנהל דיון יעיל, יש לתת מקום לבחירה החופשית של המשתפים בדיון, ולכן יש לנהל את הדיון מתוך הקשבה, והמתנה לתגובת האחרים, ולאט לאט לבנות הסכמה.
דומא טובה לתהליך כזה - דיון בערך "קפיטליזם" בויקיפדיה בין יונתן שחם להייתשלהדוס.
התמודדות עם טרולים[עריכה]
לעיתים מגיעים לקבוצה אנשים המבקשים להטריד את הקבוצה. בד"כ הדבר קורה בדיונים אנונימיים באינטרנט. בד"כ טרולים נוהגים כך, בגלל מחסור באהבה וחיפוש אחר תגובות מחברי הקבוצה. פתרון יעיל הוא לפעמים, להעניק כבוד ומקום טוב לטרול להתבטא. כך מסופק היצר שלו להיות חלק מאינטראקציה קבוצתית, והוא נהנה בד"כ מהמקום הפרודקטיבי שלו.
לעיתי טרולים מופעים כאשר יש להם תחושה שהקבוצה אטומה לדעות אחרים. לכן הם "מעצבנים את הקבוצה". התייחסות אליהם ומתן אפשרות להשפעה בונה, גם היא מגבירה את רצונם להפוך דמויות פעילות חיוביות בקבוצה.
לעתים מגיעים לקבוצה אנשים המבקשים לחבל בה או בדיון שבה ממניעים ידועים או שלא ידועים.
- הצעה לפתרון טכנולוגי: אם הטרולים מזוהים בבירור ככאלה, ניתן לפתוח את ההודעות שלהם לעריכה ע"י כלל המשתתפים, בכך אפשר לנצל את האנרגיה השלילית שהם משקיעים לאפיקים חיוביים, למחוק שטויות שמעמיסות על הדיון, ולהקל את העומס על המודרטורים.
התמודדות עם קיצונים[עריכה]
ראו ערך מורחב קיצונים
- קיצונים צריכים ללמוד שהעולם מורכב יותר.
- הקהילה יכולה להדריך אותם
- הם יכולים להדריך את עצמם
- ללמוד שתגובה קיצונית יוצרת תגובה קיצונית בצד השני, ולכן אינה פותרת את הבעיה, אלא אם הצד השני נכנע. ובד"כ קשה מאד להכניע את הצד השני, והדבר גורם בדרך נזקים עצומים לחברה.
- לא להתנגד לו. להכיל, לקבל. לא להגיב לדעה שלו, להפגין רוחב-לב, הכלה כלפיו. להאיר אצלו חלקים של רוחב-לב של עצמו. אפשר לחייך אליו כשהוא מביע דעה קיצונית. חשוב להדגיש שלא נבהלים מהדעה שלו. ואז לחפש תכונה אנושית ונדיבה אצלו ולהאיר עליה עם פנס גדול, לתת לתכונה הזדמנות להתעורר. ולהציף את תודעתו.
- נפגשתי רבות עם "חצי-קיצוניים". הם תמיד מתחרטים על ההתפרצויות שלהם. לכן נראה לי חשוב ליצור הרבה שקט סביב הקיצוני, השקט הזה מאפשר לו להקשיב לעצמו. אם אנחנו מביעים התנגדות - הוא "מפתח" את רעיונותיו.
"נותני עצות"[עריכה]
לא פעם יש אנשים שמייעצים לקבוצה, ללא קשר ליכולת לבצע את דבריהם במציאות. הדרך הטובה ביותר לרתום אותם לעשיה חיובית (או לפחות להשתיק אותם), היא להציע להם להצטרף לקבוצה האחראית על העשיה. השילוב בין עשיה-למחשבה, הופכת את המשתתפים לחכמים יותר.
כוח, דיון וגבולות[עריכה]
כוח[עריכה]
בבואנו לדון עם אחרים, אנו יכולים להשתמש בשני אלמנטים יסודיים. האחד הוא אלמנט הכוח, והשני הוא אלמנט ההשתכנעות. הראשון מקורו ביכולת של אחד לגבור על השני באמצעות כוח, ובניגוד לרצון המותקף, ואילו אמצעי ההשתכנעות פועל על פי רצון שני הצדדים, או לפחות לפי רצון הצד המשתכנע.
שני אמצעים לדיון:
- כוח = כפיה בניגוד לרצון
- חיפוש האמת, והפתרון המתאים לכולם = התנהלות מתוך בחירה וחופש.
גבולות[עריכה]
היכולת לשים גבול, נובעת מהצורך של אדם למנוע פגיעה בו או ברגשותיו, מאחרים. זאת בעצם היכולת למנוע מהאחר לכפות את רצונו עליך, או למנוע ממנו להפריע לך.
שימוש נבון בדיון, גבולות וכוח[עריכה]
ערכים קשורים[עריכה]
ביהדות[עריכה]
לא לפגוע באגו. לחזק כשאפשר[עריכה]
- "לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ה'." (ויקרא, י"ט, י"ח) (עוד מידע ומקבילות בויקיפדיה)
- הלל הזקן: "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, זו (תמצית) כל התורה והשאר פירוש הוא, לך ללומדו" (תלמוד בבלי, שבת לא/א)
- "רבי אליעזר אומר, יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך" (מסכת אבות ב, יג)
להראות לאדם היכן אתה מסכים איתו[עריכה]
אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו[עריכה]
"הִלֵּל אוֹמֵר: אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ." (משנה אבות ב, ד)
לפני שאפשר לדון עם אדם, יש לנסות להגיע להבין את תפיסת עולמו. ללא סינכרון בין תפיסות העולם, לא יתכן דיון פורה. ההגדרות השונות וההבנות השונות על העולם, יוצרות אי-יכולת לתאם בין ההתפיסות האינטר-סוביקטיביות. יש צורך להתאים הגדרות, וכן לנסות להבין מדוע אותו אדם חושב כמו שהוא חושב. זהו הבסיס ליצירת דיון פורה.
קשוט עצמך ואחר קשוט אחרים[עריכה]
"קשוט עצמך ואחר קשוט אחרים": לפני דרישה מאחרים הנהג עצמך כראוי באותו עניין (בבא בתרא ס, ב). (הסבר באתר "דעת")