בפוסט הקודם, ראינו כי אין לנו גישה לעולם האמיתי, ואיננו יודעים אם עולם כזה קיים. אנו מוצאים חוקים, אך איננו יודעים אם החוקים הללו משוייכים למשהו רלוונטי מחוץ לכלוב הפנומנולוגי שלנו. אנו מניחים כי יש קשר למשהו בחוץ, שיש לו חוקים, לא בגלל שברור לנו שאכן קשר כזה קיים, אלא כי זאת ההנחה הפשוטה ביותר האפשרית, והיא מקילה עלינו לחקור את העולם מחוץ לכלוב. אנחנו מניחים הנחות פשוטות, עד שהן מופרכות. וכך לאט לאט אנו בונים תיאוריות שיסבירו את כל התופעות שחווינו עד כה. התיאוריות הללו, מבחינה עקרונית פילוסופית אינן יכולות לנבא דבר. הן רק כלי לזכור את כול "החוקיות" שמצאנו בתופעות עד כה.
אבל אם אכן קיים שם עולם, ויש לו סט מוגבל של חוקים שאינו משתנה כל הזמן, אזי החוקים הללו יכולים לנבא את התנהגות התופעות. מבחינה פילוסופית אין לזה כמובן שום משמעות.
החוקים הללו, שאנו מחפשים הם אינדוקציות. אנו מוצאים קשרים בין תופעות. קשרים חוזרים. אם נסתכל על הדרך שבה פועלים הניורונים (על אף שזו אינה הסתכלות פילוסופית), נראה שגם הניורונים שלנו מבצעים אינדוקציות. תהליך הלמידה הניורנלי, הוא תהליך למידה באינדוקציות. הניורונים יוצרים בינהם קשרים, כאשר שני ארועים ניורונלים מתרחשים בו זמנית. כך אנו מקשרים בין קולה של אמא, כשאנו תינוקות, לבין הדמות שאנו רואים. הארועים הללו חוזרים. תמיד אותו קול, ועם אותו מראה פנים, והניורונים שלנו מקשרים בין הקול למראה.
האינדוקציות הללו הן גם התיאוריות שלנו. תיאוריה היא מערכת קשרים אינדוקטיבים שמאפשרים לנו ל"נבא" את התנהגות התופעות.
כך לדוגמא, את התפוחים, אנו יוצרים על ידי קישור בין תופעות שחוזרות ביחד כל הזמן, כמו צורה עגלגלה, צבע ירוק או צהוב או אדום, טעם חמצמץ או מתוק, ריח מסויים, מגע מסויים,מילה שנקראת "תפוח", ועוד קלטים חושיים. כיוון, שאנו מיחסים לתיאוריה הזאת ערך של אובייקט (תפוחים נחשבים אוביקטים), אני אכנה זאת "אובייקט מנטלי". כפי שאנו כבר יודעים, איננו יודעים האם באמת קיים שם אובייקט, אלא שאנו יודעים שאצלנו במוח נמצא אובייקט כזה.
אוביקטים מנטלים, כמו כל התיאוריות, יכולים לעבור הפרכה. אנו עלולים לראות תפוח יפה, ריחני, במשקל הנכון ובמגע הנכון, ואז לנגוס בו ולגלות שהוא בעל מרקם של שעווה וטעם של שעווה. אבל גם אם קיבלנו, שיכול להיות, שאין שם עולם אמיתי בחוץ עם חוקים קבועים, יכולות התופעות להתנהג בכל דרך שירצו, ולכן אנו נגלה שפתאום לתפוח יש טעם של עגבניה.
תיאוריות:
עולם הידע שלנו מורכב מרבבות אוביקטים מנטלים. חלקם הם אוביקטים מנטלים שבנויים מקלט חושי (למשל אוטו, אדם, תפוח, מטוס). כל אלו אוביקטים מנטלים שאנו יכולים לחוש אותם, על ידי חושינו. אבל יש אוביקטים מנטליים דימיוניים שאיננו יכולים באמת לראות אותם. למשל סיפור, "תיאוריה", כוח הכבידה, אינרציה, אלוקים. הם אוביקטיים דימיוניים שנבנו אצלנו לאור אוביקטים מנטליים שכבר ידועים לנו, כמו סיפורים שסיפרו לנו, תיאוריות שלימדו אותנו בבית הספר וכיוב'. לאוביקטים אלו אני קורא אוביקטים מנטלים דימיוניים ובאנגלית Imaginary Mental Objects או בקיצור MOi.לאוביקטים שאנו יכולים לחוש אני קורא Sensory Mental Objects או בקיצור MOs.
הסקת מסקנות:
אנו מסיקים מסקנות על בסיס האוביקטים המנטליים. למשל בינתן לנו הסילוגיזם הקלאסי:
הנחה ראשית: כל בני האדם הם בני תמותה.
הנחה מישנית: סוקרטס הוא בן אדם
מסקנה: סוקרטס הוא בן תמותה.
אנו בעצם הלכנו על האוביקטים המנטלים שלנו "סוקרטס", ו"בני אדם". על סוקרטס ידוע לנו שהוא היה בן אדם, שהוא חיי בסוף המאה החמישית לפני הספירה, שהיה פילוסוף ומורהו של אפלטון, ועוד. על בן אדם ידוע לנו עוד הרבה דברים, למשל שהוא הולך על שניים (אם לא קרתה לו תאונה), שהוא נולד מאישה, שהוא נושם וכיוב'. אנו גם יודעים על האוביקט המנטלי "אישה" שהיא יולדת בגילאים 13 – 45.
כאשר אנו מבצעים הסקת מסקנות (דדוקציה), אנו למעשה עוברים על הקשרים הקיימים בין
סוקרטס ואימו - הסקה דדוקטיבית
האוביקטים המנטלים הקיימים אצלנו בידיעה. למשל המסקנה של אמו של סוקרטס היתה מבוגרת ממנו ב 13 עד 45 שנים, אנו מסיקים מתוך כך שסוקרטס היה אדם, ובני אדם נולדים מנשים, ואישה יולדת בגיל 13 – 45. אנו מסיקים זאת על אף ששום דבר מזה לא נאמר במשפטי ההנחות. כל ההסקה נובעת מהקשרים הקיימים בין האוביקטים המנטליים שלנו.
מבנה הידע
הקשרים הללו שמתקיימים בין כל האוביקטים המנטליים (הדימיוניים והחושיים), הם אלו שבונים את עולם הידע שלנו. הקשרים הללו, המורכבים מנסים לתאר בעצם את החוקיות שקיימת בתופעות. הם אמורים לתאר חוקיות מאד מורכבת שמתאימה לכל התופעות שאנו מכירים. אבל לא פעם אנו מגלים כי החוקיות שקיימת אצלנו בידיעה, אינה תואמת את מה שציפינו לו. לא פעם אנו "סומכים" על מישהו, כי חשבנו שניתן לסמוך עליו, אבל מסתבר שטעינו והוא הכזיב אותנו. לא פעם אנו מצפים מהמציאות למשוה, והיא אינה פועלת על פי הקשרים בין האובייקטים שלנו. אין זה מפתיע בהינתן שהעולם שם בחוץ שמייצר את החוקים (או האין-עולם), אינו חיייבו להקשיב לקשרים הקיימים במוחינו. החוקים (או האין-חוקים) יכולים להיות הרבה יותר מורכבים מאלו שנמצאים במוחינו.
הבעיה היא שכאשר קשרים מופרכים, זה דורש מאיתנו לנסות למצוא הסברים חדשים שיסבירו את כל המידע הרב שקיים אצלנו. אנו נאלצים לבצע אבדוקציה (בניית התיאוריה המתאימה ביותר). אנו נאלצים להזיז הרבה קשרים, כך שלבסוף יתאימו לתצפיות שלנו. זהו תהליך קשה, הדורש הרבה לימוד, הרבה חקירה, והרבה ניסיונות לפתור את הבעיה, כך ששוב ישבו התצפיות הלתאים לידע הקיים אצלנו.
כתוצאה מכך, אנו מתעלמים לעיתים תכופות מתצפיות שלא מתיישבות עם הידע שלנו (TDO), או שאנו ממציאים תיאוריות מתווספות (Auxiliary theories, ע"פ הטרמינולוגיה של קרל פופר). תיאוריות מתווספות, הן מה שאנו מכירים כ"תרוצים". כאשר משהו לא הולך כפי שציפינו לו אנו מתרצים, מדוע הוא נכשל. לדוגמא, "הסכמי אוסלו היו מצויינים, אך הימין הרס אותם", או "מפעל ההתנחלויות היה נהדר ויכול היה לצמוח, אילולא השמאל התנקל להן". כאשר למישהו יש תיאוריות בראש שאמורות להורות לו כיצד להגיע לתוצאות, והתוצאות אינן מתיישבות עם מה שהאדם ציפה, כדאי שיבדוק את התיאוריות שלו, ולא ישתמש ב"תיאוריות מתווספות". מנהיגים טובים, הם בדיוק סוג האנשים שלא מספר על ריצפות עקומות (Auxiliary theories), אלא בודקים מחדש את התיאוריות שלהם, ומתאימים אותן למציאות.
עד כאן, על יצירת תיאוריות ואוביקטים מנטלים באופן אישי. אבל כדי להבין מהי נקודת מבט ניטרלית (הדרושה להבנה כיצד מייצרים ידע ניטרלי, והאם ויקפדיה כיום מייצרת ידע ניטרלי), נצטרך להבין כיצד חברה יוצרת השקפת עולם ותיאוריות. על כך בפעם הבאה.
הערה קצרה.
הממציא של שפת פרל נאה לפני כמה שנים בישראל ודיבר על הבעיה בחשיבה באובייקטים. הצרה היא שאובייקטים ומילים בכלל הם דברים שמנסים להגדיר משהו. אבל למעשה משהו קיים (כמו תפוח או אדם) הוא לא דבר שעונה להגדרות אלא דבר שמתקיים בממוצע הסתברותי. לדוגמה כשאני אומר "ציפור" כולם חושבים על משהו כמו יונה ופחות חושבים על הדינוזאור הקדמון שגם הוא מתשיהו היה "לפי ההגדרות" של ציפור. במציאות יש זרימה של הסתברויות שלפעמים נכנסות לתוך ההגדרות ולפעמים לא.
לדגומה יכול להיות שבעתיד מישהו יוולד דווקא מאבא, או שיהיה אדם שיצא מביצא או מבחנה. ואם יהיו אנשים סייברוגים או אנשים שיכניסו את התודעה שלהם לתוך מכונה – הם כבר לא יהיו בני אדם? הגדרות ואובייקטים יתקשו לתת לזה תשובה או שיתנו לזה הגדרה "חדה" אבל המציאות היא זורמות.
דיון יפה על מודלים נפשיים (דימויניים) של העולם נמצא בספר "גבולות לצמיחה" בפרק על עולם 3- שהוא מודל ממוחשב די פשוט – ולמרות הפשטות שלו הוא כנראה יותר מסובך מרוב המודלים הנפשיים שמסתובבים כיום אצל רובנו.
http://ecowiki.org.il/index.php?title=%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D_3
אני חושב שכדאי להבין שכל דבר נמצא בתוך מסגרת של פרמטרים שבהם הוא יכול להתקיים – גם תאוריות – ולכן גם אם יש לנו מודל נכון, ואנחנו מתישהו מבינים שהוא לא נכון ומתקנים בצורה נכונה – לא בטוח שאנחנו במקום נכון – הדבר היותר נכון הוא שיש דברים שמשתשנים ומנדקות מבט זאת 2 ההסברים היו נכונים – פשוט המציאות השתנתה. תאוריה היא נכונה יותר (באופן כללי) אם היא מסוגלת לתת תשובות וניבויים לטווח גדול יותר של פרמרטים , באופן מעשי לפעמים נבחר דווקא בתאוריה היותר מוטעה כי היא מתאימה יותר לצרכים שלנו (לדוגמה פיזיקה ניוטונית או אפילו אריסטוטלית משמשת אותנו רוב הזמן יותר מאשר התאוריה המדוייקת יותר של איינשטיין).
יש גם סיבה טובה ליציאת תרוצים – לשנות את מבנה הקישורים במוח זה דבר שדורש זמן ואנרגיה. ואני מניח שגם לתחזק מודל מסובך יותר ב"בחיים" (בתוך המוח וכמימ חברתי) זה דבר שדורש גם כן אנרגיה. אנרגיה זה דבר שהוא לא בחינם. וזמן פרושו זמן קיום של מערכת תרמודינמית – ולכן גם דבר שדורש זמן פרושו השקעת אנרגיה.
גם היכולת לפעול לפי תאוריה מסובכת היא כנראה דבר יקר יותר (אולי אתם יכולים לחשב שמטבע מסויימת היא מזוייפת ונופלת על 51% ולהבין איך לעשות את זה – אבל מצד שני לרוב אין לכם סיבה לעשות את זה).
לכן אולי תאוריות פשוטות זוכות להצלחה גדולה יותר מאשר התאוריות המורכבות יותר ו"נכונות יותר".
אני גם חושב שכדאי להזכר בטענות של דיויד יום לגבי אובייקטים דימיונייים שלפעמים הם רק הרכבה דמיונית שמתקבלת מכמה דברים ממשיים.
אם המציאות היא תלוית תודעה, הרי שהכול הם אובייקטים מנטלים, השאלה פשוט באיזו תודעה :).
בנוגע לתיאוריה שלך: אני חושב שהידע הוא סך כל האובייקטים והקשרים ביניהם שאנחנו כבר מכירים (כלומר, לא אנו הרכבנו את הקשרים). מהמאגר הזה, אנו יכולים להרכיב תיאוריות, תזות, רעיונות וכו'. הדבר בעצם הופך אותנו גם לצרכנים וגם יצרנים: אנחנו צורכים דרכי חשיבה מאנשים אחרים ומשווקים (חלקנו לפחות) דרכי חשיבה חדשות או מפיצים את הדרכים שמצאנו כמתאימות ביותר.
דרור,
מסכים עם ממציא שפת פרל ואיתך. המציאות מורכבת יותר מהתיאוריות שלנו. יחד אם זאת, זאת כנראה הדרך היחידה הקיימת בפנינו לנסות לנבא את התנהגות המציאות (כפי שהיר ניחוות מתוך הכלוב הפנומנולוגי שלנו).
גם על הפיסקא שמדברת על התאמת התיאוריות, אני מסכים לרובה. למעט המשפט הבא: "פשוט המציאות השתנתה".
אם מניחים קיומו של עולם בעל מערך חוקים גדול מאד, אך מוגבל (כלומר עולם שבו יש חוקים, ולא כאוס), עלינו להניח כי לא המציאות השתנתה, אלא ההבנה של החוקים, כפי שתפסנו אותם לא היתה מספיק רחבה.
ניקח לדוגמא, את ילד המבחנה, שלא הגיע מהפריה רגילה. על פי החוקים שהיו ידועים לאדם בתחילת המאה ה-20, בני אדם נוצרים מקיום יחסי אישות בין גבר לאישה. זה החוק הידוע. אם הינו מראים להם כי בסוף המאה ה-20 נולדים בני אדם ללא יחסי אישות, הם היו מופתעים מאד. אלא שחוקי המציאות לא השתנו, כיוון ש"אנו יודעים" שעוברים נוצרים ממפגש זרע וביצית, ולכן גם בתחילת המאה ה-20 וגם בסופה בני אדם נוצרים באותה צורה. המציאות לא השתנתה (או החוקים שעומדים מאחוריה), אלא הדרך שבה אנו עושים מניפולציה בחוקים.
הדבר נכון גם אם איננו מניחים עולם עם חוקים מחוץ לכלוב. יהיה עלינו להניח את ההנחות הפשוטות ביותר שאומרות שהחוקים בעולם החיצוני הם בעלי קביעות.
מעניין אותי מאד המשפט הזה שלך: "אני גם חושב שכדאי להזכר בטענות של דיויד יום לגבי אובייקטים דימיונייים שלפעמים הם רק הרכבה דמיונית שמתקבלת מכמה דברים ממשיים". זה בדיוק מה שאני אומר (אובייקטים מנטליים דימיוניים נבנים מאוביקטים מנטליים חושיים). קראתי את ספרו Humend understanding, ולא זכור לי שנתקלתי באמירה כזאת שלו. אשמח אם תוכל להראות לי את מראה המקום (אם ידוע לך). זה יכול לתרום רבות.
ניצן,
כבר לא בפעם הראשונה, אין לי אלא להסכים 🙂
אז אם יש לנו הסכמה על הטענה הבסיסית, כיצד עכשיו ננמק מה תקף למאגר המידע ומה לא? כי הרי יכולים לבוא אנשים ולהגיד: "נו, אז אם זה הכול בראש אז אין באמת אמת מידה של אמינות למידע".
אני חושב שהפתרון לזה תלוי בזהות הפריט:
1. אם פריט המידע הוא מידע על איזה אובייקט (נאמר תפוח), הרי שהמידע תקף כל עוד כול אדם יכול לאשר שהתכונות על אותו אובייקט נכונות.
2. בנוגע ליצירה של קשרים בין אובייקטים ותהליכים, התחום קצת יותר אפור ולבטח ידרוש חוקי לוגיקה נוקשים בשביל להראות שהמסקנות שלנו אכן נכונות (ושוב, גם להקשרים ותהליכים אנו יכולים להביא הוכחות).
מה דעתך?
אני חוזר וקורא לכל מחפשי האמת למיניהם להגדיר את התחום שאינו אמת? ממה בעצם אתם בורחים?
מהו שקר?
שקר, אם להגדיר באופן גס למדי, הוא משהו שלא קיים.
המשפט "לתפוח יש שלוש רגלים, אף והוא מטיל ביצים" הוא בדיוק שקר כמו "היטלר כבש את בריה"מ בשביל גלידה". החיפוש אחר האמת מתאפיין בחיפוש אחר מה שנכון ותקף, לפי קנה המידה המתאים בכל נושא.
ניצן,
מה תקף ומה לא… שאלה מצויינת. אני מקווה לנסות לענות על כך בפוסט הבא שלי 🙂
1. אני נוטה לקבל שהפתרון נמצא באובייקטים החושיים (כמו תפוח).
2. אכן יותר מורכב, אנסה להראות בפוסט הבא.
עוז,
כמו שלעולם לא תהיה לנו וודאות לגבי האמת, כך לא נוכל לדעת האם דבר הוא שיקרי. אבל נוכל לבחון האם תיאוריות מתיישבות עם התצפיות שלנו בתוך הכלוב הפנומנולוגי שלנו. על כך אחריב בפוסט הבא, בע"ה.
אבל יותר חשוב, ואת זה אני קורא בין השורות שלך. אני מחפש את האמת, כי אני חושב שיש בכוחה להוביל אותנו בבטחה למחוז חפצינו. יהיה מחוז זה, אשר יהיה.
כאדם הלוקה לאחרונה בסוליפסיזם מחמת קוצר זמן, הגעתי לכאן לא מהרידר שלי כרגיל אלא מתוך הזמנתך. אני קורא וקורא ורואה בינתיים מבוא לא קצר לדברים שאני כבר מכיר, אני תוהה מה בין כל זה ובין הפרקטיקה של לפתור את בעיות הויקיפדיה.
אגב, Abductive reasoning נזמע כמו תרגום כמעט ישיר של "גניבת דעת" 🙂
ואגב, אני מאמץ לי את "על כך אחריב בפוסט הבא". אתה יכול להיות פילוסוף דגול, המשך בדרכך זו! 🙂
עירא,
ההבנה כיצד בנוי הידע, תסייע לנו להבין כיצד נוצר ידע ניטרלי (אם בכלל הדבר אפשרי 🙂
אם אתה מכיר, אז מצויין. כי אני לא הכרתי 🙂 הדיון על סילופסיזם מוכר, אבל לא תאמין כמה אנשים מנסים למרוד בסילופסיזם. כל מה שאני אנסה להראות הוא מה כן ניתן לעשות עם המידע הקיים בכלוב/
וכן, אני נהנה לשמוע את ההערות העוקצניות שלך… מיד אשנה, כי חלילה לי מהיות פילוסוף גדול 🙂
אני אחסוך לך את הזמן, בויקיפדיה האנגלית יש התיחסות לשאלת הנייטרליות-אבל-הרי-אין-נייטרליות (שתמיד מזכיר לי את הויכוח של וודי אלן "אבל האויקטיביות היא סובייקטיבית כשלעצמה!" – מתוך "הרומן שלי עם אנני"), והיא אמורה לתפוס לגבי זו העברית, לא בדקתי בציציות של נייטרליות בויקיפדיות נוספות.
עירא,
פילוסופיה, תפקידה לרדת לעומקים שבני אדם מן הישוב בד"כ אינם יורדים אליהם, כדי לברר שאלה מאד מהותית. זה מה שאני מנסה לעשות בפוסטים הללו. בערך על הניטרלות של ויקיפדיה, לא נמצא תשובה לשאלת הניטרליות. אני כאן מנסה להבין את המנגנון של הידע, ולהציע פתרון אפשרי חדש לביית הניטרליות. לשם כך יהיה עליך להעזר בסבלנות.
כדי לפתור בעיות (וויקיפדיה היא חתיכת בעיה), יש צורך להבין היטב את שורשי הבעיה. זה מה שאני מנסה לעשות כאן.
אם תקרא את הדיון המתפתח אצלי בבלוג בין דרור ו"רציונל" תגלה שהבעיה איננה הנייטרליות אלא צורת החשיבה ה"פשיסטית"-משהו שלוקים בה כמה מאנשי המפתח, וכיון שלא רק אני חושב את זה, אני מרגיש חופשי להגיד את זה עכשיו.
עירא,
אם אתה רוצה להרוס דיון, אז תשתמש במילה "פשיסטים". ברגע שאתה צובע את האחר בשחור, אתה מסיים את הדיון, ושום דבר פרודוקטיבי לא יצמח משם. עדיף לנסות להבין את בעיות הצד השני, ולנסות לפתור אותם ביחד.
צא מתוך הנחה, שלא כולם רשעים גמורים. אם תסתכל כאן, תראה שויקיפדיה באמת מתמודדות עם בעיות של ווכחונות, פלגנות וכיוב'. הפתרון שהבירוקרטים יזמו, הוא גישה של העצמת המפעלים, והגברת יכולתם "לחתוך" בדיונים. מה שהם לא צפו, זה שיווצר משטר מאד בעיתי, והאלימות רק תגבר…
אני חושב שיהיה עלינו לחשוב על דרך לפתור את הבעיות.
אני אישית חושב שהפתרון לבעיה היא על ידי שיפור תרבות הדיון.
הנה הקישור ל>ש ירקכ="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:Harel/%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%95%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94">דף של הראל
אופס… היקשור:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:Harel/%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%95%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94
א. לא אמרתי פשיסטים, אמרתי צורת חשיבה פאשיסטית.
ב. לא רק אני אמרתי ראשון, הציטוט מהשיחה אליה הפניתי.
ג. לא אמרתי רשעים, אל תדחף לי מילים לפה. המונח פאשיזם כאן איננו לחלוטין חסר בסיס. זוכר את הסמל? אלומת החציר, הרטוריקה של עם מלוכד למען מטרה, כמו שהגדיר את זה קמיר "טוטם".
שים לב שהלינק הזה הוא טיוטא לאותו "מניפסטו" שפירסמתי אצלי בפוסט הסיכום. למה לדבוק בטיוטא כשיש לך את כל הטקסט הסופי, הרשמי שהוצג?
Pingback: מבט פילוסופי » Blog Archive » על הידע - הכלוב הפנומנולוגי והידע הנטרלי של ויקיפדיה - ידע חברתי ובחינת הידע