מתוך On Deliberation
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הגדרות היסוד[עריכה]

חקר הדיון עוסק בשאלה כיצד ניתן לייצר דיון שוויוני, ו/או בפיתוח כל פורמט דיון אחר שיוביל לקבלת החלטות אופטימליות עבור חברי הקבוצה.

דיון שיוויוני והחלטות שיוויוניות[עריכה]

דיון שוויוני(נקרא גם Decentrlized deliberation) הוא דיון שבו:

  1. כל משתתף יכול להעלות סוגיה לדיון, ולזכות לתשומת לב שווה[1].
  2. כל משתתף יכול להביע דעה, ולהיות מובן בצורה שווה.
  3. כל משתתף מבין את הסוגיה ואת ההשלכות של הפתרונות לבעיה בצורה שווה.
  4. כל משתתף יכול להצביע על כל שאלה בצורה שווה.

ללגיטמיות של הדיון יש אספקטים נוספים כמו מידת היצוגיות במקרה של mini-publics, או רמת ההשתתפות במקרה של דיון ציבורי כולל. למשל דיביאר עוסק בשאלה כיצד להבטיח רב-גוניות מספקת במקרה של מיני-ציבורים[2].ומנין טוען כי עקרון הרוב אינו מעניק לגיטמיות כשלעצמו, אלא אם כל מי שרצה להשתתף, השתתף[3] וראה על הלגיטמיות את שלושת מימדי הדיון של ארכון.

מבנה הידע הדרוש לפתרון הדיון השוויוני[עריכה]

השאלה היא כיצד ניתן ליצור מבנה ידע ודיון שיאפשר את הדיון השיוויוני, אשר יתגבר על בעיית ה- congestion (או בעיית התיאום), יצוגיות הידע, שיתוף ידע אינטר-סובייקטיבי, מיצוב (setting) וההעדפות?

הידע שנוצר בדיון צריך ככל הנראה לשקף את המידע הבא:

  1. הצגת המערכת הנחקרת
    1. אוביקטים במערכת: כיצד מתארים את המערכת שבה מתקיים הקונפליקט?
    2. אינטראקציות בין האובייקטים: כיצד צוברים את הגורמים שיוצרים את הקונפליקט או הבעיה?
    3. אמינות: כיצד מוודאים כי המידע הוא אמין ולא ניתן למניפולציות והטיות?
  2. הצגת התפיסה הסובייקטיבית של המערכת:
    1. השקפות עולם: האם יש צורך לבנות מספר השקפות עולם על מבנה המערכת? אם כן, כיצד מאפשרים עליהן חשיפה שיוויונית?
      1. הצורך במגוון דעות. יש הטוענים כי מגוון דעות יוצר אפיסטמיולוגיה עדיפה[4][5][6]. אני טוען כי על בסיס איכות הידע, רק במקרים של מומחים במדעים לא מדוייקים יש יתרון לקבוצה לא הומגנית של לא מומחים.
    2. אינטרסים של חברי הקבוצה: כיצד צוברים את האינטרסים השונים של הגורמים הנוגעים לבעיה?
    3. ערכים של משתתפי הדיון: כיצד צוברים את הערכים השונים של המשתתפים בדיון, וכיצד הם משפיעים על הדיון?
  3. ניהול קהילות ידע, מומחיות ומודלים
    1. מומחיות - כיצד יוצרים ידע מומחה?
    2. האם הצריך מומחים? ואם כן, איך מזהים מומחים
    3. איך מדרגים מומחים
    4. איך בודקים תיאוריות - מומחה
  4. כיצד יוצרים תנאים חברתיים לדיון שיוויוני?
    1. UX/מבנה:איזה UX או מבנה-חברתי מתאים למיקסום השיוויוניות והשתתפות מקסימלית?
    2. תרבות דיון: איך יוצרים תרבות דיון המאפשרת דיון שיוויוני?
    3. כיצד יוצרים הבנה שווה (לדוגמא agumented deliberation או שימוש בסימולציות).
    4. סיפורים - איך נותנים מקום לסיפורים (בני האדם רגילים לחוות תיאוריות דרך סיפורים)[7][8][9]?
  5. פתרונות ובחירות
    1. פתרונות: כיצד צוברים את אוסף הפתרונות השונים לבעיה (פתרונות לבעיית האיסוף).
    2. שקילת פתרונות: כיצד נעשית שקילת הפתרונות השונים.
    3. העדפות: כיצד צוברים את אוסף העדפות השונות של המתדיינים.
      1. לדוגמא, פיזור יכולת העדפה, כך שכל אחד יוכל להשפיע רק באופן יחסי למשקלו באוכלוסיה כמו פתרון המטבעות של רני רזין[10])
    4. הצבעות: שיקלול הההצבעות של המתדיינים.

מהי המוטיבציה של המשתתפים?[עריכה]

  1. עניין בנושא
  2. רצון להשפיע על החלטות בנושא
    1. לטובת שינוי שיביא לאדם ולגורמים שחשובים לו שיפור במצב.
  3. צורך בקבלת משוב (?)
  4. בניית מוניטין, כבוד והערכה.
  5. אם נוצרת קהילה שיתופית:
    1. צורך לתרום לקהילה
    2. להשתייך לקהילה

תהליכי שיתוף ודיון ציבורי[עריכה]

תהליכי שיתוף (top-down)[עריכה]

בתהליך מלמעלה למטה, מקבלי ההחלטה הם בעלי הידע שמציעים על מה להצביע, ומטרתם ליצור מעורבות ולגייס את תמיכת הקהל בהחלטה שתתקבל ובשיפורה. השליטה בתהליך היא בידיים של מי שמציע את ההחלטה. מעורבות הציבור בתהליך זה מאוד מוגבלת מעבר ללמידת הנושא, להצבעה עצמה ולהצעות לשיפור.

תהליכי הנצה (buttom-up)[עריכה]

מלמטה למעלה – תהליך שמבוסס על מעורבות מלאה של הציבור. הציבור הוא זה שמעלה את הבעיות האפשריות לדיון וקובע מה יהיה סדר היום של הדיונים. הציבור הוא זה שמציע עובדות, מקורות מידע, נקודות מבט לדיון בסוגיה, מגדיר מה תהיה השאלה להצבעה ומצביע.

שאלות נוספות[עריכה]

האם יש מבני ידע/דיון שונים לצרכי דיון שונים?

  1. לפעולה?
  2. ליצירת הסכמות?
  3. להבנת סיבות (משהו כמו MI)

מהי התנהגות דיונית טבעית?

  1. מהם הכוחות הפועלים על דיון טבעי
    1. היסחפות אחר הרוב של בעלי דעות חלשות...
    2. שימוש באינטונציות כדי להעביר מסרים...

פתרונות שונים[עריכה]

פתרונות online[עריכה]

פתרונות פנים-אל-פנים[עריכה]

מושגים ותהליכים[עריכה]

Naming the issue or Framing[עריכה]

המובילים של ההתיחסות לframing היו בטסון[11], גופמן[12]ואנטמן[13]. ההגדרה של הדיון מאפשרת לאליטות דיוניות לעצב את השיח ולהובילו למחוז רצוי להם. ראה למשל את תורת הערך של טברסקי וכהנמן[14]. תהליך המסגור יכול להתבצע על ידי מספר אלמנטים [15]

  1. הארגון של הדיון
    1. הזהות של המארגנים של הדיון ונותני החסות.
    2. המיקום של הדיון (למשל, אדמיה, מוסד ממשלתי, מוסד מסחרי)
    3. הבחירה של העדים, המומחים, בעלי-הסיכון והנציגים.
  2. חומרים אינפורמטייבים
    1. הכותרת, תת-הכותרת, והשאלות שנשאלות בסוף דף ההצגה
    2. הבחירה של העובדות הרלוונטיות
    3. הבחירה של הפתרונות האפשריים
    4. הבחירה של הטענות בעד ונגד כל אחת מההצעות

בתהליך השיום של בעיות, אנו מקדים את תהליך הדיון במסגרות שונות לחשיבה על פתרונות. מתחילים בשיום -- מנסים ללבן מהי בעצם הבעיה. זה בדרך כלל תהליך שאפשר להגיע איתו להסכמה. לאחר שהגדרת הבעיה מוסכמת, אז מפתחים את המסגרות השונות לחיפוש אחר פתרונות. אני מסכימה שבשלב הדיון בפתרונות צריך לאפשר פתרונות חדשים שנולדים במהלך הדיון.
ב-kettering foundation קוראים לזה "naming the issue. זהו תהליך חשיבה על מה בעצם הבעיה. איך נגדיר את הבעיה. דוגמא לכך היא מקרה של עיירה בארה"ב שהיתה תופעה של קטינות בהיריון. הבעיה הוגדרה כבעיה של הקטינות. הגדרה זו מגדירה גם את מרחב הפתרונות והמחלוקת: להפיל או לא להפיל? תינוקות לאימוץ או לגידול במשפחה? וכיו"ב. ואז-- החליטו לעשות תהליך דליברציה ביישוב בנושא. במקום לדון בשאלות הנ"ל, התחילו לדון בבעיה. "הגדרת הבעיה, naming. דרך התהליך הגיעו למסקנה שהבעיה של הנערות היא סמפטום. אבל הבעיה העמוקה יותר היא החינוך המיני במוסדות החינוך (בעצם העדר חינוך מיני). מכאן כמובן השתנה הדיון גם בפתרונות המוצעים.
השיום מאפשר גם להתמודד עם בעיות הצנטרליזציה. ברגע שהציבור קובע מה הבעיה, הוא גם מחפש את דרכי הפתרון.

חוברת הדרכה של מכון קטרינג בנושא

השקפת עולם[עריכה]

השקפת עולם ככל הנראה משפיעה רבות על הדרך בה אנו קולטים את המציאות. התופעה גם מכונה TDO

חכמת ההמון[עריכה]

חכמת ההמון

צורך להסביר למשתתפים אחרים[עריכה]

כדי שמשתתפים חדשים יוכלו להצטרף לדיון, להכריע לגביו ולהבין את הגיון ההחלטות, על המשתתפים בדיון לנמק את החלטותיהם. הנימוק גם מסייע לדנים לסדר את הטענות שלהם ולהבין מדוע הם החליטו כפי שהחליטו[16].

הגעה להסכמות[עריכה]

הגעה להסכמות מעקרונות שונים[עריכה]

לעיתים ניתן להגיע לאותה תוצאה רצויה, לאור ערכים ורצונות שונים.הדבר מאפשר לכל אחד להתחבר מהנקודה שהכי מתחברת אליו (דורון צור, The best plans, הרצאה של הקבוצה הדליברטיבית; פרופ' ניר סוכן בשיחה במפגשים טובים, 28 למאי 2012).

שאלת ביקרות: האם זה לא יביא מיד לאחר הישום, שוב לאי הסכמות?

סיכום מאמרים וספרים בדליברציה[עריכה]

תצוגות שונות של הבעיה[עריכה]

עם מספר רכיבים יש להתמודד בתהליך הדיון:

תהליך חברתי (תרבות הדיון)[17]

  1. שיוויון בהשתתפות, בביטוי ובהבנה.
    1. סוגי השיוויון
      1. הזדמנות שווה להעלות שאלה על האג'נדה
      2. הזדמנות שווה להביע את דעתה על הנושאים השונים
      3. הזדמנות שווה להצביע על הפתרונות השונים
    2. האם יש צורך בביטוי שווה? אולי הכוונה באפשרות ביטוי שווה.
      1. כי יש כאלו שמעדיפים להקשיב, ויש כאלו שרק רוצים תוצאה סופית.
      2. מחקר מראה (למצוא אותו) שהמגוון חשוב, ולא שכולם ישתתפו.
      3. מבנה החברה מראה שאנו לא משתתפים שווים, אלא סומכים על ברי-סמכא מקומיים[18]
    3. פיתוח כלים לשיפור ההבנה
      1. - augmented deliberation.
    4. שיוויון בביטוי
      1. שימוש באופציות
      2. שימוש בפלטפורמות עצמאיות
      3. גיבוש קבוצות ומסרים
        1. אפשרות לגבש קבוצה סביב הרעיונות שלך, ולבנות מסר חזק (שעבר ביקורת).
        2. פייסבוק, חברים ודפי מעריצים.
        3. בניית כלים והדרכה כיצד לייצר תוכן משפיע.
  2. הכללה (כולם משתתפים) - participation
  3. הקשבה הדדית
  4. כבוד הדדי

תהליך אנליטי[19]

  1. בסיס הידע
    1. ידע אמין
      1. ויקיפדה + תיקונים.
      2. ידע ביקורתי כמו באקלי או בויקידיון.
        1. שימור כלים לביקורת, כמו קישור למאמרים מדעיים.
      3. שילוב תוצרים של ידע מדעי מאושש
  2. ערכים
  3. שלב של הכרת האינטרסים המנוגדים[20]
  4. זיהוי פתרונות
  5. שקילת פתרונות
  6. קבלת החלטה


תהליך מבנה הדיון[21]

  1. היווצרות פקק (Congestion) (פרדוקס התיאום)
  2. השתתפות
    1. האם צריך לבנות UX מאד אינטואיטיבי כדי להגביר את ההשתתפות?
      1. להערכתי, הממשק הלא אינטואיטיבי של ויקיפדיה, שם חסם בפני רוב האוכלוסיה, ולכן מאפשר ניתור קל יותר. בגוגל-דוקס, יתר האינטואיטיביות גורמת להרס מהיר של מסמכים.
  3. איסוף המידע
  4. איסוף העדפות
  5. דה-צנטרליזציה


כדי להגיע לגיון יעיל נדרשים כמה שלבים

שלב של כבוד

יחוסים[עריכה]

  1. ↑ Habermass J., Theories des kommunication,1981
  2. ↑ Caluwaerts D. and Ugarriza JE, 2012,Favorable Conditions to Epistemic Validity in Deliberative Experiments: A Methodological Assessment Journal of Public Deliberation
  3. ↑ Menin B., 1987, On legitmecy of political deliberation, Political Theory, 15, 338-368 (lok on page 360)
  4. ↑ Hong & Page 2001, problem solving by hetrogenous agents, Journal of Economic Theory
  5. ↑ Page 2007, The differnance: How the power of diverse creates groups, Schools and Societies, Princeton
  6. ↑ Lorenz et al., 2011,How social infulence can underminr the wisdom of the crowds effect, PNAS
  7. ↑ Ryfe M., 2006, Narrative and deliberation in small group forums. Journal of Applied Communication Research 34:72-93 (In Gastil 2008, Political Communication and Deliberation, p.36)
  8. ↑ Black L., 2006, Deliberation, diffrence, and the story, Ph.D diss. (In Gastil 2008, Political Communication and Deliberation, p.36)
  9. ↑ McBride C., 2005, Deliberative democracy and the politics of recognition. Political Studies, 53:497-515. (In Gastil 2008, Political Communication and Deliberation, p.36)
  10. ↑ Ronny Razin, 2011, Israeli group for reaserch on large groups deliberation and decision making
  11. ↑ Bateson G., 1955, A theory of play and fantasy, in Steps into ecology of mind, Chicago university press (2000)
  12. ↑ Goffman E.,1974, Frame analasis
  13. ↑ Entman R., 1993, Framing: toward clerifaction of fractuerd pardigm, Journal of communication, 43, 51-58
  14. ↑ Kahneman, D., Tversky, A. (eds.) (2000) Choices, Values, and Frames. New York: Cambridge University Press.
  15. ↑ Barisione M., 2012, Framing a Deliberation. Deliberative Democracy and the Challenge of Framing Processes, Journal of Public Deliberation, Vol8, Issue 1
  16. ↑ Benhabib, Seyla. 1996. Toward a Deliberative Model of Democratic Legitimacy. Pp. 67-94 in Seyla Benhabib (ed), Democracy and Difference. Princeton: Princeton University Press (p.71)
  17. ↑ Gastil J.,2008, POLITICAL COMMUNICATION AND DELIBERATION
  18. ↑ The two-step flow of communication: An up-to-date report on an hypothesis, Katz E., 1957, Public opinion quarterly
  19. ↑ Gastil J.,2008, POLITICAL COMMUNICATION AND DELIBERATION
  20. ↑ Democracy & Disagreement Amy Gutmann & Dennis Thompson (Harvard, 1996)
  21. ↑ Ronny Razin, 2011, Israeli group for reaserch on large groups deliberation and decision making
אוחזר מתוך "http://www.talyaron.com/delib/index.php?title=יסודות_הדיון&oldid=57"