בפוסט הראשון בסדרה הראתי כי אין לנו כלים לבחון את העולם שנמצא מעבר לגבולות חושינו. איננו יכולים לדעת האם העולם הוא אמיתי, או שהוא מיוצר על ידי מחשב, או שאנו חולמים את העולם. אנו למעשה כלואים בכלוב שבו כל המידע שיש לנו הוא התופעות (phenomenon) אותם אנו חווים בחושינו.
בפוסט השני הראתי כי הידע שלנו בנוי על בסיס אינדוקציות (קישורים) שיוצרים ביחד צבירי קישורים, או "אוביקטים מנטלים". כל אוביקט כזה מכיל המון קשרים שמופעים כל פעם שאחת התופעות מתרחשת). כך לדוגמא נוצר "תפוח", או "אוטו" או "אופנים". כל אלו הם אוביקטים מנטליים חושיים (קיצור: MOs), כיוון שאנו יכולים לחוש אותם באמצעות מגוון חושינו. אנו רואים אותם כתופעות חוזרות בתוך הכלוב הפנומנולוגי שלנו. אבל יש גם אוביקטים מנטלים שבוניים מחיבור לאוביקטים חושיים, אך אינם קשורים ישירות לתופעות. לדומכה האוביקט "מהר" או "מעל" או "כוח הכבידה", אינם מובחנים ישירות, אלא מקושרים לאוביקטים מנטליים חושיים. האויבקטים הללו נקראים אוביקטים מנטליים דמיוניים (קיצור: MOi). לפעמים יש גם אוביקטימם מנטלים דימיוניים שנוצרים מאוביקטים מנטליים דימוניים אחרים. אלו עדיין אויבקטים מנטליים דימיוניים.
כל התהליכים הללו הם תהליכים שמתרחשים אצלנו במוח/תודעה, ויוצרים עבורינו את מפת הידע שלנו. אבל אם נבדוק את מקורות הידע שלנו, נראה שרובם מגיעים מ"אחרים". מאנשים, ספרים, טלויזיה, רדיו ועוד. רובנו מעולם לא ראה את אפריקה, ואנו יודעים עליה הרבה.
כמעט כולנו לא ראינו אטומים, ואנו יודעים שהם קיימים. אף אחד מאיתנו לא חי בימי בית שני, או בזמן הפיאודליזם באירופה, ואנו שומעים עליהם הרבה. אם אנו ציוניים, אנו יודעים על היסטוריה מסויימת של העם היהודי, ואם אנו פוסט/אנטי ציוניים, אנו מכירים שתי היסטוריות שונות. אם אנו קפיטליסטים או סוציאליסטים, סביר להניח שרכשנו את הידע שלנו לגבי המערכות השונות מגורמים שונים. רוב הידע הזה כלל לא הגיע מאינטראקציה בין אוביקטים מנטליים חושיים (MOs) לאוביקטים מנטליים דימיוניים (MOi), אלא הגיע כולו מתיאוריות (MOi) שקיבלנו מ"אחרים".
כיצד נוכל לוודא כי התיאוריות הללו מהימנות? כיצד נוכל לבחור בינהן? זאת שאלה לא קלה לפתרון. מה קורה כאשר יש מחלוקת בין שני מקורות ידע? למי להאמין?
למי אנו אמורים להאמין? הבעיה של אמינות מידע על פי מראה הדובר
חלק מאיתנו נוטה להסתמך על "מהימנות מקורות הידע" כבסיס לאיסוף הידע. על תארי כבוד ועל מראם המכובד של מקורות הידע. למדענים יש תואר "דוקטור" או "פרופסור". לרבנים יש את התואר "הרב, הגאון, הנעלה והאדיר, מאור הדור וכו' וכו'". לחקורי מדעי החברה יש גם תואר "דוקטור" ו"פרופסור". לכהני הניו-אייג' יש את התארים שלהם, "שַמן, וכיוב'". כל אחת מהקבוצות מחזיקה תפיסת עולם וידע שבמקרים רבים נוגדים את הידע של הקבוצות האחרות. גם בתוך הקבוצות יש מחלוקות רציניות מאד.
אז איך אנו יכולים לדעת שקבוצת ידע אחת מחזיקה ידע נכון יותר מהקבוצה השניה?
כדי לפתור את הבעיה צריך לחזור למודל של הכלוב הפנומנולוגי. עלינו לזכור, שגם אותם אנשים, קבוצות או מוסדות ידע, הם פרי חוקיות שקיימות בתודעתינו, אך אין לנו שום וודאות שהם קיימים, או שהידע שהם מעבירים קיים. הוודאות היחדיה שיש לנו בתוך הכלוב הן התופעות. וכל מה שאנו יכולים לעשות עם החוקיות שמצאנו בתופעות, הוא לנסות לנבא נכונה את התנהגות התופעות.
ולכן, אין זה משנה מה מקור הידע, הידע שהמקור מעביר צריך לנבא את התנהגות התופעות. בין אם המקור הוא רב, פרופסור או שַמן, כל מה שעליכן לעשות, הוא לבדוק האם הידע שהוא טוען לו, אכן מתאים לתצפיות שלכן. עם הזמן יווצר אצלכן תופעה של אישוש הידע (corroboration). המקור האמין ירכוש לעצמו שם של מקור אמין, שנבואתיו מתגשמות, ויחשב בעינינו (על פי עקרון הפשטות) כמקור אמין יותר.
מעניין שגם בתורה יש התייחסות לעניין. כאשר התורה באה לשאול, מי הוא נביא, או איך נידע שאדם מדבר בשם האלוקים (האמת), היא נותנת דרך פשוטה מאד לברר זאת:
וכי תאמר, בלבבך: איכה נדע את-הדבר, אשר לא-דברו ה'. אשר ידבר הנביא בשם ה', ולא-יהיה הדבר ולא יבא–הוא הדבר, אשר לא-דברו ה': בזדון דברו הנביא, לא תגור ממנו. (דברים י"ח, כ"א-כ"ב)
תרגום: וכי תשאל את עצמך, איך נידע שהנביא שלפנינו מדבר בשם הקב"ה, והרי הוא מדבר על דברים שלא כתובים בתורה? אם הוא ידבר בשם הקב"ה, וינבא דבר מה, והדבר לא קרה, אז תדע שהוא אינו מדבר בשמי. הוא עושה זאת מצרכיו שלו, ואינך צריך לחשוש מפניו.
מעניין שגם התנ"ך משתמש בעקרון ההפרכה של פופר. הדרך לבחון תיאוריות היא אך ורק על ידי ניבוי והפרכה. כך גם בכלוב הפנומנולוגי. לא משנה מה מקור הידע, החשוב הוא לבדוק האם התיאוריות שלו מתאימות לתיאור התופעות, כפי שאתם חווים אותם בתוך הכלוב.
יש כמובן דרכים לשכנע אתכם, שגם אם התופעות לא בדיוק מתאימות לתיאוריה של המקור, עדיין תחשבו שהמקור אמין. אנשי ניו-אייג' ואנשי מכירות, יודעים כיצד לשכנעכם כי המציאות מתנהלת על פי התיאוריה שלהם. אם רק תיקנו את המוצר ההוא יהיו חייכם נפלאים. לאחר שקניתם את המוצר, אתם כבר שוכחים שהיה קשר בין המוצר לאושרכם, וכך אובדת הביקורתיות. אבל טיפול בבעיות אלו, דורש התייחסות נפרדת.
כרגע אני מבקש להתייחס רק אל עקרון ההפרכה, ובניית אמינות המקורות כבסיס הידע.
בדיון בבלוג של עירא, טען רציונל, כי לכל מקור כיום יש אותה מידת אמינות, וכל מי שכתב ספר, נחשב מקור נאמן. אני טוען שאין כך הדבר.
למדעני הטבע יצא שם הרבה יותר אמין בתחומם, מאשר למדעני החברה. כיוון שהניבויים של הראשונים טובים משל האחרונים. בתוך מדעי הטבע יש דרך לדרג מי הוא מקור טוב יותר. למשל מי שפירסם בעיתונים מקצועיים בעלי אימפקט-פקטור גבוה יותר. האימפקט פקטור מודד איזו השפעה יש לעיתון על על קהילת המדענים (או בעצם כמה פעמים מצוטט כל מאמר בעיתון בממוצע, על ידי מדענים אחרים). כיוון שמדענים נדרשים להראות תוצאות מהימנות לטווח ארוך, כדי לקבל עוד כספים מקרנות, הרי רוב המדענים ישתדלו להסתמך במחקריהם על תיאוריות אמינות יותר שפורסמו על ידי מדענים אחרים. כך יוצא שלבסוף האימפקט פקטור הוא מדד טוב לאמינות המקור (כמובן שיש צורך בכלים יותר טובים להערכת המקור, אך זהו כלי בסיסי וטוב).
בצד השני יש לדוגמא, רבנים שככל הנראה, כשלו לגמרי במבחן ההפרכה של פופר והתורה:
למשל הרב מרדכי אליהו, אחד הרבנים המרכזיים של הציונות הדתית אמר לקראת ההתנתקות/עקירה/גירוש אמר את המשפט המפורסם "היה לא תהיה". רבים ששמעו את האמירה הזאת, הבינו אותה כנבואה. כך היא נשמעה, וכך היה טון הדיבור.
והנה נבואת מרדכי אליהו לא התקיימה. ההתנתקות/עקירה/גירוש קרו גם קרו. וכבר אמרה התורה על כך (וגם עקרון ההפרכה): "הוא הדבר, אשר לא-דברו ה': בזדון דברו הנביא, לא תגור ממנו."
בעיית מקורות הסמכות
לאחר מכן היו דיונים שלמים על כך, שבעצם הרב מרדכי אליהו לא התכוון לנבואה אלא לתפילה, וגו'. אלא שזאת בדיוק גם דרכם של אותם המנסים לחמוק מעקרון ההפרכה. שכאשר הם טועים, הם מסבירים/מתרצים מדוע בעצם לא התכוונו לדבר מסויים אלא לאחר.
האם הרב מרדכי אליהו התכוון לנבואה או תפילה? אינני יודע בוודאות, אבל אפשר להגיד שחלקים גדולים מאד בציבור הדתי האמינו שזאת נבואה, וקשה מאד היה לפרש זאת אחרת בזמן שנאמרה.
מה יעשה הציבור הדתי-לאומי עם מקורות, שהתורה הורתה לא לגור מה?, זאת כבר בעייה של הציבור הדתי-לאומי, עם מקורות הסמכות שלו. אני הייתי מהרהר אחרי המקורות הללו, ומחפש מקורות אמינים יותר, לאור כל מה שמתרחש בשנים האחרונות.
לכן, לשאלתו של רציונל, ולשאלת מקור הסמכות, התשובה היא די פשוטה. בדיון עלינו לחפש מקורות בעלי האמינות המוכחת הגבוה, שניבאו היטב עד כה. וגם עם קהילה שלמה טוענת שהמקור הוא מהימן, תוכלו לבדוק את המקור במו תופעותיכם, ולהרהר אחר מקורות הידע של הקהל. ולפעמים, כן לפעמים, יכול להיות שהמקורות מתארים שני תיאורים שונים של אותה מציאות, ועלינו לתת מקום להבנה שיש אפשרות ש"אלו ואלו דיברי אלוהים חיים". ושכדאי לאפשר תיאור מציאות קצת יותר מורכבת. אולי בסוף נבין איך שתי התפיסות הללו יושבות ביחד.
הציטוט מהתורה נכון, אבל בעייתי..
בסיפור יונה מובא בדיוק אותו מצב (רק הפוך – מנבא רעה ולא מתקיים):
יונה, כמובן, מתבאס שהוא יצא שקרן – הרי הוא לא רצה לנבא שם מלכתחילה (והשתכנע אחרי שלושה ימים של צום בבטן של לויתן):
וַיֵּרַע אֶל-יוֹנָה, רָעָה גְדוֹלָה; וַיִּחַר, לוֹ. ב וַיִּתְפַּלֵּל אֶל-יְהוָה וַיֹּאמַר, אָנָּה יְהוָה הֲלוֹא-זֶה דְבָרִי עַד-הֱיוֹתִי עַל-אַדְמָתִי–עַל-כֵּן קִדַּמְתִּי, לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה: כִּי יָדַעְתִּי, כִּי אַתָּה אֵל-חַנּוּן וְרַחוּם, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד, וְנִחָם עַל-הָרָעָה. ג וְעַתָּה יְהוָה, קַח-נָא אֶת-נַפְשִׁי מִמֶּנִּי: כִּי טוֹב מוֹתִי, מֵחַיָּי.
תודה אביב,
אבל אם תשים לב, יונה אינו "יוצא שקרן". הוא אומר "ויחל יונה לבוא בעיר, מהלך יום אחד; ויקרא, ויאמר, עוד ארבעים יום, ונינוה נהפכת.", ואנשי העיר מאמינים לו. אבל הם אינם יושבים, אלא הם מבינים שיונה צודק, ולכן עושים הכל כדי להחזיר את רוע הגזרה. גם הם וגם יונה יודעים שהקב"ה הוא רחום וחנון. הם מאמינים ובם רואים בכלובם הפנומנולוגי שאין העיר מתהפכת בגלל תפילתם ותשובתם. אין כאן סתירה, בין התיאוריות שלהם לתצפיות.
אני חושב שיונה כועס לא בגלל שהוא "יצא שקרן", אלא בגלל תפיסת הצדק המוחלטת שלו. ליונה חורה ש: "אנה ה' הלוא-זה דברי עד-היותי על-אדמתי–על-כן קדמתי, לברח תרשישה: כי ידעתי, כי אתה אל-חנון ורחום, ארך אפים ורב-חסד, ונחם על-הרעה. ועתה ה' , קח-נא את-נפשי ממני: כי טוב מותי, מחיי." יונה חושב שמי שעשה פשע מגיע לו עונש. זאת הסיבה שהוא מקבל בשלווה את זריקתו מהאוניה, לדעתי. והקב"ה מלמד אותו פרק בהלכות חסד בנושא על ידי דוגמאת הקיקיון (שנחשב צמח רעיל ורע).
חס וחלילה לומר בשמי שלכל מקור יש את אותה אמינות. אני רק אומר שהויכוח על אמינות מקורות הוא הרבה יותר קשה, במיוחד עם הדיוטות בתחום מסויים (ובמיוחד במדעי הרוח\החברה).
כך הבנתי מדבריך…
החוכמה היא להסביר בדף הסבר מיוחד שבמקרה של מחלוקת כדאי לפנות למומחים בתחום, שזכו להקרה (נניח קהילת המומחים לפיזיקה).
נראה סביר?
אני לא יודע למה ההסבר הארוך על הכלוב הפנומנלי. ככל שמערכת היא רועשת יותר (יחס בין סינגל לרעש) ככה קשה יותר לנבא בה ניבויים.
באופן כללי קל יותר לבצע בידוד של מערכת פיזיקלית ולכן היא נחשבת ל"מדע" הקלאסי ביותר (מתמטיקה אינה מדע כי לא ניתן לבצע בה ניסויים , ואגב חשבתי על הוכחה מדוע לא תמיד 1+1 =2). כשהולכים למדעי טבע אחרים כמו כימיה או ביולוגיה המערכת מסתכבת עם הרבה יותר משתנים שלהרבה מהם יש אי וודאות וקשרים לא ברורים והסתברויות.
בכל מקרה אנחנו לא צריכים ללכת לבעיה הקשה של לדעת מה אמיתי – מספיק ללכת לבעיה הקלה יותר של לדעת מה אמין יותר במבחן המדע – במבחן של ניבוי שאחרים , שחוזרים על הניסוי כפי שהוא מתואר על ידי הנסיין, יגיעו לתוצאות דומות, שמתאימות לתאוריה הנוכחית (שקיימות תצפיות אפשרוית שקיומן יפריח את התאוריה).
אני שם הבחנה חדה בין המצב שם לבין "מדעי החברה" – החלק הגדול שלהם לא מבוסס על מדע, אלא על תאוריות שנוסחו במאה ה-18 וה-19 באירופה ולאחר מכן כוסו בעוד ועוד תצפיות – בלי שיש בסיס איתן לזה. יש לי הכרות לא רעה עם מה שנחשב "נסיכת מדעי החברה" – שהיא כיביכול הדבר הכי מדוייק כי יש בו הרבה נתונים – ומה שהולך שם זה פשוט קרקס.
מישהו פעם השווה את זה ל"רפובליקות" באפריקה שם חברי הפרלמנט לובשים חליפות אירופאיות ומשום כך מדמים לעצמם שהם מדינה מתוקנת. למרטת כל המתמטיקה מלמעלה, הבסיס רקוב לגמרי , ומבוסס על הנחות כמו "האנשים הם ראציונליים" ו"ככל שצורכים יותר מוצרים כך האושר גדל"
מהכרות שטחית עם פסיכולוגיה מדעי המדינה וסוציולוגיה – גם שם המצב לא הרבה יותר טוב (לפחות יש יותר פלורליזם, ואין גלישה למודלים מתמטיים שחוסמים 95% אחוז מהאכולוסיה להבין את הנושא) . אפשר אולי להגיד שבשנים האחרונות פסיכלוגיה הופכת להיות הרבה יותר "מדעית" בגלל ניסויים ותצפיות והתקדמות של המחקר הביולוגי של המוח.
אין דרך קלה להגיד מה הן תאוריות אמיתיות במדעי החברה, אבל יש דרך קלה למדי להבין מה הן תאוריות שגויות במדעים האלה. זה קשור להירררכיה שיש במדעים. הביולוגיה מבוססת על הכימיה ועל הפיזיקה. קשה לנבא מתוך הפיזיקה והכימיה תוצאות בביולוגיה, בגלל שהמורכבות גדולה מדי – אבל שום תוצר ביולוגי לא יסתור חוקים בכימיה או בפיזיקה. (וגם אם זה נראה ככה – ציפורים עפות בניגוד לכוח המשיכה כביכול – מסתבר ש"הכל בסדר" – בגלל שזה מתאים לחוקים אחרים).
בכל מקרה הכלכלה לדוגמה סותרת את החוק השני של התרמודינמיקה וגם את החוק הראשון – ולכן אתם יכולים לקחת את רוב ספרי הכלכלה ולהכין מהם קומופוסט.
דרור, אני לו יודע איך עובד המחשבון שלך, אבל אצלי תמיד 1+1=10
(מצטער, הייתי חייב 🙂
הרעיון שלך לא נשמע לי יותר מדי מקורי, אבל הוא הסבר טוב לעקרונות המדע. יכול להיות שאבדתי ניואנס ואתה אכן מקורי, אז אל תעלב בבקשה.
יש שתי בעיות:
1. את רוב הטענות אין לי יכולת לאשר או לסתור: אין לי מיקרוסקופ אלקטרוני, או ידע להפעיל אותו, או יכולת לעבד את התוצאות. אני חייב לסמוך על "אמינות המקורות". אלא שגם אמינות המקור היא טענה שאין לי יכולת לאשר או לסתור: לאחרונה הסתבר שפרסומים מדעיים 'נקנו' ע"י חברות תרופות, ומקור שנשמע אמין אולי כבר איננו. כיום אני מסתמך על snopes, אבל יכול להיות שהם מממונים ע"י מישהו שרוצה להטות את המידע. כדי לדעת, אני חייב להיות מומחה בתחום, ואז נכנסת הבעיה השניה.
2. יש הטיה מקצועית, כמו שיש לכלכלנים: לפני שנה, רוב הכלכלנים בעולם תמכו בתיאוריה ש "אתם יכולים לקחת ולהכין קומפוסט". וזה שגם אם האימפקט-פקטור עצום ורב, עדיין יכול להיות שכולם טועים, ודווקא אסתר אלכסנדר צדקה.
ומתי שהוא שאלת אותי במה אני מאמין. אני קורא עכשיו ספר שמתאר את אמונתי בצורה מדויקת למדי (ולכן ירדתי מתכניתי לכתוב ספר או תיזה) קוראים לו even cowfirls get the blues. היה גם סרט (לא ראיתי)
אתה כותב על דברים שמעסיקים אותי הרבה שנים 🙂
אז אתה משייך את עצמך קרוב לספקנות, של יום למשל ?